נתן זך

נתן זך, 1991

נתן זך (נולד ב-13 בדצמבר 1930 בברלין) הוא משורר, עורך, מתרגם, מבקר שירה ופזמונאי ישראלי. חתן פרס ישראל (1995), פרס ביאליק (1982) ופרס אקו"ם לשנת תשס"ג על מפעל חיים בזמר העברי. זכה בפרס הבינלאומי באיטליה לשירה.

זך נחשב לפורץ דרך בשירה העברית ולאחד המשוררים העבריים החשובים במחצית השנייה של המאה ה-20 וראשית המאה ה-21. הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה

זך נולד בברלין בשם הארי זייטלבך לאב גרמני יהודי ולאם איטלקייה לא יהודייה. הוא עלה לארץ ישראל ב-1936 ושרת בצה"ל במלחמת השחרור.

זך הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. בשנים 1960 - 1967 לימד באוניברסיטאות בישראל. בשנים 1968 - 1979 חי באנגליה והשלים דוקטורט באוניברסיטת אסקס. לאחר חזרתו לישראל לימד באוניברסיטת תל אביב ומונה לפרופסור באוניברסיטת חיפה.

ב-5 בינואר 1982 זכה בפרס ביאליק לספרות. זכה בפרס ע"ש עקביהו על מפעל חיים בשירה מטעם אוניברסיטת בר-אילן.‏‏

זך גם פרסם ספרי פרוזה: 'קוף המחט', אוסף סיפורים, יצא ב-2004 בהוצאת הקיבוץ המאוחד במקביל לצאת ספר שיריו האחרון 'הזמיר כבר לא גר כאן יותר' שיצא אף הוא בקיבוץ המאוחד. קדמה ל'קוף המחט' האוטוביוגרפיה שכתב על אמו 'מות אמי', שיצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1997. ב-2001 גם פרסם שלושה סיפורים לילדים שכתב: 'הדבורה דבורה','הנשר הגדול' ו'הסיפור הקטן על האנשים הגדולים'. כולם יצאו בהוצאת ספריית פועלים.

כמו כן עסק זך בתרגום שירה ומחזות.

מאז סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 עורך זך ומפרסם את סדרת הקונטרסים "הנה" המציגים משוררים צעירים לקהל הרחב.

בשנת 2010 בראיון בערוץ 10 התבטא נתן זך באופן גזעני ובוטה, ואמר "כושים יורים בכושים", "הכושים זה בשביל עדות המזרח". ואף - "יש כאן שני עמים שאין ביניהם שום דבר במשותף; אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה, התרבות המערב-אירופאית, ואלה באים מהמערות".‏ בעקבות הביקורת על התבטאויות אלה פרסם זך מאמר תגובה ובו התנצל על אמירותיו.‏

זך תומך בחרם על ההתנחלויות, וסובר כי הכיבוש הוא המקור לרוב תחלואי החברה הישראלית. "אכזריות הדיכוי חדרה פנימה אלינו. אין יום שלא נרצחים כאן אנשים. האלימות בכבישים ובבתי-הספר חלחלה מהכיבוש. אני הייתי קצין ביטחון של חטיבה 8. אני לא משתמט, השתתפתי בשלוש מלחמות שהיו לחיים ולמוות". באוקטובר 2010 הביע את נכונותו להצטרף למשט לעזה בדומה למשט שנערך כמה חודשים קודם לכן. ביחס למגוריו בישראל אמר: "אילו ידעתי שישראל תהיה מה שהיא היום, לא הייתי חוזר ארצה מאנגליה ב-1978. ניתן לכתוב בעברית מבלי לחיות כאן. לא צריך לשמוע בכל יום על עינויים או הריגה בטעות של פלסטיני. לא ארצה לסיים את חיי במדינת אפרטהייד".‏

"לקראת" - פולמוס על משקל חופשי בשירה העברית

אוסף שיריו הראשון של זך יצא לאור ב-1953 בקובץ "בשלושה" בשתוף עם משה דור ואריה סיון, בהוצאת 'לקראת' בשנת 1955 פרסם אוסף שירים שני ("שירים ראשונים"). לאחר מכן, בספרו השלישי "שירים שונים", הנחשב על ידי רבים להישגו החשוב ביתר, הופיע מבחר שירים מ"שירים ראשונים" בנוסף לשירים חדשים.

מאז אמצע שנות החמישים עוסק גם בביקורת ספרות. מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שפורסם בכתב העת עכשיו ב-1959 היה מניפסט חשוב של המרד של חבורת "לקראת" בפאתוס הלירי של המשוררים הציונים, שכן הוא כלל מתקפה יוצאת דופן על נתן אלתרמן, שהיה אחד היוצרים החשובים והמוערכים ביותר בארץ. במאמר זך מסכם את הכללים החדשים לשירה - אלה של המשוררים של חבורת "לקראת" שזך השתייך אליהם. לפני שזך פרסם את "הרהורים על שירת אלתרמן" ואת ספר שיריו הראשון, אחדים ממשוררי "לקראת" כבר פרסמו את ספרי שיריהם: משה דור, דוד אבידן, משה בן שאול, אריה סיון ויהודה עמיחי. בחבורה היו גם בנימין הרושובסקי (הרשב),ישראל פנקס וגרשון שקד.

הכללים החדשים של החבורה, שזך סיכם והציג היו שונים מכללי החריזה והמשקל שהיו נהוגים אז בשירה בארץ. זך טען ברשימה הזאת שהכללים בשירתו של אלתרמן, הסימטריה הנוקשה והריתמוס הקבוע, הם מכניים ומקובעים, ולפיכך תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית. זך יצא בעיקר כנגד הסימבוליזם הרב שמקשט את השיר, מכיוון שלדעתו הוא אינו טבעי אלא נכפה על השיר כדי להתאים למבנה הקבוע של הכתיבה. עוד הוא טען שהעושר של הלשון והשימוש המרובה בסימבולים בשירי "כוכבים בחוץ" יוצרים רושם של מלאכותיות ושל העדר רגש ממשי. לפיכך, גרס זך, יש להעדיף את המשקל החופשי, שרק הוא מבטא את טעמו של המשורר בן התקופה המודרנית. אין הוא פוסל כל שימוש בחרוז או במקצב, אלא שהוא מבקש למצוא את המקום הנכון שלהם בשיר.

לטעמם של משוררי ל"קראת" ובסגנון כתיבתם, המשורר שמתאר את המציאות, חיצונית - של תיאורי נוף או פנימית - של רגשות, צריך להיצמד למהותה של המציאות המתוארת לתאר אותה בקצב חופשי וזורם. לכתוב שירה בשפה פשוטה "בגובה העיניים", כפי שכבר נכתבה ופורסמה על ידי משוררי "לקראת", שתיטיב לתאר את המציאות כמות שהיא, ללא המילים שנועדו לקשט בלבד ולא באו לתאר חוויה, מצב או תמונה. הלשון השירית שזך משתמש בה בשיריו משלבת רמות לשון שונות, ובעיקר לשון בינונית-רגילה, שקרובה יותר ללשון יומיומית של דיבור, עם לשון גבוהה יותר. משלבי הלשון השונים באותו השיר נבחרים בהתאם לסיטואציה, ובהתאם לצרכיו של המשורר, כדי שייטיב לתאר את הסיטואציה שבשיר. השימוש של משוררי "לקראת" של שילוב בין לשון דיבור יומיומית ללשון ספרותית יותר בלט במיוחד לנוכח הסגנון הגבוה בשירים של דורו של אלתרמן.

עקרונות השירה לפיהם כתבו ופרסמו משוררי "לקראת" מתחילת שנות ה-50, בספריהם ובחוברות "לקראת" לפני צאת המניפסט של זך, נתפסו כמרד. הם שברו את המבנה השירי ואת הצורה שהייתה שלטת בשירה העברית עד לשנות השישים של המאה ה-20. העקרונות החדשים האלה,שזך רק סיכם אותם בדיעבד, השתלטו באופן כמעט מוחלט על השירה העברית עד ימינו; למעשה, מאז שנות השישים משוררים מעטים כותבים במבנה השירי הישן.

שירו של נתן זך, "כי האדם עץ השדה" בפארק לילי שרון בעכו

זך מתאר כיצד שירה צריכה להיראות בכמה משיריו הראשונים בקובץ "כל החלב והדבש". ב"השיר הנכון" הוא כותב:

כְּשֶׁהָרֶגֶשׁ דּוֹעֵךְ, הַשִּׁיר הַנָּכוֹן מְדַבֵּר.
עַד אָז דִּבֵּר הָרֶגֶשׁ, הַשִּׂיר הָאַחֵר.
עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן לַשִּׁיר הַנָּכוֹן לְדַבֵּר.

ב"לומר זאת אחרת" הוא טוען כי השירה "מְבָרֶרֶת דְּבָרִים מְבֹרָרִים, בִּזְהִירוּת הִיא בּוֹחֶרֶת דְּבָרִים נִבְחָרִים". זך איננו מתעלם מן העולם התרבותי שקדם לו, והוא מתייחס בשיריו לדמויות מן המקרא, מן הברית החדשה או מן המיתולוגיה היוונית, אך הוא מתאר מצבים אנושיים שבירים, ומיטיב ל"תקן" אותם. כך, למשל, בשירים כמו "הווה זהיר", "תן לי מה שיש לעץ", "שיר לאוהבים הנבונים", "כי האדם עץ השדה" ועוד רבים נוספים.

ב-2001 הפולמוס על השימוש בכללי המקצב והמשקל עלה שוב. בני ציפר, עורכו של מדור תרבות וספרות בעיתון הארץ, פרסם אז מאמר ביקורת קצר, אך מלא הלל, על ספר הביכורים של המשורר הצעיר דורי מנור ("מיעוט", 2000). שירתו של מנור מתאפיינת בשימוש במשקל קצוב ומדוד - אותם הכללים שאפיינו את שירתם של משוררי "דור היישוב" ואת השירה הקלאסית. ציפר קורא לשיריו של מנור "ציון-דרך ופרשת מים" בשירה העברית, ואפילו טוען שיש בו אקט חתרני, כנגד אותו "אוונגרד" ש"רמס" את הניגון האלתרמני במשך ארבעים שנה, וקובע: "חזר הניגון שזנחנו לשווא!" שבועיים לאחר מכן, באותו מדור פרסם נתן זך מאמר תגובה (הארץ, 26.1.2001), ובו תקף את גישתו של ציפר, וגם את שירתו של דורי מנור. זך טען שיש בשלמות הצורנית, בחריזה ובמשקל, משום חזרה לאחור בדרכה של השירה העברית, ולכל הפחות - חיקוי לא-מוצלח של שלונסקי ואלתרמן. כעבור ימים אחדים התמלא מוסף ספרות ותרבות של הארץ בהמוני מאמרים ומכתבי זעם נגד זך ונגד "הקיפאון המחשבתי והשירי שלו".

כתביו

ספרי שירה

• שירים ראשונים (1955)
• שירים שונים (1960)
• כל החלב והדבש (1966)
• במקום חלום (1966)
• מבחר (1974)
• צפונית מזרחית (1979)
• אנטי-מחיקון (1984)
• בית-ספר לריקודים (1985)
• שירים על כלב וכלבה (1990)
• כיוון שאני בסביבה (1996)
• מות אמי (1997)
• כי האדם עץ השדה (1999)
• סיפור על האנשים הקטנים (2001)
• הנשר הגדול (2001)
• הדבורה דבורה (2001)
• הזמיר לא גר פה יותר (2004)
• קוף המחט (2004)
• כל השירים ושירים חדשים (2008. שלושה חלקים)
• משנה לשנה זה (2009)

ספרי ביקורת

• זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית, הוצאת אל"ף, 1966.
• קווי אוויר: על הרומנטיקה בסיפורת הישראלית ועל נושאים אחרים שיחות מילואים, הוצאת כתר, 1983.
• אימג'יזם ווורטיציזים: מאמר שכתב זך ב-1976 בעבור האנתולוגיה Modernism: A Guide to European Literature של הוצאת Penguin Books ובו הוא מסכם את עיקרי מחקר הדוקטורט שלו. הופיע בעברית ב-2010, הוצאת 'עמדה', 'סדרת דחק לספרות טובה', מאנגלית: יהודה ויזן
• השירה שמעבר למלים - תיאוריה וביקורת (1973-1954), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.

מתרגומיו

• דקלים ותמרים / צרור שירי עם ערביים בתרגום נתן זך וראשד חוסיין, הוצאת דביר, 1967.
• מעגל הגיר הקווקזי / ברטולט ברכט, הוצאת אור-עם, 1983.
• קדיש ושירים אחרים / אלן גינזברג, הוצאת עם עובד, 1988.
• הנה, קונטרס לשירה, מס' 3 / פרידריך כריסטיאן דליוס, הוצאת תג, 1995.
• הנה, קונטרס לשירה, מס' 8 / אדוארדו סאנגווינטי, הוצאת תג, 1995.
• עליך אחלום חרישית / אלזה לסקר-שילר, הוצאת אבן חֹשן, 1996.
• הנה, קונטרס לשירה, מס' 21 / ו.ה. אודן, הוצאת ירון גולן, 1998.

מחזה משלו שהוצג בארץ

• בית ספר לריקודים, במאי שמואל בונים, תפאורה אריה נבון, מוזיקה סשה ארגוב, הוצג בקאמרי בחודש דצמבר שנת 1984.

משיריו

• כי האדם עץ השדה.
• לבדו.
• הצייר מצייר.
• כי תבואנה אל הארץ
• תימהון.
• איך זה שכוכב.
• אני רוצה תמיד עיניים.
• כולנו זקוקים לחסד.
• ציפור שנייה.
• אני שומע משהו נופל.
• ענק.

רבים משיריו של זך הולחנו: "כי האדם עץ השדה", "פזמון", "איך זה שכוכב", "שבעה", "יופיה אינו ידוע", "לבדו" ועוד.

לקריאה נוספת

• נתן זך, משנה לשנה זה: פרקי ביוגרפיה ספרותית ומובאות, 2009.
• גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006
• ניסים קלדרון, פרק קודם: על נתן זך בראשית שנות השישים, הוצאת הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 1985.
• דורית מאירוביץ', עקרונות הפואטיקה של נתן זך. המחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת תל אביב, 1981.
• אורציון ברתנא, עדות קריאה, הוצאת פפירוס, 1982.
• חמוטל בר יוסף, נאו-דקאדנס בספרות הישראלית 1955־1965: המקרה של נתן זך, ביקורת ופרשנות 27, (1991), עמ' 125־152.
• סיגל נאור פרלמן, "לכתוב כאילו היית ערפאת עצמו, על נתן זך ודיוקן המשורר כמשרטט דיוקן, מטעם 6, יוני 2006
• סיגל נאור פרלמן, "יופיה עוד אינו ידוע, לשון אופוזיציונית, בגידת האם ועוצמתה של שירת 'זך המאוחר'", מטעם 13, מארס 2008
• חמוטל צמיר, "בשם הנוף: לאומיות, סובייקטיביות ומגדר בשירת שנות החמישים והששים", 2006.
• עמוס לוין " 'בלי קו' לדרכה של לקראת בספרות העברית החדשה" הוצאת הקבוץ המאוחד 1984

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: נתן זך

• שמעון שלוש, "באמצע הזמן ובאמצעות הציפורים", באתר סימניה 7.8.11
• אדמיאל קוסמן: על מושגי הזמן והמימד התיאולוגי בשירו של זך "אני רוצה תמיד עיניים" מקום לשירה. גליון 42 - יולי 2011.
• נתן זך ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• נתן זך בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
• נתן זך, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• דליה קרפל, נתן זך כמעט בן 80. שיחה על הזמנים שעוד יבואו, באתר הארץ, 12/03/10
• נתן זך, עם כינוס כל כתבי, באתר הארץ, 21/11/08
• נתן זך, ארבעה שירים סנטימנטליים ואחד לא, באתר הארץ, 25 בפברואר 2011
• נתן זך, אן מתחת לכוכבים, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2011
• משירי נתן זך
• עוד משירי נתן זך
• קורות חייו באתר שירשת
• מיכל אפרת, פותחים ספר: המילים המתבקשות, באתר הארץ, 19 בינואר 2011
• כל החלב והדבש עודד כרמלי, מגזין במה
• אלי אשד, היקום של נתן זך
• על זך באנגלית
• מרב יודילוביץ, אסור להיכנע לדעת קהל, באתר ynet‏
• טל פרי, "לא נשארו לי שנות יצירה רבות", גלובס, 23/12/2009
• אורי הולנדר, אני שומע מוזיקה. הוא שמע, באתר הארץ
• אלי הירש, על "כל השירים ושירים חדשים", ידיעות אחרונות, 30/1/09
• אורי הולנדר, מלים ממתינות לניגון, באתר הארץ, 08/02/09
• ניסים קלדרון, זך מחוץ לקופסה, באתר ynet‏, 02.02.09
• אריאל הירשפלד, קריאה זכה, כתבה ראשונה, באתר הארץ, 13/02/09
• אריאל הירשפלד, אחרי השבר, כתבה שנייה, באתר הארץ, 20/02/09
• שמעון זנדבנק, כל השירים ושירים חדשים, נתן זך, באתר הארץ, 24/02/09
• יצחק לאור, בשבח החשיפה של התפרים, באתר הארץ, 08/02/09
• סיגל פרלמן, פואטוביוגרפיה, באתר הארץ, 08/02/09
• ורד לי, צילום: אלכס ליבק, ספריות: נתן זך, באתר הארץ, 08/04/09
• אורן קקון, געגועים ואהבה הם בעיניו רעיונות ומחשבות, באתר הארץ, 28/04/09
• דוד ויצטום, שבוע הספר, ספרים מומלצים: ערני, איכותי, ביקורתי, באתר הארץ, 09/06/09
• שבעה, בביצוע שפי ישי
• אהבה יומיומית, באתר ynet‏, 20.01.10
• מתוך אוסף המכתבים הגדול של נתן זך, באתר הארץ, 17/03/10
• אלי הירש, על "משנה לשנה זה", ידיעות אחרונות, 26/3/10
• אורי הולנדר, בדלפי "חזר הניגון", באתר הארץ, 16/04/10
• "גבר לא ידבר על כך", נענע 10, 7/5/10
• אורי הולנדר, פרלודים, ה"זבנג" הזה מחלק את השיר למז'ורי ומינורי, באתר הארץ, 30/07/10
• יהודה ויזן, כך או כך: נתן זך בן 80, באתר וואלה!, 13 בדצמבר 2010
• אורי הולנדר, על הקסם שבדפדוף במאמר זכי ישן, באתר הארץ, 31.12.2010
  • הבהרה, באתר הארץ, 7.1.2011
• אלי הירש, על השירה שמעבר למלים, תיאוריה וביקורת 1973 - 1954, ידיעות אחרונות 2/3/2011
• נעמה לנסקי, שיר מחאה, "ישראל היום", מוסף "ישראל שישבת", 41-38, 8 באפריל, 2011.
• אלי אליהו, נתן זך מדבר על שירה, משוררים ועל דור הסקס, באתר הארץ, 6 במאי 2011
• יצחק לאור, אבן דרך, ראש פינה, באתר הארץ, 6 במאי 2011
• נסים קלדרון, תיאורטיקן שידע להיזהר מן הפח היקוש של התיאוריה, באתר הארץ, 6 במאי 2011

הערות שוליים

הקודם: זרובבל גלעד, יהושע טן-פי

פרס ביאליק לספרות יפה 1982

הבא: ניסים אלוני, עוזר רבין