ארטורי אילמארי וירטאנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארטורי אילמארי וירטאנן
Artturi Ilmari Virtanen
1895 –‏ 1973
Virtanen.jpg
תרומות עיקריות
חקר תסיסת הסוכר ופיתוח שיטת שימור מספוא

ארטורי אילמארי וירטאנן (Artturi Ilmari Virtanen‏; 15 בינואר 1895 - 11 בנובמבר 1973) היה כימאי פיני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1945, "על מחקריו והמצאותיו בכימיה חקלאית ותזונתית, ובייחוד על שיטת שימור המספוא שלו."

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וירטאנן נולד בהלסינקי שבפינלנד, ולמד בליקיאון הקלאסי (בית ספר תיכון) בעיר ויפורי, אז בפינלנד (כיום ברוסיה). הוא נישא לבוטנאית ליליה מויסיו ב-1920, ולזוג נולדו שני בנים. ב-1933 רכש חווה באזור הלסינקי, שם בחן בפועל כמה מתוצאותיו המדעיות. הוא נפטר ב-1973, מסיבוכים עקב שבר בירך.

דרכו באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וירטאנן למד כימיה, ביולוגיה ופיזיקה באוניברסיטת הלסינקי. הוא קיבל תואר שני בשנת 1916, ודוקטור למדע (.D.Sc) בשנת 1919; באותה שנה החל לעבוד במעבדת חברת ואליו, יצרנית מוצרי חלב גדולה, והיה למנהל המעבדה בשנת 1920. תחומי הבוטניקה והזואולוגיה עוררו אצלו עניין, אולם הוא חש כי השכלתו בתחום אינה רחבה דיה, וביקש להרחיבה. על כן, עזב את עבודתו, ופנה ללימודים במספר מוסדות. ב-1920 למד כימיה פיזיקלית בציריך במעבדתו של ג. ויגנר, וב-1921 הגיע לסטוקהולם, שם למד באותה שנה בקטריולוגיה במעבדתו של ברתל, ואנזימולוגיה אצל האנס פון אוילר-שלפין בשנים 1923–1924. כאשר חזר לפינלנד, ב-1924, היה למרצה באוניברסיטת הלסינקי, שם נודע בהרצאותיו על הכימיה של החיים. במקביל עבד במעבדה של "ארגון ייצוא החמאה", וזו הפכה למעבדה של האוניברסיטה. בשנת 1930 יוסד מכון הביוכימיה באוניברסיטה, ובו עבד וירטאנן עד למותו ב-1973. הוא היה לפרופסור לביוכימיה באוניברסיטה הטכנולוגית של הלסינקי ב-1931, ובאוניברסיטת הלסינקי ב-1939.

עבודתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו המשמעותית הראשונה הייתה בנושא זרחון של הקסוזות, שם כללי לסוכרים פשוטים, בעלי ששה אטומי פחמן. במחקרו הראה כי הזרחון הוא השלב הראשון בתהליך התסיסה מרובה השלבים, הבסיס לתהליך הגליקוליזה. ב-1929 אפיין לראשונה תהליך תסיסת סוכר באופן מלא, מתחילתו ועד סופו. היה זה תהליך התסיסה של דיאוקסיאצטון לגליצרול וחומצה גליצרית בנוכחות פוספטים, בבקטריות מעיים.

ב-1925 החל לחקור את החיידקים מקבעי החנקן על שורשי קטניות. כמו כן חקר את תהליך יצירת הוויטמינים בצמחים. במחקריו בשנים אלה, 1925–1932, פיתח בין השאר שיטה לשימור מספוא, בעזרת נוזל בשם AIV (ראשי התיבות של שמו), המורכב מ-76% חומצה פורמית, מ-5.5% אמוניום פורמיאט וממים. השיטה שיפרה מאוד את יכולת האחסון של מספוא, נקודה חשובה במיוחד בחורשים ארוכים. תהליך השימור יכול גם להתבסס על חומצות אחרות (כמו חומצה גופרתית, או הידרוכלורית), מכיוון שהעלאת רמת החומציות היא זו המונעת את תהליך התסיסה. ב-1945 קיבל וירטאנן את פרס הנובל בכימיה "על מחקריו והמצאותיו בכימיה חקלאית ותזונתית, ובייחוד על שיטת שימור המספוא שלו."

בהמשך חייו פיתח מקורות מזון סינתטיים-למחצה עבור בקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
אוטו האן
פרס נובל לכימיה
1945
הבא:
ג'יימס בטשלר סאמנרן
ג'ון הווארד נורתרופ‎
ונדל מרדית' סטנלי