ג'רבה
|
||||||||||||||||
ג'רבה (ערבית: جربة) הוא אי בים התיכון ליד חופי צפון אפריקה, המשתייך לתוניסיה. הוא ממוקם במפרץ גאבס, בדרומה של המדינה, מידותיו: 26 ק"מ ממזרח למערב ו-27 ק"מ מצפון לדרום, ושטחו 510 קמ"ר. באי כ-130,000 תושבים (אומדן 2006).
תוכן עניינים |
[עריכה] אקלים וצמחיה
מזג האוויר באי נוח. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 25 מעלות צלזיוס, ובחורף 15 מעלות. האי שטוח ומעובד עיבוד חקלאי ברובו. הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, גפנים, תאנים, רימונים, זיתים, ותמרים.
[עריכה] אוכלוסייה
באי, המהווה אתר נופש פופולרי לתיירות מכל העולם, נמצא מרכז האסלאם האבאדי בתוניסיה, הידוע בהחמרותיו הדתיות. פרט למוסלמים, ישנה (בצפון האי) קהילה יהודית עתיקת-יומין (ראו להלן).
העיר הגדולה באי היא חֹמֶת שׂוּק (בערבית: "מחוז השוק") אשר במפקד האוכלוסין ב-2004 מנתה 44,555 תושבים (ועם הפרברים שבשטח השיפוט שלה כ-65,000). היא נמצאת בחוף הצפון-מערבי של האי, שם גם נמצא שדה התעופה של האי. העיר השנייה בגודלה היא מידון (כ-30,481 תושבים ב-2004) בצפון-מזרח האי, והשלישית היא אג'ים (13,950 תושבים ב-2004), הנמל הראשי של האי, בנקודה הקרובה ביותר ליבשה בדרום-מערב האי. שאר היישובים החשובים הם: קֶלְלַאלַה, אל-מאי, מַלְלִיטַה, סדְוּיכּש, סדגיאן, מחבּובּין, אל-קנְטְרה, וטרִיפה (על היישובים היהודיים - ראו להלן). באי עוד עשרות כפרים, יותר מ-300 מסגדים, עשרות בתי כנסת (ראו להלן), רשת ענפה של בתי מלון ו"פונדקים", וגם ארבעה בתי-ספר תיכון: תיכון ג'רבה, התיכון הטכני, תיכון השבעה בנובמבר, ותיכון ריאד.
[עריכה] שפות
רוב תושבי ג'רבה (כולל היהודים) דוברים ערבית מוגרבּית, בניב התוניסאי - עם מאפיינים לשוניים ייחודיים לג'רבה, בעוד שהצרפתית הולכת וחודרת לאי - כשפה זרה ראשונה, ומשתלטת בעיקר על המינוח הלשוני הטכנולוגי. כמו כן, האי הנו אחד המקומות האחרונים בתוניסיה (יחד עם כמה כפרים ספורים מבודדים בדרום המדינה) בהם נותר עדיין מספר משמעותי של דוברי ברברית. הניב הברברי של ג'רבה - מכונה בתוניסיה: "ג'רבי" (או: "קֶלְלִילִי"), ובפי דובריו: "שֶלְחַה" (כפי שמכונה הניב הברברי של שאר דרום-תוניסיה בפי דובריו), ויותר משהוא דומה לניב הברברי של שאר דרום-תוניסיה - הוא בעיקר דומה לניב הברברי: "נאפוסי" המדובר בעיר זוארה אשר בלוב, כשכל הניבים הללו יחדיו מהוים את התת-ענף המזרחי של הענף ה"זנאתי" של הברברית (ענף שאליו משתייכים גם: ה"שַאוִּיַה" של מזרח אלג'יריה, וה"תאריפית" של צפון מרוקו). כיום (2006) דוברי הברברית הג'רבית נותרו מרוכזים בעיקר בדרום האי, במיוחד בכפר קֶלְלַאלַה, הנודע בתעשיית הקדרוּת שלו, והמחזיק את המוזיאון של ג'רבה ואת בית הספר היחיד בכל תוניסיה אשר שפת ההוראה שלו היא ברברית.
[עריכה] היסטוריה
אריסטותנס וסקילאכס (מהמאה הרביעית לפה"ס) מזהים את ג'רבה עם ארץ הלוטופגים (lotophagoi), ארץ אוכלי הלוטוס אליה הגיע אודיסאוס במסעותיו כמסופר אצל הומרוס[1]. בכתבי הומרוס עצמו (מן המאה התשיעית לפה"ס) יש רק רמז לכך[2].
במאה ה-8 לפסה"נ הוקמה במקום על ידי הפיניקים תחנת מסחר שהפכה מאוחר יותר לתחנת מסחר רומית שעסקה בעיקר בייצוא בדים צבועים שני. בשנת 655 לספירה נכבשה ג'רבה על ידי הערבים והפכה להיות חלק מתוניסיה. במאה ה- 16 שימש האי בסיס ימי זמני לרב החובל העות'מאני ח'יר א-דין שכונה "ברברוסה" ("אדום הזקן").
חלק מהנופים המרהיבים שבסרטיו של ג'ורג' לוקס צולמו באי ג'רבה.
בשנת 2002 פוצצה מכונית תופת בסמוך לבית הכנסת אלגריבה באי, על ידי מחבלים שהיו קשורים לארגון אל קעידה. 16 מטיילים גרמניים נהרגו.
[עריכה] יהדות ג'רבה
 |
ערך מורחב – יהדות ג'רבה |
יהדות ג'רבה נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. לפי מסורת מקומית, יהודים כהנים הגיעו לאי בימי שלמה המלך יחד ים יורדי ים פיניקים ולאחר חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס).
באי שני רובעים יהודיים: הגדול - שקרוב לים - הוא "חארה כבירה", והקטן: "חארה צגירה" [3].
יהודי ג'רבה הצליחו לשמר את תרבותם המסורתית, עד היום הם מקפידים בשמירת מצוות תורת ישראל ומכלול פרטי ההלכה היהודית. בג'רבה כעשרים בתי כנסת, ושתי ישיבות: ישיבת "אור תורה", וישיבת "רבי אברהם" - המיועדת למצטיינים. כמו כן פועל באי בית ספר יהודי-פרטי: "תורה וחינוך". רוב התלמידים היהודים לומדים כיום (על פי בחירתם) בבית ספר ממשלתי.
רבים מיהודי ג'רבה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, נתיבות, במושבי הדרום ויבניאל.
הרב אליהו בירנבוים אשר בקר באי באוגוסט 2008 מסכם את רשמיו במאמר אי הנפלאות כך: "מעל הכל, זו קהילה אשר הצליחה לשמר את התרבות המסורתית, ובשעה שיהודי כל העולם עברו תהליכי מודרניזציה וחילון, היא שמרה על עצמה סגורה ומסוגרת וכל היהודים החיים בה כיום, שומרים על מסורת ישראל סבא בנאמנות בהקפדה ובמסירות. המבקר בג'רבה חווה חוויה עזה וחש כמי שנכנס למנהרת הזמן וחולף מאות שנים לאחור על פני ההיסטוריה היהודית".
בני הקהילה נהנים אמנם ממיטב הטכנולוגיה המודרנית, אבל דפוסי החיים הקהילתיים נראים כשחזור מופלא של דרכי החיים היהודיים בגולה בשיא תפארתם.
[עריכה] הערות שוליים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל המזרח התיכון | ||
- ^ באיליאדה, שיר תשיעי, 84-104.
- ^ באודיסיאה, שיר ראשון, 113, כתוב כי המרחק מעוגילה שבמבוא מזרח אפריקה ועד ארץ הלוטופגים הוא מהלך 50 יום. וראה גם בספר אי פליא (1957) מאת פרופסור נחום סלושץ, עמ' 109.
- ^ ה-צ דומה בהגייתה ל-ס נחצית, וה-ג רפה ונשמעת כמו ר אחורית [ɣ].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] לקריאה נוספת
