איגרות הרמב"ם

איגרות הרמב"ם הוא שם מאגד לכל האיגרות ששלח הרמב"ם, רבי משה בן מימון, לאישים ולקהילות שונות מימי בחרותו ועד לשנותיו האחרונות. המדובר באיגרות ובמאמרים העוסקים בנושאים מחשבתיים-אמוניים, וכן בנושאים אישיים או ציבוריים אחרים. מכתביו, ובהם תשובות לשאלות הלכתיות, מכונסות לרוב תחת השם "תשובות הרמב"ם".

המפורסמות מבין האיגרות שיועדו לציבור הרחב הן "איגרת השמד", "איגרת תימן", "איגרת תחיית המתים" ועוד. כמו כן, בקובצי האיגרות הללו ניתן למצוא גם תכתובות בין הרמב"ם לבין אישים בני תקופתו מכל רחבי העולם היהודי. מטבע הדברים, שמות האיגרות הללו לא ניתן להן על ידי כותבן אלא הוענק להן על ידי מעתיקים, מתרגמים ומדפיסים מאוחרים יותר. חלק מהשמות המקובלים כוללים רק את שם המכותב וחלקם רומז גם לתוכנה של האיגרת. כמו כן, יש ונמצא כי לאיגרת אחת ניתנו במהלך הדורות שמות שונים.

ישנם פערים לשוניים, סגנוניים וניסוחיים בין איגרת לאיגרת, עובדה המעידה על כך כי הרמב"ם התאים את דבריו לקהל היעד. במקומות מסוימים באיגרות ניתן למצוא גם סתירות והבדלים בענייני תוכן לעומת כתבים אחרים שלו - הבדלים בעניינים הלכתיים בין דבריו באגרות לבין דבריו בחיבוריו ההלכתיים, וכן הבדלים בנושאי השקפה בין האיגרות לבין חיבורו הפילוסופי הגדול "מורה נבוכים". עובדה זו הביאה למחלוקת בין פרשניו וחוקריו של הרמב"ם בשאלת מהי דעתו האמיתית בנושאים אלה, והאם אכן מדובר בסתירות אמיתיות המשקפות כי הרמב"ם חזר בו מדבריו באחד המקומות או נקט במנגנון הסתרה כלשהו על מנת שלא לחשוף את דעותיו האמיתיות, או שמא מדובר אך ורק בהבדלי סגנון אשר אינם משקפים סתירה אמיתית.

מרבית האיגרות נכתבו במקורן בערבית יהודית, שפת הדיבור והכתיבה של הרמב"ם, אך חלק מהן נכתבו עברית במקורן, או בשילוב של שתי השפות. הפילוסוף והמתרגם שמואל אבן תיבון, מכותב בעצמו של הרמב"ם, תרגם כמה מכתבי הרמב"ם לעברית, בהם גם חלק מאיגרותיו, עוד בחייו של הרמב"ם.

איגרת השמד

איגרת השמד (הנקראת גם: מאמר קידוש השם) היא ככל הנראה האיגרת הראשונה הידועה לנו שכתב הרמב"ם. יש המשערים שכתב את האיגרת כשהיה בעצמו בארצות שבהן היה השמד שאליו התייחס (ראו להלן), ויש המשערים שהוא כתב אותה זמן קצר לאחר שעזב בעצמו את צפון אפריקה בדרכו לארץ ישראל בשנת 1165 (הרב יצחק שילת משער כי האיגרת נכתבה בהיותו בארצות השמד, ועודכנה על ידו משהגיע לארץ ישראל). באיגרת זו, שמקורה לא נשתמר ובידינו תרגומים שונים שלה בלבד, דן הרמב"ם בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד, שהוא עצמו חווה, ונראה כי דבריו נכתבו מתוך ניסיון אישי. האיגרת נכתבה כתגובה למאמר שכתב חכם אלמוני, אשר יצא בחריפות כנגד אותם שלא עמדו בשמד וקיבלו בפיהם את הדת האיסלמית. הרמב"ם יצא נגדו בחריפות, וקבע שהאנוסים שנאלצו להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייהם, אין דינם כדין עובדי עבודה זרה, ולא חל עליהם הכלל של ייהרג ואל יעבור. עם זאת, הפציר בהם לעזוב את ארצם מהר ככל האפשר, כדי שיוכלו לקיים את אמונתם בגלוי במקום שאין בו רדיפות ואינוס לשמד. בשולי האיגרת הוא גם יצא נגד אותם המבכרים להישאר בארצות השמד מתוך ציפייה לביאת המשיח שיגאל אותם, והבהיר ברורות שאין אנו יודעים מתי יבוא המשיח, וכי אל לו לאדם לנהוג כאילו יגיע המשיח מיד.

איגרת תימן

איגרת תימן נכתבה בשנת 1173 כמענה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, מנהיג יהודי תימן, השואל על פשר ייסוריה של הקהילה היהודית בתימן שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. באותה תקופה הופיע בתימן משיח שקר, שהסית והדיח את העם. באגרת זו, הכתובה בערבית יהודית, הסביר הרמב"ם כיצד יש להבחין בין המשיח למתחזה למשיח, ועסק בנביא ובהוכחה שהוא נביא אמת. בנוסף השקיע מאמצים לעודד את רוחם של התושבים, והצביע על עליונותה של הדת היהודית מול האסלאם והנצרות:

	ושלושת המערערים האלה, כלומר: הכת האנסית (בכח הזרוע), והכת הטוענת טענות, והכת המתדמה לדתנו – כולן יאבדו. ואם תראה להם שום גבורה וניצחון בשום זמן – לא תעמוד להם הגבורה ההיא ולא יאריך להם הניצחון ההוא.

לבסוף הוא מעודד את היהודים שביאת המשיח קרובה, ושלמרות הקשיים אל להם להתייאש.

תופעה מעניינת באיגרת היא יציאתו נגד חישוב קיצים, על פי האיסור בתלמוד, תוך סינגור על ר' סעדיה גאון אשר חישב את הקץ בכל זאת. ועם זאת, בהמשך האיגרת מוסר הרמב"ם על מסורת משפחתית סודית שבאמצעותה מחושב הקץ של שיבת הנבואה, אשר לפי הרמב"ם תקדם לבוא הגואל (התאריך שנתן הרמב"ם הוא ד'תתקע"ה-1215, כלומר כ-40 שנה לאחר כתיבת האיגרת.)

באגרת, מכונה מייסד דת האסלאם, מוחמד, כ"משוגע".

איגרת (מאמר) תחיית המתים

מאמר תחיית המתים (הידוע יותר בשם 'איגרת תחיית המתים') נכתב בשנת 1191. בחיבור זה, הכתוב כמו קודמיו בערבית, מייחד הרמב"ם את דבריו לתחיית המתים, שהיא שלב קודם לעולם הבא. ישנם חוקרים הטוענים שהאיגרת היא זיוף ולא כתב מקורי של הרמב"ם. נראה כי המאמר נכתב כתגובה להאשמות שהוטחו בו בעקבות פרסום חיבורו "מורה נבוכים", שעורר מחלוקות רבות בקהילות היהודיות, כאשר לטענת מתנגדיו הרמב"ם כפר למעשה בתחיית המתים הפיזית וראה בה רק משל לעולם הבא. הרמב"ם מסביר באריכות שלא זו הייתה כוונתו והוא אכן מאמין בתחיית המתים כפשוטה; לדבריו, בתחיית המתים תשוב הנפש אל הגוף, אבל זהו מצב זמני ואחריו תיפרד הנפש שוב מן הגוף ותישאר לבדה. חיבור זה הוא חלק מוויכוח מתמשך בין הרמב"ם ותלמידיו לבין ר' שמואל בן עלי מבגדד על משמעות תחיית המתים ויחסה לעולם הבא.

אגרות נוספות

ידועות אגרות רבות נוספות של הרמב"ם. כך, כתב איגרת (בעברית) לקהל מונפלייה על אודות האסטרולוגיה (קרואה גם "אגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים"), שבו הבהיר את עמדתו השוללת אותה נחרצות; איגרת (בעברית) לר' פנחס הדיין, שבו הסביר את הסיבות לכמה מהחלטותיו בחיבור משנה תורה; איגרות (בערבית) לתלמידו האהוב ר' יוסף, שבה הוא מתייחס למחלוקות שלו עם ראש הישיבה בעיראק שהיה בר-פלוגתא חריף של הרמב"ם; איגרת מסוף חייו לר' שמואל אבן תיבון, מתרגמו של הרמב"ם, שבו הוא מתאר את סדר יומו שאינו מאפשר לו ללמוד כלל, ועוד.

לקריאה נוספת

• איגרות הרמב"ם, מהדורת הרב יצחק שילת, הוצאת שילת - מעלה אדומים, ירושלים: תשנ"ה.
• אגרות הרמב"ם, מהדורת הרב יוסף קאפח, הוצאת מוסד הרב קוק.

קישורים חיצוניים

• איגרות הרמב"ם, ליפסיה 1861, באתר דעת
• מאמר קידוש השם, באתר 'דעת'
• איגרת תימן, באתר 'דעת'
• מאמר תחיית המתים, באתר 'דעת'
• איגרת על האסטרולוגיה, באתר 'דעת'
• כתב יד של איגרת תחיית המתים בבית הספרים הלאומי בירושלים
• כתב יד של איגרת השמד בבית הספרים הלאומי בירושלים
• 18 שעורים מוקלטים באגרת תימן, מפי הרב אורי שרקי, מתוך אתר מכון מאיר
• 8 שעורים מוקלטים באיגרת תחיית המתים, מפי הרב יצחק שילת, מתוך אתר מכון מאיר
• 2 שעורים מוקלטים באיגרת גזירת הכוכבים (אסטרולוגיה), מפי הרב יצחק שילת, מתוך אתר מכון מאיר
• 3 שעורים מוקלטים באגרת לרבי עובדיה הגר, מפי הרב יצחק שילת, מתוך אתר מכון מאיר
• 4 שעורים מוקלטים באיגרת השמד, מפי הרב יצחק שילת, מתוך אתר מכון מאיר
• 8 שעורים מוקלטים באיגרת תחיית המתים, מפי הרב יצחק שילת, מתוך אתר מכון מאיר
• 3 שעורים מוקלטים באיגרות קצרות, מפי הרב יצחק שילת, מתוך אתר מכון מאיר