לאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציון לאה במערת המכפלה

לֵאָה, דמות מקראית, היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית, פרקים כ"ט ו-ל'. יש המפרשים את השם לאה, על פי הערבית – פרת-בר, ועל פי האכדית - פרה או גבירה, תקיפה (במקבילה לרחל, אשר פירוש שמה הוא כבשה). המשמעות העממית של השם לאה, היא רפה, חולה, עייפה, יגעה.

דמותה במקרא ובמדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאה היא אמם של שישה מתוך שנים עשר בניו של יעקב: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, ושל בתו דינה. בנות לבן, לאה ורחל, אמורות היו להינשא לשני בני רבקה. לאה הבכורה הייתה אמורה להינשא לעשיו הבכור, ורחל הצעירה - ליעקב. יעקב אהב את רחל ושנא את לאה‏[1] (על פי חלק מהמפרשים כרד"ק - רק באופן יחסי לרחל כפי שכתוב "וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה"), כנראה בשל הרמיה בה נקטה כדי להיכנס לחייו‏[2]. המדרש מציג את נישואיו אלו, של יעקב ללאה, כעונש, על-פי עיקרון מידה כנגד מידה ליעקב על מעשה הרמייה בסיפור הברכה.

על תיאורה החיצוני של לאה, נכתב בתורה שעיניה היו רכות, אולי כניגוד ליופי התואר של רחל או לפי אונקלוס בהקבלה, עיניה של לאה יפות לעומת היופי החיצוני של רחל. אונקלוס מפרש שעיני לאה היו יפות, לרמוז על עולמה הפנימי היפה. במדרש אחר מפורש הביטוי: שהבריות היו משדכים אותה דווקא לעשיו, אחיו הרע של יעקב, ובגלל שידוך זה הייתה בוכה ועיניה הפכו רכות‏[3].

לאה ודוד הם היחידים שהמקרא טרח לציין את מראה עיניהם - עיניו היפות של דוד "אדמוני עם יפה עיניים", לעומת עיניה הרכות של לאה, להצביע על הקשר שבין שני הסיפורים: שאול, המלך הראשון, המיוחד בהופעתו, שהיו לו כל הנתונים להצליח, נכשל ולא הקים שושלת מלכים. את מקומו תפס דוד, נער רועה-צאן, שאפילו ישי אביו לא החשיבו ראוי לעבור לפני שמואל. דוד, שהוא משבט יהודה, הוא זה שזכה להקים ממלכה גדולה, להנחילה לשושלת יציבה לאורך דורות רבים, ולהיות קשור בזיכרון העם בגדולתה של ממלכת ישראל. כך גם לאה, שבעלה נשאה שלא מרצונו ולא העניק לה אהבתו, זכתה ללדת ששה בנים ולהיקבר ליד בעלה. סמלי הדבר שדוד הוא מצאצאיה של לאה בעוד שאול הוא מצאצאיה של רחל.

המטרה הייתה חשובה ללאה יותר מן הדרך. היא שיתפה פעולה עם לבן אביה, ונישאה ליעקב במקום רחל שהובטחה לו, בטענה שיש להשיא את הבכורה לפני הצעירה (יש מפרשים שעשתה זאת מפני שלא רצתה להינשא לעשיו). כמו כן, היא "קנתה" את יחסיה עם יעקב, באמצעות דודאים שהביא לה ראובן "וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא."‏[4]. בתכונה זו, של חשיבה על המטרה יותר מאשר על הדרך, ניתן לראות הקבלה בין דמותה של לאה לדמותם של ילדיה, ובפרט ניכר הדמיון ליהודה.

המדרשים חלוקים לגבי לאה: מדרש אחד מגנה אותה על היותה "יצאנית"‏[5], דהיינו שיצאה לקראת יעקב וקראה לו לבוא אליה, לאחר פרשת הדודאים. עם זאת, מדרש אחר בתלמוד משבח אותה על כך‏[6].

כמו כן, ישנם מדרשים שמפרשים את יציאתה של לאה לכיוון חיובי יותר ומדגישים את כוח השכנוע של לאה, את רצונה לצאת אל מפגשים לא נעימים מתוך הביטחון במטרתם הצודקת. תכונה זו עברה אל דינה, בתה, שיצאה להיפגש עם בנות שכם ולהשיבן למוטב.

לאה ראתה בהולדת ילדים מטרה חשובה, ושמותיהם מבטאים את צערה על יחסו של יעקב אליה ואת שמחתה על הולדתם. בין לאה לבין רחל הייתה תחרות על לבו של יעקב (או - על עיצוב עתיד האומה), שהתבטאה, בין השאר, ברצון ללדת ילדים. כשראתה שרחל חשוכת הילדים נותנת את שפחתה בלהה ליעקב לאישה - נתנה לו לאה את שפחתה, זלפה, ואף קראה בשם לילדיה של זלפה - גד ואשר. לפי פרשנות נוספת, לאה פוחדת שהיא תועבר לעשיו. לכן היא מעוניינת בילדים אשר יבססו את מעמדה. הקב"ה ער לאופייה האצילי של לאה ונותן לה את שכרה: חז"ל הדגישו את תרומתם לדורות של בני לאה בבניית עם ישראל בהשוואה לתרומתם הזמנית של בני רחל. בני לאה זכו בכהונה לעולם (לוי) ובמלכות לעולם (יהודה, בנה הרביעי של לאה - עם ישראל של ימינו הוא בעיקרו מצאצאיו): "ויהודה לעולם תשב", בעוד בני רחל, יוסף ובנימין, זכו לתפקידי מנהיגות רק באופן זמני.

העדפת יעקב את רחל ובניה על פני לאה ובניה, באה לידי ביטוי במפגש עם עשיו: כאשר יעקב ברח מחרן, חשש כי עשיו מתכוון לפגוע בו ובמשפחתו וארגן את מחנהו על פי מעמדן של הנשים: בחזית - חשופים ביותר לפגיעה - עמדו השפחות וילדיהן, אחריהן - לאה וילדיה, ובסוף, מוגנים ביותר, עמדו רחל ויוסף. כמו כן, בהפלייתו של יוסף על שאר אחיו, שהביאה לקנאה גדולה ולמכירת יוסף לעבד. למרות העדפה זו, לאה זכתה כפיצוי משמים בפוריות ובבנים. הסימנים מראים שאכן לאה הייתה ראויה יותר מרחל: רחל קנאה באחותה ומכרה את יעקב בעד דודאים (מכירה שמקבילה למכירת הבכורה בעד נזיד עדשים), לכן ה' בחר בלאה. מדרשי חז"ל מציגים את שבחה של לאה, את אמונתה ואת דבקותה בבעלה. אלו זיכו אותה בקרבת נצח ליעקב אחרי מותה, שביקש להיקבר במערת המכפלה אשר בה קבורים אבותיו ושם גם קבר את לאה.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות הקדומה דמותה של לאה פורשה כסמל ליהדות ועיניה הרכות כסמל לעיוורונם של היהודים שלא קיבלו את ישו כמשיח בניגוד לאחות הצעירה רחל המסמלת את הכנסיה הנוצרית. בהתאם, מוצגת לאה באמנות כדמות שפופה, מכוסת עיניים האוחזת בשרביט שבור או שלוחות הברית נופלות מידיה‏[7].

פסלה של לאה כמייצגת היהדות (Synagoga) בקתדרלת נוטרדם בפריס

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


עם ישראל - האבות והאימהות

אברהםשרה
יצחקרבקה
יעקבלאה - רחל - זלפה - בלהה