בטי וייט
| בטי וייט | |
|---|---|
 בטי וייט, 2010 |
|
| תאריך לידה: | 17 בינואר 1922 |
| מקום לידה: | אילינוי, ארצות הברית |
| שנות הפעילות: | 1945 - היום |
| פרסים: | 7 פרסי אמי 2 פרסי גילדת שחקני המסך פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים |
| דמות ידועה: | רוז ניילנד ("בנות הזהב") |
| פרופיל ב-IMDb | |
בטי מריון וייט (באנגלית Betty Marion White; נולדה ב-17 בינואר 1922) היא שחקנית, קומיקאית ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת שבעה פרסי אמי, עם קריירה המשתרעת על פני יותר מששה עשורים. ידועה בעיקר בזכות גילום דמותה של רוז ניילנד בסדרת הטלוויזיה "בנות הזהב".
תוכן עניינים |
קריירה [עריכה]
.jpg)
וייט ערכה את הופעת הבכורה שלה בטלוויזיה ב-1949, כשהחלה להופיע לצדו של אל ג'ארביס בתוכניתו היומית "הוליווד בטלוויזיה", ששודרה בשידור חי. לאחר עזיבתו של ג'ארביס ב-1952, היא הפכה למארחת של התוכנית. ב-1953 החלה להופיע בתפקיד הראשי בסדרה הקומית "החיים עם אליזבת", שהתבססה על מערכון ששודר בתוכניתה "הוליווד בטלוויזיה". וייט אף הייתה שותפה להפקתה וליצירתה של הסדרה, שבזכותה זכתה לראשונה בפרס אמי. הסדרה שודרה במשך שתי עונות, והפכה את וייט לאחת הנשים הבודדות בתעשיית הטלוויזיה של אותה תקופה שנהנו משליטה יצירתית הן על מה שמתרחש מלפני המצלמה והן על מה שמתרחש מאחוריה. ב-1954 היא הפיקה והנחתה תוכנית אירוח יומית בשם "המופע של בטי וייט", ששודרה ברשת NBC. בשנים 1958 - 1957 היא השתתפה בסדרה הקומית "פגישה עם המלאכים", בתפקיד ויקי אנג'ל. באותה תקופה הרבתה וייט להופיע גם בפרסומות ששודרו בטלוויזיה.
תפקידה המשמעותי הראשון בקולנוע היה ב-1962, בסרט "Advise & Consent", בו גילמה את דמותה של הסנטורית מקנזס אליזבת' איימס אדאמס.
בשנות ה-50 ובשנות ה-60 הרבתה וייט להופיע במערכונים של תוכניות אירוח ליליות ולהתארח בשעשועוני טלוויזיה. בין השנים 1975 - 1961 היא התארחה פעמים רבות בשעשועון המצליח "Password" ("סיסמה"), וב-1963 התחתנה עם מנחה השעשועון, אלן לאדן. ב-1983 הנחתה בעצמה את השעשועון של רשת NBC "רק גברים!", והפכה לאישה הראשונה שזכתה בפרס אמי על הנחיית שעשועון טלוויזיה. בשל עבודתה הרבה בתחום היא זכתה לכינוי "הגברת הראשונה של שעשועוני הטלוויזיה".
ב-1973 הופיעה בתפקיד אורח בסדרה הקומית המצליחה "המופע של מרי טיילר מור". התגובות החיוביות להן זכתה הופעתה גרמו למפיקי הסדרה לצרף אותה לצוות הסדרה, והדמות של סו אלן ניבנס הפכה לדמות קבועה. על הופעתה בסדרה זו זכתה בשני פרסי אמי רצופים. לאחר שהסדרה הסתיימה, וייט קיבלה מרשת CBS סדרה קומית משלה בשם "המופע של בטי וייט". הסדרה לא זכתה להצלחה ובוטלה כעבור עונה אחת בלבד. בשנים שלאחר מכן הופיעה וייט בתפקידי משנה במספר סרטי טלוויזיה ומיני סדרות.
בשנים 1985 - 1983 השתתפה וייט בסדרה הקומית של רשת NBC "משפחתה של אמא". לאחר שהסדרה בוטלה על ידי NBC ועברה להיות משודרת בסינדיקציה, וייט פרשה ממנה. ב-1985 היא נבחרה לגלם את דמותה של רוז ניילנד, אחת הדמויות הראשיות בסדרה הקומית "בנות הזהב", ששודרה אף היא ב-NBC. הסדרה, במרכזה עמדו ארבע נשים בגיל הזהב, שודרה במשך שבע עונות וזכתה להצלחה רבה. שש העונות הראשונות שלה דורגו בעשירייה הראשונה במדד הרייטינג השנתי של נילסן. רוז ניילנד הפכה להיות הדמות המזוהה ביותר עם וייט, והיא זיכתה אותה בשבע מועמדויות רצופות לפרס אמי, עבור כל אחת משבע עונות הסדרה, ובזכייה אחת ב-1986. לאחר שהסדרה הסתיימה ב-1992, וייט וחלק מחברותיה ל"בנות הזהב" המשיכו להופיע בסדרת הבת "ארמון הזהב", שלא הצליחה לשחזר את הצלחתה של סדרת האם וירדה אחרי עונה אחת. בשנים שלאחר מכן חזרה וייט לגלם את דמותה של רוז ניילנד בהופעות אורח בשתי סדרות אחרות של NBC, "קן ריק" ו"אחיות".
בהמשך שנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21 הופיעה וייט בהופעות אורח רבות בסדרות טלוויזיה מוכרות ומצליחות, דוגמת "אלי מקביל", "מופע שנות ה-70", "משפחת סימפסון", "קוראים לי ארל" ועוד. בשנים 2008 - 2005 הופיעה במספר פרקים בסדרה "בוסטון ליגל", בתפקיד קת'רין פייפר, אותו גילמה לראשונה בהופעת אורח בסדרה "הפרקליטים" ב-2004. ב-2006 הצטרפה לצוות אופרת הסבון "היפים והאמיצים", וגילמה בה את התפקיד של אן דאגלס. על הופעות האורח שלה זכתה וייט בחמש מועמדויות נוספות לפרס אמי, מתוכן זכתה בפרס פעם אחת ב-1996.
במקביל להופעות האורח בטלוויזיה, הופיעה וייט במספר תפקידי משנה בסרטי קולנוע. בין היתר, הופיעה בסרט "האגם השקט" (1999), ולצדם של סטיב מרטין וקווין לטיפה בסרט "מפרקים את הבית" (2003). ב-2009 הופיעה בתפקיד סבתא אנני בסרט "ההצעה", לצדם של סנדרה בולוק וריאן ריינולדס.
בעקבות עצומה באינטרנט, שקראה לאפשר לוייט להנחות את התוכנית "סאטרדיי נייט לייב", ושעליה חתמו כחצי מיליון אנשים, הוזמנה וייט במאי 2010 להנחות את התוכנית. על הנחיית אורח זו זכתה בפרס האמי השביעי שלה.
החל מיוני 2010 מופיעה וייט בקומדיית המצבים "שוות בקליבלנד". על תפקידה בסדרה זכתה פעמיים בפרס גילדת שחקני המסך, בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית.
חייה האישיים [עריכה]
וייט נולדה באילינוי, להוראס ל. וייט, סוכן מכירות ומהנדס אלקטרוניקה, ולאשתו טס. היא גדלה בלוס אנג'לס, קליפורניה, וב-1939 סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון של בברלי הילס.
ב-1945 וייט נישאה לדיק בארקר, טייס בחיל האוויר האמריקאי. נישואיהם החזיקו מעמד זמן קצר בלבד. ב-1947 היא התחתנה עם ליין אלן, סוכן שחקנים הוליוודי. גם נישואיה אלה הסתיימו בגירושים כעבור שנתיים בלבד. ב-14 ביוני 1963 היא נישאה בשלישית, למנחה הטלוויזיה אלן לאדן, אותו פגשה כשהתארחה בשעשועון "Password" בהנחייתו. נישואיהם נמשכו עד למותו של לאדן ממחלת הסרטן ב-1981. לאחר מותו לא נישאה שוב. לוייט לא נולדו ילדים.
וייט היא טבעונית[1] ואקטיביסטית למען זכויות בעלי חיים, והיא חברה פעילה במספר ארגונים למען בעלי חיים, ביניהם מועצת גן החיות של לוס אנג'לס, קרן מוריס למען חיות ו"שחקנים ואחרים למען חיות". ב-1983 פרסמה את הספר "אהבת החיות של בטי וייט: כיצד החיות דואגות לנו". ב-1997 סירבה לתפקיד שהוצע לה בסרט "הכי טוב שיש", מאחר שהתנגדה לדרך שבה התייחסו לכלב בסרט. ב-1987 העניק לה ארגון הוטרינרים האמריקאי את פרס הארגון על פעילותה למען החיות. עיריית לוס אנג'לס העניקה לה בטקס חגיגי אות הוקרה מיוחד ב-2006 בגין פעילותה הפילנתרופית למען חיות. ב-2008 תרמה וייט 100,000 דולר לגן החיות של לוס אנג'לס.
פרסים - מועמדויות וזכיות [עריכה]
וייט זכתה בפרס אמי שבע פעמים, והייתה מועמדת לפרס 12 פעמים נוספות. כמו כן זכתה שלוש פעמים בפרס הקומדיה האמריקאית, כולל פרס על מפעל חיים שהוענק לה ב-1990. ב-1995 נבחרה על ידי חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעי הטלוויזיה להיכל התהילה של הטלוויזיה האמריקאית. ב-1988 קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, לצד הכוכב שקיבל בעלה המנוח אלן לאדן. ב-2009 קיבלה פרס על מפעל חיים מאיגוד מבקרי הטלוויזיה האמריקאיים. ב-2010 קיבלה את פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים, וכן נבחרה לאשת הבידור של השנה על ידי סוכנות הידיעות AP.
פרס אמי [עריכה]
- 1953 - זכתה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("החיים עם אליזבת")
- 1975 - זכתה - שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית ("המופע של מרי טיילר מור")
- 1976 - זכתה - שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית ("המופע של מרי טיילר מור")
- 1977 - מועמדת - שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית ("המופע של מרי טיילר מור")
- 1983 - זכתה - מנחה/ת שעשועון הטלוויזיה הטוב/ה ביותר ("רק גברים!")
- 1984 - מועמדת - מנחה/ת שעשועון הטלוויזיה הטוב/ה ביותר ("רק גברים!")
- 1986 - זכתה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
- 1987 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
- 1988 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
- 1989 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
- 1990 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
- 1991 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
- 1992 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("בנות הזהב")
- 1996 - זכתה - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("המופע של ג'ון לרוקט")
- 1997 - מועמדת - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("סוף סוף סוזן")
- 2003 - מועמדת - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("כן, מותק")
- 2004 - מועמדת - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה דרמטית ("הפרקליטים")
- 2009 - מועמדת - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("קוראים לי ארל")
- 2010 - זכתה - הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית ("סאטרדיי נייט לייב")
פרס גלובוס הזהב [עריכה]
- 1986 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית ("בנות הזהב")
- 1987 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית ("בנות הזהב")
- 1988 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית ("בנות הזהב")
- 1989 - מועמדת - השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית ("בנות הזהב")
פרס גילדת שחקני המסך [עריכה]
- 2009 - זכתה - פרס על מפעל חיים[2]
- 2010 - זכתה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("Hot in Cleveland")
- 2011 - זכתה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית ("Hot in Cleveland")
פרס הקומדיה האמריקאית [עריכה]
- 1987 - זכתה - השחקנית הראשית המצחיקה ביותר בסדרת טלוויזיה ("בנות הזהב")
- 1990 - זכתה - פרס על מפעל חיים
- 2000 - זכתה - הופעת האורח המצחיקה ביותר של שחקנית בסדרת טלוויזיה ("אלי מקביל")
פילמוגרפיה נבחרת [עריכה]
קולנוע [עריכה]
- Time to Kill (1945)
- Advise & Consent (1962)
- גשם חזק (1998)
- דני שובבני 2 (1998)
- האגם השקט (1999)
- זה הסיפור שלנו (1999)
- מפרקים את הבית (2003)
- פוניו (2008, דיבוב)
- ההצעה (2009)
- רק לא את (2010)
טלוויזיה [עריכה]
- החיים עם אליזבת (1953-1955)
- המופע של בטי וייט (1958, 1954)
- פגישה עם המלאכים (1957-1958)
- המופע של מרי טיילר מור (1973-1977)
- המופע של בטי וייט (1977-1978)
- רק גברים! (1983, שעשועון)
- משפחתה של אמא (1983-1985)
- בנות הזהב (1985-1992)
- ארמון הזהב (1992-1993)
- אולי הפעם (1995-1996)
- שוות בקליבלנד (2010-עדיין משודרת)
תפקידי אורח בולטים [עריכה]
- תהילה (פרק אחד, 1982)
- ספינת האהבה (5 פרקים, 1980-1985)
- מי הבוס? (2 פרקים, 1985)
- סוף סוף סוזן (פרק אחד, 1996)
- אלי מקביל (פרק אחד, 1999)
- משפחת סימפסון (2 פרקים, 2000 ו-2007)
- מופע שנות ה-70 (4 פרקים, 2002-2003)
- הפרקליטים (3 פרקים, 2004)
- מלקולם באמצע (פרק אחד, 2004)
- בוסטון ליגל (16 פרקים, 2005-2008)
- איש משפחה (פרק אחד, 2006)
- היפים והאמיצים (21 פרקים, 2006-2009)
- בטי המכוערת (פרק אחד, 2007)
- קוראים לי ארל (פרק אחד, 2009)
- רוק 30 (פרק אחד, 2009)
- סאטרדיי נייט לייב (פרק אחד, 2010)
- קומיוניטי (פרק אחד, 2010)
לקריאה נוספת [עריכה]
- Betty White (1987), Betty White in Person, NY Doubleday (אוטוביוגרפיה)
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- בטי וייט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אילת יגיל, הזהב הלבן, ynet, 23.1.2010
- צ'אק בארני, תור הזהב: הקאמבק של בטי ווייט, nrg, 10.5.2010
- חגית גינזבורג, בטי ווייט בת 90: חוגגת את אחד הקאמבקים המפוארים בהוליווד, באתר וואלה!, 16 בינואר 2012
- ציפי שמילוביץ', לוס אנג'לס, בטי ווייט לוהטת גם בגיל 90, באתר Xnet, 27 במרץ 2012
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Dept. of Eating: Why Vegan? בעיתון The Boston Globe
- ^ בטי וייט תקבל פרס מפעל חיים, באתר nrg מעריב
| פרס גילדת שחקני המסך לשחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית | ||
|---|---|---|
| 1994-2000 |
הלן האנט (1994) • כריסטין ברנסקי (1995) • ג'וליה לואי-דרייפוס (1996) • ג'וליה לואי-דרייפוס (1997) • טרייסי אולמן (1998) • ליסה קודרו (1999) • שרה ג'סיקה פרקר (2000) |
|
| 2001-היום |
מייגן מולאלי (2001) • מייגן מולאלי (2002) • מייגן מולאלי (2003) • טרי האטצ'ר (2004) • פליסיטי האפמן (2005) אמריקה פררה (2006) • טינה פיי (2007) • טינה פיי (2008) • טינה פיי (2009) • בטי וייט (2010) * • בטי וייט (2011) • טינה פיי (2012) |
|
