ויקטור גריניאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויקטור גריניאר
Victor Grignard
1871 –‏ 1935
Viktor-grignard.jpg
תרומות עיקריות
גילוי תרכובת גריניאר

פרנסואה אוגוסט ויקטור גריניאר (צרפתית: François Auguste Victor Grignard;‏ 6 במאי 1871 בשרבורג - 13 בדצמבר 1935 בליון) היה כימאי צרפתי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1912, "על גילוי תרכובת גריניאר"

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריניאר, בנו של יצרן מפרשים, למד מתמטיקה בליון, המשיך ללימודי כימיה, וקיבל משרת פרופסור באוניברסיטת ננסי ב-1910. במהלך מלחמת העולם הראשונה עסק בתחום החדש של לוחמה כימית, ועבד על יצור פוסגן וגילוי גז חרדל. מולו, בצד הגרמני, פעל הכימאי פריץ האבר, שמאוחר יותר (בשנת 1918) זכה גם הוא בפרס נובל לכימיה.

גריניאר ידוע במיוחד בשל שיטתו החדשה ליצירת קשרי פחמן-פחמן (תגובת סיפוח) בסינתזה אורגנית (הפרסום המקורי: V. Grignard, Compt. Rend. Vol. 130, p. 1322 1900). הסינתזה מתבצעת בשני שלבים:

  1. סינתזת תרכובת גריניאר: תרכובת אורגנומגנזיום ("ריאגנט גריניאר") נוצר על ידי הגבה של אורגנוהליד (R-X, כאשר R מציין אלקיל, אציל או אריל רדיקל, ו-X מציין הלוגן כמו ברום או יוד) עם מגנזיום מתכתי בתוך דיאתיל אתר. לחומר שנוצר יש את הנוסחא הכימית הכללית R-Mg-X.
  2. התקפת הקרבוניל: מוסיפים קטון או אלדהיד (בשניהם קבוצת קרבוניל) לתמיסה. אטום הפחמן הקשור לאטומי המגנזיום מסתפח לפחמן הקרבונילי על ידי סיפוח נוקלאופילי, ונוצרת תרכובת חדשה, ממשפחת הכהלים.

תגובת גריניאר היא כלי חשוב לבניית תרכובות אורגניות גדולות ממולקולות קטנות. על ידי בחירה זהירה של חומרי המוצא, ניתן לבנות מגוון רחב של חומרים בעזרת תגובה זו. על עבודתו זו, זכה גריניאר בפרס נובל לכימיה בשנת 1912, במשותף עם עמיתו הצרפתי, פול סבטייה (שזכה בפרס על עבודתו בתחום ההידרוגנציה).

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודמת:
מארי קירי
פרס נובל לכימיה
1912
הבא:
אלפרד ורנר