גדוד העבודה

ערך זה עוסק בגדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור. אם התכוונתם לגדוד שומריה, שהיה אף הוא גדוד עבודה בן אותה התקופה, ראו גדוד שומריה.

חברי גדוד העבודה סוללים כביש בעמק יזרעאל, ראשית שנות העשרים

חברי גדוד העבודה נחים מעמלם בבניית שכונת רחביה בירושלים

הלוגו של כמה מחוברות כתב העת מחיינו של גדוד העבודה

אוהלי מחנה גדוד העבודה בשכונת בית הכרם בירושלים

אנשי גדוד העבודה בונים את ביתו של אליעזר בן יהודה (עומד מימין לאוהל) בתלפיות

אנשי גדוד העבודה בקונצרט לרגלי הגלבוע, 1926

גדוד העבודה וההגנה על־שם יוסף טרומפלדור, או בשמו המקוצר גדוד העבודה, היה ארגון חלוצים שתפני. חברי גדוד העבודה דגלו במנעד רעיונות סוציאליסטי וקומוניסטי, לאומי וציוני. "פלוגות" גדוד העבודה עבדו ברחבי ארץ ישראל בשנים 1920-1929. כאשר הוקם חשבו להכליל בשמו את המילה: "הגנה", אך זו הוסרה, או הוסתרה, בשל החשש משלטונות המנדט הבריטי.

ראשיתו

הגדוד הוקם על ידי מנהיגי החלוץ ואנשי "השומר": מניה וישראל שוחט, יצחק שדה ויהודה אלמוג, אשר גייסו כשמונים ושמונה מייסדים, רובם מחניכיו של יוסף טרומפלדור בתנועת "החלוץ" ברוסיה. הכרזתו הרשמית הייתה במלאת חצי שנה למותו - בי"א באלול תר"פ 25 באוגוסט 1920 במחנה העבודה של סוללי כביש טבריה-צמח. לאחר מכן, הצטרפו מאות חלוצים וחלוצות. בין ראשי הגדוד נמנו יצחק שדה, יהודה אלמוג, ישראל שוחט ומנחם אלקינד.

במהלך כל שנות קיומו (עד דצמבר 1929) היו חברים בגדוד העבודה כ-2,500 איש ואישה; אולם לא כלל יותר מ-660 איש בו זמנית (שיא זה התקיים במהלך שנת 1925). עקרון הפתיחות של הגדוד אפשר לרבים לחבור אליו, ללמוד מקצוע, ואז לעזבו. על הקמת הגדוד השפיעו שני מאורעות היסטוריים: הצהרת בלפור (1917), שגרמה לרבים לצפות להגשמה מהירה של הציונות, ומהפכת אוקטובר בנובמבר 1917 ברוסיה, שהביאה לעליית הקומוניסטים הבולשביקים לשלטון ברוסיה לאחר מלחמת אזרחים עזה.

שלוש המטרות העיקריות של מנהיגי הגדוד היו שתפנות, התיישבות והגנה. חברי הגדוד דגלו בעלייה יהודית המונית וחופשית לארץ, ובהקמת כוח הגנה יהודי מאורגן בארץ ישראל. על פי חזונם של מייסדיו נועד גדוד העבודה להיות קומונה כלל-ארצית שוויונית ושיתופית.

מבנה וארגון

בגדוד העבודה היו "פלוגות" קטנות וגדולות, של חניכי "החלוץ" ו"השומר הצעיר" או "טכניות", שחבריהן פועלים או "מומחים", בעיר או בההתיישבות העובדת. הפלוגות עסקו במגוון מקצועות: חקלאות לסוגיה, מלאכה, סבלות, הובלה ממונעת, סלילת כבישים, תפירה ועבודות שירות במחנות הצבא הבריטי. הניהול הכלכלי של הגדוד היה שיתופי: כל הכנסות החברים הופקדו בקופה משותפת, לפי עקרון של קומונה ארצית. הקופה המשותפת נועדה לשמש את כולם באופן שוויוני ולפי צרכיהם. במשך הזמן הונהגה אוטונומיה כלכלית לפלוגות ולישובים, ורק המאזן כלל את כל ההכנסות.

עבודות ויישובים

חברי הגדוד גם לקחו חלק בבניית יישובים אחרים, ועסקו בסלילת כבישים (כביש טבריה–טבחה), ייבוש ביצות, סבלות, בניין בתים, חקלאות ועוד. אנשי הגדוד הותירו את רישומם בנופה של ירושלים, לאחר שבנו במו ידיהם את שכונות הגנים בעיר: רחביה, תלפיות, בית הכרם, וכן בנו את בנין ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה (נהרס בתש"ח 1948) ואת בנין "הדסה" ברחוב הרב קוק (כיום). בתל אביב נטה הגדוד את אוהליו, בין השאר, בשכונת מחלול על חוף תל אביב; חברי הפלוגה עסקו בבניית רחוב נחלת בנימין, רחוב בן יהודה, שדרות רוטשילד ובית הספר תל נורדאו, וכן בבניין בתים ביפו. רבים מהם היו השתייכו לזרם השמאלי בגדוד.

היישובים אשר הוקמו על ידי חברי גדוד העבודה הם: כפר גלעדי (הוקם במקור בשנת 1916 אך ננטש לאחר מאורעות תל חי), והמשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף 1921, ורמת רחל שהוקם ב-1926.

מחלוקות ופילוגים

הסתדרות העובדים, בראשה עמד דוד בן-גוריון, ראתה בו תחילה בשר מבשרה, שכן כל חברי הגדוד היו חברי ההסתדרות מיומה הראשון. אולם הצהרתם הגלויה של מנהיגי גדוד העבודה, על היותו למעשה גוף המתחרה עמה על השליטה בציבור הפועלים בארץ ישראל, גרמה לחששות. מפלגת אחדות העבודה, אשר הייתה המפלגה הגדולה בהסתדרות ושאפה לאחד את זרמי הפועלים השונים, ראתה בפעילות חלק ממנהיגי הגדוד פלגנות ותחרות למוסדותיה. הסתדרות העובדים גם לא תמכה בדרישת גדוד העבודה להשוואת השכר המלאה של הפועלים.

כל אלו תרמו לעוינות ולויכוחים ארוכים בין הנהגת "הגדוד" לבין הנהגת ההסתדרות. זאת ועוד, בהנהגת יוצאי השומר לשעבר, מניה וישראל שוחט, פעלה מחתרת "הקיבוץ", אשר מצאה אצל אנשי הגדוד כר נוח לגיוס חברים (מחצית מכמאה חברי "הקיבוץ" באו מקרב אנשי הגדוד), ובתשתית הארגונית - פלוגות העבודה – והיישובית - כפר גלעדי – בסיס מבצעי. מחתרת זו נתפשה כמסכנת בפעולותיה אף את שלום היישוב כולו. כך, הורה בן-גוריון על הקמתה של 'ועדת בירור לחקר 'הקיבוץ החשאי' (שם נוסף למחתרת) בגדוד העבודה', שסיימה עבודתה מעט לאחר שהחלה בעקבות התפלגות הגדוד בסוף 1926.

המצב הכלכלי הקשה וחילוקי דעות אידאולוגיים הוביל לפילוג בגדוד העבודה. הגדוד התפלג בין ימין לשמאל. הזרם השמאלי היה מעוניין להילחם ליישום עקרונות הסוציאליזם והקומונה הארצית שתכלול את כל הפועלים בארץ ישראל, ואילו תמיכת הזרם הימני הייתה נתונה ראשית כל לחלוציות ציונית. על רקע זה התפלג המשק של גדוד העבודה בעמק יזרעאל לשני ישוביו: עין חרוד ותל יוסף, אשר נתחלקו לשני קיבוצים נפרדים. אנשי הפלג בעין חרוד הקימו את תנועת הקיבוץ המאוחד.

תמורות כלכליות וחברתיות בהרכב היישוב היהודי בארץ ממחצית שנות העשרים ומתחים עם הנהגת ההסתדרות, שתוצאתם הייתה אבטלה ורעב בגדוד העבודה, הביאו קבוצה בקרב זרם השמאל בגדוד חלקם אנשי "החלוץ" לשעבר, להתארגן בראשותו של מנחם אלקינד לעזוב את הארץ לברית המועצות. מנהיגי הקבוצה קבלו מן השלטונות בברית המועצות קרקעות בחצי האי קרים, לשם הקמת קומונה בשם "וויו נובה" ("דרך חדשה" באספרנטו). עזיבת חברי הגדוד אל קרים התרחשה בהדרגה בשנים 1927–1929, והתקבלה בתדהמה ובכאב אצל חבריהם ומכריהם בארץ. (ב-1935 הפכו השלטונות הסובייטיים את הקומונה לקולחוז, וצורפו אליו פועלים ומשפחותיהם מרחבי ברית המועצות, ובכך הושם קץ למעשה לקומונה "וויו נובה". אלקינד ואחרים נרצחו בטיהורי סטלין. שרידי החברים היהודים מארץ-ישראל בקולחוז נרצחו על ידי החיילים הנאצים). כמה מחברי הגדוד שעזבו ובני משפחותיהם, חזרו לארץ במשך השנים.

בשנת 1927 החלו תהליכי התפוררות בגדוד העבודה. בקיץ 1929 הוחלט על התאחדותה של שארית גדוד העבודה עם התנועה הקיבוצית שמייסדיה התפלגו ממנו - הקיבוץ המאוחד; תנועה שהוקמה על ידי קיבוץ עין חרוד. ויישובי גדוד העבודה הקיבוצים: תל יוסף, כפר גלעדי, תל חי ורמת רחל הצטרפו אליה.

ייצוגיו בתרבות הישראלית

• נתן שחם, עצם אל עצמו, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1981.
• בשיר אבינעם בחור כארז שנתחבר בשנות העשרים

ראו גם

• כביש טבריה-צמח
• עין חרוד

לקריאה נוספת

מקורות

• כתב העת הסולל, 1920.
• כתב העת מחיינו של גדוד העבודה, תרפ"א-תרפ"ט, 1921 - 1929.
• גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור, קובץ, יוצא לאור על ידי חברי גדוד העבודה בקבוץ המאוחד, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ב-1932.

מחקרים

• מרדכי נאור, "85 שנה לגדוד העבודה", אריאל, 174, תשס"ו.
• הערך: גדוד העבודה, אנציקלופדיה למדעי החברה, מרחביה: הוצאת ספרית פועלים - הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1963.
• אלקנה מרגלית, ‏מטווח הדמיון של הקומונה הכללית להתנסות במעשה, קתדרה 7, אפריל 1977
• זאב צחור, ‏נצחון עצוב: בן-גוריון וגדוד העבודה, קתדרה 43, מרץ 1987, עמ' 51-33
• זאב צחור, ‏ועדת הבירור לבדיקת 'הקיבוץ החשאי' בגדוד העבודה, קתדרה 58, דצמבר 1990, עמ' 154-128

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גדוד העבודה

עיינו גם בפורטל:
	פורטל היישוב

• גדוד העבודה בלקסיקון הקיבוץ
• אבשלום קווה, "יחס רבולוציוני למציאות" או למה נתב"ג לא קרוי על שמו של מנחם מנדל אלקינד?, אתר הגדה השמאלית
• גילי חסקין, גדוד העבודה על שם טרומפלדור, באתר הבית של גילי חסקין
• ניר מן, ‏הגדוד ששם אותנו על המפה, מקור ראשון, מוסף "שבת" , גיליון 749, 17 בדצמבר 2011