אנתוני גידנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנתוני גידנס, 2004

אנתוני גידנסאנגלית: Anthony Giddens; נולד ב-18 בינואר 1938) הוא מדען חברה בריטי שתחומי עיסוקו נעים על פני הכלכלה, הסוציולוגיה ומדע המדינה. פיתח את תאוריית הסטרוקטורציה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידנס נולד וגדל בלונדון במשפחה ממעמד הביניים. הוא היה הראשון ממשפחתו שהלך ללמוד באוניברסיטה. גידנס קיבל את התואר האקדמי הראשון שלו מאוניברסיטת הול ב-1959, בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. ב-1961 החל לעבוד באוניברסיטת לסטר, שם לימד פסיכולוגיה חברתית. ב-1969 החל לעבוד באוניברסיטת קיימברידג'. הוא עבד שם במשך שנים רבות וקודם לדרגת פרופסור ב-1987. ב-1997 הוא נעשה למנהל של בית הספר לכלכלה ומדע המדינה הלונדוני עד 2003, וחבר בוועדה המייעצת במוסד למחקר מדיניות ציבורית. כמו כן, הוא ייעץ לראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר.

גישת "הדרך השלישית" בפוליטיקה של גידנס, קוראת ליתר מעורבות אזרחית-קהילתית בפוליטיקה, צמצום מעורבות הממשלה והרחבת תפקיד המגזר השלישי. גישה זו השפיעה על מפלגות סוציאל-דמוקרטיות באירופה, בין היתר על גרהרד שרדר, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה וקאנצלר גרמניה לשעבר והייתה לרעיון הפוליטי שהוביל את גישתו הכלכלית-חברתית של טוני בלייר. גם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון הושפע מעקרונות הדרך השלישית, כמו גם ז'אן קרטיין ופול מרטין, ראשי ממשלת קנדה לשעבר וקווין ראד, ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר. בישראל, הושפע מגישת הדרך השלישית של גידנס ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק.

ביוני 2004 ניתן לגידנס מושב בבית הלורדים לכל ימי חייו כברון גידנס, והוא מייצג שם את מפלגת הלייבור הבריטית.

השאיפה של גידנס היא לעצב מחדש את התאוריה החברתית ולבחון מחדש את הבנת ההתפתחות של המודרניות. כתב 34 ספרים שתורגמו ל-29 שפות.

הפרויקט הרפלקסיבי של העצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקריו, עוסק גידנס בשאלות של גיבוש זהות אינדיבידואלית וקולקטיבית, ובוחן את האופן שבו מנגנונים חברתיים שונים מבנים את זהותו של הפרט בהתאם לזמן ולמקום. לפי גידנס, בחברה הפוסט-מסורתית, זהות עצמית אינה מולדת או קבועה; היא נעשית לפרויקט רפלקסיבי – הפרט בוחן את עצמו ואת האופן שבו הוא מבנה את זהותו באופן מתמיד אל מול התמורות החברתיות המשתנות. גיבוש הזהות העצמית היא משימה שאנו עובדים עליה כל הזמן וחושבים עליה. אנו יוצרים, שומרים ומחדשים סדרה של נרטיבים ביוגרפיים – הסיפור של מי אנחנו, ואיך הגענו לאן שאנחנו עכשיו.

על הטרנספורמציה של האינטימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידנס טוען כי יחסים אינטימיים עברו תהליך של "דמוקרטיזציה", כך שהקשר בין בני זוג – אפילו בתוך מערכת נישואין – כבר אינו קשור לחוקים חיצוניים או ציפיות חברתיות, אלא הוא מבוסס על הבנה פנימית בין שני אנשים – קשר של אמון שמבוסס על תקשורת רגשית. כאשר הקשר הזה מפסיק להיות קיים, ישנה מוכנות בחברה המודרנית לנתק את הקשר. לפיכך ישנה "דמוקרטיה ברגשות שבחיי היום-יום".

בספרו "הדרך השלישית - תחייתה של הסוציאל-דמוקרטיה" הוא קורא לשלב את הטוב שבשני העולמות: כלכלת השוק והכלכלה הממשלתית המתוכננת. הוא מציע השקעה בחינוך והכשרות מקצועיות במימון המדינה, לצד עידוד תחרותיות, הקפדה על ריסון תקציבי והבטחת אינפלציה נמוכה. גולת הכותרת של ספרו זה היא בקריאה לכינונה מחדש של הקהילה כגורם חברתי מאזן בין האזרח למדינתו ובין הפרט לציבור הרחב.

גידנס תוהה כיצד נוצר ומשתמר סדר חברתי מסוים; שורש הפתרון הוא בהבנה כי המבנים החברתיים, כמו העבדות, הביורוקרטיה, המשפחה והפרלמנט הם, מצד אחד, תוצאת התנהגותם של פרטים חברי קולקטיב, אך מצד שני הם גם אלה המכתיבים את דפוסי התנהגותם של הפרטים האלה. כל התנהגות על פי כללים של מבנה חברתי כלשהו היא בעת ובעונה אחת גם תרומה לשכפולם של כללי המשחק שלו או ביצירתם. פעילות זו מתבצעת בידי סוכני המרכז, כלומר, הפרטים בחברה המודעים למעשיהם ויכולים להסבירם ולנמקם. אמנם הסוכנים הם תוצרים של תרבות, של מבנה חברתי, של חינוך ושל אמונות וערכים שהפנימו, אך יש ביכולתם גם להציג פירוש עצמאי לערכים האלה ולתרגמם למעשים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנתוני גידנס בוויקישיתוף