אלמר מקקולום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלמר מקקולם, בשנת 1920

אלמר ורנר מקקולוםאנגלית:Elmer Verner McCollum, ‏3 במרץ 1879 פורט סקוט, קנזס - 15 בנובמבר 1967 בולטימור) היה ביוכימאי אמריקאי

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמר ורנר מקקולום נולד כילד הרביעי והבן הראשון מבין 5 ילדיהם של זוג חוואים מפורט סקוט (מדינת קנזס):קורנליוס ארמסרטונג מקקולום ומרתה קתרין לבית קידוול. ההורים השתדלו להעניק לכל ילדיהם השכלה גבוהה,שחסרה לעצמם. שלוש ההאחיות למדו באוניברסיטת לומברד ונישאו לכמרים אוניברסיליסטים. האח הקטן למד כמו אלמר באוניברסיטת קנזס.

אלמר הצטרך מנעוריו לעזור בעבודות בחוות המשפחה, במיוחד אחרי שאביו הפך לנכה עקב מחלה קשה (ככל הנראה שחפת העצמות). לימודיו העממיים התנהלו לסירוגין בבית ספר חד-חדרי בתנאים דלים. אירוע מכונן בילדותו היה הביקור עם אמו בגיל 14 (ב-1893) בתערוכה העולמית ה"קולמביאנית" בשיקגו. על מנת לאפשר לבניה ללמוד בבית ספר תיכון ואחר כך באוניברסיטת קנזס החליטו ההורים להשכיר את חוותם ולעבור לגור בקרבת האוניברסיטה בעיר לורנס. בשטח אדמה קטן שנרכש שם על ידי המשפחה, הם גידלו פירות למכירה. בגלל השכלתו המצומצמת עד אז לא הצליח אלמר לעבור את מבחן התעודה דרוש לצורך כניסה לבית הספר התיכון. מנהל התיכון שהתרשם מכך שהילד הירבה לקרוא ספרים וידע בעל פה לא מעט שירי משוררים (כמו למשל Vision of Sir Launfal מאת ג'יימס ראסל לאואל), הסכים באופן חריג לקבלו על תנאי בבית ספרו. הנער לא איכזב והתקדם מהר בלימודיו תוך הצטיינות בחיבור באנגלית, בכימיה ופיזיקה. להרחבת הידע שלו תרמה גם "אנציקלופדיה בריטניקה" שנמצאה בחדר האסיפות של בית הספר ושהוא הצליח לאחר מכן לרכוש עותק אחר ממנה בחנות, תמורת 25$. היה לו אז מעט מאוד פנאי כי עבד בלילות בהדלקת ובכיבוי של אורות העיר. מאוחר יותר בימי האוניברסיטה עבד באיסוף פרסומות עבור עיתון מקומי.

לימודיו האקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלה חשב ללמוד רפואה אך במשך לימודיו באוניברסיטה נמשך לכימיה האורגנית, ואף התחיל להתפרנס מאנליזת מדגמי נפט. אחרי שסיים את התואר הראשון זכה במלגה והועסק כמדריך סטודנטים בכימיה פיזיולוגית. אחרי שגמר את עבודת המסטר שלו בנושא הרכב הגז שבגבעולי הלוטוס האמריקאי (Nelumbo lutea), בחר להמשיך בלימודי ביוכימיה באוניברסיטת ייל. בשלב מסוים קיבל חדר מגורים בתוך בניין המחלקה לכימיה. בעת ההכנת עבודת בדוקטורט התפרנס ממתן שיעורי כימיה ובימי הקיץ אף עבד כפקיד קבלה במלון. ביוני 1906 הציג את העבודה בתחום חקר הפירימידינים, שעשה תחת הדרכתו של פרופ' טריט ב. ג'ונסון, וקיבל את התואר PhD. נשאר אחר כך עוד שנה בייל כדי לעבוד עם הפרופסורים ט.אוסבורן ולפאייט ב. מנדל בסוגייות ההרכב החלבוני של הצמחים והתזונה. מחקר זה השפיע בצורה מכרעת על הקריירה של מקקולום.

המשך פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקקולום עבר באותה שנה להשתלם באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון, בה קיבל, בהמלצת מנדל, משרה של מדריך בכימיה חקלאית. אחרי הנסיויים במעבדתם שךל אוסבורן ומנדל בנוגע לתזונה המבוססת על מיני צמח יחידים ולאחר עיון בספרות המדעית בתחום החסכים בתזונה התחיל מקקולום לערוך מחקרים על חולדות עם סוגי תזונה שונים כדי למצוא מהם המרכיבים התזונתיים החיוניים. המחקרים שבוצעו בנושא בשנים 1876 - 1903 הצביעו על כך שחולדות וחיות קטנות אחרות שהוזנו בתזונה המבוססת על חלבונים ,פחמימות, שומנים, ומלחים אנורגניים מבודדים ומטוהרים, בריאותם ניזוקה במהירות, מצבם הגופני הידרדר ומתו תוך שבועות ספורים. לדברי מקקולום "השאלה החשובה ביותר בתחום התזונה היא לגלות אילו חומרים חסרים באותן דיאטות".‏[1]. לצורך מחקריו בנושא התזונה הקים מקקולום באוניברסיטת ויסקונסין, בניגוד לדעת הממונים עליו, את מושבה הראשונה בארצות הברית של חולדות מעבדה לבנות. בהתחלה חשד מקקולום כי הכשל התזונתי של דיאטות מסוימות נגרם על ידי חוסר הטעם (lack of palatibility) וחוסר האטרקטיביות של המזון. הוא סבר כי תזונה טעימה יותר והגורמת שהחיות תאכלנה כמויות מזון מספיקות, תהיה אקוואטית. אולם אוסבורן ומנדל מתחו בקורת על השערה זו. הם הוכיחו שדיאטות של חלבונים צמחיים אינן מיטיבות לולא הוספת תוסף של "חלב חופשי מחלבונים". הם שיערו כי מקקולום התרשל בכמה מניסוייו. מקקולום הודה בטעות והקדיש עצמו לניסויים מוקפדים יותר שכללו אנליזה של הגורמים מקדמי גדילה בתוך "החלב החופשי מחלבונים". יחד עם עוזרת המחקר שלו, בשנים 1909 -1916, מרגרט דייויס, הגיע לבודד את הוויטמין הראשון המסיס בשומן, וקרא לו "ויטמין A".

אולם בשנת 1908 מצאו אוסבורן ולפאייט מנדל שההבדל התזונתי בין דיאטות חלבוניות תלוי בנוכחות "תוספת של חלב חסר חלבונים". תוספת כזאת גרמה לגדילה טובה של החולדות גם ללא הוספת תוספי טעם. הלך משנת 1917 היה פרופסור באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בשנת 1897 יחד עם מרגרט דייוויס גילה את התיאמין, הידועה כויטמין B1. בשנת 1913 שוב יחד עם מרגרט דייוויס, גילו את ויטמין A. לפי המלצתם של מקקולום וסי. קנדי הונהג השימוש באותיות האלפבית בשמות הוויטמינים החל משנת 1916[2].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמר מקקולום היה נשוי משנת 1907 לקונטנס קארות', אותה הכיר בלורנס, קנזס, וממנה התגרש כעבור הרבה שנים. לזוג נולדו חמישה ילדים, בן - דונלד, שהפך לרופא, וארבע בנות - ג'ין וסטוויק, מרגרט ספרייג, קתלין אולברייט, ואלסבת פוקס.

מבחר פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • E. V. McCollum und M. Davis: The necessity of certain lipins in the diet during

growth. In: Journal of Biological Chemistry. Band 15, 1913, S. 167–175.

  • E. V. McCollum und C. Kennedy: The dietary factors operating in the production of polyneuritis. In: Journal of Biological Chemistry. Band 24, 1916, S. 491–502.
  • E. V. McCollum, N. Simmonds, J. E. Becker und P. G. Shipley: Studies on experimental rickets. XXI. An experimental demonstration of the existence of a vitamin which promotes calcium deposition. Journal of Biological Chemistry. Band 53, 1922, S. 293–312.
  • A History of Nutrition: The Sequence of Ideas in Nutrition Investigations. Houghton Mifflin, Boston 1957.
  • From Kansas Farm Boy to Scientist. University of Kansas Press, Lawrence 1964.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Harry G.Day 1974 עמוד 275
  2. ^ Harry G.Day 1974 עמוד 278