גדוד העבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברי גדוד העבודה סוללים כביש בעמק יזרעאל, ראשית שנות העשרים
חברי גדוד העבודה נחים מעמלם בבניית שכונת רחביה בירושלים
הלוגו של כמה מחוברות כתב העת מחיינו של גדוד העבודה
אוהלי מחנה גדוד העבודה בשכונת בית הכרם בירושלים
אנשי גדוד העבודה בונים את ביתו של אליעזר בן יהודה (עומד מימין לאוהל) בתלפיות
אנשי גדוד העבודה בקונצרט לרגלי הגלבוע, 1926
אנדרטת זיכרון לפלוגת גדוד העבודה בתל אביב

גדוד העבודה וההגנה על־שם יוסף טרומפלדור, או בשמו המקוצר גדוד העבודה, היה ארגון חלוצים שיתופי. חברי גדוד העבודה דגלו במנעד רעיונות סוציאליסטי וקומוניסטי, לאומי וציוני. "פלוגות" גדוד העבודה עבדו ברחבי ארץ ישראל בשנים 1920-1929. כאשר הוקם חשבו להכליל בשמו את המילה: "הגנה", אך זו הוסרה, או הוסתרה, בשל החשש משלטונות המנדט הבריטי.

ראשיתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדוד הוקם על ידי מנהיגי החלוץ ואנשי "השומר": מניה וישראל שוחט, יצחק שדה ויהודה אלמוג, אשר גייסו כשמונים ושמונה מייסדים, רובם מחניכיו של יוסף טרומפלדור בתנועת "החלוץ" ברוסיה. הכרזתו הרשמית של הקמת הגדוד הייתה בי"א באלול תר"פ 25 באוגוסט 1920, במלאת חצי שנה למותו של יוסף טרומפלדור, במחנה העבודה של סוללי כביש טבריה-צמח. לאחר מכן, הצטרפו מאות חלוצים וחלוצות. בין ראשי הגדוד נמנו יצחק שדה, יהודה אלמוג, ישראל שוחט ומנחם אלקינד.

במהלך כל שנות קיומו (עד דצמבר 1929) היו חברים בגדוד העבודה כ-2,500 איש ואישה, אולם לא כלל יותר מ-660 איש בו זמנית (שיא זה התקיים במהלך שנת 1925). עקרון הפתיחות של הגדוד אפשר לרבים לחבור אליו, ללמוד מקצוע, ואז לעזבו. על הקמת הגדוד השפיעו שני מאורעות היסטוריים: הצהרת בלפור (1917), שגרמה לרבים לצפות להגשמה מהירה של הציונות, ומהפכת אוקטובר בנובמבר 1917 ברוסיה, שהביאה לעליית הקומוניסטים הבולשביקים לשלטון ברוסיה לאחר מלחמת אזרחים עזה.

מטרות ויעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות מנהיגי הגדוד היו שתפנות, התיישבות והגנה, כל זאת בכפיפות להסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל. על פי תקנון גדוד העבודה מטרתו הייתה‏[1]: "בניין הארץ על-ידי יצירת קומונה כללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל"

עיקרי התקנון היו: "

  1. ארגון החברים בקיבוצים בעלי משמעת הנמצאים ברשות ההסתדרות הכללית לכל ענייני העבודה וההגנה.
  2. קופה כללית המספקת את צרכי החברים.
  3. תוצרת פנימית המספקת את צרכי החברים.
  4. הרחבת המשק ושיכלול תנאי העבודה על ידי השקעת הרווחים העודפים למטרה זו.
  5. ביצור הסתדרות העובדים הכללית וכיוון דרכה במגמת הגדוד."

דרך הפעולה על פי התקנון "

  1. הגדוד מוציא לפועל עבודות ציבוריות, עבודות הכשרה וכיבוש, עבודות מקצועיות שונות בהנהלה עצמית על אחריותו הגמורה.
  2. שולח את חבריו לכל מיני עבודות גם בתנאים אחרים, בייחוד על פי דרישת ההסתדרות.
  3. מסדר ענפי משק שונים הדרושים להספקת צרכיו ומסדר משקים חקלאיים שלמים בשביל הסידור הקבוע של החברים.
  4. מספק את הצרכים. התרבותיים ודואג להגברתם."

הניהול הכלכלי של הגדוד היה שיתופי: כל הכנסות החברים הופקדו בקופה משותפת, לפי עקרון של קומונה ארצית. הקופה המשותפת נועדה לשמש את כולם באופן שוויוני ולפי צורכיהם. במשך הזמן הונהגה אוטונומיה כלכלית לפלוגות ולישובים, ורק המאזן כלל את כל ההכנסות. (ציטוט חלקי) "מועצת הגדוד הנבחרת באספות הכלליות של הפלוגות המקומיות היא באות הכוח היחידה של הגדוד כלפי פנים וחוץ, קובעת את התכנית בשביל כל מיני עבודות, מסדרת פלוגות ומפזרת אותן, מאשרת תקציבים ומחליטה על היחסים הכספיים של הפלוגות השונות." (ציטוט חלקי) "כל ההכנסות (שכר העבודה ופרי התוצרת) של כל פלוגות הגדוד והחברים הבודדים נכנסות לקופת הגדוד. מועצת הגדוד מחלקת את הכנסות הגדוד ..."

חברי הגדוד דגלו בעלייה יהודית המונית וחופשית לארץ, ובהקמת כוח הגנה יהודי מאורגן בארץ ישראל.

מבנה וארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגדוד העבודה היו "פלוגות" קטנות וגדולות, של חניכי "החלוץ" ו"השומר הצעיר" או "טכניות", שחבריהן פועלים או "מומחים", בעיר או בההתיישבות העובדת. הפלוגות עסקו במגוון מקצועות: חקלאות לסוגיה, מלאכה, סבלות, הובלה ממונעת, סלילת כבישים, תפירה ועבודות שירות במחנות הצבא הבריטי.

עבודות ויישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הגדוד לקחו חלק בבניית יישובים אחרים, ועסקו בסלילת כבישים (כביש טבריהטבחה), ייבוש ביצות, סבלות, בניין בתים, חקלאות ועוד. אנשי הגדוד הותירו את רישומם בנופה של ירושלים, לאחר שבנו במו ידיהם את שכונות הגנים בעיר: רחביה, תלפיות, בית הכרם, וכן בנו את בנין ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה ואת בניין "הדסה" בקרן הרחובות הרב קוק והנביאים (שמותיהם כיום). בתל אביב נטה הגדוד את אוהליו, בין השאר, בשכונת מחלול על חוף תל אביב; חברי הפלוגה עסקו בבניית רחוב נחלת בנימין, רחוב בן יהודה, שדרות רוטשילד ובית הספר תל נורדאו, וכן בבניין בתים ביפו. הם בנו את הבית האדום בתל אביב.

היישובים אשר הוקמו על ידי חברי גדוד העבודה הם: המשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף ב-1921, ורמת רחל שהוקם ב-1926.כפר גלעדי, שחבריו היו אנשי השומר בהם מניה וישראל שוחט, (הוקם בשנת 1916 אך ננטש לאחר מאורעות תל חי) השתייך לגדוד העבודה באופן רשמי, אך למעשה התנהל בנפרד.

מחלוקות ופילוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתדרות העובדים, בראשה עמד דוד בן-גוריון, ראתה בו תחילה בשר מבשרה, שכן כל חברי הגדוד היו חברי ההסתדרות מיומה הראשון. אולם הצהרתם הגלויה של מנהיגי גדוד העבודה, על היותו למעשה גוף המתחרה עמה על השליטה בציבור הפועלים בארץ ישראל, גרמה לחששות. מפלגת אחדות העבודה, אשר הייתה המפלגה הגדולה בהסתדרות ושאפה לאחד את זרמי הפועלים השונים, ראתה בפעילות חלק ממנהיגי הגדוד פלגנות ותחרות למוסדותיה. הסתדרות העובדים גם לא תמכה בדרישת גדוד העבודה להשוואת השכר המלאה של הפועלים. כל אלו תרמו לעוינות ולויכוחים ארוכים בין הנהגת "הגדוד" לבין הנהגת ההסתדרות. זאת ועוד, בהנהגת יוצאי השומר לשעבר, מניה וישראל שוחט, פעלה מחתרת "הקיבוץ", אשר מצאה אצל אנשי הגדוד כר נוח לגיוס חברים (מחצית מכמאה חברי "הקיבוץ" באו מקרב אנשי הגדוד), ובתשתית הארגונית - פלוגות העבודה – והיישובית - כפר גלעדי – בסיס מבצעי. מחתרת זו נתפשה כמסכנת בפעולותיה אף את שלום היישוב כולו. כך, הורה בן-גוריון על הקמתה של 'ועדת בירור לחקר 'הקיבוץ החשאי' (שם נוסף למחתרת) בגדוד העבודה'‏[2], שסיימה עבודתה מעט לאחר שהחלה בעקבות התפלגות הגדוד בסוף 1926.

המצב הכלכלי הקשה וחילוקי דעות אידאולוגיים הוביל לפילוג בגדוד העבודה. פלוגת גדוד העבודה בעמק יזרעאל הוקמה לכתחילה בשני יישובים: עין חרוד ותל יוסף, התפלגה לשני קיבוצים נפרדים באביב תרפ"ג 1923. חלק מחברי עין חרוד היו אנשי העלייה השנייה, נאמני "אחדות העבודה", בעוד שרובם ככולם של חברי תל יוסף היו אנשי העלייה השלישית[3]. חברי עין חרוד, יחד עם קבוצות חלוצים אחרות, הקימו את תנועת הקיבוץ המאוחד. אחר כך, באמצע שנות העשרים, הגדוד התפלג בין ימין לשמאל. הזרם השמאלי היה מעוניין להילחם ליישום עקרונות הסוציאליזם והקומונה הארצית שתכלול את כל הפועלים בארץ ישראל, ואילו תמיכת הזרם הימני הייתה נתונה ראשית כל לבנית המשק של הפלוגה ולערכים לאומיים.

תמורות כלכליות וחברתיות בהרכב היישוב היהודי בארץ ממחצית שנות העשרים, מתחים עם הנהגת ההסתדרות והמצב הכלכלי הקשה שתוצאתם הייתה אבטלה ורעב בגדוד העבודה, הביאו קבוצה בקרב זרם השמאל בגדוד, חלקם אנשי "החלוץ" לשעבר, להתארגן בראשותו של מנחם אלקינד ולעזוב את הארץ לברית המועצות. מנהיגי הקבוצה קבלו מן השלטונות בברית המועצות קרקעות בחצי האי קרים, לשם הקמת קומונה בשם "וויו נובה" ("דרך חדשה" באספרנטו). עזיבת חברי הגדוד אל קרים התרחשה בהדרגה בשנים 19271929, והתקבלה בתדהמה ובכאב אצל חבריהם ומכריהם בארץ. ב-1935 הפכו השלטונות הסובייטיים את הקומונה לקולחוז, וצורפו אליו פועלים ומשפחותיהם מרחבי ברית המועצות, ובכך הושם קץ למעשה לקומונה "וויו נובה". אלקינד ואחרים נרצחו בטיהורי סטלין. שרידי החברים היהודים מארץ-ישראל בקולחוז נרצחו על ידי החיילים הנאצים. כמה מחברי הגדוד שעזבו ובני משפחותיהם, חזרו לארץ במשך השנים.

בשנת 1927 החלו תהליכי התפוררות בגדוד העבודה. בקיץ 1929 הוחלט על התאחדותה של שארית גדוד העבודה עם התנועה הקיבוצית שמייסדיה התפלגו ממנו - הקיבוץ המאוחד. תנועה זו הוקמה על ידי קיבוץ עין חרוד, ויישובי גדוד העבודה (הקיבוצים תל יוסף, כפר גלעדי, תל חי ורמת רחל) הצטרפו אליה.

ייצוגיו בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתב העת הסולל, 1920.
  • כתב העת מחיינו של גדוד העבודה, תרפ"א-תרפ"ט, 1921 - 1929.
  • גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור, קובץ, יוצא לאור על ידי חברי גדוד העבודה בקבוץ המאוחד, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ב-1932.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוברת א' של "גדוד העבודה על-שם יוסף טרומפלדור בארץ-ישראל, גדוד העבודה" בהוצאת הוועד הפועל המרכזי של גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור, ירושלים, תרפ"ה.
  2. ^ זאב צחור, ועדת הבירור לבדיקת "הקיבוץ החשאי" בגדוד העבודה, קתדרה 58, דצמבר 1990‏.
  3. ^ שפרה שורץ, קופת חולים הכללית, המרכז למורשת בן-גוריון, 1997, עמ' 68-69
  4. ^ מילות השיר "תה ואורז יש בסין" והאזנה לו, באתר זמרשת. השיר כולל אזכורים כגון: "יש בחור נאה בגדוד", "כל היום סללתי כביש", "אם חלוץ לחלוצה- לא יהיה בגדוד רע!" ועוד.