אברהם מלניקוב

אברהם מֶלְנִיקוֹב (16 ביוני 1892 – 27 באוגוסט 1960) היה פסל בתקופת היישוב. יצירתו הנודעת ביותר היא אנדרטת "האריה השואג" בתל חי.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 גלריה
3 קישורים חיצוניים
4 הערות שוליים

[עריכה] ביוגרפיה

נולד בבסרביה בשנת 1892. עלה לארץ ישראל בשנת 1918, כחייל בגדודים העבריים. עסק בפיסול מצעירותו, ולאחר כיבוש באר שבע על ידי הבריטים, יצר פסל של הגנרל אדמונד אלנבי, שהוצב בגן עירוני בבאר שבע; הפסל נהרס במאורעות תרצ"ו - תרצ"ט.

מלניקוב השתתף בתערוכות מגדל דוד, שנערכו מדי שנה בשנות העשרים וביטאו את הרוח של האמנות העברית הנוצרת בארץ ישראל. הוא יצר סגנון מיוחד של זיקה לשורשיו של העם היהודי יחד עם ראשוניות פרימיטיבית הרחוקה מהמורשת האירופית, ושהושפעה מאמנות הפיסול של אשור הקדומה.

מלניקוב נבחר לוועד הראשון של אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, יחד עם יוסף זריצקי וראובן רובין.‏^[1]

בשנת 1925 הגיע מלניקוב לגליל ונפגש עם אנשי גדוד העבודה בראשותו של יצחק שדה. כשראה את קבר האחים של חללי תל חי, כשהוא חשוף וללא מצבה, הציע להקים עליו פסל גדול ממדים שישמש כאנדרטה. חוצבי גדוד העבודה חצבו אבן ענקית וגררו אותה לאתר הקבורה. בוריס שץ, מייסד בצלאל, אירגן סתתים שעזרו למלניקוב בסיתות האנדרטה. שנים עמל מלניקוב בעבודת הפיסול ויצר את אנדרטת הארי השואג, שהפכה לסמל לאומי. האנדרטה נחנכה בטקס רשמי מלא ביום ז' באדר תרצ"ד 22 בפברואר 1934.

בשנות השלושים ירד מלניקוב לאנגליה, אך לא זכה להצלחה ולהכרה באמנותו. בלונדון פיסל אישים מפורסמים, בהם: ארתורו טוסקניני, ליידי מלצ'ט ובנה, המדינאים ארנסט בווין ווינסטון צ'רצ'יל, הלורד קונוויי מאלינגטון, שרה צ'רצ'יל, הסופר גילברט מארי, ואחרים. מרבית מפסליו "האנגליים" של מלניקוב (כמאתיים) הושמדו בהפצצה אהווירית של חיל האוויר של גרמניה הנאצית, כחלק מהקרב על בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה בשנים 1940-1941. למעשה, גם מהפסל "ישו הכושי" (מתווה גבס, 1948-1949) נותר תצלום בלבד, וכך גם מפסל החרס "הקבצן" (תאריכו אינו ידוע), או מדיוקן המשוררת היידית מלכה לוקר (גבס, 1936).

בשנת 1959 חזר ארצה, ונפטר בחיפה שנה לאחר שובו, בגיל 68.‏^[2] הוא נטמן בכפר גלעדי לצד רעייתו שרלוטה לבית ניסנהולץ (נפטרה בשנת 1949) והותיר אחריו בת אחת.

בפארק הלאומי ברמת גן נמצא פסלו של מלניקוב "יהודה המתעורר".