תל אבו הואם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תל אבו הואם
מיקום תל אבו הואם
תל אבו הואם
תל אבו הואם
התל וסביבתו במפת הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1880
תל אבו הואם כפי שצויר בשנת 1840 על ידי הצייר האנגלי ויליאם הנרי ברטלט. על רכס ההר מצודת בורג' א-סלאם. הציור באדיבות המוזיאון הימי הלאומי בחיפה

תל אבו הַוַּאם (הואם הוא כינוי למין ציפור‏[1]) הוא תל עתיק בדרום מפרץ חיפה. על התל נמצאו שרידי יישוב ששימש כעיר נמל וכמרכז מסחרי חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת, בתקופת הברזל ובתקופה הפרסית-הלניסטית בארץ ישראל. ההתיישבות בתל לא הייתה רציפה, ובחפירות ארכאולוגיות נמצאו פערים התיישבותיים בין שכבות ארכאולוגיות המצביעים על תקופות שבהן האתר היה נטוש, ולאחר כמה מאות שנים נבנה מחדש.

התל הנמוך, שבמשך השנים הוסר חלקו העליון ומדרונותיו כוסו בעפר, שוכן בתחומי חיפה מדרום לוואדי סלמאן ולאזור שפך נחל קישון לים התיכון, במרחק 1.5 קילומטר מחוף מפרץ חיפה. גובהו במקור היה כ-8 מטר (גובה ראש התל לפני תחילת עבודות הפיתוח באזור) ושטחו אינו ידוע במדויק.‏[2] היום שוכן על התל מבנה של חברת החשמל שיסודותיו נחפרו לתוך התל, וכן מספר מעמודי גשר הכניסה של כביש 22 לעיר התחתית של חיפה.

הצעות לזיהוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכאולוג יוחנן אהרוני הציע לזהות את התל עם היישוב "שִׁיחוֹר לִבְנָת" המוזכר בספר יהושע, י"ט כ"ו: "וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד וּמִשְׁאָל וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת", שבדרום נחלת שבט אשר, כש"שיחור" הוא שמו של נחל בסביבת הכרמל, ולבנת הוא שמו של היישוב ששכן על תל אבו הואם.‏[3] הצעה נוספת של בנימין מזר ושמואל קליין הייתה לזהות את היישוב כ"צלמונה" הנזכרת במקורות חז"ל, ובתקופה הצלבנית כונתה פלמריה (Palmarea).‏[4]

התל וסביבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום התל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מיקומו האסטרטגי של היישוב, התפתח במקום מרכז סחר חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת, והיישוב המשיך להתקיים גם בתקופת הברזל ועד התקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית. רכס הכרמל סיפק לאתר הגנה טבעית מרוחות, ומיקומו על חוף הים התיכון וסמוך לשפך הקישון איפשרו מעגן לספינות, וכן כנקודת מוצא לאחד מנתיבי הסחר היבשתיים העיקריים שחצו את ארץ ישראל לרוחבה, ממערב למזרח. קרבתו של האתר לדרך הים, נתיב המסחר העיקרי שעבר בארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל, הוסיפה לחשיבות האתר.

שינויים באזור התל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיו של התל עוצב והושפע על ידי שינויים גאולוגיים וטקטוניים ששינו את קו החוף, כמו גם על ידי שינויים גאו-פוליטיים באזור מזרח הים התיכון.

אזור התל השתנה עד לבלי הכר מתקופת ההתיישבות הקדומה בו ועד המאה ה-21. בסוף המאה ה-19 נחשף האזור לעבודות פיתוח ולתעשייה, קו החוף שונה לצורכי נמל חיפה המודרני, ועל התל עצמו נבנו מתקנים של חברת החשמל ושל חברות דלק וגז. עבודות הפיתוח הובילו לחפירות שנערכו במקום בשנת 2001. ריבועי החפירה לא היו רציפים. בשל אופיים האקראי של הנתונים הגאוגרפיים שנאספו בחפירות השונות, מופה כל התל מחדש על בסיס מפות היסטוריות, שהעיקרית שבהן היא מפה טופוגרפית מפורטת של מפרץ חיפה שהכין בשנות ה-20 של המאה ה-20 המודד יוסף טרידל (Joseph Treidel) ומתעדת את הטופוגרפיה של עמק זבולון.‏[5] המפה נמצאת כיום בארכיון הציוני המרכזי.

שינויים בתוואי נחל הקישון וואדי סלמאן לאורך השנים. הקישון נדחק ממרגלות הכרמל - תוואי I, לכיוון העמק - תוואי III.‏[6]

במחקרים ארכאולוגיים התברר כי בעת העתיקה עבר קו החוף, שכיום נמצא במרחק כ-1.5 ק"מ מהתל, סמוך מאוד לשולי היישוב, וכי באלף ה-2 לפנה"ס שכן האתר בלב אסטואר הקישון. האזור סבל מהצפות ימיות חוזרות ונשנות וכן מהצפות של נחל הקישון וואדי סלמאן. הארכאולוגית ז'קלין בלנסי שחפרה בתל, שיערה שבתקופת הברונזה המאוחרת היה התל אי מוקף מי ים, והגישה אליו הייתה בכלי שיט.‏[7] על פי ממצאי המחקר הסתבר שתושבי התל נאבקו בהצפות על ידי בנייה של קירות תמך כבר בתקופת הברונזה המאוחרת ב. קירות אלה נראו כבר בשכבה V בחפירה של המילטון. קירות אלה נחשפו שנית בחפירות בלנסי וארצי בשנת 1985. בתחתית הקירות נמצאו בלוטי ים בגובה 42 ס"מ. בנוסף, נמצאו בתל עצמות דגים, עוגנים וכלי קרמיקה שיובאו למקום בתקופת הברונזה המאוחרת. ניתן להניח שבתקופה זו הגיעו המים לקירות התמך.‏[8] שינויים בנוף הטבעי הובילו למספר שינויים ארכיטקטוניים בתקופת הברונזה המאוחרת. בתקופה זו שימש התל כמרכז סחר בינלאומי אשר שירת את אזור מזרח הים התיכון.

אזור מפרץ חיפה כצומת יבשתי וימי - רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ ישראל נכבשה במחצית המאה ה-16 לפנה"ס, תקופת הברונזה המאוחרת א, בידי פרעוני השושלת ה-18 והחל בה תהליך של כיבוש קולוניאלי מצרי שהגיע לשיאו במאה ה-14 לפנה"ס בימי השושלת ה-19, והטביע את חותמו על תרבות האזור לדורות רבים. האזור היה במשך 300 שנים תחת שלטון מצרי ישיר. שלטון זה יצר זיקה הדוקה בין מצרים לפרובינציית כנען.

במסגרת ארגון השלטון המצרי נעשו הערים עזה, יפו, בית שאן ואפק למוקדי שלטון מצרי. מערכת מרכזי ממשל מצרי נוסדה במאה ה-15 לפנה"ס, בידי תחותמס השלישי, בעקבות ניצחונו בקרב מגידו והיא התקיימה בכל ימיה של השושלת. באמצעות מנגנון פקידים מצומצם ויחידות צבא מועטות עלה בידי מצרים לקיים את שלטונה. ערי הממלכה היו מפורדות ומפוצלות ולא סיכנו את האחיזה המצרית בכנען.

לשלטון המצרי היה אינטרס לאפשר המשך קיום לערים לאורך דרך הים, וזאת כדי שיוכלו לספק למצרים מזון וחומרי גלם שונים, וכן לשמש כנקודות שליטה על הנתיבים האסטרטגיים לסוריה.

לאורך חוף הים של כנען התקיימה שרשרת ערים ששכנו על דרכי השיירות המצריות, בהן ערי הנמל המרכזיות יפו ודור, וערים קטנות יותר כמו עתלית ושקמונה. בערים אלה נמצאה עדויות קרמיות לסחר עם קפריסין, עם העולם המיקני ועם מצרים. דרך הים הגיעה עד אזור המפרץ, ומשם התפצלה לשני נתיבים: נתיב אחד המשיך ישירות צפונה דרך עכו, והנתיב השני פנה מזרחה דרך תל מעמר, תל קשיש ויקנעם, לכיוון מגידו.‏[9] הנתיב ממפרץ חיפה לכיוון עמק יזרעאל עד "תל קשיש" עבר לאורך תוואי נחל הקישון. על פי אבנר רבן נחלי החוף היו עבירים לכלי שיט ולכן עוירו לאורך נתיבם בדומה לצמתים בדרכי היבשה.‏[10] ערי החוף עסקו ביצוא וביבוא של תוצרת חקלאית ומוצרי יוקרה מפנים הארץ ואליה. מיקומן של ערי החוף היה קשור בהתאמה לתוואי הנחלים אשר חצו את מישור החוף בדרך אל הים.

היישוב ששכן על תל אבו הואם, ניהל קשרי מסחר ענפים עם העולם הכנעני החופי שמצפון, כמו ערי המסחר צור, צידון, אוגרית, גבל ואללח'. ממצא קטן בתל מצביע אף על קשרי מסחר שמגיעים עד טרויה.

סקרים וחפירות באזורים שמסביב לתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על מפרץ חיפה ממדרונותיו הצפוניים של הר הכרמל, במחצית הראשונה של המאה ה-20. ניתן לראות את שפך נחל קישון במקום שבו היה קיים התל

כבר בתחילת המאה ה-20 נערכו בתל ובסביבתו סקרים ארכאולוגיים וגאולוגיים. התפשטות אזור נמל חיפה ועבודות הפיתוח להקמתו אילצו את מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי לבצע שורת חפירות הצלה באזור, שהראשונה בהן נערכה בשנת 1922.

החפירה הארכאולוגית הראשונה בסביבת התל נעשתה בשנת 1922 על ידי הארכאולוגים פיליפ לנגסטף אורד גיא וג"מ פיצג'רלד. בחפירה זו נחפרו שבעה קברים מתקופת הברזל, באזור שהתגלה כבית קברות קדום, אשר לדעת החופרים היה קשור ליישוב שהוקם בתל.

בשנת 1929 חפרו מ' מאייר (.Mayer L.A) ונ' מח'ולי (N. Makhuly) בור בדיקה בתל. עומק הבור היה 5.25 מטר. זו הייתה חפירת הצלה בעקבות הסכם שנחתם בין מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי והמחלקה לעבודות ציבוריות בחיפה. ההסכם התיר למחלקת העבודות הציבוריות להשתמש באבני התל כחומר בנייה. בחפירת הבדיקה התגלו שש שכבות ארכאולוגיות:

בשנת 1930 נערכה בדיקה נרחבת על ידי ג' ברמכי (D.C. Baramiky) וא' וילנסקי (A. Vilensky), שהתמקדה בשכבות A-D.‏[11]

החפירות בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור תל אבו הואם במפרץ חיפה כפי שצולם בשנת 2011. שטח התל מסומן בצהוב. על המקום הגבוה בתל, נמצא היום מבנה חברת החשמל. חפירות שנים 2002/2001, התנהלו במקום בו עובר עכשיו הגשר מצפון לתל. בחפירה נחפרו הריבועים שעליהם נבנו לאחר מכן עמודי הגשר. הגשר שבתחתית התמונה הוא גשר פז

החפירות המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירה הארכאולוגית הראשונה בתל נעשתה בשנת 1932 בידי מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי, בראשות רוברט ויליאם המילטון (Robert William Hamilton). החפירה נמשכה שלוש עונות. המילטון מצא גבעה בגובה שבעה מטר על שטח של כשבעה דונם שחציו נפגע מחפירות שוד. המילטון חפר את התל כפי שמצא אותו. הניתוח הסטרטיגרפי שלו כלל חמש שכבות ארכאולוגיות:

מתחת לשכבות הארכאולוגיות נמצאה דיונת חול אשר מהווה את תשתית האתר. מצפון לתל התגלה בית קברות מתקופת הברונזה המאוחרת. הממצא הקטן בחפירתו של המילטון כלל, בין היתר, גם קישוטי נשים, קמעות וחרפושיות. לאחר חפירתו של המילטון עבר השטח לשליטת המנדט הבריטי למטרות תעשייה. חפירותיו של המילטון מהוות בסיס למחקר האתר עד היום.

שתי חפירות הצלה נערכו במאה ה-20. בשנת 1952 נערכה חפירת הצלה בבית הקברות מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים בראשות עמנואל ענתי ומשה פראוסניץ. רוב בית הקברות נהרס בשל סחף שכבת הקרקע העליונה. בחלק שלא נהרס נמצאו 11 קברים. החפירה השנייה, בראשות ענתי ויעקב עולמי, נערכה בשנת 1963 בתל עצמו.

באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 נערכו באתר סקירות נוספות ללימוד השינויים הגאומורפולוגיים על ידי אבנר רבן ויצחק גלנטי מאוניברסיטת חיפה.

בשנים 19851986 נערכה בתל חפירת בדיקה סטרטיגרפית על ידי ז'קלין בלנסי (Jacqueline Balensi) מטעם בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בשיתוף פרופסור מיכל ארצי מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה ודלורס הררה מטעם קאסה-דה-סנטיאגו.

עונת חפירות 2002-2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות בתל בשנת 2001

בחודשים יולי-אוקטובר של שנת 2001 נערכו במקום חפירות הצלה מטעם רשות העתיקות ואוניברסיטת חיפה בראשותה של פרופסור מיכל ארצי. בחפירה השתתפו גם שלום ינקלביץ ממכון רקנאטי ללימודי ים באוניברסיטת חיפה ועוזי עד מרשות העתיקות. החפירה בוצעה לקראת הקמת עמודים לגשר שהוא חלק מנתיבי המפרץ העובר במקום. החפירה התנהלה בשוליים הצפוניים של התל (מחוץ ליישוב המבוצר). אזור זה לא נחקר על ידי המילטון מכיוון שהיה שטח בנוי. החפירה מומנה על ידי חברת "יפה נוף" שבבעלות עיריית חיפה. במחקר שולבו גם נתונים מחפירות קודמות. תוכניות החפירה כללו 12 ריבועים של 5X5 מטר. בסופו של דבר נחפרו רק 6 ריבועים, אך רק בארבעה מהם נמצאו ממצאים ארכאולוגיים. המקומות שנחפרו היו האזורים שבהם היו אמורות להיבנות אומנות עבור הגשר ותעלה להנחת צינור ביוב תת-קרקעי.‏[12]

הבעיות הטכניות בחפירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירה נחשבה לבעייתית. היא בוצעה באמצעו של כביש סואן, והיה חשש מזעזועים שיגרמו כלי הרכב הכבדים לדפנות ריבועי החפירה. בעיה נוספת שדרשה פתרון הייתה העמקת ריבועי החפירה עד מתחת למפלס פני הים, וכן סכנת הצפה במי תהום.

כדי למנוע זרימת מי תהום לריבועי החפירה הוחדרו שיגומים לעומק ועל ידי כך התאפשרה חפירה סטרטיגרפית לעומק של 1.5 מ' מתחת לפני הים. צידי הריבועים דופנו בלוחות מתכת אשר ירדו לעומק 3 מטר מתחת לפני הקרקע במטרה למנוע את התמוטטות קירות הריבועים וחדירת מי תהום. כאשר החפירה העמיקה מתחת לפני הים הופעלו משאבות מים.

דיפון הקירות בחפירה. בשל השיגום, החתך נעשה באמצע הריבוע

הממצאים בחפירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור המחקר היה בשולי התל, בקרקעית מעגן ובסביבת מי ים רדודים. בחפירה הוגדרו ארבע שכבות נפרדות: Va-Vd. כל שכבה כללה אופק של קרקעית ים רדוד, עשירה בממצא, והמילויים הקשורים אליה. בשכבות הקדומות Vc-Vd נמצאו באתרן קונכיות של מים רדודים. בשכבה Vd הן נמצאו מעל הארכיטקטורה, ולכן הן מעידות על עלייה במפלס פני הים ביחס לאתר. בין שכבה Va לשכבה Vb הנמצאת תחתיה, נמצא סלע חוף המעיד שמפלס פני הים היה גבוה ממפלסו כיום והגיע עד מרגלות התל. השכבות נמצאו נוטות בשיפוע לכיוון דרום-מזרח. שיפוע זה היה הפוך וחריף בהרבה מהשיפוע שתיעד טרידל במפתו. אינטרפולציה של שכבה Vd מראה כי היה במקום אגן או אפילו חפיר. כמויות הקרמיקה המועטות בשכבה Va מייצגות צמצום בשטח המעגן. ניתוח סטרטיגרפי של החפירה, גילה כי הצפות ימיות והשקעת סחף על ידי הקישון הציפו את היישוב בתקופת הברונזה המאוחרת, וגרמו לנסיגה של היישוב לראש התל.

רוב ריבועי החפירה העלו ממצא אדריכלי מועט וכמות רבה מאד של ממצא קטן, רובו מתקופת הברונזה המאוחרת ב. ריבועי החפירה הצביעו על הרבדה גאומורפולוגית שנבעה משינויים ביחסי ים-יבשה והצפות חוזרות ונשנות של האתר. מהחפירות עולה כי תושבי המקום ניסו בחלק מהאזורים לייצב את הקרקע בעזרת שכבות אבנים שביניהן התגלו מצבורים רבים של חרסים. חלק מהחרסים היו מקומיים לתל ולאזור. כלים רבים שנמצאו הם בעלי טיפולוגיה וחומר לא מקומי. חלקם כלים מיובאים באיכות גבוהה, וחלקם כלים פשוטים לשימוש יומיומי, אשר, לפי השערת החופרים, נזרקו בזמן העגינה על ידי הספנים. בחלק מהלוקוסים שבאתר נמצאה שכבה של 20 ס"מ שברי ארגמונים (כ-12,400 פריטים) המהווים עדות לתעשייה חופית,‏[13] וכן כמויות אבנים אשר שימשו כנראה כאבני ניטלה (מטען אבנים ששימש לייצוב ספינות), ומוצאן כנראה מקפריסין, חופי לבנון, סוריה ועד ארצות הים האגאי.

תקופת הברונזה המאוחרת בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי החפירות בתל בעונות 1985/6, 2001/2002
צלמית של עשתרת עשויה מחרס מתקופת הברונזה המאוחרת II מהמאות 14-13 לפנה"ס. נמצאה בתל. מאוסף המוזיאון הלאומי הימי בחיפה.
למעלה, פך מיקני בעל גוף כדורי, למטה פיקסיס מיקני. שניהם נמצאו בחפירות בתל

הממצא הארכיטקטוני כלל קיר בעובי של כשני מטרים הבנוי אבני גוויל גדולות וביניהן חצץ. קיר זה זוהה על יד המילטון כחומה, בחפירות מאוחרות יותר זוהה הקיר כקיר תמך. באזורים מסוימים עובה קיר התמך לעובי של 4 מטרים. קיר זה נהרס בתקופת הברונזה המאוחרת, ולא נמצאו לו שרידים בשכבות שמעל שכבה זו.

באתר נמצאו מבני ציבור בלבד. בצידו המזרחי של התל, נמצא מבנה ציבור (מבנה 50) אשר זוהה על ידי המילטון כמקדש. המבנה הוא מבנה אורך רַבוע, שמידותיו 11X7.5 מטר, וכלל אולם יחיד עם תוספת קטנה לכיוון מזרח ושימש כאזור המקודש. בכניסה למבנה נמצאה אבן מפתן. רצפת המבנה הייתה רצפת עפר עם עמוד במרכזה. מעל מקדש זה (בשכבה שמעליו) נמצא מקדש נוסף (מבנה 30), שהמשיך את האוריינטציה הכללית של הבניין שמתחתיו, תוך ניצול חלקי של הקירות כבסיס לבנייה. סמוך לחדר זה בפינה הצפון-מזרחית של הבניין, התגלה עמוד אבן עגול ונמוך ועליו כותרת מלבנית.‏[14]

בתל נמצאו מספר מבנים נוספים. מבנה 66 זוהה על ידי המילטון כלטרינה או בור אחסון. בנוסף נמצאו בארות שאחת מהן הגיעה לעומק של 3 מטר. כן נמצאו תנורים גדולים ובהם שברי קרמיקה רבים.

המילטון זיהה בשכבה V שני שלבים. שלב VA תוארך לשנת 1315 לפנה"ס בתקופת מסעו של סתי הראשון ממצרים לעכו. שלב זה נבנה ישירות על דיונת החול אשר מהווה את תשתית התל. בחלקים מסוימים זוהתה שכבה דקה של אפר, שפורשה כשרידי התיישבות ארעית של בקתות - "כפר דייגים".‏[15] שלב VB מזוהה עם המבנים הקטנים יותר בארכיטקטורה. סוף שלב זה וסוף שכבה V, נקשרים עם הגעת גויי הים לפני תחילת השושלת העשרים במצרים.

הממצא הקרמי בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצא הקרמי כולל מגוון של כלים מיובאים הנקראת "קרמיקת יבוא", המאפיינים את תקופת הברונזה המאוחרת ב. כלים אלה כללו כלי בסיס טבעת, כלים מחופים לבן (White Slip Ware), קערות מונוכרום (Monochrom), קרמיקה מיקנית IIIA2/B1, ומספר "בקבוקים סוריים" (Red Lustrous Wheel-Made) ועוד. בחפירות שנת 2002/2001 נמצאו אלפי שברי כלי חרס, רובם המכריע קרמיקת ייבוא מקפריסין, בעיקר כלי בסיס טבעת (בילביל) וכלים ממשפחת מחופה לבן (קערות חלב), ויחסית, מעט שברי כלי מונוכרום. בנוסף כמות קטנה יחסית של שברי קרמיקה מיקנית, כמות קטנה של משפחת כלי Grey & Tan Ware מטרויה, וכן מספר בקבוקים סוריים שהמסחר בהם הגיע לשיא בימי שלטונו של תחותמס השלישי.

בנוסף לכלים המיובאים נמצאה בחפירת 2002/2001, גם כמות גדולה של כלים שניתן למצוא להם מקבילות (הן בחומר והן בטיפוס), באתרים נוספים באזור החוף ועמק יזרעאל כמו תל מגידו, תל נאמי (יישוב חופי מדרום לעתלית), עכו ועוד. רוב הכלים היו "סירי בישול". כלים אלה נמצאו באזור המעגן הקדום, נקודה המחזקת את ההשערה שמדובר בכלים שיצאו מכלל שימוש והושלכו לחוף מספינות שעגנו במקום. הכלים האינדיקטיביים שנמצאו מנו כמה מאות פריטי שפות כלי. זהו מספר גדול לשטח כה מצומצם. בלמעלה ממחציתם נמצאה שכבת פיח בצידם החיצוני, אלה סימני שריפה, המחזקים את זיהויים כסירי בישול. בסירים אלה היו כלים "זרים" (בחומר ובטיפוס) שהביאו את החוקרים למסקנה שכלים אלה מקורם בסוחרים שפקדו את התל, והביאו אותם מארץ מוצאם או מיישובים שעברו בהם לשימושם הפרטי. כלים בשימוש יומיומי נוטים להישבר ומכיוון שלא היה להם ערך, הם נזרקו ולא תוקנו.‏[16] המחקר העלה שרוב הכלים היו עשויים מחומר שמקורו באזור התל וצפונה לו עד חופי לבנון וסוריה. נמצאו מקבילות לכלים אלה בעיקר באתרים בצפון ששיירות סחר עברו בהם, כמו עכו, מגידו, חצור ובית שאן. קבוצה ייחודית בעלת צורה וחומר לא נפוצים, הגיעה כנראה מאזור ביירות, כ-2%–3% מהכלים הגיעו מאזור אנטוליה או מהעולם האגאי. הקשר החזק לאזור לבנון מעלה את ההשערה שהסוחרים הגיעו לחופי כנען דרך לבנון, כשבדרכם עצרו להצטייד במזון ושתייה בנמלים קטנים, ולא הגיעו ישירות מאיי הים התיכון.‏[17] בנוסף נמצאו כ-58 שברי כלים שיוחסו לקובעות וגביעים, שברי הקובעות חולקו לארבעה טיפוסים, חלקם היו מעוטרים.‏[18]

בנוסף, נמצאו שברי פיטסים רבים, שהגיעו על גבי הספינות שעגנו בנמל, שמקורם בקפריסין, חופי לבנון וסוריה. כמו כן נמצאו כמויות גדולות של שברי קנקנים שמקורם מאותם אזורים. ממצא נוסף כלל גם כמויות גדולות של שברי משפחת כלים Plain White Wheel made Ware. השברים שנמצאו מקורם היה מייבוא קיפרי, והעתק מקומי של כלים אלה שיוצרו באזור התל.

הממצא המיוחד בתל כלל כרטוש של רעמסס השני, מספר חרפושיות ומסכת חרס. מסכה זו נמצאה סמוך למתחם פולחני במעגן שמתחת למקדש 50. מסכה דומה נמצאה בחצור ביחד עם קרמיקה מיקנית אשר תוארכה על ידי יגאל ידין למאה ה-14 לפנה"ס.‏[19] גם מסכה זו נמצאה סמוך למקדש.

תיארוך התקופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלו מספר הצעות לתיארוך שכבה V היא שכבת הברונזה המאוחרת. המילטון העריך כי ההתיישבות על הגבעה החלה ב-1400 לפנה"ס. התיארוך נקבע על ידו על פי אוסף קרמיקת היבוא שנמצאה באתר והיא אופיינית לתקופה זו. זו הקרמיקה הקדומה ביותר שנמצאה באתר.

בלנסי ניתחה את המכלולים הקרמיים שנמצאו על ידי המילטון והגיעה למסקנה שיש לחלק את השכבה לשכבות ביניים. לדעתה, על פי פרסומה האחרון משנת 2005, שכבה V הוקמה בתקופת הברונזה המאוחרת ב'.

חפירות 2002/2001 שפכו אור נוסף, ותרמו להבנת הכרונולוגיה של השכבה. ארצי הציעה לתארך את שכבה V לפי סדר תתי-השכבות מאמצע המאה ה-14 לפנה"ס ועד שנת 1230 לפנה"ס לערך. מיכאל אבי יונה, העלה השערה שחורבנו של היישוב, קשור בפעולות שבטי ישראל שהתפרצו לאזור החוף, במסגרת מסע כיבושיהם, כולל מאבקו של שבט מנשה להשתלט על הר הכרמל. השערה אחרת היא שהחורבן קשור לפלישת גויי הים, שהשתלטו על דור, ונעצרו ליד הכרמל.‏[20]

בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריד קבר כנעני שנחפר בבית הקברות בקרבת התל

בגדתו הצפונית של הקישון, כ-1 ק"מ מצפון לתל, התגלה בית קברות מתקופת הברונזה המאוחרת. בית קברות זה נחפר בשנת 1952 על ידי ענתי. רובו נסחף, ייתכן וגודלו המקורי הגיע ל-200 דונם.‏[21] נחפרו 11 קברים, שרובם נכרו בשכבת החול העליונה. מיעוטם נכרו בשכבת הטין שמתחת לחול. הקברים נכרו בצורת תיבה מלבנית בגודל ממוצע של 2X1X0.5 מטר. להערכת הארכאולוג החופר, כוסו הקברים בשכבת עפר של חצי מטר. לא נמצאה אחידות בכיוון הקברים. כל הנקברים הושכבו עם פניהם כלפי מעלה, רגליהם פשוטות וידיהם מוצמדות ולעתים צלובות על החזה. קבר אחד היה מצופה לוחות אבן דקים ומכוסה בחמישה לוחות אבן. קבר נוסף היה קבר כפול ובו שני נקברים שהונחו אחד על השני. הנקבר העליון הייתה אישה, מתחתיה גבר מבוגר ממנה.

הקברים הכילו כלי חרס שונים כגון קערות, נרות, סירי בישול, פכיות ועוד. כן נמצאה צלמית חרס בדמות עוף. כלי החרס היו מייצור מקומי ומייבוא, ביניהם כלים מקרמיקה קיפרית וקרמיקה מיקנית. הכלים הקטנים הונחו ליד ראשי הנקברים, הגדולים יותר למרגלותיהם. תיארוך הקברים נעשה על פי הממצאים הקרמיים למאה ה-14 לפנה"ס.‏[22][23]

תקופת הברזל בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברזל בתל התגלתה בחפירות המילטון בשתי שכבות - שכבה IV המתוארכת לתקופת ברזל I ושכבה III המתוארכת לתקופת ברזל II.

בלנסי מאפיינת את תקופת הברזל I בתל בהתיישבות או בחידוש היישוב במאה ה-11 לפנה"ס בראשית הופעת הקרמיקה הפיניקית הדו-גונית. בלנסי העריכה שהיה פער יישובי במאה ה-12 לפנה"ס בשל היעדר קרמיקה האופיינית למאה זו באתר. שכבה זו כללה מבני "שלושה מרחבים" בעלי קירות עבים. מבחינה תרבותית מזכירים מבנים אלה תרבויות צפוניות יותר. היא הבחינה בהמשכיות מסוימת של שכבה זו לשכבה שקדמה לה. נמצאו באתר סימנים לשריפה גדולה במחצית המאה ה-11 לפנה"ס. חורבן שכבה IV מיוחס למסע המלחמה של שישק בשנת 926 לפנה"ס, לכיבוש ארץ ישראל, סוריה ולבנון.‏[24]

תקופת ברזל II מחולקת לשני שלבים, החלק הראשון אופיין בבניית ביצור מסיבי כולל חומה ומגדל שמירה בצפונו של התל. משלב זה נמצאו כלים אופייניים לתקופה זו, כגון פכים מקרמיקה פיניקית דו-גונית וכן קרמיקה יוונית פרוטו-גאומטרית. בתקופת יישוב זה, נשלט אזור הכרמל בשלטון ממלכת ישראל שאף התחזק בתקופתו של אחאב. רק עם פלישתו של מלך אשור תגלת פלאסר השלישי בשנת 732 לפנה"ס, נותקו אזורי החוף מממלכת ישראל. האזור עבר לשליטתו של הפחה האשורי שישב בדור. אזור הכרמל התרוקן מתושביו וסביר שתושביו הישראליים הוגלו. שכבה זו הסתיימה באמצע המאה ה-8 לפנה"ס.‏[24][25][26]

בשנת 1922 נחפרו כקילומטר מדרום לתל 7 קברים מתקופת הברזל שלדעת החופרים היו קשורים ליישוב בתל. הקברים היו חצובים בסלע רך בצלע ההר. רצפתם הייתה עשויה עפר כבוש ובכל אחד מהם נמצאה קבורה אחת או שתיים. החומר הקרמי בקברים כלל קעריות, קנקנים, פכיות, פכים ונרות. נמצאו גם טבעות, צמידים, ראשי חיצים וקרסי חכות דיג. על פי הממצא תוארכו הקברים לתקופת הברזל II.‏[27]

התקופה הפרסית-הלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבה II בתל מתוארכת לתקופה הפרסית-הלניסטית. לאחר פער יישובי באתר של כ-250 שנה חודש היישוב מסוף המאה ה-6 לפנה"ס. חלקו הצפוני של התל היה בתקופה זו הרוס לגמרי וגם חלקיו האחרים נפגעו קשה. שכבה זו מחולקת לשני שלבים: שלב ראשון A נמשך עד תחילת המאה ה-4 לפנה"ס. במרכז התל נמצא מבנה שאורך חזיתו כ-30 מטר הפונה לרחוב. קירותיו, וקירות מבנים אחרים בשכבה, היו בנויים מאבן ומחוזקים בלוחות אבן גזית. שלב זה נחרב. על הריסותיו נבנה השלב הבא של היישוב, שלב B, שכלל יישוב מתוכנן עם ביצור, מבני ציבור ואחסון. בשלב זה נמצא מטמון מטבעות כסף שהתגלה בתוך פך שהיה טמון בתוך קיר מבנה. המטמון כלל 109 מטבעות רובן מצור. על פי מחקרו של לאמברט (C. Lambert), ‏ 14 מטבעות היו במשקל שנקרא "משקל צורי" שתוארך לתקופתו של אבגורס הראשון (שכבש את צור בשנת 385 לפנה"ס), יתרת המטבעות היו ב"משקל האטי" המתוארך לתחילת התקופה ההלניסטית. לדעת לאמברט המטבעות נטבעו בעכו. ממצא המטבעות מעיד על חשיבותה המסחרית של עיר זו בתקופה זו.‏[28]

ממצאים נוספים משכבה זו היו כד יווני מזוגג מראשית המאה ה-5 לפנה"ס, שברי כלים וגביעים מעוטרים יווניים מסוף המאה ה-5 וראשית המאה ה-4 לפנה"ס. נמצא גם פסלון איילה יושבת, בסגנון שיוצר באיי הים האגאי בראשית המאה ה-5 לפנה"ס. כן נמצאו כלי נחושת ובהם פסלון של אריה רובץ. פסלון זה ביחד עם חרפושיות מצריות שנמצאו בשכבה, מעידים על קשרים מסחריים בין ערי החוף למצרים. (ממצא דומה נמצא גם באזור עתלית). על אחת החרפושיות העשויה אלגביש, נחרתה דמותו של הרקולס המתואר כרץ. זהו עיטור בסגנון ארכאי, המתארך את החרפושית למאה ה-5 לפנה"ס.‏[29]

אפריים שטרן מעריך על פי ניתוח הממצאים שראשית היישוב מתקופה זו היה כעיר נמל פניקית שנוסדה בראשית תקופה הפרסית לאחר תקופה ממושכת שבה האתר נעזב. יישוב האתר היה חלק מההתפשטות של יישובים פיניקים שהתקיימה באזור זה ודרומה לו, וזאת בעידוד השלטון הפרסי. שלב זה שלב A, נהרס בשרפה בידי אחד הצבאות שלחמו בצור כנראה בין השנים 385-383 לפנה"ס. לאחר תקופת חורבן קצרה, שוקם המקום ונבנה שלב B שהתקיים עד כיבוש צור על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 332 לפנה"ס.‏[30]

בתקופה הפרסית, נוסדת כנראה חיפה. מרכז הכובד מתחזק בדרום מפרץ חיפה ביישובים כמו חיפה, שקמונה ומאוחר יותר גם קסטרא.

שלבים מאוחרים בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבה I בתל כללה בעיקר חפירת פני שטח עד עומק של מטר אחד וכללה בעיקר קרמיקה הלניסטית ורומית מטיפוס "טרה סיגילטה" וחרסים בודדים מהתקופה הערבית הקדומה. המבנים נמצאו במצב השתמרות גרוע שלא איפשר את מיפוים.‏[31][32]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמנואל ענתי, "חפירות בבית הקברות של אבו הואם", עתיקות, ב', 1952, עמ' 92-80
  • משה אבנימלך, הערות לאופיים הגאולוגי של סביבות תל אבו הואם ובית הקברות בשטח מוצא הקישון, עתיקות, ב', 1957 עמ' 93–95
  • עמנואל ענתי, תל אבו הואם, עלון אגף העתיקות של מדינת ישראל, ה-ו, ירושלים 1957, עמ' 38
  • עמנואל ענתי, "תל אבו הואם", עלון מחלקת העתיקות של מדינת ישראל , ה-ו 38, 1957
  • "תל אבו הואם", חדשות ארכיאולוגיות , ז' 14-15, 1963
  • מיכאל אבי יונה, "חיפה וסביבתה בימי הבית השני, המשנה והתלמוד", מסות ומחקרים בידיעת הארץ, הוצאת מ. ניומן, תשכ"ד (1963), עמ' 344-315
  • אפרים שטרן, "על זמנה של שכבה II בתל אבו הוואם", בתוך: שמואל אברמסקי, יוחנן אהרוני, חמ"י גבריהו ואחרים (עורכים), ספר שמואל ייבין, ירושלים : הוצאת החברה לחקר המקרא בישראל על ידי הוצאת קריית ספר, תש"ל (1970), עמ' 396-390
  • אבנר רבן ויצחק גלנטי, תל אבו הואם - קווי חוף קדומים, חדשות ארכאולוגיות, פ"ז, ירושלים 1985, עמ' 17
  • אבנר רבן, "תל אבו הואם", חדשות ארכיאולוגיות , צ"ד: 17-18, 1989
  • מרטין פיילשטוקר, "תל אבו הואם", חדשות ארכיאולוגיות , 108: 30, 1998
  • Tell Abu Hawam, the early coastline, Avner Raban & Jacqueline Balensi ,Excavation and Surveys in Israel, 4 1-2, 1985
  • Michal Artzy, Tell Abu Hawam, Recanati Institute for Marinetime Studies, Newsletter 29
  • Michal Artzy, Emporia in the Carmel Coast? Tel Akko, Tell Abu Hawam and Tel Nami of the Late Bronze Age, Emporia, Aegeans in the Eastern Mediterraneane, eds. R. Laffineure, E. Greco. Aegaeum 25 Leige; Univesity of Liege, pp. 355-362
  • Michal Artzy, The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, article: Abu Hawam, Volume 5, p. 1553
  • Michal Artzy, The Carme lCoast during the scond part of the Late Bronze Age: A Center for eastern Mediterranean Transshipping, BASOR August 2006, P. 45-64
  • Jacqueline Balensi, Les fouilles de R. W. Hamilton à Tell Abu Hawam, efectuées en 1932-1933 pour le compte du Dpt. des Antiquités de la Palestine sous mandat britannique, Niveaux IV et V


עבודות מוסמך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ענבר ברוך, מכלול הקונכיות מתל אבו הואם בתקופת הברונזה המאוחרת והברזל, עבודת מוסמך, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2002
  • עופרה ברקאי, כלי בסיס הטבעת מתל אבו הואם: חפירות 2001, עבודת מוסמך, בהנחית מיכל ארצי ויובל גורן, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2003
  • נוגה יוסלביץ, השימוש בקובעות ככלי פולחן בספינות ובאתרי חוף, ממצאי קובעות בתל אבו הואם, עבודת מוסמך, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2003, עמ' 52-36
  • דור גולן, קרמיקת מונוכרום - הגדרות על פי הממצא מתל אבו הואם מחפירות 2001, עבודת מוסמך, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2004
  • שרון לוקץ-גולה, תל אבו הואם: מכלול סירי הבישול מעונת חפירות 2001, עבודת מוסמך, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2005
  • עמית רוזנבלום, כלי חרס מטיפוס "המקורצף לבן" מתל אבו הוואם, עבודת מוסמך, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2006
  • פאולה ויימן ברק, שחזור סביבתי של תל אבו הואם בתקופת הברונזה המאוחרת II, חפירות 2001, עבודת מוסמך, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2007
  • שלום ינקלביץ (בהנחיית פרופ' מיכל ארצי ופרופ' יוסי בהט, החוג לציוויליזציות ימיות), ‏מקורות כלי חרס מיובאים וחלוקי אבן מחפירות תל אבו הואם שנת 2001 כעדות לקשרי סחר ימי בתקופת הברונזה המאוחרת IIב, באתר של אוניברסיטת חיפה, ינואר 2007 קובץ PDF (דף הקטלוג של המאמר)
  • יצחק גלנטי, המורפוגנזה של נחל קישון תחתון בהולוקן עבודת מוסמך, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה,1990

דו"חות חפירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hamilton, R.W. [1934], Tell Abu Hawam: Interim Report, QDAP 3, pp.74-80, pls.XIX-XXIII
  • Hamilton, R.W, Excavations at Tell Abu Hawam, QDAP 4 (1935), pp.1-69, pls.I-XXXIX
  • Balensi, Jacqueline [1980] Les fouilles de R.W. Hamilton à Tell Abu Hawam: Niveaux IV et V: Dossier sur l'histoire d'un port Méditerranéen durant les âges du Bronze et du Fer (? 1600-950 av. J.-C.), unpublished PhD dissertation, University des Sciences Humains, Strasbourg, 1980
  • Balensi, Jacqueline. and Herrera, M.D. [1985], Tell Abou Hawam 1983-1984, Rapport Préliminaire, RB 92 (1985), pp.82-128

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל אבו הואם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, כרך תוספות, עמ' 9
  2. ^ מידע לציבור על תל אבו הואם באתר רשות העתיקות. נקודת הציון של התל העתיק היא 202150/745200, והוא שוכן בשטח שבין רחוב חלץ בדרום-מזרח, לדרך גזאל בצפון, לרחוב נהריים בדרום-מערב, ולדרך סלמאן במערב.
  3. ^ יוחנן אהרוני, ארץ-ישראל בתקופת המקרא, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 1987, עמ' 207-206
  4. ^ עזריאל זיגלמן, קסטרא או פורפיריון?, מכמנים, 15 עמ' 32, 2001
  5. ^ פאולה ויימן ברק, שחזור סביבתי של תל אבו הואם בתקופת הברונזה המאוחרת II, חפירות 2001, עמ' 21
  6. ^ מ' אבנימלך, הערות לאופיים הגאולוגי של סביבות תל אבו הואם ובית הקברות בשטח מוצא הקישון, עתיקות ב', 1952, עמ' 93–95
  7. ^ פאולה ויימן ברק, שחזור סביבתי של תל אבו הואם בתקופת הברונזה המאוחרת II, חפירות 2001, עמ' 67.
  8. ^ פאולה ויימן ברק, שחזור סביבתי של תל אבו הואם בתקופת הברונזה המאוחרת II, עמ' 40
  9. ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא, יד בן-צבי, ירושלים, 1987, עמ' 124
  10. ^ אבנר רבן, מעגנים ונמלים בחופי הארץ בתקופת הברונזה, קדמוניות ל"א, 2 (116), עמ' 105
  11. ^ תולדות המחקר מתוך הערך אבו הואם, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1992, כרך 1, עמוד 1
  12. ^ שרון לוקץ-גולה, תל אבו הואם: מכלול סירי הבישול מעונת חפירות 2001, עבודת מוסמך, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2005, עמוד 2
  13. ^ ע' ברוך, מכלול הקונכיות מתל אבו הואם בתקופות הברונזה המאוחרת והברזל, עבודת גמר, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2002
  14. ^ פאולה ויימן ברק, שחזור סביבתי של תל אבו הואם בתקופת הברונזה המאוחרת II, חפירות 2001, עמוד 14
  15. ^ פאולה ויימן ברק, שחזור סביבתי של תל אבו הואם בתקופת הברונזה המאוחרת II, חפירות 2001, עמוד 7
  16. ^ שרון לוקץ-גולה, תל אבו הואם: מכלול סירי הבישול מעונת חפירות 2001, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2005, עמודים 5-4
  17. ^ שרון לוקץ-גולה, תל אבו הואם: מכלול סירי הבישול מעונת חפירות 2001, החוג לציוויליזציות ימיות, אוניברסיטת חיפה, 2005, עמודים 59-58
  18. ^ נוגה יוסלביץ, השימוש בקובעות ככלי פולחן בספינות ובאתרי חוף, 2003, עמ' 40
  19. ^ ידין, אהרוני, דונאייבסקי, דותן, עמירן, ז'אן פרו, חצור ב', פרשת החפירות בעונה השנייה (1956), מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים, 1959, עמ' 108
  20. ^ "חיפה וסביבתה בימי הבית השני, המשנה והתלמוד", עמ' 318
  21. ^ Rivka Gonen, Burial patterns and cultural diversity in late Bronze Age Canaan. Gonen, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 1992, p 86.
  22. ^ Rivka Gonen, Burial patterns and cultural diversity in late Bronze Age Canaan. Gonen, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 1992, p 86-87.
  23. ^ לילי גרשוני, אבו הואם-תל, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 1, עמודים 4-3
  24. ^ 24.0 24.1 "חיפה וסביבתה בימי הבית השני, המשנה והתלמוד", עמ' 319
  25. ^ דור גולן, קרמיקת מונוכרום - הגדרות על פי הממצא מתל אבו הואם מחפירות 2001, אוניברסיטת חיפה, 2004, עמוד 10
  26. ^ לילי גרשוני, הערך: אבו הואם-תל, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 1, עמ' 3-2
  27. ^ לילי גרשוני, הערך: אבו הואם-תל, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 1, עמ' 4
  28. ^ , "חיפה וסביבתה בימי הבית השני, המשנה והתלמוד", עמ' 323
  29. ^ "חיפה וסביבתה בימי הבית השני, המשנה והתלמוד", עמ' 322
  30. ^ אפרים שטרן, "על זמנה של שכבה II בתל אבו הוואם", ספר שמואל ייבין, עמ' 393-396
  31. ^ דור גולן, קרמיקת מונוכרום - הגדרות על פי הממצא מתל אבו הואם מחפירות 2001, אוניברסיטת חיפה, 2004, עמוד 10
  32. ^ לילי גרשוני, אבו הואם-תל, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 1, עמודים 3
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg


32°48′03″N 35°01′09″E / 32.80083°N 35.01917°E / 32.80083; 35.01917קואורדינטות: 32°48′03″N 35°01′09″E / 32.80083°N 35.01917°E / 32.80083; 35.01917