בטי וייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בטי וייט
Betty White 2010.jpg
בטי וייט, 2010
תאריך לידה: 17 בינואר 1922
מקום לידה: אילינוי, ארצות הברית
שנות הפעילות: 1945 - היום
פרסים: 7 פרסי אמי
2 פרסי גילדת שחקני המסך
פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים
דמות ידועה: רוז ניילנד ("בנות הזהב")
פרופיל ב-IMDb

בטי מריון וייטאנגלית Betty Marion White; נולדה ב-17 בינואר 1922) היא שחקנית, קומיקאית ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת שבעה פרסי אמי, עם קריירה המשתרעת על פני יותר מששה עשורים. ידועה בעיקר בזכות גילום דמותה של רוז ניילנד בסדרת הטלוויזיה "בנות הזהב".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייט בתוכנית "המופע של בטי וייט", 1954

וייט ערכה את הופעת הבכורה שלה בטלוויזיה ב-1949, כשהחלה להופיע לצדו של אל ג'ארביס בתוכניתו היומית "הוליווד בטלוויזיה", ששודרה בשידור חי. לאחר עזיבתו של ג'ארביס ב-1952, היא הפכה למארחת של התוכנית. ב-1953 החלה להופיע בתפקיד הראשי בסדרה הקומית "החיים עם אליזבת", שהתבססה על מערכון ששודר בתוכניתה "הוליווד בטלוויזיה". וייט אף הייתה שותפה להפקתה וליצירתה של הסדרה, שבזכותה זכתה לראשונה בפרס אמי. הסדרה שודרה במשך שתי עונות, והפכה את וייט לאחת הנשים הבודדות בתעשיית הטלוויזיה של אותה תקופה שנהנו משליטה יצירתית הן על מה שמתרחש מלפני המצלמה והן על מה שמתרחש מאחוריה. ב-1954 היא הפיקה והנחתה תוכנית אירוח יומית בשם "המופע של בטי וייט", ששודרה ברשת NBC. בשנים 1958 - 1957 היא השתתפה בסדרה הקומית "פגישה עם המלאכים", בתפקיד ויקי אנג'ל. באותה תקופה הרבתה וייט להופיע גם בפרסומות ששודרו בטלוויזיה.

תפקידה המשמעותי הראשון בקולנוע היה ב-1962, בסרט "Advise & Consent", בו גילמה את דמותה של הסנטורית מקנזס אליזבת' איימס אדאמס.

בשנות ה-50 ובשנות ה-60 הרבתה וייט להופיע במערכונים של תוכניות אירוח ליליות ולהתארח בשעשועוני טלוויזיה. בין השנים 1975 - 1961 היא התארחה פעמים רבות בשעשועון המצליח "Password" ("סיסמה"), וב-1963 התחתנה עם מנחה השעשועון, אלן לאדן. ב-1983 הנחתה בעצמה את השעשועון של רשת NBC "רק גברים!", והפכה לאישה הראשונה שזכתה בפרס אמי על הנחיית שעשועון טלוויזיה. בשל עבודתה הרבה בתחום היא זכתה לכינוי "הגברת הראשונה של שעשועוני הטלוויזיה".

וייט בטקס פרסי האמי, 1988

ב-1973 הופיעה בתפקיד אורח בסדרה הקומית המצליחה "המופע של מרי טיילר מור". התגובות החיוביות להן זכתה הופעתה גרמו למפיקי הסדרה לצרף אותה לצוות הסדרה, והדמות של סו אלן ניבנס הפכה לדמות קבועה. על הופעתה בסדרה זו זכתה בשני פרסי אמי רצופים. לאחר שהסדרה הסתיימה, וייט קיבלה מרשת CBS סדרה קומית משלה בשם "המופע של בטי וייט". הסדרה לא זכתה להצלחה ובוטלה כעבור עונה אחת בלבד. בשנים שלאחר מכן הופיעה וייט בתפקידי משנה במספר סרטי טלוויזיה ומיני סדרות.

בשנים 1985 - 1983 השתתפה וייט בסדרה הקומית של רשת NBC "משפחתה של אמא". לאחר שהסדרה בוטלה על ידי NBC ועברה להיות משודרת בסינדיקציה, וייט פרשה ממנה. ב-1985 היא נבחרה לגלם את דמותה של רוז ניילנד, אחת הדמויות הראשיות בסדרה הקומית "בנות הזהב", ששודרה אף היא ב-NBC. הסדרה, במרכזה עמדו ארבע נשים בגיל הזהב, שודרה במשך שבע עונות וזכתה להצלחה רבה. שש העונות הראשונות שלה דורגו בעשירייה הראשונה במדד הרייטינג השנתי של נילסן. רוז ניילנד הפכה להיות הדמות המזוהה ביותר עם וייט, והיא זיכתה אותה בשבע מועמדויות רצופות לפרס אמי, עבור כל אחת משבע עונות הסדרה, ובזכייה אחת ב-1986. לאחר שהסדרה הסתיימה ב-1992, וייט וחלק מחברותיה ל"בנות הזהב" המשיכו להופיע בסדרת הבת "ארמון הזהב", שלא הצליחה לשחזר את הצלחתה של סדרת האם וירדה אחרי עונה אחת. בשנים שלאחר מכן חזרה וייט לגלם את דמותה של רוז ניילנד בהופעות אורח בשתי סדרות אחרות של NBC, "קן ריק" ו"אחיות".

בהמשך שנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21 הופיעה וייט בהופעות אורח רבות בסדרות טלוויזיה מוכרות ומצליחות, דוגמת "אלי מקביל", "מופע שנות ה-70", "משפחת סימפסון", "קוראים לי ארל" ועוד. בשנים 2008 - 2005 הופיעה במספר פרקים בסדרה "בוסטון ליגל", בתפקיד קת'רין פייפר, אותו גילמה לראשונה בהופעת אורח בסדרה "הפרקליטים" ב-2004. ב-2006 הצטרפה לצוות אופרת הסבון "היפים והאמיצים", וגילמה בה את התפקיד של אן דאגלס. על הופעות האורח שלה זכתה וייט בחמש מועמדויות נוספות לפרס אמי, מתוכן זכתה בפרס פעם אחת ב-1996.

במקביל להופעות האורח בטלוויזיה, הופיעה וייט במספר תפקידי משנה בסרטי קולנוע. בין היתר, הופיעה בסרט "האגם השקט" (1999), ולצדם של סטיב מרטין וקווין לטיפה בסרט "מפרקים את הבית" (2003). ב-2009 הופיעה בתפקיד סבתא אנני בסרט "ההצעה", לצדם של סנדרה בולוק וריאן ריינולדס.

בעקבות עצומה באינטרנט, שקראה לאפשר לוייט להנחות את התוכנית "סאטרדיי נייט לייב", ושעליה חתמו כחצי מיליון אנשים, הוזמנה וייט במאי 2010 להנחות את התוכנית. על הנחיית אורח זו זכתה בפרס האמי השביעי שלה.

החל מיוני 2010 מופיעה וייט בקומדיית המצבים "שוות בקליבלנד". על תפקידה בסדרה זכתה פעמיים בפרס גילדת שחקני המסך, בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייט עם בעלה השלישי, אלן לאדן, בשנת 1968

וייט נולדה באילינוי, להוראס ל. וייט, סוכן מכירות ומהנדס אלקטרוניקה, ולאשתו טס. היא גדלה בלוס אנג'לס, קליפורניה, וב-1939 סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון של בברלי הילס.

ב-1945 וייט נישאה לדיק בארקר, טייס בחיל האוויר האמריקאי. נישואיהם החזיקו מעמד זמן קצר בלבד. ב-1947 היא התחתנה עם ליין אלן, סוכן שחקנים הוליוודי. גם נישואיה אלה הסתיימו בגירושים כעבור שנתיים בלבד. ב-14 ביוני 1963 היא נישאה בשלישית, למנחה הטלוויזיה אלן לאדן, אותו פגשה כשהתארחה בשעשועון "Password" בהנחייתו. נישואיהם נמשכו עד למותו של לאדן ממחלת הסרטן ב-1981. לאחר מותו לא נישאה שוב. לוייט לא נולדו ילדים.

וייט היא טבעונית[1] ואקטיביסטית למען זכויות בעלי חיים, והיא חברה פעילה במספר ארגונים למען בעלי חיים, ביניהם מועצת גן החיות של לוס אנג'לס, קרן מוריס למען חיות ו"שחקנים ואחרים למען חיות". ב-1983 פרסמה את הספר "אהבת החיות של בטי וייט: כיצד החיות דואגות לנו". ב-1997 סירבה לתפקיד שהוצע לה בסרט "הכי טוב שיש", מאחר שהתנגדה לדרך שבה התייחסו לכלב בסרט. ב-1987 העניק לה ארגון הוטרינרים האמריקאי את פרס הארגון על פעילותה למען החיות. עיריית לוס אנג'לס העניקה לה בטקס חגיגי אות הוקרה מיוחד ב-2006 בגין פעילותה הפילנתרופית למען חיות. ב-2008 תרמה וייט 100,000 דולר לגן החיות של לוס אנג'לס.

פרסים - מועמדויות וזכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייט זכתה בפרס אמי שבע פעמים, והייתה מועמדת לפרס 12 פעמים נוספות. כמו כן זכתה שלוש פעמים בפרס הקומדיה האמריקאית, כולל פרס על מפעל חיים שהוענק לה ב-1990. ב-1995 נבחרה על ידי חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעי הטלוויזיה להיכל התהילה של הטלוויזיה האמריקאית. ב-1988 קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, לצד הכוכב שקיבל בעלה המנוח אלן לאדן. ב-2009 קיבלה פרס על מפעל חיים מאיגוד מבקרי הטלוויזיה האמריקאיים. ב-2010 קיבלה את פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים, וכן נבחרה לאשת הבידור של השנה על ידי סוכנות הידיעות AP.

פרס אמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1953 - זכתה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("החיים עם אליזבת")
  • 1975 - זכתה - שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית ("המופע של מרי טיילר מור")
  • 1976 - זכתה - שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית ("המופע של מרי טיילר מור")
  • 1977 - מועמדת - שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית ("המופע של מרי טיילר מור")
  • 1983 - זכתה - מנחה/ת שעשועון הטלוויזיה הטוב/ה ביותר ("רק גברים!")
  • 1984 - מועמדת - מנחה/ת שעשועון הטלוויזיה הטוב/ה ביותר ("רק גברים!")
  • 1986 - זכתה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
  • 1987 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
  • 1988 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
  • 1989 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
  • 1990 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
  • 1991 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
  • 1992 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
  • 1996 - זכתה - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("המופע של ג'ון לרוקט")
  • 1997 - מועמדת - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("סוף סוף סוזן")
  • 2003 - מועמדת - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("כן, מותק")
  • 2004 - מועמדת - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה דרמטית ("הפרקליטים")
  • 2009 - מועמדת - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("קוראים לי ארל")
  • 2010 - זכתה - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("סאטרדיי נייט לייב")

פרס גלובוס הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1986 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית ("בנות הזהב")
  • 1987 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית ("בנות הזהב")
  • 1988 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית ("בנות הזהב")
  • 1989 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית ("בנות הזהב")

פרס גילדת שחקני המסך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2009 - זכתה - פרס על מפעל חיים‏[2]
  • 2010 - זכתה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("Hot in Cleveland") ‏
  • 2011 - זכתה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("Hot in Cleveland")

פרס הקומדיה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 - זכתה - השחקנית הראשית המצחיקה ביותר בסדרת טלוויזיה ("בנות הזהב")
  • 1990 - זכתה - פרס על מפעל חיים
  • 2000 - זכתה - הופעת האורח המצחיקה ביותר של שחקנית בסדרת טלוויזיה ("אלי מקביל")

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייט ואד אסנר בפרק בתוכנית "המופע של מרי טיילר מור", שנת 1976
וייט עם ג'ורג'יה אנגל, שחקניות התוכנית "המופע של בטי וייט", שנת 1977

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Time to Kill ‏(1945)
  • Advise & Consent ‏(1962)
  • גשם חזק (1998)
  • דני שובבני 2 (1998)
  • האגם השקט (1999)
  • זה הסיפור שלנו (1999)
  • מפרקים את הבית (2003)
  • פוניו (2008, דיבוב)
  • ההצעה (2009)
  • רק לא את (2010)

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידי אורח בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dept. of Eating: Why Vegan? בעיתון The Boston Globe
  2. ^ נועה רובין, בטי ווייט תקבל פרס מפעל חיים, באתר nrg מעריב, 16 בספטמבר 2009