כלכלת רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כלכלת רוסיה
Flag of Russia.svg
מטבע 1 רובל רוסי = 100 קופייקות
שנת כספים שנה קלנדרית
ארגוני סחר חבר המדינות, APEC, הקהילה הכלכלית האירואסייתית
סטטיסטיקה
דירוג תמ"ג עולמי 5 (2013)
תוצר מקומי גולמי (PPP) 2,213 מיליארד דולר (2013)
גידול בתמ"ג 3% (תחזית ל-2014)
תמ"ג לנפש (PPP) 13,236 דולר (2012)
תמ"ג לפי מגזר חקלאות (4.5%), תעשייה (36.9%), שירותים (58.6%) (2012)
אינפלציה 6.6% (2012)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 12.1% (2012)
כוח עבודה 76.4 מיליון נפש (2012)
כוח עבודה לפי מקצוע חקלאות (10%), תעשייה (31.9%), שירותים (58.1%) (2010)
אבטלה 6.7% (נובמבר 2010)
ענפים עיקריים ייצור מכונות, זהב, יהלומים, ברזל, פלדה, כריית פחם, עיבוד עץ, כימיקלים, תעשייה צבאית, עיבוד מזון, בנייה, אלקטרוניקה, גז טבעי ונפט
קשרי מסחר
יצוא 523.3 מיליארד דולר (2013)
מדינות עיקריות הולנד 14.62%, איטליה 6.2%, גרמניה 6.9%, סין 6.8%, טורקיה 5.2%, אוקראינה 5.2%.
(2012)
יבוא 344.3 מיליארד דולר (2012)
מדינות עיקריות גרמניה 12.2%, סין 16.6%, אוקראינה 5.7%, יפן 5.0%, ארצות הברית 4.9%
(2012)
אוצר המדינה
חוב חיצוני 36.0 מיליארד דולר (2011)
הכנסות 387 מיליארד דולר (2011)
הוצאות 372 מיליארד דולר (2011)
מאזן 51.1 מיליארד דולר (7.4% מהתמ"ג) (2005)
תמיכה כלכלית אין
חוב ציבורי 3% מהתמ"ג (2011)
רזרבות מט"ח 502.496 מיליארד דולר (אפריל 2011)
מרבית הנתונים נכונים לסוף שנת 2011, למעט בודדים

על פי מדד הפיתוח האנושי רוסיה נחשבה עד ל-1991 למדינה בעלת רמת פיתוח אנושית גבוהה (מעל 0.8) אך בשנים הראשונות לאחר התפרקות ברית המועצות, נאבקה רוסיה (כמו רוב מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר) לקיים כלכלת שוק וצמיחה כלכלית בריאה. עם נפילת המשטר הסובייטי ב-1991, הוגדר מצבה הכלכלי של רוסיה כ"קטסטרופה", עם נפילה חדה בתמ"ג, גרעון תקציבי עצום, רזרבות מט"ח אפסיות ואינפלציה משתוללת.

הסיבות לכך היו התעשייה הבלתי תחרותית, אובדן שוקי הגוש הסובייטי לשעבר, היעדר יכולת להמשיך ולתמוך במגזר החקלאי, העדר תשתית עסקית חלופית לשלטון הכלכלי הריכוזי והתנגדות הממסד הקיים לביצוע רפורמות כלשהן. הייתה חשיבות עליונה לנטילת כל המעצורים להתפתחות כלכלית, בין היתר למנוע התערבות ממשלתית ולתת חופש מוחלט בהתנהלות כלכלת שוק על פי הוגה תורת הקפיטליזם, אדם סמית.

המאמצים לשלב את רוסיה בכלכלה העולמית, לכונן בה כלכלת שוק הוגנת (הפרטות שקופות וביסוס מנגנונים אנטי-מונופוליים) ולערוך שינויים מבניים טורפדו על ידי קבוצות כוח וביניהם האוליגרכים. אף על פי קשיים אלו חוותה רוסיה צמיחה כלכלית מסוימת ב-1997, אך זו ירדה לטמיון לאחר המשבר הכלכלי שחוותה רוסיה-"משבר הרובל" באוגוסט 1998: במשבר זה זינקה האינפלציה ל-85%, שער החליפין צנח, המערכת הבנקאית קרסה והממשלה הודיעה על אי עמידה בחובותיה (פשטה רגל).

מאז 1999 נהנית רוסיה מצמיחה כלכלית, שנשענת על מחירי נפט וגז גבוהים ורפורמות בתחום המיסוי, תחבורה, רגולציה ועוד. הצמיחה הכלכלית והעודפים הגדולים בתקציב מובילים לצמצום החוב הציבורי. במקביל להפרטה שמתבצעת, ישנה גם הלאמה של מגזרים מסוימים במשק בעלי חשיבות אסטרטגית גדולה לממשל כמו אנרגיה, מכרות, הגנה ואווירונאוטיקה.

ההתאוששות, בעיקר בשנת 2000 עם עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון, באה עם צמצום ההוצאות הממשלתיות והורדת החוב הציבורי, תהליך, שנמשך עד היום (נכון ל-2011). הורדת המיסוי להכנסה ליחידים ל-13% (הכנסה רוחבית) ולחברות ל-24% מהרווחים, הביאה לגידול ביוזמה עסקית והשקעות חוץ ברוסיה. רוסיה עדיין תלויה מאוד ביצוא חומרי גלם כמו: נפט, גז טבעי, מתכות, ועץ. ייצוא חומרי הגלם כמו כן גם תפוקתם עדיין מרכיבים חלק עיקרי מהתוצר הלאומי, אך חלקם יורד בתקופה האחרונה עם העלייה בצריכה הפרטית שעולה בקצב של 12% בשנה (שנים 2001 - 2006) וגידול בתוצר הפיננסי. רוסיה צפויה להוריד את המע"מ מ-18% ב-2005 ל-13% ב-2009. האבטלה, נכון ל-2011, עומדת על 6.7% (על פי ארגון העבודה הבינלאומי ILO).

הצריכה הפרטית מונעת מעליית המשכורות מ-62 דולר ב-1999 לכ-700 דולר בחודש (מעודכן למרץ 2008), כמו גם מהגדלת קצב לקיחת ההלוואות ומשכנתאות מבנקים בשליטה ממשלתית בשם סברבנק, ונשטורגבנק (VTB) ואחרים.

החוב הציבורי של רוסיה ירד מ-90% מהתמ"ג בשנת 1999 ל-8% בשנת 2006. העודף בחשבון השוטף של רוסיה הגיע בשנת 2006 ל-105 מיליארד דולר (רביעית בעולם בתחום זה)‏[1].

אחת מהחברות הגדולות בעולם בשם גזפרום, עם שווי כולל של 300 מיליארד דולר (השלישית בגודלה בעולם) התבססה ברוסיה בזכות משאביה.

בשנים האחרונות, עקב הצמיחה הכלכלית המהירה ומחירי הנפט הגבוהים, שגורמים להכנסות גבוהות מהמצופה ובעקבותם לעודף תקציבי, ב-1 בינואר 2004 החליטו רשויות רוסיה על הקמת "קרן הייצוב הלאומית"- קרן עתודות פיסקליות שאליה מועברות ההכנסות העודפות של המדינה. נכון ל-1 באפריל 2007 העתודות בקרן זו עומדות על כ-148 מיליארד דולר (3,600 מיליארד רובל) ‏[2]. במקרה של ירידה חדה במחירי הנפט, תשתמש רוסיה ברזרבות, שבקרן זו, להבטחת התקציב. סיבה נוספת להקמת קרן זו היא, שאם יחזרו ההכנסות העודפות לשוק, תעלה האינפלציה. הכספים שבקרן זו משמשים גם לתשלומי חובות.

לאחרונה רוסיה ביטלה את כל המגבלות על הסחר במטבע המקומי (רובל רוסי), בניסיון לגרום להתחזקותו בשווקים הבינלאומיים ולהגברת הזרימה של ההשקעות הזרות בכלכלה המקומית.

בעקבות העלייה המתמדת ברמת החיים, רוסיה חזרה בשנת 2005, לרמת פיתוח אנושית גבוהה כפי שהיה לפני התפרקות ברית המועצות.

מדיניות פיסקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמיחה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991, לאורך רוב שנות ה-90 סבלה רוסיה מצמיחה שלילית, כתוצאה מההידרדרות במצב הכלכלי. בשנת 1997 חוותה רוסיה צמיחה כלכלית של 1.4% אך משבר הרובל שפקד את רוסיה שנה לאחר מכן, ב-1998 גרם לצמיחה שלילית של 5.3%-. משנת 1999 נהנית רוסיה משיעורי צמיחה גבוהים שנובעים בעיקר מעליית מחירי המשאבים הטבעיים שכלכלת רוסיה מייצאת, כמו גם בעקבות גידול מהיר בצריכה הפרטית והגידול בהעברות לרווחה בנוסף לרפורמות מבניות שהעבירה הממשלה. קצב הצמיחה הממוצע בשנים 2000 - 2005 עמד על 6.7%. תחזית הצמיחה לטווח הקרוב חיובית אך בשנים הקרובות ללא ביצוע של רפורמות מבניות הדרושות שיעור הצמיחה ירד בשנים הבאות.

פלטפורמת משאבת נפט, בים הצפוני. מקור הכנסות מהותי לכלכלת רוסיה

הצמיחה הכלכלית הריאלית לפי שנה:

  • 1996- 3.6%-
  • 1997- 1.4%+
  • 1998- 5.3%-
  • 1999- 6.4%+
  • 2000 - 10.0%+
  • 2001 - 5.1%+
  • 2002 - 4.7%+
  • 2003 - 7.3%+
  • 2004 - 7.2%+
  • 2005 - 6.4%+
  • 2006 - 7.4%+ (תמ"ג נומינלי 988 מיליארד $)
  • 2007 - 8.1%+ (תמ"ג נומינלי 1,289 מיליארד $)
  • 2008 - 6.8%+‏[3] (תמ"ג נומינאלי 1,698 מיליארד $)
  • 2009 - 6.3%+‏[3] (תמ"ג נומינאלי 2,016 מיליארד $)

התפתחויות ב-2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי משרד הלמ"ס הרוסי (Rosstat) צמחה כלכלת רוסיה בארבעת החודשים הראשונים של 2008 ב-8.3% (בחישוב שנתי).‏[4]

מדיניות תקציבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינוי בתוצר הכללי של רוסיה בתקופת שלטונו של בוריס ילצין ושל ולדימיר פוטין

לאחר התפרקות ברית המועצות והקמת הפדרציה הרוסית סבל אוצר המדינה מגירעון עצום של כ-20% התמ"ג. לאורך שנות ה-90 סיימה רוסיה את שנת התקציב בגירעון משמעותי בין השאר בגלל העלמת מסים עצומה, והמיתון הכלכלי הקשה שהקטין את הכנסות הממשלה. לאחר "משבר הרובל" באוגוסט 1998 שבו רוסיה פשטה רגל למעשה, החלה הממשלה בריסון פיסקלי (הקטנה/פיקוח על הוצאות הממשלה). הריסון מחד, ומחירי הנפט הגבוהים מאידך (50% מהכנסות האוצר הרוסי) גורמים מאז שנת 2000 לעודפים בתקציב. גם הגידול בצריכה הפרטית מגדיל את תקבולי הממשלה. תקציב 2007 מתבסס על מחיר חבית נפט של 61$. בשנים 2007-2009 העודפים בתקציב צפויים לקטון עקב הגדלה משמעותית של התקציב, צמצום מסים, ואפשרות של ירידה במחירי הנפט.

המאזן התקציבי בשנים האחרונות (אחוז מהתמ"ג):

  • 1992- 20.0%-
  • 1998- 6.0%-
  • 1999- 4.2%-
  • 2000- 0.8%+
  • 2001- 3.0%+
  • 2002- 1.4%+
  • 2003- 1.7%+
  • 2004- 4.4%+
  • 2005- 7.5%+
  • 2007- 5.9%+

מיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת המס ברוסיה חלשה. העלמות מס עצומות בשנות ה-90 הגיעו ל-50% התמ"ג. בשנת 2001 הוכנסה לשימוש מערכת מס הכנסה אחידה של 13% על הכנסה של פריטים מעבודה, החל מאותה שנה תקבולי המס ברוסיה גדלו נומינלית ב30 עד 40 אחוזים בשנה. מתחילת שנת 2002 מס על רווחי חברות הורד מ-35% ל-24%, בשנת 2004, בשנת 2009 ירד מס החברות ל-20%. מס המע"מ הורד מ-20% ל-18% ומס אזורי של 5% בוטל לחלוטין. ישנם ציפיות להורדות מסים נוספות בשנים הקרובות [2].

אך לעומת זאת עם העלייה במחירי חומרי הגלם בעולם הועלה המס על יצוא של חומרי גלם מרוסיה, במיוחד במגזרים של נפט וגז.

חוב ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוב הציבורי של רוסיה לשנת 2007 ביחס ל"קרן הייצוב" (עתודות)

הפדרציה הרוסית ירשה מברית המועצות חוב ציבורי גדול, שהלך ותפח לאורך שנות ה-90. בשנת 1998, בעקבות משבר הרובל שבו פשטה את הרגל, הכריזה על מורטוריום בתשלום החובות כדי לערוך עם מועדון פריז פריסה חדשה של תשלום החובות. בשנת 1999 עמד החוב הציבורי על 104.6% מהתמ"ג. מאז שנת 2000 קטן החוב בקצב מהיר עקב תשלום מוקדם של חובות שמתאפשר בעקבות ההכנסות הגבוהות מהמצופה כתוצאה ממחירי נפט גבוהים.

החוב הציבורי בשנים האחרונות (אחוז מהתמ"ג)

שנה 1999 ‏ ‏2000 ‏ 2001 2002 2003 2004 2005 2006
החוב (%) 104.6 63.9 51.1 44.8 36.1 22.1 12.1 8

מדיניות מונטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינפלציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע של רובל רוסי אחד

שיעורי אינפלציה גבוהים אך נמצאים במגמת ירידה. עם התפרקות ברית המועצות והמדיניות המונטרית חסרת האחריות שבא בעקבותיה הגיעה האינפלציה לשיא של כ-2,500% בשנה. לאורך שנות ה-90 הצטמצמה האינפלציה אך ב-1998 לאחר משבר הרובל והפיחות שבא בעקבותו זינקה האינפלציה ל-86%+. מאז 1999 אין התפרצויות אינפלציוניות (האינפלציה נשמרת על קצב של 10-12 אחוז בשנה) אך כן מופעלים על המטבע לחצים אינפלציוניים. כדי להתמודד עם לחצים אילו עורך הבנק המרכזי של רוסיה ייסוף של המטבע- דבר שגורם לקושי להתחרות בשווקים הבינלאומיים. הרחבה פיסקלית משמעותית שמתבצעת מאז 2005 מגדילה גם היא את הלחצים האינפלציוניים. המטבע של רוסיה הוא רובל רוסי.

שכר חודשי ממוצע ברובלים ובדולרים

שיעורי האינפלציה בשנים האחרונות (2007, 2008 תחזית IMF‏[3] ):

שנה 1992 1998 1999 2000 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2011 2012
אינפלציה(%) 2500 84.5‏ 20.2 11.7 10.9 9.7 11.9 13.3 8.8 8.8 6.1 6.6

שכר ממוצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכר החודשי הממוצע במשק (בדולר), בשנת 2008 -נכון לחודש יוני‏[5]

שנה ‏1997 ‏1998‏ 1999 ‏ 2000 ‏ 2001 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008
שכר($) 164 108‏ 62 79 111 142 180 237 301 420 550 752

כוח עבודה ורווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הקניות היוקרתי בכיכר האדומה- גום

מאז אמצע שנות ה-80, כאשר הפרסטרויקה הוכנסה לתודעת הסובייטים התרחבו פערי ההכנסות, אך לאורך שנות ה-90 הורע מאוד מצבם של משקי הבית. בשנת 1999 הגיעה ההכנסה לכ-40% משיעורה ב-1991, אולם רמת החיים הייתה גבוהה יחסית למשתקף מהנתונים הרשמיים, נוכח ההיקפים הגבוהים של הכלכלה השחורה. נכון לשנת 2006, כ-14% מהתושבים בגיל העבודה חיו מתחת לקו העוני, המייצג הכנסה נמוכה מ-150$ לחודש[3]. הקיטוב בהכנסות התרחב מאוד לאחר התפרקות ברית המועצות וההכנסות של העשירון העליון הן פי 15.8 מהעשירון התחתון. ככל הנראה ההכנסות הבלתי מדווחות, מהן נהנות בעיקר השכבות הגבוהות, מגדילות את הפער עוד יותר. כוח העבודה הרוסי מונה כ-74.6 מיליון עובדים, והשכר הממוצע כיום הוא כ-1215 דולר[5].

כיום ברוסיה חיים כ-87 מיליארדרים (בשטח הפדרציה, בעלי אזרחות רוסית, על פי פורבס) ועם שווי ממוצע של 5.9 מיליארד דולר, רק בארצות הברית חיים יותר מיליארדרים (גילם הממוצע ברוסיה הוא 46), על פי מקור אחר (השבועון הרוסי פיננס) כמות המיליארדרים הרוסיים בעולם גדלו ל-101 כאשר סך שווי נכסיהם גדל לכ-500 מיליארד דולר [4]. מוסקבה ראשונה בעולם במספר המיליארדרים שחיים בה (74) לפני ניו יורק (71) ולפני לונדון (36) [5]. כ-119 אלף מיליונרים (שווי נכסים נזיל) חיים היום ברוסיה. בזכות התחזקות הגבוהה בכלכלה בשנים האחרונות, ישנו ביקוש עצום לבעלי מקצועות בתחום הניהולי והפיננסי עם הכשרה מערבית, למשל בנקאי השקעות במוסקבה עשוי להרוויח יותר מפי שניים מעמיתיהם בשאר העולם, מנהלים בכירים במוסקבה צפויים לקבל שכר של כ-10 מיליון דולר בשנה[6].

מעמד הביניים (הכנסה מעל אלף דולר בחודש) ברוסיה גדל בקצב איטי אך גובר והולך, יחסו באוכלוסייה נאמד בין 25%-30% בשנת 2006. מאז התפרקות ברית המועצות ב-1991 ישנה מגמה של גידול באחוז כוח העבודה המועסק בשירותים ובירידה של אחוז כוח העבודה המועסק בחקלאות ובתעשייה. נכון ל-2005 68.3% מכוח העבודה מועסק בשירותים, 21.4% בתעשייה ו-10.3% בחקלאות. האבטלה מהווה נטל כבד על הכלכלה הרוסית, בעיקר באזורים הנשענים על תעשייה ממשלתית. באזורים אלה לא נעשים שינויים מבניים, משום שלעובדים אין מקור הכנסה חלופי. שיעור האבטלה בין השנים 2000 - 2006 נמצאים במגמת ירידה אך שינויים מבניים כגון הפרטות שיתבצעו בעתיד יכולות להגביר את האבטלה. האבטלה תמשיך לרדת במידה שהכלכלה תמשיך לצמוח בקצב גבוה, הרגולציה תשתפר וההשקעות הזרות יגדלו. אחוזי האבטלה הגבוהים ביותר ב-2006 נרשמו באזור צפון הקווקז (צ'צ'ניה והרפובליקה של אינגושטיה עם 73% ו28.6%, בהתאמה), אחוזי האבטלה הנמוכים ביותר נרשמו בערים הגדולות בעיקר במוסקבה וסנקט פטרבורג עם 0.6% כל אחת ‏[6].

נכון לאוגוסט 2007 מהווה האבטלה כ-5.7% מכוח העבודה.

שיעורי האבטלה באחוזים בסוף שנה (עבור 2007 נכון לחודש אוגוסט):

שנה ‏1997 ‏1998‏ 1999 ‏ ‏2000 ‏ 2001 2002 2003 2004 2005 2006 2007
אבטלה(%) 11.2 13.2‏ 13.7 10.5 9.0 8.1 8.6 8.2 7.6 6.6 5.7

החשבון השוטף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות שלאחר פירוק ברית המועצות החשבון השוטף היה בגירעון עקב הגידול המהיר בייבוא. לאחר משבר הרובל של אוגוסט 1998 הצטמצם חדות הייבוא עקב היעדר ביקוש ומאידך גדל הייצוא משמעותית בעקבות הפיחות ברובל. עודפים גדולים בחשבון השוטף לאורך השנים האחרונות כתוצאה מעודפים משמעותיים בחשבון המסחרי שמקורם בגידול הייצוא של נפט ובמחיריו שהאמירו חדות.

החשבון השוטף בשנים 2002 - 2006

המאזן בחשבון השוטף בשנים האחרונות (אחוז מהתמ"ג):

  • 1997- 6.7%-
  • 1998- 4.9%-
  • 1999- 1.7%-
  • 2000- 17.0%+
  • 2001- 9.8%+
  • 2002- 8.0%+
  • 2003- 6.7%+
  • 2004- 7.9%+
  • 2005- 10.9%+
  • 2006- 9.8%+ (95.6 מיליארד $)‏[3]
  • 2007- 6.2%+ (72.9 מיליארד $)‏[3]
  • 2008- 5%+ (67.8 מיליארד $)‏[3]

מגזרים במשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהישגי התעשייה הרוסית- הטיל סויוז מועבר לכן השיגור בקוסמודרום בייקונור

רוסיה היא אחת המדינות המתועשות בעולם. לאחר הקמת ברית המועצות ואישור תוכנית החומש הראשונה ב-1928 הפכה רוסיה ממדינה חקלאית בעיקרה לאחת המדינות המתועשות בעולם והארץ הלכה והתמלאה בקומפלקסים תעשייתיים (קומבינטים). לאחר מלחמת העולם השנייה שוקמה התעשייה ופותחה. ואולם, בשנות ה-70 וה-80 לא הצליחה התעשייה להכניס חידושים (מחסור בהשקעות ותמריצים) וסבלה מניהול לקוי. הפיתוח התעשייתי התמקד בעיקר בתעשייה כבדה והזניח ענפים אחרים. מפעלי התעשייה סובלים מהעדר השקעות ומעודף כוח אדם והגידול בתפוקה בשנים האחרונות אינו משקף בהכרח ייצוב מבני. במקביל הריכוזיות הגבוהה של התעשייה חוסמת יזמות והקמת מפעלים בינוניים וקטנים.

אחת התעשיות החשובות בכלכלה הרוסית ובה היא גם מובילה בעולם היא תעשיית החלל הכוללת ייצור של טילים, חלליות, לוויניים וציוד נוסף הקשור בחקר חלל. לאחר התפרקות ברית המועצות והמצב הכלכלי הקשה שפקד את הפדרציה הרוסית הצטמצמו מאוד תקציבי החלל של רוסיה והיא ביטלה פרויקטים רבים. מאז שנת 2000 עם ההשתפרות במצב הכלכלי גדלו תקציבי החלל משמעותית ופרויקטים רבים תופסים תאוצה. תקציב סוכנות החלל הרוסית גדלו בשנים האחרונות ל-900 מיליון דולר ואף לשלושה מיליארד דולרים.

רוסיה היא יצואנית הנשק השנייה בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית) עם היקף מכירות של יותר מ-6 מיליארד דולר ב2006[7]. ב3 השנים האחרונות הודיעו חברות רבות ליצור מכוניות על רצונן לבנות מפעלי ייצור אך רק ארבע חברות השקיעו בבניית מפעלים בהם שתי חברות מארצות הברית אחת מגרמניה ואחת מיפן.

בשנת 2008 נכנס לתוקפו חוק המגביל השתתפות חברות זרות בבעלות על מגזרים אסטרטגיים לביטחון לאומי. החוק מונה 42 מגזרים בכלכלה שעל מנת לרכוש יותר מ-5% מהמניות על העסקה לקבל את אישורה של הממשלה הפדרלית, כגון תעשיות הגנה, תעופה וחלל, חומרים רדיואקטיביים, פרמצבטיקה, גאולוגיה, נפט גז טבעי ומחצבים אחרים, דיג ותקשורת (רדיו, טלוויזיה, הוצאה לאור, בתי דפוס ועיתונים שתפוצתם עולה על מיליון עותקים).

אנרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת כוח בפאתי מוסקבה, מגדלי קירור

תחנות כוח תרמיות, מבוססות גז טבעי, פחם ונפט מספקות כשני-שלישים מתצרוכת החשמל המקומית. היתרה הן תחנות הידרו-אלקטריות וגרעיניות. ייצור האנרגיה הלא-גרעינית נשלט על ידי חברת החשמל הלאומית (מערכת האנרגיה המאוחדת של רוסיה (UES)) עד לפירוקה ב-2008. תחנות כוח גרעיניות תורמות כ-16% מייצור החשמל. בשנת 2006 אישר פוטין רפורמה רחבת היקף בתעשיית האנרגיה הגרעינית. במסגרת רפורמה זו, תתפצל תעשיית האנרגיה הגרעינית לשני חלקים נפרדים: אזרחית וצבאית. זו האחרונה תנוהל על ידי צבא רוסיה בעוד שהאזרחית תישלט על ידי תאגיד חדש שיוקם בקרוב - אטומאנרגופרום. תאגיד זה יכלול את כל החברות הקשורות באנרגיה גרעינית (אטומסטרויאקספורט- החברה לבנייה ומתן שירותים לאנרגיה גרעינית בחו"ל, רוסאנרגואטום- מונופול ייצור האנרגיה הגרעינית, טקסנבאקספורט- ספקית האורניום, וטוול- ספקית הדלק הגרעיני). אטומאנרגופרום היא בבעלות ממשלתית 100%.

מגזר האנרגיה הוא אחד המגזרים החשובים ביותר בכלכלת רוסיה. תעשיית האנרגיה ברוסיה מהווה שליש מהתמ"ג של המדינה. בתחום זה פועלות שלושת החברות הגדולות של רוסיה:גזפרום, רוסנפט ולוקאויל

נפט- לפי הערכות לרוסיה עתודות של בין 60 - 120 מיליארד חביות נפט. כיום רוסיה היא יצרנית הנפט הגדולה בעולם. נפט מהווה שליש מהכנסות המסים של האוצר הרוסי וחצי מהייצור של רוסיה. בניגוד למדינות ערב העשירות בנפט, מרבצי הנפט ברוסיה הם במקומות קשים לשאיבה, דבר המקשה על פיתוח שדות נפט. לאחר פירוק ברית המועצות הופרטה תעשיית הנפט במחירים נמוכים בצורה יוצאת מן הכלל מערכן האמיתי של החברות ותחת שלטונו של ולדימיר פוטין הולאמה בחזרה חלק מתעשיית הנפט, הלאמת מרכיב היצור העיקרי של חברת יוקוס הידהד בכל העולם. השתפרות המצב הכלכלי ברוסיה בתחילת שנות ה-2000 עודדה מודרניזציה מסיבית של המגזר זה ועל ידי כך הגדלת התפוקה, ופיתוח שדות נפט קיימים וחדשים.

גז טבעי- רוסיה היא יצרנית ויצואנית הגז הטבעי הגדולה בעולם. כ-27% מעתודות הידועות של גז טבעי בעולם נמצאות בשטחה. גם מגזר תעשייתי זה עובר בשנים האחרונות מודרניזציה מהירה וכאמור תפוקת הגז גדלה משנה לשנה. מגזר הגז הטבעי ברוסיה מולאם כולו ושולטת בו חברה אחת, מונופול הגז הממשלתי- גזפרום. נוסף על עתודות הגז הטבעי העצומות ברוסיה, לרוסיה גם זיכיונות לפיתוח שדות גז טבעי באלג'יריה קזחסטן טורקמניסטן, אוזבקיסטן, איראן וונצואלה.

כרייה וחציבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה עשירה מאוד במחצבים רבים ולפי הערכות כ-28% מאוצרות הטבע של העולם נמצאים בשטחה. ענף הכרייה והחציבה חשוב מאוד לכלכלה ומהווה 30% מהייצוא של המדינה (ועוד 50% נפט וגז טבעי). לרוסיה מחצבים חשובים רבים כגון זהב, כסף, ניקל, אלומיניום, נחושת, בדיל, פחם, טונגסטן, טיטניום ועוד. מגזר הכרייה נחשב אסטרטגי בעיני ממשלת רוסיה ולכן על משקיעים זרים מטילים הגבלות בענף זה. חלק גדול מחברות הכרייה נמצא בהחזקה מלאה/חלקית של הממשלה. בנוסף, ישנם אזורים בצפון מערב רוסיה, אשר מכרות הפחם מהווים שם מקור תעסוקה מרכזי ולכן הרשויות אינן מקדמות שינויים מבניים כדי למנוע עלייה בשיעור האבטלה.

היי טק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הסובייטית הייתה תעשיית ההיי טק נתונה למרות התכנון הממשלתי (גוספלן). ללימודי הפיזיקה והמתמטיקה ניתנה עדיפות מרבית בעקבות המרוץ לחלל, לממציאים ולמדענים היה מעמד מיוחד שהתעצם אף למעמד של פולחן אישיות בעקבות גילוי של המצאות ייחודיות. לאחר פירוק ברית המועצות, נפתח השוק ליזמות פרטית. הצמיחה של המגזר עלתה לאורך שנות ה-90 עד שב-1998 חוותה רוסיה את "משבר הרובל", דבר שגרם לזעזוע בענף. מאז, ענף ההיי טק גדל בקצב מהיר (בין 20%-30% בשנה). ההשקעות במגזר זה עולים ויש מחסור בכוח עבודה בתחום זה עקב הצמיחה המהירה. בשנת 2006 הוחל בבנייתם של מספר "טכנופארקים"- אזורים המותאמים להתפתחות של תעשיות היי טק שונות. בינואר 2007 נכנס לתוקף קוד מס חדש המעניק הקלות מס כדי לעודד את צמיחת המגזר. מערכת החינוך הרוסית ידועה כאחת האיכותיות ביותר בעולם‏[7], למרות תקציבים נמוכים משמעותית ממדינות מקבילות במערב, רוסיה הצליחה לשמור על תחרות צמודה במירוץ לחלל עם ארצות הברית ואף לפרוץ דרך ולהיות חלוצה בתחומים רבים במדעים מדויקים.

בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף הבנייה הוא אחד הענפים הצומחים בקצב מהיר יותר ברוסיה. ענף הבנייה הופרט ברובו, ותרומת המגזר הפרטי גדולה. שוק הבנייה נשלט בנוסף לחברות הרוסיות גם על ידי חברות סקנדינביות וגרמניות. משבר הרובל באוגוסט 1998 גרם לעצירת פרויקטים רבים אך מאז הצמיחה גבוהה. רוסיה מקימה מיזמים משותפים בענף זה ורוכשת טכנולוגיות חדשות ומיומנויות ניהול.

מחירי הדיור

אף על פי העובדה שאוכלוסיית רוסיה קטנה בקצב של כ-500,000 איש בשנה, קצב בניית יחידות דיור חדשות גדל בכ-10% בשנה. ענף הבנייה צומח במהירות ברוב חלקי רוסיה אך שיאו במוסקבה שם הביקוש העצום שאינו עומד בהיצע הוביל לעלייה חדה ביותר במחירי הדירות, מתחילת שנת 2005 ועד סוף אוקטובר 2006 המחירים יותר מהוכפלו ‏[8]. על פי הסוכנות הפדרלית לסטטיסטיקה של רוסיה ("רוסטאט"), בתשעת החודשים הראשונים של 2006 הושלמו בנייתן של כמעט 300,000 דירות חדשות, רבע מהן בבירה מוסקבה. נכון לתחילת 2005, 85% מהדירות הופרטו. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אישר תוכניות לסיוע למגזר הבנייה כמו סבסוד דירות. בשנת 2006 צמח מגזר הבנייה ברוסיה ב-14%.

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-32% משטחה של רוסיה מעובדים וכ-45% נוספים מיוערים. עץ הוא אחד ממוצרי היצוא החשובים של רוסיה. בצפון רוסיה החקלאות מתמקדת בגידול בעלי חיים ובאזורי הדרום ומערב סיביר – גידול תבואות וגידולי קרקע אחרים (סלק, סוכר, תפוחי אדמה ועוד). תפוקת הדיג הרוסית מהווה כרבע עד שליש מהתפוקה העולמית (בהתאם למוצרים השונים). בשנות ה-90 התכווץ מאוד הענף, בעיקר בתחום הדגים המשומרים. למרות הירידה בתפוקה, היקפי הדייג הגבוהים מסכנים את קיום האוכלוסייה הימית וממשלת רוסיה החלה להקצות מכסות כמות לדיג. התפוקה החקלאית ירדה חדות לאורך שנות ה-90 ואינה רווחית. מאז 1999 ניכר שינוי במגמה והתפוקה החלה לעלות, אך בעיות היסוד של המגזר החקלאי טרם נפתרו. החקלאים אינם יכולים לממן רכישת ציוד חקלאי, דשנים ותשומות נוספות. כתוצאה מזה מזרימה הממשלה תקציבי סיוע עצומים לחקלאות ומבנה הסיוע מעודד את שיקום הענף. בשנות ה-90 ניסו בוריס ילצין וממשלתו להפריט את החוות החקלאיות (סובחוזים וקולחוזים) אך התוכנית לא יצאה לפועל עקב התנגדות עזה מצד הפרלמנט ומנהלי חוות, בשנים אלה רבים מאותן חוות חקלאיות קרסו בשל חוסר מימון או הפכו לחברות לתפוקה חקלאית. הנשיא ולדימיר פוטין הוציא לפועל תוכנית הפרטה של החוות החקלאיות אך זו מתקדמת בקצב איטי.

קשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגת כלי טיס של חיל האוויר הפולני בפוזנן, מיג-29

הקושי העיקרי שמולו ניצבת הכלכלה הרוסית הוא עידוד העסקים הקטנים והבינוניים (שמהווים היום פחות מ-20% מהתמ"ג), היות שהכלכלה מנוהלת על ידי מונופוליים ענקים, ההבנק המרכזי האירופי והבנק העולמי ניסו ליזום מערכת בנקאית מתוקנת, אך בהצלחה מועטה יחסית עד היום. כחלק ממדיניות מכוונת של הממשל הרוסי, חברות זרות בתחום הבנקאות אינן מורשות לחדור למשק הרוסי. אך לאחרונה הגיעו להסכם עם ארצות הברית, כחלק מהסכם הכניסה של רוסיה לארגון הסחר העולמי, לתת מרחב השתתפות חלקי לחברות בנקאיות ברוסיה.

מאז התפרקות ברית המועצות, רוסיה סובלת מאינפלציה גבוהה (מעל 10%), בשנים האחרונות האינפלציה תלויה יותר בגורמים חיצוניים כגון מחירי הנפט והגז ופחות במבנה הכלכלי הפנימי, יחד עם זאת שר האוצר נתן תחזית של 9% לשנת 2006. בתקציב המדינה לשנים 2007-2008 צופים לירידה הדרגתית של האינפלציה לרמות של 5%-6%.

ריכוזיות יתר של הייצור התעשייתי והמגזר הפיננסי באזורי הבירה, הביאו לאי-שוויון כלכלי משמעותי בין אזור העיר והמחוז מוסקבה לבין חלקים נרחבים אחרים במדינה. בעוד שאזור מוסקבה מייצר את שליש התמ"ג הרוסי גרים בו רק עשירית מהאוכלוסייה.

מחירי הדירות בעיר הבירה עלו בצורה לא פרופורציונלית לרמת המשכורות (לכ-5000 דולר למ"ר לעומת שכר ממוצע של 1045 דולר לחודש)‏[9] בשנים האחרונות ומהווים מכשול רציני לרמת החיים ברוסיה, בהינתן המצב הקיים האקונומיסט ופורבס העריכו את מוסקבה כעיר היקרה ביותר בעולם.

רוסיה ידועה בין השאר כאחת המדינות המושחתות ביותר באירופה, דבר שמנע ממנה להגדיל את ההשקעות הזרות במדינה בתקופת המעבר. הסיבה להיקפי השחיתות הגדולים נעוצה בעובדה שחלקים נרחבים מהכלכלה הרוסית נמצאים באפלה או בצללים (הכנסות או הוצאות שלא מדווחות), כספים רבים נמצאים בידיים פרטיות ולא בחשבונות הבנקאיים ומשמשים לתשלומי שוחד לפקידי ממשלה בכירים שבהם מרוכזים כוחות יתר (מעל המקובל בכלכלות המפותחות) בנוסף לתקצוב נמוך של הממשלה את משרדיה ומשכורות נמוכות משמעותית במגזר הציבורי ביחס למקובל במגזר הפרטי. לגורמים אלו יש השפעה מאוד רחבה על כל המוסדות הקיימים במדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]