בוריס ברזובסקי

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

בוריס אבּרמוביץ' בַּרַזובְסְקי (רוסית: Борис Абра́мович Березо́вский; שמו הרשמי באנגליה: פלאטון אלנין; אנגלית: Platon Elenin) (נולד ב-23 בינואר 1946), איש עסקים רוסי ממוצא יהודי, אחד מהאוליגרכים הרוסים - אנשי עסקים שצברו עושר רב אחרי התמוטטות ברית המועצות.

ברזובסקי נולד במשפחה יהודית במוסקבה. הוא סיים מכון ליערנות במוסקבה במגמת מחשבים בשנת 1967 ואוניברסיטת מוסקבה במגמת מתמטיקה שימושית בשנת 1973. קיבל תואר דוקטור בשנת 1983. לאחר מכן נבחר להיות חבר בהתכתבות באקדמיה הרוסית למדע בשנת 1991, וראש מעבדה במכון לבעיות ניהוליות של האקדמיה. באות התקופה הוא פרסם מעל 100 עבודות מחקר מדעיות.

ברזובסקי החל להתעסק בענייני עסקים בשנת 1989 תחת ה "פרסטרויקה", דרך קנייה ומכירתם מחדש של מכוניות מסוג AutoVAZ, או בשם המוכר יותר שלהם "לאדה". בשנת 1992, הוקמה חברת למכירת מכוניות חדשה בשם "LogoVaz", עם ברוזבסקי כנשיאה של החברה. החברה הפכה להיות מאוד מוצלחת בסחר של מכוניות הלדה. הרווח העיקרי של החברה הגיע מייצוא מזויף של מכוניות הלדה, אשר נקנו לשם מכירתם מחדש בחו"ל, למרות שבעצם נמכרו בשווקים פנימיים. במשך תקופת האנרכיה ששררה ברוסיה בשנות ה-90, ברזובסקי, כמו הרבה אנשי עסקים, סומן על ידי המאפיה הרוסית, שהייתה מאוד חזקה במוסקבה באותה העת. ברזובסקי הצליח להינצל מכמה ניסיונות התנקשות. בשנת 1994, בעוד המרצדס שלו החלה לצאת ממפקדתו, פצצה ענקית אשר הוטמנה בה התפוצצה, וגרמה לעריפת ראשו של הנהג של ברזובסקי, אך הוא עצמו נותר ללא פגע.

במשך כהונתו של בוריס ילצין כנשיא רוסיה, ברזובסקי היה בין אנשי העסקים אשר קיבלו גישה לנשיא. הוא ניצל את קשריו הפוליטיים כדי לרכוש חלק מחברות מקומיות, ביניהן AutoVAZ עצמה, חברת התעופה אארופלוט, וכמה נכסי נפט, אותם ארגן לחברת סיבנפט. ברזובסקי הקים בנק כדי לממן את פעולותיו, כמו כן רכש ברזובסקי כמה תחנות טלוויזיה. אחזקות אלה בתחנות הטלוויזיה, סיפקו את התמיכה הנחוצה לבחירתו מחדש של בוריס ילצין לנשיאות בשנת 1996. עם תחנות הטלוויזיה נימנות ORT ו TV6. ברזובסקי גם רכש את העיתונים Nezavisimaya Gazeta (העיתון הבילתי תלוי), Novye Izvestiya (ידיעות חדשות), וKommersant (המנהל). בשנים 1996 - 1997 הוא היה סגן המזכיר של מועצת הביטחון של רוסיה.

ברזובסקי הוא תומך מוביל בליברליזציה בכלכלה ובפוליטיקה של רוסיה. לעתים קרובות ברזובסקי מתערב בפוליטיקה, בעזרת השקעות במדיה הליברלית, קנדידטים פיננסיים ליברליים, הצהרות פוליטיות ועוד.

ולדימיר פוטין , נשיא רוסיה אשר החליף את בוריס ילצין בשנת 1999, לא אהב את השקפותיו של ברזובסקי לגבי צ'צ'ניה, או את כוחו הפוליטי, ופתח בחקירה על פעולות העסקים של ברזובסקי. מתוך פחד ממאסר, ברח ברזובסקי ללונדון, שם קיבל מקלט מדיני. הוא נאשם בהונאה ושיתוף פעולה פוליטי, אך ממשל רוסיה לא היה מסוגל לקבל אותו לידיו. ברזובסקי מתח ביקורת חריפה על האדמניסטרציה הרוסית החדשה. הוא טען שפוטין יביים מהפכה במקום לעזוב את תפקידו עד 2009, כמו שדורשת החוקה הרוסית.

בשנת 2003 בוריס ברזובסקי שינה רשמית את שמו לפלטון אלנין. לא ניתנה הסיבה להחלפת שמו של ברזובסקי, אך פלטון הוא שמה של הדמות הראשית בסרט Taycoon, סרט אשר מבוסס על חייו. בדצמבר 2003, אושר לברזובסקי לטוס תחת שמו החדש לגאורגיה, דבר שעורר רתיחה פוליטית בינה לבין רוסיה.

בשנים האחרונות עשה ברזובסקי עסקים עם ניל בוש, אחיו הצעיר של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, על ידי השקעה בחברה שלו משנת 2003. בשנת 2005 נפגש ניל עם ברזובסקי בלטביה, ודבר זה גרם למתח בין לטביה לרוסיה.

בספטמבר 2005, זמן קצר לאחר שראש ממשלת אוקראינה יוליה טימושנקו פוטרה על ידי הנשיא ויקטור יושצ'נקו, האשים נשיא אוקראינה לשעבר לאוניד קראבצ'וק את ברזובסקי במימון קמפיין הבחירות של יושצ'נקו, ואף פרסם מסמכים המראים העברת כספים מחברות שהיו לטענתו בבעלותו של ברזובסקי לחברות שהיו לטעתו בבעלותם של תומכים רשמיים של יושצ'נקו. ברזובסקי אישר שהוא אכן נפגש בלונדון עם נציגים של יושצ'נקו לפני הבחירות , ואף שהכסף אכן הועבר מחברות בבעלותו, אך סירב להכחיש או לאשר, שבחברות שעליהם הועבר הכסף, נעשה שימוש בקמפיין הבחירות של יושצ'נקו. מימון של קמפיין בחירות על ידי אזרחים זרים, נחשב ללא חוקי באוקראינה.

בינואר 2006, הצהיר ברזובסקי בראיון לתחנת רדיו מבוססת ממוסקבה שהוא מתכוון להפיל בכוח את האדמיניסטרציה של ולדימיר פוטין.

ברזובסקי כיום נשוי בפעם השלישית ולו 6 ילדים. הוא מבלה את רוב זמנו באחוזתו שבלונדון. הוא מקדיש את עיקר זמנו לחתירה תחת המשטר הנוכחי ברוסיה, ובמסגרת פעילות זו היה מעורב בין השאר באירועים שהובילו לבחירתו של ויקטור יושצ'נקו כנשיא אוקראינה, מול המועמד שנתמך על ידי ולדימיר פוטין, ויקטור יאנוקוביץ'.