באזיל לידל הארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סר באזיל הנרי לידל הארטאנגלית: Sir Basil Henry Liddell Hart;‏ 31 באוקטובר 1895 - 29 בינואר 1970) היה היסטוריון צבאי ואסטרטג בריטי. לידל הארט ידוע בכך שטבע את המושג "אסטרטגיה של גישה עקיפה", לפיו "באסטרטגיה עשויה הדרך הארוכה ביותר, סחור סחור, להיות הקצרה ביותר למטרה". חשיבתו הצבאית הייתה בעלת השפעה רבה על לוחמת השריון במאה ה-20 ועל תורת הלחימה בכללותה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידל הארט נולד בפריז, אביו היה כומר מתודיסטי. הוא קיבל את חינוכו באוניברסיטת קיימברידג'.

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא הבריטי, הוסמך כקצין בדרגת סג"מ ושימש כמפקד מחלקת חי"ר ב"גדוד חיל הרגלים הקל מיורקשייר של המלך" (Kings Own Yorkshire Light Infantry). הוא לחם בחזית צרפת, בה חווה את לוחמת החפירות. בין היתר השתתף בקרבות באיפר ובסום, נפגע מלוחמה כימית, ועוטר על גבורתו בקרב. לאחר המלחמה המשיך בשירותו הצבאי, ובשנת 1927 פרש מחיל החינוך בדרגת קפיטן, לאחר שמשנת 1923 הוצב בתפקידים שדרשו "חצי משרה" בשל שני אירועי לב שעבר בשנים 1921 ו-1923, שהיו, כפי הנראה, השפעות ארוכות טווח של הפגיעה הכימית מהמלחמה.

את שארית הקריירה שלו עשה כסופר. הוא היה ידוע בשימוש בדרגתו "קפיטן" (מקביל לדרגת סרן בצה"ל), על אף שלא היה נהוג להשתמש באזרחות בדרגה נמוכה ממייג'ור (מקביל לדרגת רב סרן בצה"ל). בתחילה שימש ככתב צבאי וכתב לענייני טניס למספר עיתונים בבריטניה, וביניהם הדיילי טלגרף והטיימס, והמשיך בכך עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן החל בפרסום ספרי היסטוריה צבאית וביוגרפיות של אישי צבא, שהיו להערכתו "גדולים" שכן האסטרטגיה שלהם תאמה את עקרונות האסטרטגיה הטובה כפי שראה אותם. ביניהם היו סקיפיו אפריקנוס, ויליאם טקומסה שרמן ולורנס איש ערב.

פרשה שנחשפה בשנת 2006 לאחר עיון בתיקי ארכיון של שירותי המודיעין הבריטים, מעלה כי התוכניות לנחיתה בנורמנדי, שהיו הסוד השמור ביותר בקרב בעלות הברית במלחמה, דלפו ללידל הארט, והוא ניתח אותן והעיר עליהן הערות ביקורתיות. וינסטון צ'רצ'יל שקל להורות על מעצרו, אך הסתפק בכך שהציב עליו מעקב.

לאחר מלחמת העולם השנייה ראיין רבים מהגנרלים הגרמנים שנפלו בשבי. התוצאה הייתה "הצד השני של הגבעה", ספר הסוקר את מהלכי המלחמה מנקודת ראותם של הגרמנים. בשנת 1953 פרסם את "זכרונות רומל", לאחר שמשפחתו של הפלדמרשל ארווין רומל איפשרה לו גישה לניירותיו של איש הצבא הגרמני, שהתאבד בשנת 1944 בשל מעורבותו בקשר העשרים ביולי.

בשנת 1966 עוטר לידל הארט בתואר אצולה, ונפטר ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1970.

רשימותיו וניירותיו האישיים נשמרים בארכיב מיוחד ב"קינגז קולג'" בלונדון.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידל הארט החל בפרסום תורתו בשנות ה-20 בעיתונות היומית. באותה התקופה הייתה החשיבה הצבאית קפואה ברעיונות הגנתיים, פרי ניסיון מלחמת העולם הראשונה. לידל הארט היה אחד מכמה הוגים צבאיים, במדינות שונות, שניסו לחרוג מהחשיבה ההגנתית, וליצור תורת לחימה דינאמית המבטאת את ההתפתחויות הצבאיות המודרניות. כך, למשל, בצרפת, כתב הקולונל (כפי שהייתה אז דרגתו) שארל דה גול את ספרו "לקראת צבא העתיד", בו הוא ממליץ על צבא המורכב מדיוויזיות שריון ניידות, אשר בכח האש שלהן ובניידותן הן היכולות להכריע את המלחמה. רעיונות דומים העלו מייג'ור גנרל פולר, בן-ארצו של לידל הארט, ומרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי בברית המועצות. הן לידל הארט והן דה גול לא הצליחו להביא את רעיונותיהם למימוש במדינותיהם. טוכאצ'בסקי נפל קורבן ל"טיהורים הגדולים".

עם זאת, בגרמניה שצבאה קוצץ על פי הסכמי ורסאי לכלל 100,000 איש, והייתה חייבת לפתח תורת לחימה מודרנית, פעל הגנרל היינץ גודריאן, שהביא את התורה לידי שלמות בספרו "הקשב שריון" שהתפרסם בשנת 1935. עקרונות אלו הובאו לידי מימוש ב"מלחמת הבזק", הכינוי שניתן לתורת הלחימה הגרמנית במלחמת העולם השנייה.

לידל הארט יצא מן השאלה, מדוע היה שיעור האבדות במלחמת העולם הראשונה כה גבוה. הוא הגיע למסקנה כי תורת לחימה טובה מחייבת מספר עקרונות, שלטענתו התעלמו מהם כמעט כל המפקדים במלחמת העולם הראשונה. עקרונות אלו גולמו במושג "גישה עקיפה" ממנו נגזרו שני עקרונות יסוד:

  • תקיפה ישירה כנגד אויב המחופר בעמדותיו כמעט לעולם אינה מגיעה להישגים, ואין לנסותה.
  • על מנת להביס את האויב יש להוציאו משיווי משקלו, ולא ניתן להשיג זאת במהלך המתקפה העיקרית, אלא יש להשיג זאת עוד לפניה, על מנת לאפשר את הצלחתה.

ובמילותיו של לידל הארט: "באסטרטגיה, הדרך הארוכה והעקיפה היא לרוב הדרך הקצרה ביותר. גישה ישירה אל האובייקט מעייפת את התוקף, ומקשיחה את הגנת יריבו. גישה עקיפה מביאה להתרופפות המגננה, ומוציאה את האויב משיווי משקלו".

כן טען לידל הארט כי "האמת העמוקה ביותר בנוגע למלחמה היא כי הקרב מוכרע במוחם של המפקדים היריבים, ולא בגופם של החיילים."

מכאן עולה כי על מנת להצליח בלחימה יש תמיד לשמור על עמימות בנוגע לכוונות, ולהכות באויב באופן שאינו מצפה לו ובמקום שאינו מוכן בו.

לידל הארט הסביר כי אין לנקוט באסטרטגיה הגנתית קשיחה הסובבת סביב מכה רבת עצמה כנגד עמדות הגנה מקובעות. הוא העדיף "מגננה אלסטית" בה כוח עתודה נייד יכול לסתום את הפרצות בהגנה, ולהגן מפני "מתקפה עקיפה" של היריב.

לטענתו הגיע לתובנות אלו לאחר לימוד תורת האסטרטגים הגדולים מהעבר - סון צו, נפוליאון ובליסריוס. הוא האמין שהגישה העקיפה הייתה המכנה המשותף לכל האסטרטגיות של המצביאים שאותם העריך. לטענתו, ניתן ליישם גישה זו בכל תחום - בעסקים, באהבה וכיוצא בזה.

משנתו של לידל הארט יושמה במלחמת העצמאות, בתוכניות המבצעיות שגיבשו יגאל אלון[1], יצחק רבין[2] ואחרים. החדירה לסיני במבצע חורב והאיום על עזה שקדם לכיבוש באר שבע במבצע יואב, נזכרים כשתי דוגמאות מופתיות להוצאת האויב משיווי משקלו. מנגד, נזכרים הניסיונות הנשנים לכבוש את לטרון במבצעי בן נון א' ובן נון ב' כמאמץ ישיר כושל כנגד אויב מחופר היטב.

יצחק בן ישראל מציין בספרו הפילוסופיה של המודיעין כי בתורתו של לידל הארט יש מן הטרואיזם (Truism) - הקביעה בדיעבד כי בוצעה גישה ישירה או עקיפה מושפעת ממידת ההצלחה של המתקפה.

מכתביו שיצאו לאור בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסטרטגיה של גישה עקיפה הוצאת מערכות, 1956, תרגם אלחנן אורן.
  • סקיפיו אפריקנוס הגדול מנפוליאון, הוצאת מערכות, 1975, תרגום אמציה פורת.
  • מדוע איננו לומדים מן ההיסטוריה, הוצאת מערכות, 1985, תרגום יורם שדה.
  • הצד השני של הגבעה - שיחות עם גנרלים גרמנים, הוצאת מערכות, 1986, תרגום צבי פלג.
  • מחשבות על המלחמה, הוצאת מערכות, 1989, תרגום והערות יהודה ואלך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה חשביה, אריה חשביה ליגאל אלון, מתוך אתר "בית יגאל אלון".
  2. ^ ראו Strategy: Second Revised Edition B. H. Liddell Hart, עמ' 349