אור (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אור כשדים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הזיגוראת הגדול באור (2006).

אוּרשומרית: אור=עיר, באכדית עוּרוּ) הייתה עיר מדינה עתיקה בדרום מסופוטמיה שהייתה ממוקמת ליד שפכי הנהרות הפרת והחידקל למפרץ הפרסי, וליד ארידו. בשל נסיגת הים, שרידי העיר עכשיו נמצאים רחוק מהים, בעיראק, דרומית לחידקל, על גדתו הימנית, ונקראת תל אל-מוקיאר, ליד העיר נסארייה מדרום לבגדאד.

השרידים של הזיגוראת, שעדיין עומד ברובו, ועל ידי התל, בולטים באזור. הזיגוראת הוא מקדש לננה, אל הירח במיתולוגיה השומרית, ומורכב משני שלבים הבנויים מלבנים: בשלב התחתון הלבנים מחוברות יחד בביטומן, ובשלב העליון בטיח. יש המזהים את הזיגוראת עם מגדל בבל המקראי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אור הייתה מאוכלסת בתחילת ההתיישבות בדרום מסופוטמיה, בתקופת עובייד. אולם נראה כי לאחר מכן ננטשה לזמן מה. החוקרים מאמינים כי כאשר האקלים השתנה מלחות יחסית לבצורת בתחילת האלף השלישי לפני הספירה, התמזגו הכפרים החקלאיים הקטנים לתרבות עובייד ליישובים גדולים יותר בשל הצורך במערכות השקיה גדולות ומסועפות שיאפשרו להתמודד עם הבצורת. אור נעשתה למרכז כזה, ובשנת 2600 לפנה"ס בערך, בתקופת השושלת השומרית המוקדמת השלישית, פרחה העיר שוב. אור נחשבה באותו זמן כקדושה לננה, אל הירח במיתולוגיה השומרית.

המיקום של אור היה מוצלח מבחינת מסחר ימי וגם מבחינת הנתיבים היבשתיים לחצי האי ערב. ניבנו קברות מפוארים רבים, כולל אלה של המלכה פואבי השנייה. לאחר זמן, נעשו מלכי אור למלכים למעשה של שומר, בשושלת הראשונה של אור, שיוסדה על ידי המלך מס-אני-פדה.

השושלת הראשונה הושמדה בהתקפה של סרגון מאכד ב-2340 לפנה"ס בערך. לא הרבה ידוע על השושלת השנייה שבאה לאחר מכן, כאשר העיר הייתה בשפל. השושלת השלישית של אור יוסדה כאשר המלך אור-נמו עלה לשלטון, ומלך כעשרים שנה, בין 2112 לפנה"ס ל-2094 לפנה"ס. בתקופת מלכותו נבנו מקדשים, כולל הזיגוראת, והחקלאות שופרה על ידי מפעלי מים. החוקים שלו (שריד מהם זוהה באיסטנבול ב-1952) הם מהעתיקים ביותר הידועים בעולם, וקודמים לאלו של חמורבי. לאחר מותו נעשה לדמות גיבור: אחד מהחיבורים השומריים ששרדו מתארים את מותו של אור-נאמו ואת מסעו בעולם השאול.

שרידי העיר אור, ברקע שרידי הזיגוראת

השושלת השלישית נמשכה חמשה דורות, ובימי המלך החמישי איבי-סין נפלה בידי העילמים ; ה"קינה על אור" מתעדת את האירוע. מאוחר בתקופת חמורבי יותר כבשה בבל את העיר. לאחר עליית שמשו-אילונה בנו של חמורבי לשלטון פרץ כנגדו מרד שתחילתו בלרסה ולחר מכן התפשט ל-26 ערים נוספות ביניהן ארך, אור, איסין ועוד. במסגרת מלחמתו של שמשן-אילונה במרד הוא הרס את חומותיה של ארך.

האלה ננה הייתה ידועה לבבלים כ"סין". העיר הבבלית חרן גם היא הייתה קדושה לאל "סין".

במאה השישית לפנה"ס, הייתה בנייה חדשה באור, תחת שלטונו של נבוכדנצר השני, מלך בבל. המלך הבבלי האחרון, נבונאיד, שיפר את הזיגוראת. אך העיר החלה לרדת מ-550 לפנה"ס וכבר לא הייתה מיושבת לאחר 500 לפנה"ס, אולי בשל שינוי בתוואי הנהרות או התמלאות שפך הנהרות אל מפרץ הפרסי בסחף של חול ואבנים, שהפכו את האזור למוכה בצורת. ישנם היסטוריונים ומדענים רבים כיום שמקשרים את האירועים האקלימים לתופעת אל ניניו חזקה במיוחד שהיה באותה תקופה.

אור במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מוזכרת ארבע פעמים עיר בשם אור כַּשְׂדִּים, אחת ההשערות היא שאור כשדים מתייחסת לעיר השומרית אור, בפרשנות זאת המילה כשדים מתייחסת לכלדיים, שהתיישבו שם בערך ב-900 לפנה"ס. המילה "כשדים" יכולה להתייחס גם לכשים, שהיו בעיר בערך בזמן יציאת מצרים. בספר בראשית, אור מוזכרת כמקום לידתו של אברהם, בעיר הגדולה בשנער והמרכז המסחרי של האזור כמו גם המרכז הפוליטי.‏[1][2] אור מוזכרת בנחמיה ט, 7, בציטוט מספר בראשית.

ספר היובלים מציין שאור הוקמה בשנת 1688 לבריאת העולם על ידי בנו של אור בן כשד, ככל הנראה מצאצאי ארפכשד, ומוסיף כי באותה שנה החל על כדור הארץ עידן המלחמות: ""וגם" אור, בנו של כשד, בנה את העיר ארה של כשדים, ויקרא את שמה בשמו ובשם אביו, כלומר, אור כשדים."[3]

פרשנות אחרת מזהה את אור כשדים המקראית כעיר אורקש השוכנת מזרחית צפונית לעיר חרן, אליה הגיע תרח ובני משפחתו בדרכם לכנען. זיהוי זה מתאים יותר למסלול מסעם של משפחת תרח ואברהם, וגם מבחינה אטימולוגית, בעוד הביטוי "אור" אין משמעו אלא "עיר".

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב יתדות מסחר בדגנים מתואר בכתב יתדות שנחקקו על לוח חרס מאור, מוזיאון דגון בחיפה (2011)

באמצע המאה ה-17, האתר נפקד על ידי פייטרו דלה ולה, שתיעד את הימצאותם של לבנים עתיקות המוטבעות בסמלים מוזרים, מחוברים יחד בביטומן, וכן חתיכות חרוטות של שיש שחור שנראו כחותמות.

החפירה הראשונה במקום נעשתה על ידי הקונסול ג' א' טיילור, שגילה חלקית את הזיגוראת. על גלילי חמר שנתגלו בארבע פינות השלב העליון בזיגוראת הייתה כתובת של נבונאיד, המלך האחרון של בבל (639 לפנה"ס), המסתיימת בתפילה לשלום בנו בל-סרה-אוצור, הוא בלשצר של ספר דניאל. נמצאו עדויות לשיקומו של הזיגוראת על ידי אישמה-דגן מאיסין וגימיל-סין מאור, ושל קורי-גלזו, מלך קסיטי של בבל, מהמאה ה-14 לפנה"ס. נבוכדנצר השני גם הוא טען כי בנה מחדש את המקדש. טיילור עוד גילה מבנה בבלי מעניין, לא רחוק מהזיגוראת, וחלקים מבית הקברות הבבלי העתיק. בכל העיר הוא מצא שרידים של קבורה מתקופות מאוחרות יותר. כנראה שבתקופות מאוחרות יותר, בשל קדושתה, אור נעשתה למקום מובחר לקבורה, ולפיכך גם לאחר שהפסיקו לחיות בה, המשיכו להשתמש בה כעיר קבורה.

לאחר זמנו של טיילור מבקרים רבים הגיעו לאתר, וכמעט כולם מצאו במקום שרידים בבליים עתיקים, כתובות וכדומה, הנחים על גבי השטח. האתר נחשב כעשיר במציאות, ויחסית פשוט לחקירה. חפירות שנערכו באתר בניהולו של הארכאולוג סר לנרד וולי, בשנים 1922 - 1934, מומנו על ידי המוזיאון הבריטי ואוניברסיטת פנסילבניה. אותרו כ-1850 קברים, כולל 16 שתוארו כ"קברים מלכותיים" שהיו בהם פריטים רבים בעלי ערך. רוב הקברים המלכותיים תוארכו ל-2600 לפנה"ס בערך. המציאות כללו את הקבר של המלכה פואבי השנייה, שלא נבזז; שמה ידוע מהחותם שנמצא על קברה. אנשים רבים אחרים נקברו יחד עימה, בסוג של קרבן אדם. ליד הזיגוראת נתגלו המקדש א-נון-מה והמבנים א-דו-לאל-מה (נבנה למלך), א-גי-פר (מגוריהם של הכוהנות הגדולות) וא-הור-סאג (מבנה מקדש). מחוץ לאזור המקדש בתים רגילים רבים נמצאו. חפירות נעשו גם מתחת לשכבת הקברים המלכותיים: שכבה של חמר שנסחף, בעובי של 3.5 מטר, כיסתה את שרידיה של התיישבות מוקדמת, הכוללת קרמיקה מתקופת עובייד, תקופת ההתיישבות הראשונה בדרום מסופוטמיה. וולי כתב לאחר החפירות ספרים ומאמרים רבים על גילוייו.

רוב הממצאים שהתגלו באזור אור נמצאים היום במוזיאון הבריטי, ובמוזיאון לארכאולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה.

ב-5 באפריל 2013 חשפו ארכאולוגים בריטים ועיראקיים מבנה גדול בן 4,000 שנה, 80 מטרים אורכו מכל צד, שבו נחשפו ממצאים נוספים שיכולים להעיד על כך שהמבנה היה מבנה אדמיניסטרטיבי מסוג כלשהו, בין אם דתי (הודות ללוח חרס עם דמות מתפלל שנתגלה בו) או מנהלי כלכלי שביצע פיקוח על סחורות שהגיעו לעיר.‏[4]

האתר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממבנים שנחשפו בחפירות קודמות חזרו להיות מכוסים בחול, ולא ידוע האם הדבר נעשה בכוונה או על ידי כוחות הטבע. הזיגוראת הגדול חשוף לגמרי, והוא המבנה השמור היחיד באתר. במפתיע, על אף המצב הפוליטי בעיראק, האתר נגיש לתיירות, אך מכוון בעיקר לתיירות פנים. מאז מלחמת עיראק בשנת 2003, תיירים מערביים מגיעים שוב לאתר. אך רובם אנשי "כוחות הקואליציה", המגיעים מבסיס צבאי מערבי הממוקם ליד האתר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחום סוליאלי, משה ברכוז (עורכים), הערך: אור, אור כשדים, לכסיקון מקראי, א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 28-27.
  • יעקב אזולאוס, משמעות השם "אור כשדים" בבראשית יא: 27-31 על פי ספרות בית שני והמדרש, בית מקרא, 45, ג, תש"ס, עמ' 271-267.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים כ"ח-ל"א.
  2. ^ פרק ט"ו, פסוק ז'.
  3. ^ ספר היובלים, 11 ,3.
  4. ^ ליד הבית של אברהם אבינו: נחשף מתחם עתיק מתוך ynet, ה-5 באפריל 2013