אורתוגונליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במתמטיקה, אורתוגונליות היא הכללה של תכונת הניצבות המוכרת מגאומטריה. בגאומטריה, שני ישרים במישור האוקלידי ניצבים זה לזה אם הזווית הנוצרת בנקודת החיתוך שלהם היא זווית ישרה (בת 90 מעלות). מושג האורתוגונליות מנסה לתפוס תכונה זו גם עבור ההכללות של המישור האוקלידי - המרחבים הווקטוריים שאבריהם אינם בהכרח ישרים אלא וקטורים, שהם מושג כללי יותר.

על מנת להכליל את מושג הניצבות יש ראשית להכליל את מושג הזווית בין שני וקטורים. לשם כך משתמשים בפונקציה שמקבלת שני וקטורים ומחזירה גודל שניתן לחשוב עליו כעל מכפלת אורכי הווקטורים זה בזה ובקוסינוס הזווית ביניהם. פונקציה זו נקראת "מכפלה פנימית". ישנן מכפלות פנימיות רבות שניתן להגדיר על מרחב וקטורי, ולכן גם מושגי האורך והזווית של וקטורים יכולים לקבל משמעויות רבות, אבל יש כמה תכונות בסיסיות שאנו מצפים שיתקיימו תמיד, ואלו התכונות שמאפיינות את המכפלה הפנימית. מכיוון שקוסינוס של זווית בין שני ישרים ניצבים שווה ל-0 מתבקש להגדיר שני וקטורים כאורתוגונליים אם המכפלה הפנימית שלהם שווה ל-0.

לווקטורים אורתוגונליים חשיבות רבה כאשר חוקרים מרחבים וקטוריים. לבסיס של מרחב וקטורי יש מספר תכונות נוחות כאשר הוא אורתונורמלי (כל אבריו אורתוגונליים זה לזה ובעלי אורך 1). יתר על כן, מתברר שבהינתן בסיס כלשהו למרחב וקטורי ניתן לקבל ממנו בסיס חדש שכל אבריו אורתוגונליים זה לזה, כך שתמיד ניתן למצוא בסיס נוח שכזה. דבר זה נעשה על ידי תהליך גרם-שמידט.

אורתוגונליות בין וקטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכאורה, אורתוגונליות וניצבות הן מילים נרדפות. מיוונית, אורתו - ישר, גוניה - זווית. אבל ניצבות היא רק מקרה פרטי של אורתוגונליות במרחב האוקלידי התלת-ממדי - שני ישרים החותכים זה את זה בזווית ישרה הם אורתוגונליים זה לזה.

באופן כללי, שני וקטורים \,u,v במרחב מכפלה פנימית הם אורתוגונליים זה לזה אם ורק אם מכפלתם הפנימית שווה ל-0. הסימון המקובל לכך הוא \,u\perp v.

(בפרט, שני ישרים אורתוגונליים זה לזה אם המכפלה הסקלרית שלהם שווה ל-0, כלומר אם הם מאונכים זה לזה)

מסקנות הנובעות מתכונות המכפלה הפנימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אם \,u\perp v, אז \,v\perp u.
  • אם \,u\perp v, אזי לכל סקלר \,\lambda גם \,\lambda u\perp v.
  • אם \,u\perp v וגם \,w\perp v, אזי  \ (w+u) \perp v.
  • אם וקטור אורתוגונלי לקבוצה של וקטורים אזי הוא גם אורתוגונלי לכל צירוף לינארי שלהם. זוהי מסקנה ישירה משתי התכונות הקודמות.

וקטור אורתוגונלי למרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהי \,U, תת-מרחב של \,V, ויהי \,v\in V.

\,v יקרא אורתוגונלי ל-\,U, ויסומן \,v\perp U, אם \,v אורתוגונלי לכל אחד מאיברי \,U.

על כן, (לפי המסקנות לעיל) \,v\perp U אם ורק אם \,v אורתוגונלי לקבוצה הפורשת את \,U, ובפרט לבסיס של \,U.

דוגמאות לפולינומים אורתוגונלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר פולינומים אשר הינם אורתוגונלים ביחס למכפלה הפנימית שלהם:

  1. פולינומי לז'נדר הינם אורתוגונליים ביחד למכפלה הפנימית הסטנדרטית של מרחב הפולינומים.
  2. פולינומי צ'בישב
  3. פולינומי הרמיט
  4. פולינומי לגר

אורתונורמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנו אומרים שקבוצת וקטורים היא אורתוגונלית אם כל זוג וקטורים מהקבוצה אורתוגונליים זה לזה.

אנו אומרים שקבוצת וקטורים היא אורתונורמלית אם בנוסף לדרישה הקודמת כל וקטור בקבוצה הוא מנורמל, כלומר: הנורמה שלו שווה ל-1. את התנאי לאורתונורמליות אפשר להציג באופן אלגנטי באמצעות הדלתא של קרונקר:

קבוצה \,A היא אורתונורמלית אם ורק אם  \forall v_n, v_m \in A : \lang v_n , v_m \rang = \delta_{n,m}.

דוגמאות:

  1. הבסיס הסטנדרטי הוא בסיס אורתונורמלי תחת המכפלה הפנימית הסטנדרטית.
  2. כל אופרטור סיבוב הוא מטריצה אורתונורמלית.

בהינתן בסיס כלשהו של מרחב מכפלה פנימית (סופי או בן מנייה), ניתן להפיק ממנו בסיס אורתונורמלי באמצעות תהליך גרם-שמידט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]