בנות הזהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנות הזהב
Golden Girls title.svg
סוגה קומדיית מצבים
יוצרים סוזן האריס
שחקנים בטי וייט
ביאטריס ארתור
רו מקלנהן
אסטל גטי
פרסים 2 פרסי אמי
3 פרסי גלובוס הזהב
ארץ מקור ארצות הברית
שפות אנגלית
מספר עונות 7
מספר פרקים 180
סדרת המשך "ארמון הזהב"
הפקה
אורך פרק 22-24 דקות
שידור
רשת שידור NBC
רשת שידור בישראל הטלוויזיה החינוכית
תקופת שידור
מקורית
14 בספטמבר 19859 במאי 1992
קישורים חיצוניים
דף הסדרה ב-IMDb

בנות הזהבאנגלית: The Golden Girls) הייתה קומדיית מצבים אמריקאית ששודרה ברשת NBC בשנים 1992 - 1985, ועסקה בחייהן של ארבע נשים מבוגרות שחולקות בית במיאמי. הסדרה זכתה בשני פרסי אמי ובשלושה פרסי גלובוס הזהב. כל ארבע כוכבות הסדרה זכו בפרס אמי ובמספר מועמדויות לפרס על תפקידן. בישראל שודרה הסדרה במסגרת שידורי הטלוויזיה החינוכית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסדרה, שלוש נשים מבוגרות חולקות בית במיאמי. בעלת הבית היא האלמנה בלאנש דברו (רו מקלנהן), ואליה הצטרפו רוז ניילנד (בטי וייט) האלמנה ודורותי זבורנק (ביאטריס ארתור) הגרושה, שנענו למודעת "חדר להשכרה" שבלאנש פרסמה על לוח המודעות במכולת השכונתית. בפרק הפיילוט גר עמן גם טבח הומוסקסואל בשם קוקו, אך דמותו קוצצה ולא הופיעה בהמשך הסדרה. אל שלוש הנשים מצטרפת גם סופיה פטרילו (אסטל גטי), אמה של דורותי, לאחר שבית האבות שבו התגוררה נשרף.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטל גטי הייתה צעירה יותר גם מביאטריס ארתור (ב-14 חודשים) וגם מבטי וייט (ב-18 חודשים), למרות שגילמה את אמה המבוגרת של דמותה של ארתור. גטי צוידה במשקפיים עבים ובפאה של שיער לבן כדי שתיראה מבוגרת יותר. רו מקלנהן הייתה צעירה יותר בכמעט 12 שנים משאר חברותיה לסדרה.

במקור, מקלנהן לוהקה לתפקיד של רוז ווייט לוהקה לתפקיד של בלאנש, אולם שתיהן חשו שהדמויות אליהן לוהקו היו דומות מדי לדמויות שגילמו בעבר, ובניסיון להימנע מטייפקאסט ביקשו להחליף ביניהן את התפקידים.

דורותי זבורנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורותי גדלה בברוקלין, ניו יורק, עם אמה סופיה ואביה סלבטור, והיו לה אח ואחות צעירים ממנה. אמה כינתה אותה בשם החיבה "פוסיקאט". אחיה פיל, שלא נראה בסדרה, היה קרוס-דרסר, ובאחד מפרקי הסדרה הוא נפטר מהתקף לב. אחותה גלוריה, שהתחתנה עם איש עשיר, הופיעה בשני פרקים אך גולמה על ידי שתי שחקניות שונות. לאחר שעברה לגור במיאמי המשיכה דורותי לעבוד כמורה מחליפה.

מספר שבועות אחרי נשף הסיום של בית הספר התיכון, סטנלי זבורנק הכניס את דורותי להריון ונשא אותה לאישה. סטן ודורותי היו נשואים במשך 38 שנים, במהלכן סטן בגד בה מספר פעמים, עד שלבסוף עזב אותה לטובת דיילת צעירה בשם כריסי, איתה התחתן ועבר לגור במאווי. לדורותי וסטן היו שני ילדים, קייט ומייקל, ונכד אחד בשם דני. למרות שסטן ודורותי היו גרושים, סטן הופיע מספר פעמים בסדרה (בגילומו של הרב אדלמן), בדרך כלל כשפנה לדורותי כאשר משהו השתבש בחייו. באחת העונות המתקדמות הם החלו לצאת שוב, ואף תכננו להתחתן בשנית, אולם דורותי ביטלה את החתונה לאחר שסטן ביקש ממנה לחתום על הסכם טרום נישואים (בתקופה זו הוא כבר הפך לאיש עסקים מצליח ואמיד).

בפרק הסיום של הסדרה, דורותי נישאה לדוד של בלאנש, לוקאס הולינגסוורת' (אותו גילם לסלי נילסן). סטן הצטער על כך שהיא ממשיכה בחייה בלעדיו, אך נתן לה את ברכתו. בלאנש, רוז וסופיה קיבלו בעצב את עזיבתה של דורותי, אך היא הבטיחה להן שתבוא לבקר לעתים קרובות, ושלא משנה מה יקרה הן תמיד תישארנה המשפחה שלה.

רוז ניילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוז גדלה בעיירה הקטנה (והדמיונית) סנט אולף במינסוטה, שהורכבה מקהילה של סקנדינבים-אמריקאים. היא אהבה לספר סיפורים על שנות ילדותה בעיירה. רוז הייתה הצנועה והמנומסת מבין הבנות, ואף הייתה ידועה בנאיביות שלה, אך עם זאת הייתה תחרותית מאוד.

את השנים הראשונות של חייה העבירה בבית יתומים בסנט אולף. במשך שנים הייתה משוכנעת שבוב הופ היה אביה הביולוגי. לקראת סוף הסדרה גילתה, עם זאת, שהיא נולדה לנזיר (בגילומו של דון אמיצ'י) ולמאהבת שלו, אינגריד, שנפטרה בזמן הלידה. בגיל צעיר אומצה על ידי משפחת לינדסטרום, והייתה אחת מ-9 אחים ואחיות. אביה המאמץ גאנתר נפטר לפני תחילת הסדרה, ואמה המאמצת אלמה, שהופיעה באחד מפרקי הסדרה, נפטרה במהלך הסדרה. שתיים מאחיותיה, לילי העיוורת והולי המוזיקאית, ביקרו אותה במיאמי במהלך הסדרה.

לרוז היו חמישה ילדים: שלוש בנות (קירסטן, ברידג'ט וג'ינלה) ושני בנים (אדם וצ'ארלי ג'וניור). קירסטן וברידג'ט ביקרו את אמן במיאמי במספר הזדמנויות, בעוד ששאר הילדים הוזכרו, אך מעולם לא נראו בסדרה. לרוז היו מספר נכדים, ביניהם שתי הנכדות צ'ארלי, שהופיעה באחד מפרקי הסדרה, וצ'ארלין, שביקרה את סבתה באחד מפרקי סדרת הבת "ארמון הזהב". לאחר מותו של בעלה צ'ארלי ב-1970, רוז המשיכה לגור לבד בסנט אולף מספר שנים נוספות, ואז עברה למיאמי ומצאה עבודה כיועצת אבל. במהלך הסדרה הפנסיה של צ'ארלי נפסקה, רוז אולצה לחפש עבודה רווחית יותר ומצאה עבודה כעוזרת לכתב צרכנות בתחנת טלוויזיה מקומית. במקביל, היא גם התנדבה בבית החולים המקומי.

בעונות המתקדמות של הסדרה, רוז פיתחה קשר רומנטי עם פרופסור מיילס ובר. לאחר מכן גילתה שהוא היה חלק מהתוכנית להגנת עדים. בעברו היה רואה חשבון בשיקגו, שהסתבך עם מאפיונר והצטרף לתוכנית. רוז סבלה במהלך הסדרה ממספר בעיות רפואיות, ובעונת הסיום קיבלה התקף לב. באחד הפרקים נרמז שהיא הייתה מכורה למשככי כאבים במשך שנים רבות.

בלאנש דברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאנש, בתם של אליזבת' אן וקרטיס הולינגסוורת', גדלה במטע בשם "טווין אוקס" באטלנטה כבפטיסטית. בלאנש תמיד הייתה "היהלום שבכתר" עבור אביה, לו היא קראה "ביג דאדי" (מחווה לדמותו של הארווי "ביג דאדי" פוליט ממחזהו של טנסי ויליאמס "חתולה על גג פח לוהט"). מאז ומעולם היו לה יחסי אהבה-שנאה עם אחיותיה שארמיין ווירג'יניה. היא התקשתה להשלים עם יציאתו מהארון של אחיה ההומוסקסואל קלייטון ועם מחלת הנפש של אחיה טאד, שנחשפה בסדרת ההמשך "ארמון הזהב".

הבית שבו התגוררו ארבע הבנות היה שייך לה, אחרי שבמשך שנים רבות גרה בו עם בעלה המנוח ג'ורג'. בשלבים מתקדמים של הסדרה, עם זאת, היא העבירה את הבעלות על הבית בחלקים שווים גם לדורותי, רוז וסופיה. לבלאנש וג'ורג' היו ששה ילדים: שתי בנות (רבקה וג'נט, שתיהן הופיעו בסדרה) וארבעה בנים (מת'יו, שהופיע בסדרת ההמשך "ארמון הזהב", וביפ, דאג וסקיפי, שהוזכרו אך מעולם לא נראו בסדרה), וארבעה נכדים: דייוויד (שביקר את סבתו במיאמי בפרק אחד), שרה (שביקרה עם אמה ג'נט בפרק אחד בעונה האחרונה), מליסה ואורורה (בתה התינוקת של רבקה, שנולדה כתוצאה מהזרעה מלאכותית). דייוויד, ילד נוסף של ג'ורג', שנולד לו מחוץ לנישואים, התגלה כשהגיע לבית לחפש את ג'ורג'. בלאנש נאלצה להתמודד עם הגילוי שבעלה, שלו הייתה נאמנה, בגד בה במהלך נישואיהם.

לאורך רוב הסדרה דמותה של בלאנש הוצגה כ"טורפת גברים", והיא הרבתה לספר סיפורים על מפגשיה המיניים עם גברים. סופיה נהגה לעקוץ אותה על כך ולכנות אותה "מזרן אנושי". בלאנש הייתה גאוותנית, ותמיד ניסתה להיראות ולהתנהג כצעירה מכפי גילה האמיתי. באחד הפרקים בעונה השלישית נחשף בפלשבק שב-1949 היא הייתה בת 17. פירוש הדבר שכשהחלה הסדרה ב-1985 היא אמורה הייתה להיות בת 53. בלאנש עבדה במוזיאון לאמנות.

סופיה פטרילו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופיה הייתה בתם של דון אנג'לו ואשתו אלינור מסיציליה. סופיה עזבה את סיציליה ועברה לניו יורק לאחר שנטשה בחופה את בעלה המיועד, גווידו ספירלי. היא התחתנה עם סלבדור פטרילו, ונולדו להם שלושה ילדים: דורותי, גרושה ומורה מחליפה שסופיה עברה לגור איתה, פיל, קרוס-דרסר נשוי עם ילדים, וגלוריה, שנישאה לאיש עשיר, אך הפסידה את כל ההון שהוריש לה, הדרדרה לעוני ונאלצה לבקש את עזרתן של דורותי וסופיה.

דורותי שיכנה את סופיה בבית האבות "שיידי פיינס". סופיה קיבלה שבץ חמור, ומספר פעמים במהלך הסדרה צוין שהשבץ השמיד את החלק במוח שלה שמפעיל צנזורה על מה שהיא אומרת. ואכן, סופיה נודעה בשל אמירותיה הבוטות, המצחיקות וחסרות העכבות. לפעמים היא העמידה פנים שהיא סנילית. כבר בפרק הפיילוט היא עברה לגור עם דורותי ושאר הבנות, לאחר שבית האבות שבו שוכנה נשרף. באחד הפרקים סופיה ניסתה לברוח בחזרה לסיציליה, לאחר שהפכה לחשודה העיקרית בהצתת בית האבות. מדי פעם נרמז על כך שלה ולמשפחתה בסיציליה היו קשרים עם המאפיה. באחד הפרקים הייתה לה פליטת פה שהיא יודעת מה קרה לג'ימי הופה.

בני משפחתה של סופיה שהופיעו במהלך הסדרה היו: אחותה אנג'לה, אחיה אנג'לו, בתה גלוריה, ובפלשבקים גם בעלה המנוח סלבדור, אמה (שגולמה על ידי ביאטריס ארתור) ואביה. בנה פיל מעולם לא נראה בסדרה, ותמיד כשסופיה אמרה דברים טובים על ילדיה, היא נהגה לסייג ולומר: "חוץ מפיל". במהלך הסדרה סופיה נישאה למקס ויינשטוק, שהיה שותפו לעסקים של בעלה המנוח סלבדור, אך הם נפרדו לאחר זמן קצר, כשהבינו שהם מעדיפים להישאר "יזיזים". לאורך הסדרה היא עבדה במספר משרות חלקיות, בין היתר בתחום המזון המהיר ובהכנת כריכים מתוצרת ביתית.

הופעות אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה הייתה משופעת בהופעות אורח של שחקנים מפורסמים, חלקם כאלה שהיו בעת הופעתם בסדרה בראשית דרכם. הבולטים שבהם היו: דון אמיצ'י, סוני בונו, ג'ורג' קלוני, רוברט קאלפ, רובי די, פיטר גרייבס, מרב גריפין, בוב הופ, חוליו איגלסיאס, מריו לופז, מרטין מול, לסלי נילסן, ג'רי אורבך, ברט ריינולדס, דבי ריינולדס, מיקי רוני, הארי שירר, ג'פרי טמבור, דיק ואן דייק והבמאי קוונטין טרנטינו, שהופיע באחד הפרקים כחקיין של אלביס פרסלי.

מבנה הפרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מפרקי הסדרה היו בעלי מבנה דומה: אחת או שתיים מארבע הבנות נתקלו בבעיה או בקונפליקט, לרוב בנושא שקשור לבני משפחה אחרים, גברים או דילמה אתית. בשלב כלשהו במהלך הפרק התאספו כל הבנות סביב השולחן במטבח ודיברו על הבעיה, לרוב תוך כדי אכילת עוגת גבינה או קינוח אחר. אחת מהבנות האחרות סיפרה סיפור מחייה שלה, שקשור איכשהו לבעיה (אם כי רוז סיפרה לעתים סיפורי נונסנס לא קשורים, וסופיה נהגה לספר סיפורים מומצאים). סופיה התחילה תמיד את סיפוריה עם המשפט: "דמיינו את זה", ואז ציינה את המקום והשנה שבהם התרחש הסיפור (כמעט תמיד זה היה סיציליה, 1922). סיפוריה של בלאנש היו בדרך כלל על פרשיות רומנטיות שלה או על שנות ילדותה בדרום, בעוד שסיפוריה של רוז עסקו בדרך כלל בתקופה שבה התגוררה בסנט אולף, מינסוטה. עד סוף הפרק הבעיה או הקונפליקט נפתרו.

חלק מהפרקים הכילו פלשבקים של הבנות, לקטעים מפרקים קודמים או לאירועים שהתרחשו לפני תחילת הסדרה. ברבים מהפלשבקים נראתה סופיה כשהיא גרה בברוקלין עם בעלה סאל, כשאסטל גטי הופיעה בהם ללא הפאה הרגילה, ונראתה צעירה בהרבה. לעומת זאת, ביאטריס ארתור לא גילמה את דורותי בפלשבקים מהעבר. את דורותי הצעירה גילמה בקטעי הפלשבקים השחקנית ליני גרין, בעוד שארתור גילמה בהם את אמה של סופיה, אלינור.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר הנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר הנושא של הסדרה היה "Thank You for Being a Friend", שבשנת 1978 הגיע למקום ה-25 במצעד הסינגלים האמריקאי, בביצועו של אנדרו גולד. השיר שהושמע בסדרה היה גרסת כיסוי שביצעה סינדי פי. בגרסאות המדובבות של הסדרה ששודרו בגרמניה, איטליה וספרד, נותר על כנו הביצוע באנגלית של סינדי פי. לעומת זאת, בגרסה המדובבת ששודרה בצרפת, השיר הוקלט מחדש עם אותה המנגינה אך עם מילים בצרפתית. שם השיר בגרסתו הצרפתית היה "Merci a toi, mon ami".

הבית של בנות הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת הבית שבו התגוררו ארבע הבנות הייתה רחוב ריצ'מונד 6151 במיאמי. כתובת זו אינה קיימת במציאות.

הדגם החיצוני שבו השתמשו לצילומים החיצוניים של הבית היה חלק מאולפני הוליווד של דיסני. דגם זה היה בין אלה שנהרסו בקיץ 2003, כשחברת וולט דיסני החליטה לפנות מקום באולפנים לטובת אטרקציות חדשות. הדגם, שהתבסס על בית אמיתי בברנטווד, קליפורניה, שימש לצורך צילומי החוץ של הבית בעונה הראשונה של הסדרה. לאחר מכן נבנה דגם בדיסניוורלד שבפלורידה.

DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2007 - 2004 כל שבע עונות הסדרה יצאו בארצות הברית ב-DVD.

פרק הסיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאנש, רוז וסופיה מתחבקות לאחר עזיבתה של דורותי, בסצנת הסיום של הסדרה

לאחר שבע עונות מצליחות הגיעה הסדרה לסיומה, כאשר ביאטריס ארתור החליטה שהיא לא מעוניינת להמשיך ולהשתתף בעונה שמינית. בפרק הסיום הכפול של הסדרה, ששודר במאי 1992, דורותי נישאה לדוד של בלאנש, לוקאס, ועברה לגור עמו באטלנטה. אמה סופיה הייתה אמורה להצטרף אליה, אך בסופו של דבר היא נשארה עם שאר הבנות במיאמי. ברגעי הסיום של הסדרה, דורותי מתקשה להיפרד מחברותיה ומבטיחה להן שהן תמיד תישארנה המשפחה שלה. לבסוף, כשהיא עוזבת, בלאנש, רוז וסופיה נשארות בבית ומתחבקות בסצנת הסיום.

בפרק הסיום צפו בארצות הברית 27.2 מיליון צופים. בעת השידור המקורי דורג הפרק במקום ה-10 ברשימת פרקי הסיום הנצפים ביותר של כל הזמנים. נכון ל-2010 דורג הפרק במקום ה-18 ברשימה זו.

התגובות והצלחת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה זכתה להצלחה רבה כבר בעונתה הראשונה. היא שודרה בזמן צפיית השיא בשבתות, הפכה לעוגן של רשת NBC בשבת, וזכתה באופן קבוע לרייטינג הגבוה ביותר מבין הסדרות ששודרו במשבצת הזמן שלה.

הסדרה עוררה לעתים מחלוקת, בשל כך שהדמויות הראשיות שלה היו ארבע נשים מבוגרות ורווקות שחיו יחדיו, אך היו עדיין פעילות מינית, הרבו לדבר על כך ביניהן, וכן היו מעודכנות בתרבות הפופולרית. התבטאויות בוטות למדי ורמיזות מיניות היו דבר שכיח בסדרה. יוצרי הסדרה לא נרתעו מלעסוק בנושאים רציניים ולעתים שנויים במחלוקת כגון יציאתו מהארון של אחיה של בלאנש, מין בטוח, גילנות, סקסיזם, תרומת איברים, אלימות במשפחה, הימור פתולוגי, הזרעה מלאכותית, זכויות בעלי חיים ושיטיון. בפרק שנוי במחלוקת רוז עברה בדיקת איידס, שנים לאחר שקיבלה עירוי דם שלא נבדק.

בשש העונות הראשונות שלה דורגה הסדרה בתור אחת מ-10 הסדרות הנצפות ביותר בארצות הברית.

עונה דירוג הרייטינג
1986 - 1985 מקום 7
1987 - 1986 מקום 5
1988 - 1987 מקום 5
1989 - 1988 מקום 6
1990 - 1989 מקום 6
1991 - 1990 מקום 10
1992 - 1991 מקום 30

הספין-אוף: "ארמון הזהב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיומה של הסדרה המקורית, וייט, מקלנהן וגטי המשיכו לגלם את דמויותיהן של רוז, בלאנש וסופיה בסדרת הספין-אוף "ארמון הזהב", ששודרה ברשת CBS. הסדרה שודרה במשך עונה אחת בלבד, מספטמבר 1992 עד מאי 1993. בסדרה השתתף גם דון צ'ידל, וביאטריס ארתור חזרה לגלם את דמותה של דורותי בהופעת אורח בפרק אחד. הסדרה לא הצליחה לשחזר את הפופולריות של הסדרה המקורית, ובסיום העונה היא דורגה במקום ה-57 בטבלת הרייטינג השנתית. רשת CBS, שכבר אישרה הפקת עונה שנייה, חזרה בה והחליטה על ביטולה של הסדרה.

פרק האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 ביוני 2003 שודר בערוץ הכבלים והלוויין האמריקאי Lifetime ספיישל איחוד בן 90 דקות בשם "בנות הזהב: הרגעים הגדולים". וייט, ארתור ומקלנהן התאחדו כדי להיזכר בכמה מהקטעים המוצלחים ביותר של הסדרה ולספר על החוויות שעברו בעת צילומי הסדרה. גטי כבר הייתה חולה מדי מכדי להשתתף באיחוד, וארתור ציינה שהאיחוד אינו מרגש כפי שהוא צריך היה להיות בשל היעדרה. בספיישל בחרו הבנות את הקטעים האהובים עליהן ביותר מהסדרה, והוצגו בו לראשונה גם פספוסים וקטעים שנחתכו בזמנו בעריכה ולא שודרו מעולם. כמו כן שולבו בספיישל גם ראיונות עם מפיקי הסדרה ועם יוצרת הסדרה סוזן האריס.

גרסאות זרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכויות לסדרה נמכרו למספר מדינות, והופקו לה מספר גרסאות זרות:

  • בריטניה - הגרסה הבריטית לסדרה, שנקראה "Brighton Belles" (בתרגום חופשי: "יפהפיות ברייטון"), עלתה לשידור בערוץ ITV ב-1993. עלילת הסדרה הייתה זהה כמעט לחלוטין לעלילת הסדרה המקורית, אך שמות הדמויות שונו. הסדרה בת עשרת הפרקים בוטלה לאחר ששודרו ששה פרקים בלבד, בשל רייטינג נמוך, וארבעת הפרקים הנותרים שודרו למעלה משנה לאחר מכן.
  • רוסיה - גרסה רוסית שודרה ב-2006 ונקראה "Большие Девочки" (בתרגום חופשי: "ילדות גדולות"). בתפקידים הראשיים הופיעו ארבע שחקניות מוכרות ברוסיה. הסדרה לא זכתה לרייטינג גבוה וירדה לאחר 32 פרקים.
  • יוון - ב-2008 עלתה לשידור הגרסה היוונית, שנקראה "Xρυσά κορίτσια" (בתרגום חופשי: "בנות הזהב"). שמות הדמויות והדמויות עצמן שונו כדי להתאימן לתרבות היוונית, אך חלק גדול מעלילות הפרקים נותרו דומות לפרקים המקוריים. הסדרה זכתה להצלחה ודורגה בין עשר התוכניות הנצפות ביותר ביוון.
  • ישראל - ב-2009 פורסם כי חברת אולפני הרצליה רכשה את הזכויות להפקת גרסה ישראלית של הסדרה, והחלה לנהל משא ומתן עם גופי שידור בישראל, על מנת להפיק עבורם גרסה מקומית של הסדרה‏[1]. הגרסה הישראלית עלתה לשידור ב-26 במאי 2011 בערוץ 10, בכיכובן של תיקי דיין (מקבילתה של רוז), חנה לסלאו (בלאנש), מיקי קם (דורותי) ורבקה מיכאלי (סופיה).

פרסים (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות שידורה, הסדרה הייתה מועמדת ל-65 פרסי אמי וזכתה ב-11 מהם. בנוסף, זכתה בארבעה פרסי גלובוס הזהב. כל ארבע כוכבות הסדרה זכו בפרס אמי על תפקידן. "בנות הזהב" היא אחת מתוך שלוש סדרות שכל השחקנים הראשיים שלהן זכו בפרס אמי, לצד "הכל נשאר במשפחה" ו"ויל וגרייס".

פרס אמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסדרה הקומית הטובה ביותר - 1986 ו-1987
  • השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית - 1986 (בטי וייט), 1987 (רו מקלנהן), 1988 (ביאטריס ארתור)
  • שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית - 1988 (אסטל גטי)
  • הבמאי הטוב ביותר של סדרה קומית - 1987 (טרי יוז)
  • התסריטאי הטוב ביותר של סדרה קומית - 1986 (בארי פנארו ומורט ניית'ן)

פרס גלובוס הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סדרת הטלוויזיה הקומית/מוזיקלית הטובה ביותר - 1986, 1987 ו-1988
  • השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית/מוזיקלית - 1986 (אסטל גטי)

פרס הקומדיה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השחקנית הראשית המצחיקה ביותר בסדרת טלוויזיה - 1987 (בטי וייט)
  • שחקנית המשנה המצחיקה ביותר בסדרת טלוויזיה - 1991 ו-1992 (אסטל גטי)

פרס גילדת הבמאים של אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבימוי הטוב ביותר של סדרה קומית - 1986 (ג'יי סנדריץ') ו-1987 (טרי יוז)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים בהם זכתה הסדרה