שליטה עצמית
שליטה עצמית או ויסות עצמי הם יכולתו של האדם לבקר ולהתאים את מחשבתו, רגשותיו והתנהגותו לצורך השגת מטרה כלשהי או הסתגלות למצב מסוים,[1] וכן לצורך הימנעות מנזק אפשרי. שליטה עצמית כוללת את היכולת לשלוט בדחפים, לווסת ולכוון את ההקצאה של משאבי הקשב, לווסת את התגובה הרגשית, ליזום פעולות, להתחיל לעבוד על משימות ולפתור בעיות, כחלק ממניעת אימפולסיביות.[2]
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויסות עצמי מתייחס לדרך בה אנשים משתמשים ברמזים חיצוניים ופנימיים כדי לקבוע מתי יש להתחיל, להמשיך או להפסיק פעולה מסוימת לצורך השגת המטרה הרצויה.[3] בהתאם לכך, ויסות עצמי כולל את היכולת לבחור התנהגות בהתאם לשיקול דעת תוך שליטה בעוצמת התגובה, יכולת לתכנן את התגובה ואת ביטוייה המקובלים חברתית מתוך יכולת לשיח פנימי ובינאישי יעיל. הוויסות העצמי הוא אחד הביטויים של יחסי גומלין בין רגש וקוגניציה.
שליטה עצמית מבוססת על תהליכים קוגניטיביים המשתייכים לתפקודים ניהוליים. הם כוללים מיומנויות כמו: שליטה על יכולת הקשב, אינהיביציה, שימור מטרות ודרישות בזיכרון עבודה ודחיית סיפוקים.[1] אחד ההיבטים החשובים של ויסות עצמי הוא היכולת לאתר ולתקן טעויות עצמיות.[4]
במקרים מסוימים הפעלה של שליטה עצמית יכולה להיות כרוכה במאמץ, אשר עלול להוביל לעייפות.[1]
חשיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שליטה עצמית מאפשרת לאדם להתנהל במהלך חייו בצורה יעילה, גמישה ומסתגלת.[1] היא כוללת התגברות על מצבים לא נעימים ומציאת פתרון יעיל המסייע לאדם להתגבר כאשר הוא נתקל בבעיה מסוימת.
לוויסות הרגשי בשנים המוקדמות יש תפקיד חשוב בהתפתחותם של כישורים חברתיים, קשרים בין-אישיים מול קבוצת השווים ושמירה על הבריאות הנפשית.[5] יכולת ויסות עצמית טובה מעלה את הסיכויים להשתלבות טובה בחברה ולהצלחה בבית הספר.[4][6]
התפתחות השליטה העצמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שליטה עצמית נרכשת לאורך חייו של האדם. תהליך ההתבגרות כולל פיתוח של שליטה עצמית על המחשבות, הרגשות וההתנהגות. בגיל הינקות פעוטות בדרך כלל מגיבים באופן רפלקסיבי לגירויים חיצוניים ופנימיים. עם זאת ניתן לראות סימנים ראשוניים של שליטה עצמית כבר במהלך חודשי החיים הראשונים. יכולת השליטה העצמית ממשיכה להתפתח במהלך הילדות.[1] אחד הגורמים אשר יכולים לסייע לאדם לשפעול תהליכים של שליטה עצמית הוא המטא-מודעות.[7] כלומר, הידע המפורש של האדם בנוגע לתכנים של המחשבות הנוכחיות שלו.[8]
השפעה של תורשה וסביבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפתחות השליטה העצמית מושפעת מגורמים תורשתיים וסביבתיים. גורמים אלו מובילים להבדלים בין אישיים ביכולת זו אשר ניכרים כבר בילדות המוקדמת.[9] עם ההתפתחות, ילדים מראים שונות ניכרת ביכולת לווסת את התגובות שלהם בהתאם לנורמות חברתיות, חוקים או הנחיות.[4]
קיימת השפעה הדדית בין הגורמים התורשתיים והסביבתיים. זאת משום שהמבנה הגנטי יכול להגביר את הרגישות של אדם מסוים לגורמים סביבתיים, אשר לא יוכלו להשפיע באותה המידה על אדם אחר ללא רגישות מולדת זו.[9]
סוגים מסוימים של גנים הקשורים לדופמין (כמו גן ה-COMT) מקושרים ליכולת השליטה העצמית. בנוסף, ישנן ראיות להשפעה של האינטראקציה בין גנים של דופמין וסרוטונין על יכולת הוויסות העצמי.[9]
כמו כן, בשנים הראשונות לחיי האדם יש לסביבה השפעה רבה על התפתחות השליטה העצמית. בין הגורמים הסביבתיים אשר יכולים להשפיע על התפתחות שליטה עצמית בגיל הרך נמצא הקשר שבין הפעוט לדמות המטפלת שלו.[9]
ההורים יכולים לתרום להתפתחות השליטה העצמית של ילדם במספר דרכים. בהתחלה הם יכולים לספק לו ויסות חיצוני בשלבים שבהם הוא אינו מסוגל לעשות זאת בעצמו. במקביל הם יוצרים מודל לחיקוי של אסטרטגיות לוויסות עצמי שהילד יכול להפנים בהדרגה ומספקים לו את העידוד וההזדמנויות להתנסות בהן בעצמו.[9]
לצד החשיבות של ההורים לעמוד לרשות ילדיהם ולסייע להם בשעת הצורך, מתן אוטונומיה לילדים מאפשרת להם להתמודד בכוחות עצמם ולפתח את היכולת לוויסות עצמי. הורים הנוטים לפעול למען ילדהם באופן מופרז מונעים מהם את ההזדמנות להתמודד עם מצבים שונים באופן עצמאי ובכך עלולים לפגוע בהתפתחות השליטה העצמית שלהם.[9]
פגיעה בשליטה העצמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ליקוי בתפקודים הניהוליים
שליטה עצמית נמוכה יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות אימפולסיבית ובלתי מווסתת. חוסר שליטה עצמית עלול להוביל לפגיעה קשה של האדם בעצמו ובסביבתו.[1] ליקויים בוויסות הרגשי יכולים להוביל לקשיים רגשיים וחברתיים.[5]
בעיות בשליטה העצמית יכולות לנבוע משלל גורמים, בהם בעיות נוירולוגיות (למשל, פגיעה באונה הקדמית), קשיים רגשיים, בעיות בקשר הורה-ילד ועוד. למנגנוני הקשב יש תפקיד מרכזי בהתפתחות השליטה העצמית.[4]
ישנם מספר מצבים המאופינים בין היתר בפגיעה משמעותית בשליטה העצמית, למשל: הפרעת קשב, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת התפרצות לסירוגין, דיכאון ואוטיזם.[1] קשיי הוויסות העצמי המקושרים להפרעת קשב הם תוצאה של הפגיעה בתפקודים הניהוליים המאפיינת אותה.[10]
דרכי טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]היכולת למצוא פתרון מתאים לבעיות הקשורות לשליטה עצמית מכונה בספרות 'תושיה נלמדת'. מונח זה מדגיש את העובדה שניתן ללמוד כיצד לפתח תושיה באופן שכלי, וכיצד להרחיב את מעגל הפתרונות האפשריים בצורה התנהגותית.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מפתח את יכולת השליטה העצמית על ידי הקניית מיומנויות ואסטרטגיות מתאימות. למשל: זיהוי ואבחון מקורות הבעיה; טיפול בלקוח עצמו תוך מיקוד בדפוסי החשיבה, דפוסי הרגש ודפוסי ההתנהגות; עבודה על מנטליזציה ושיום רגשות שליליים; עבודה קוגניטיבית על המחשבות המכשילות; יצירת שפה רגשית משוכללת יותר; עבודה התנהגותית על חלופות יעילות לאלימות (שימוש בהומור, הסטת קשב ועוד); כשמדובר בילדים - עבודה עם ההורים והצוותים החינוכיים על יצירת סביבה המותאמת לקשיי הוויסות של הילד; מעבר לשימוש בחיזוקים ולא בעונשים; לימוד של טכניקות הרפיה; עבודה על הקשר הורה-ילד; ועוד.
טיפול פסיכודינמי מתמקד בשני נושאים עיקריים - קושי במנטליזציה וכשל בוויסות עקב פגיעה בקשר הורה-ילד.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חולשת הרצון
- אינטרס
- מטא-קוגניציה
- בחירה חופשית
- עיבוד מלמטה-למעלה ומלמעלה-למטה (קוגניציה)
- יישוב הדעת
- דלדול אגו
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שיפור השליטה העצמית אצל ילדים: הרצאה מוקלטת
- דן אריאלי על קשיים בשליטה עצמית לצורך ההתמודדות עם העתיד הרחוק מול ההווה קצר הטווח – הרצאה מאתר 12 דקות
- המנגנונים המרתקים שמפעילים את כוח הרצון, כתבה באלכסון
שליטה עצמית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 3-17). Washington, DC, US: American Psychological Association
- ^ Franke, B., Michelini, G., Asherson, P., Banaschewski, T., Bilbow, A., Buitelaar, J. K., ... & Kuntsi, J. (2018). Live fast, die young? A review on the developmental trajectories of ADHD across the lifespan. European Neuropsychopharmacology.
- ^ Eunju Lee, (2005). The Relationship of Motivation and Flow Experience to Academic Procrastination in University Students. The Journal of Genetic Psychology: Research and Theory on Human Development, 166:1, 5-15.
- ^ 1 2 3 4 Rueda, M., Checa, P., & Rothbart, M. K. (2010). Contributions of Attentional Control to Socioemotional and Academic Development. Early Education And Development, 21(5), 744-764.
- ^ 1 2 Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
- ^ שרה שמעוני, שרית סגל וורדה שרוני (1997), "http://www.mofet.macam.ac.il/ktiva/publish/catalog/Pages/theory/634658753858107705.aspx משמעת בכיתה: היבטים פסיכולוגיים וחינוכיים]". מכון מופ"ת
- ^ By Schooler, Jonathan W.; Mrazek, Michael D.; Baird, Benjamin; Winkielman, Piotr. Mikulincer, Mario (Ed); Shaver, Phillip R. (Ed); Borgida, Eugene (Ed); Bargh, John A. (Ed), (2015). APA handbook of personality and social psychology, Volume 1: Attitudes and social cognition. APA handbooks in psychology., (pp. 179-202). Washington, DC, US: American Psychological Association, xlix, 982 pp.
- ^ Schooler, J. W., Smallwood, J., Christoff, K., Handy, T. C., Reichle, E. D., & Sayette, M. A. (2011). Meta-awareness, perceptual decoupling and the wandering mind. Trends in cognitive sciences, 15(7), 319-326.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
- ^ Ramsay, J. R. (2010). CBT for adult ADHD: Adaptations and hypothesized mechanisms of change. Journal of Cognitive Psychotherapy, 24(1), 37-45.
| התייחסות האדם אל עצמו |
|---|
