אלפונס ברטיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פורטרט עצמי של אלפונס ברטיון על פי שיטת צילום הפושעים שהמציא. 22 באוגוסט 1900
כריכת ספרו של ברטיון, "זיהוי אנתרופומטרי", (Identification anthropométrique 1893), המגדימה את סדרת המדידות הנדרשות לתפעול שיטת הזיהוי האנתרופומטרי שלו

אלפונס ברטיוןצרפתית: Alphonse Bertillon; ‏24 באפריל 1853 - 13 בפברואר 1914) היה שוטר צרפתי וחוקר הביומטריה וממציא השיטה האנתרופומטריתיוונית: אנתרופוס: אדם; מטרון: מדידה. מכאן, "מדידת האדם"), שיטת זיהוי המבוססת על מדידות גופניות. הייתה השיטה המדעית הראשונה לזיהוי פושעים בה השתמשה המשטרה. לפניה ניתן היה לזהות פושעים רק על סמך עדויות ראייה, שהיו בלתי מהימנות. את שיטת הזיהוי של ברטיון החליפה לבסוף שיטת הזיהוי על סמך טביעת אצבע, אך תרומות אחרות שלו, כגון שכלול ה"פוטו-רצח" והסיסטמיזציה של צילום זירות רצח, ניכרות על ימינו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטיון נולד וגדל בפריז וגויס לצבא בשנת 1875. לאחר שהשלים את שירותו הצבאי ב–1879, התחיל לעבוד כפקיד זוטר במשטרת פריז. אחד מתפקידיו היה להעתיק על כרטיסים קטנים את העדויות שנרשמו על פושעים שנתפסו מידי יום. במסגרת עבודתו נתקל ברטיון בשיטת המשטרה לזיהוי וקיטלוג פושעים המתבססת אך ורק על עדות ראייה. שיטה שלדעתו הייתה לא מדויקת ולא אמינה. באותה תקופה צרפת הייתה בתהליכי הפיכת שלטון ומלחמת אזרחים. מסמכים ממשלתיים רבים נעלמו, זהויות רבות נמחקו מרישומים ואנשים רבים נאלצו להמציא זהויות חדשות. כתוצאה מכך, התעורר קושי לאתר ולזהות עבריינים ופושעים סדרתיים. ברטיון רצה לפתח מערכת מדויקת ומתמטית שתאפשר זיהוי מהיר ויעיל של עבריינים.

ברטיון התעניין בביומטריה, תחום מדעי רחב המשמש כאמצעי זיהוי של בני אדם על בסיס פיזי או פסיכולוגי. הוא חקר טכניקות אנתרופומטריות, תחום עיסוקיהם של אביו ואחיו הבכור, והחל בפיתוח שיטה ליישמן בתחום הקרימינולוגי. השיטה התבססה על עיקרון ה"אדם הממוצע" (l'homme moyen) שפותח על ידי האסטרונום אדולף קיטלה (Adolphe Quetelet). קיטלה קבע כי את האוכלוסייה ניתן לסדר בעקומת "פעמון", כש"האדם הממוצע" נמצא במרכז (רוב האוכלוסייה) ומשני צדדיו נמצאות החריגות שנעשות נדירות יותר ויותר. קביעת העקומה נעשית על ידי מדידה של מקומות ואזורים מסוימים בגוף. שיטת בני האדם, שפיתח ברטיון נקראת "אנתרופומטריה פלילית" . שיטה זו התבססה על העובדה שאין שני בני אדם הדומים זה לזה או השווים ביחסי הרוחב והאורך של חלקי השלד שלהם ושל נתונים אנטומיים אחרים בגופם, הנשארים קבועים אצל כל אדם החל מגיל 20 ועד לסוף ימיו. מידע זה הינו הבסיס לכל שיטות הזיהוי הפלילי בעולם. ברטיון בנה מערך של מדידות מדויקות עבור קציני המשטרה. ב-1882, משטרת צרפת החלה ביישום השיטה שבהמשך קיבלה את השם "ברטיונג'", עד מהרה התפשטה ברחבי העולם. הקצינים התבקשו למדוד ולקטלג 11 תכונות שונות: גודל הראש, אורך הזרועות, אצבעות, צבע העיניים, העור, צורת האוזניים, מרחקים בין איברים בפנים, קעקועים ועוד.

הקטלוג נעשה לתוך מערכת מספרית מדויקת ביותר, מעין "מקרא" שבעזרתו ניתן בקלות יחסית לקטלג עבריינים ולזהות עבריינים חוזרים. הוא הוסיף צילומים סטנדרטיים של הפושעים לנתונים האנתרופומטריים. צילום פנים משטרתי – פרונטאלי ופרופיל (משתמשים באופן צילום זה עד היום). ברטיון קרא לצילומים אלו "portraits parles", פורטרטים מדברים. את הנתונים והפורטרטים היה מחבר לכרטיסים (fiche) שהיו מסודרים במגירות ע"פ אופי המידות.

ברטיון הצליח מאוד בעולם למעלה מ – 10 שנים. אלפי עבריינים חוזרים הובאו לדין באמצעות שיטת הזיהוי שלו. הוא השתמש בצילום באופן יעיל ועשה רבות על מנת לשפר את טכניקות הצילום בשדה הקרימינולוגי. הברטיונג' הייתה השיטה המרכזית לקטלוג פושעים ברוב העולם עד שפרנסיס גלטון, אנתרופולוג שתרם רבות לקרימינולוגיה פיתח את שיטת הזיהוי באמצעות טביעת אצבע. טביעות האצבע הצטרפו לברטיונג' ונעשו יותר דומיננטיות במהלך השנים. ברטיון המשיך לפתח את שיטתו ולהפיצה בעולם עד שנפטר בשנת ב-1914 בשווייץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Contest of Meaning: Critical histories photography
  • Encyclopedia of world biography

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]