מבצע ערצב 19

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע ערצב 19
Syrian SAM.jpg

מערך טילים סורי ליד כביש בירות-דמשק
עימות: מבצע ערצב 19
חלק מ: מלחמת לבנון הראשונה
תאריך התחלה: 9 ביוני 1982
מקום: לבנון
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg ישראל  Flag of Syria.svg סוריה 
מפקדים

אריאל שרון - שר הביטחון, רפאל איתן - הרמטכ"ל,
דוד עברי - מפקד חיל האוויר,

אביאם סלע - מפקד המבצע 

מוסטפא טלאס - שר ההגנה,

חיכמת שיהאבי - הרמטכ"ל 
כוחות
כ-90 מטוסי קרב ומזל"טים של חיל האוויר הישראלי  כ-30 סוללות טילי קרקע-אוויר
כ-13 טייסות מיג-21 ומיג-23 
אבידות
מטוס אחד נפגע, אך נחת בשלום  30 סוללות טילים, 82-86 מטוסי קרב 

מבצע ערצב 19 הוא מבצע שהתרחש בתחילת מלחמת לבנון, בו הושמד בתקיפה אחת כל מערך טילי הקרקע-אוויר הגדול והחדיש של צבא סוריה בבקעת הלבנון. המבצע נערך ב-9 ביוני 1982 על ידי חיל האוויר הישראלי, ובמהלכו וביומיים שאחריו הושמדו כ-23 סוללות של טילי קרקע-אוויר, והופלו כ-80 כלי טיס של חיל האוויר הסורי ללא אבידות לחיל האוויר הישראלי.

קרב האוויר שהתפתח במהלך התקיפה היה הגדול בתולדות מלחמות ישראל ובעידן הסילון; בשיאו שהו בשמי לבנון למעלה מ-60 מטוסי מיג סוריים, ולמעלה מ-90 מטוסים ישראליים. במבצע הושמד, לראשונה בתקיפה אחת, מערך ההגנה האווירית שנבנה על פי הדוקטרינה הסובייטית. המבצע נלמד עד היום‏[1] באקדמיות צבאיות ברחבי העולם כמופת של לוחמה אלקטרונית, דיכוי הגנה אווירית, תפעול נשק מונחה מתקדם וייעודי ושליטה טקטית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

איום מערך הטילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכב שיגור נייד SA-6

במהלך מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, ניצב חיל האוויר הישראלי בפני מערכי טילי קרקע-אוויר שגדלו והשתכללו. הבעיה נחשפה בשיא חומרתה במלחמת יום הכיפורים, שבה איבדה ישראל יותר מרבע ממטוסי הקרב שלה‏[2], חלק ניכר מהם כתוצאה מפגיעת טילי קרקע-אוויר. הנשק שהתברר כקטלני ביותר היה ה-SA-6, סוללות ניידות מתוצרת ברית המועצות שרכבי השיגור שלהן חומשו בשלושה טילים. מערכות ההתרעה של המטוסים הישראליים עדיין לא הכירו את אות המכ"ם של טילים אלו, וההתחמקות מהם הייתה קשה. במהלך המלחמה השתלטו כוחות ישראליים על רכיבי סוללות SA-6 ועל נפלים של הטילים, עובדה שאפשרה פיתוח אמצעי התגוננות אלקטרונית מפניהם וטקטיקות לתקיפתם‏‏‏[3].

לחיל האוויר היו תוכניות מגירה לתקיפת אתרי הטילים במצרים (מבצע תגר) ובסוריה (מבצע דוגמן)‏‏‏[4]. התוכניות התבססו על מטס הטעייה של מל"טים, ושיגור טילי אוויר-קרקע מונחי קרינה מסוג שרייק. עקב ההתארגנות החפוזה וריבוי המשימות הדחופות של חיל האוויר בתחילת המלחמה הופסק מבצע תגר אחרי מטס הכנה שנחל הצלחה מוגבלת. מבצע דוגמן, שניזון ממודיעין לקוי, פגע בשתי סוללות טילים בלבד, והסתיים באבדות כבדות לחיל האוויר. חלק מהכישלון נבע מתורת הלחימה של חיל האוויר באותה תקופה, שחייבה תקיפה של היעדים ביעף נמוך, שחשף את המטוסים לפגיעות מתותחי נ"מ.‏[5][4][6]

כדי לא לספוג אבידות כבדות בעימותים עתידיים הוקם בחיל האוויר צוות שמטרתו הייתה למצוא פתרונות טכנולוגיים וטקטיים לבעיית סוללות טילי הקרקע-אוויר. הצוות פעל בעיקר בין השנים 1973 ו-1978, ואחד מחבריו הבכירים היה אלוף משנה אביאם סלע, שהשתתף בפיתוח מערכת שליטה ובקרה למערך הלחימה בטילי קרקע-אוויר.

הצוות החליט על פתרון מערכתי, שכלל מערכות נשק קרקעיות ואוויריות המסוגלות לתקוף סוללות טילי קרקע-אוויר מחוץ לטווח האפקטיבי של הטילים עצמם.‏[7] כן גובשה טקטיקת הפעלה, שוכללו אמצעי שליטה ובקרה, פותחו אמצעי לוחמה אלקטרונית לשבש את יכולת סוללות הטילים לזהות את מטרותיהן ולהתקשר ביניהן, והוכנסו אמצעים מודיעיניים חדשים - בפרט מזל"טים שסיפקו מודיעין חזותי בזמן אמת. בנוסף פותחו אמצעי הטעייה שנועדו לפתות את סוללות טילי קרקע-אוויר לחשוף עצמן לניתוח אותות ולתקיפה.

משבר הטילים בבקעת הלבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באפריל 1981 הפיל חיל האוויר הישראלי שני מסוקי מי-8 סוריים בשמי לבנון. סוריה הגיבה בקידום 3 סוללות טק"א (טילי קרקע-אוויר) מסוג SA-6 לבקעת הלבנון. פריסת הסוללות החדשה פגעה ביכולת ההרתעה של ישראל וביכולת התמרון של חיל האוויר הישראלי בשמי לבנון. ראש הממשלה מנחם בגין החליט על תקיפת הסוללות, אך הפעולה נדחתה, ולבסוף טורפדה בהתערבות אמריקאית. במהלך השנה שחלפה עד לתחילת מלחמת לבנון עובה מערך הטק"א הסורי בעוד 16 סוללות SA-6, ובסוללות SA-2 ו-SA-3. הסוללות גובו בתותחי נ"מ ארבע-קניים מסוג שילקה לסיכול תקיפה נמוכת-יעף.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת לבנון

בעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, וכיישום של תוכנית ותיקה לדחיקת ארגוני הטרור הפלסטיניים מלבנון ויצירת סדר פוליטי חדש במדינה, פלשה ישראל ב-6 ביוני 1982 לדרום לבנון. המבצע נקרא בתחילה "מבצע שלום הגליל", והוא כוון בעיקר נגד הפלסטינים בדרום לבנון, אך תוכנן גם להתמודד עם התנגדות סורית אפשרית למהלכי צה"ל. כבר ביום השני למלחמה החלו התכתשויות בין צה"ל לבין הצבא הסורי באזור ג'זין ובעין זחלתא.

הכנות לפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כטב"ם מסוג סקאוט מוצג במוזיאון חיל האוויר בחצרים. כטב"מים מסוג זה פעלו בחיל האוויר הישראלי החל משנת 1979.

המבצע תוכנן במשך שנים אחדות, וההכנות הלוגיסטיות והקרביות אליו ארכו כמה חודשים. לצורך המבצע פותחו אמצעי לחימה ואמצעים אלקטרוניים ייעודיים ובוצעו אימונים ממושכים. שמה המקורי של תוכנית המבצע היה חפרפרת, והיא נועדה להתקיים במנותק מלחימה קרקעית. תוכנית התקיפה במסגרת מלחמה כוללת נקראה ערצב, והמספר "19" שיקף את מספר סוללות הטילים בבקעת הלבנון ערב המבצע.

בשנים שלפני המבצע נכנס לשירות בצה"ל מערך של מזל"טים (מטוסים זעירים ללא טייס), שאפשרו איסוף מודיעין חזותי מדויק על מיקום כל סוללה וקרון שליטה בטרם המבצע. הם גם חשפו את מאפייני הקרינה של מכ"ם סוללות הטק"א באופן שאפשר את איכונו ושיבושו במהלך התקיפה.

לטובת ישראל, במאזן היתרונות והחסרונות, בשלב הפתיחה, ניצבו גורמים רבים:

  • יתרון טכנולוגי במטוסים ובמערכות נשק.
  • יתרון טכנולוגי במערכות הטעייה, שיבוש ומודיעין בזמן אמת.
  • יתרון אנושי באיכות הטייסים, אימונם, ניסיונם הקרבי והיכרותם עם שטח לבנון.
  • יתרון כמותי של כ-50 אחוז במספר המטוסים.
  • פני השטח החשופים והראות הטובה שמאפיינת את אזור בקעת הלבנון בחודש יוני.
  • תכנון מדוקדק, אימון ייעודי והפתעה.
  • מערכת שליטה ובקרה חדשה "פריסקופ" שפותחה במכון ויצמן למדע.‏[8]

הכוחות המעורבים וחימושם[עריכת קוד מקור | עריכה]

F-4 פנטום מטיל פצצות

את התקיפה הובילו 25 מטוסי קורנס (F-4 פנטום) של חיל האוויר הישראלי מטייסת 105, חמושים כל אחד בשני טילי אגרוף סגול, בעקבותיהם טסו גיחות הפצצה נוספות מטייסת 201 וטייסות אחרות. את כוח ההפצצה ליוו מטוסי F-15 (בז) ו-F-16 (נץ) חמושים בטילי אוויר-אוויר מונחי-חום מסוג פיתון 3 ו-AIM9-L ובטילי-AIM-7 ספארו מונחי מכ"ם. בשיא הפעולה היו באוויר כ-90 מטוסים ישראליים.

למאמץ השיבוש האלקטרוני והמודיעין גויסו מטוסי הוקאיי (דיה) ובואינג 707 (ראם) כמו גם מזל"טים מסוג זהבן. את תקיפת הדמה המקדמית הובילה טייסת המל"טים. משגרי טילים קרקעיים מסוג כחלילית וקרס השתתפו גם הם בתקיפה.

מול כוחות אלה פעלו שלוש-עשרה טייסות של מטוסי קרב סוריים מסוג מיג-21 ומיג-23, חמש-עשרה סוללות SA-6, שתי סוללות SA-2 ושתי סוללות SA-3. למרות ניידותן של סוללות ה-SA-6, הן הוצבו בעמדות קבועות, צעד שהקל על תקיפתן. הסוללות גובו בתותחים ארבע-קניים נגד מטוסים מסוג שילקה לסיכול תקיפה נמוכת-יעף. במהלך הלילה שבין 9 ו-10 ביוני קודמו לבקעת הלבנון גם כמה סוללות של טילי SA-8.

התקיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד היום קיימים פרטים רבים של התקיפה שעדיין חסויים.

בעקבות ההתנגשויות הקרקעיות עם הסורים, הגיש צה"ל ב-8 ביוני לאישור הממשלה את הוצאתו לפועל של מבצע ערצב 19. ממשלת ישראל אשרה את התקיפה בצהרי יום רביעי, 9 ביוני, וכבר בשעה 14:00 החלה התקיפה עצמה.

על הניהול הקרקעי של המבצע הופקד אלוף משנה אביאם סלע - ראש מחלקת המבצעים דאז של חיל האוויר הישראלי, ובמוצב הפיקוד השתתף בניהול הלחימה גם מפקד חיל האוויר - האלוף דוד עברי. התקיפה נוהלה באמצעות מערכת "פריסקופ" לשליטה ובקרה למערך הלחימה בטילי קרקע-אוויר.

המכה המקדימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום לפני מבצע ערצב 19, נשלחה רביעיית מסוקי דיפנדר לתקוף שתי תחנות מכ"ם סוריות מסוג P-15 בעיירת החוף דאמור. מכ"מים אלו היו מסוגלים להתריע בפני תקיפת אזור הבקעה. אחרי תקיפת המסוקים הוזנקו לאזור גם מטוסי סקייהוק שהשלימו את השמדת תחנות המכ"ם. תמונת הקרב של חיל האוויר הסורי נפגעה קשות.‏[9]

על פי מקורות אמריקאים, המהלך הראשון של התקיפה היה שיגור מבנה של מל"טי הטעיה, ככל הנראה מסוג תלם ושדמית, מטייסת 200 אל עבר בקעת הלבנון. פרופיל המכ"ם של המל"טים נועד לדמות מטוסי קרב. בהתאם לתכנון, סוללות הטק"א הסוריות איכנו את המל"טים ושיגרו לעברם טילים, תוך שהן חושפות את מיקומן המדויק והופכות מטרה לטילים מונחי קרינה. במקביל, איכנו אמצעים אלקטרונים קרקעיים של צה"ל את מיקום הסוללות ועדכנו את הכוחות התוקפים.‏‏‏[10]

השמדת סוללות טילי קרקע-אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר "קרס" מוצג במוזיאון חיל האוויר

בחלקה הדרומי של הבקעה הופגזו הסוללות על ידי ארטילריה צה"לית ועל ידי כמה עשרות טילי קרקע-קרקע נגד מטרות קורנות - כחלילית וקרס. היה זה השימוש המבצעי הראשון והאחרון בנשק זה.‏‏‏[11]

המטס הראשון של המבצע כלל את כל מטוסי טייסת 105, הטייסת העיקרית שהפעילה את הטיל אגרוף סגול, כ-20 פנטומים בהובלת מפקד הטייסת, סגן אלוף עמירם אליאסף.‏[12] כל מטוס במטס נשא שני טילים ושיגר אותם במרחק של כ-25 קילומטרים מסוללות טילי קרקע-אוויר הסוריות.‏‏‏[13] הסוללות הותקפו זו אחר זו, ולא בו-זמנית, כדי לוודא את השמדתן. במטסים הבאים השתתפו גם טייסות קורנס אחרות, ובכללן טייסת 201‏‏.‏[14] הסורים ירו 57 טילי SA-6 לאוויר מבלי שהצליחו להפיל מטוסים מאוישים.‏‏‏[15]

קרבות האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגובה הראשונה של הסורים הייתה הימנעות מהזנקת מטוסיהם לאוויר, כדי לאפשר חופש פעולה לסוללות טילי הקרקע-אוויר. בתום עשרים דקות, משנוכחו שמערך הטק"א מתמוטט, החלו הסורים להעלות מיגים לאוויר.‏‏‏[9] מזל"טים סיפקו מידע חזותי על המראת המיגים מבסיסיהם בסוריה ואילו מטוסי דיה בעלי טווח מכ"ם של 200 ק"מ סיפקו למטוסי הקרב מידע על מסלוליהם של המיגים לצורך יירוטם. המבצע לווה באמצעי שיבוש קשר שמנעו מן הסוללות הסוריות והמטוסים הסוריים לתקשר עם מרכזי הבקרה האווירית שלהם.

קרבות האוויר היו קצרים, ונמשכו כדקה או שתיים.‏[9] כולם הוכרעו באמצעות טילי אוויר-אוויר המשופרים של מטוסי הבז והנץ. טייסי חיל האוויר ניצלו את השטח המת ביכולת איכון הטילים של המיגים ותקפו אותם מן הצד. סכנה מוחשית במבצע הייתה הפלת מטוס ישראלי בירי דו-צדדי. כדי להימנע מכך, הוראות הפתיחה באש על מטוסי האויב דרשו זיהוי ודאי, ואישורי הירי ניתנו במשורה. בשלב מסוים גם נעצרה תקיפת הקורנסים עד שהשמיים נוקו ממיגים.

במהלך הקרבות אחד ממטוסי הבז נפגע מטיל אוויר-אוויר ואיבד את אחד ממנועיו, אך הצליח לנחות בשלום בבסיס רמת דוד‏‏.‏[16] בסך הכול הופלו במהלך המבצע 23 מיגים, 11 מהם על ידי מטוסי בז, ו-12 על ידי מטוסי נץ.

סיום המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה ארבע אחרי הצהריים החליט סלע להפסיק את התקיפה לנוכח השמדת הרוב הגדול של היעדים והסכנה באובדן כלי טיס. מפקד חיל האוויר דוד עברי אישר את בקשתו, והמבצע הופסק בעוד מספר כלי טיס בדרכם ליעד. ההנחה, שהתבררה כנכונה, הייתה שהסורים יקדמו סוללות נוספות לבקעת הלבנון למחרת, כך שתקיפתן תוכל להמשיך. ההחלטה על הפסקת המבצע ספגה ביקורת מצד שר הביטחון, אריאל שרון.

התוצאות המיידיות של המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון מטוס ייחודי לציון השמדת סוללת טק"א סורית

המבצע הסתיים לעת ערב בהצלחה מלאה. 15 סוללות הושמדו ו-4 נוספות נפגעו. לא הושמד אף מטוס תוקף. בין 23 ל-26 מטוסי קרב סוריים שהוזנקו לשמי לבנון הופלו בטיליהם של מטוסי ה-F-15 (בז) ו-F-16 (נץ). אף על פי שתנאי ההתחלה במבצע ערצב 19 ניבאו את הצלחתו, השלמת המבצע ללא נפילות של מטוסים ישראלים כלשהם הפתיעה את מפקדיו.

בתום המבצע המשיך הצבא הסורי להחדיר לאזור סוללות נוספות, ובכללן, לראשונה, סוללות SA-8. ביומיים הבאים יצאו מטוסי תקיפה ישראליים, מלווים במטוסי קרב, להשמיד את הסוללות שנותרו ולפגוע בסוללות החדשות שקודמו לבקעת הלבנון. חיל האוויר הסורי המשיך להזניק מטוסים סוריים ליירט אותם. בין 9 ל-11 ביוני הפילו מטוסי חיל האוויר 82 מטוסים סוריים, מתוכם כ-30 ב-10 ביוני וכ-19 ב-11 ביוני. מספר טייסים סורים נפלו בשבי הישראלי וסיפקו מודיעין יקר ערך. באחת הגיחות תקף פנטום של חיל האוויר רכיבי סוללת SA-6 שהיו בנסיגה מעמדותיהם. לאחר שהחימוש הייעודי לתקיפה לא השתחרר במספר יעפים, השמיד צוות המטוס - עמירם אליאסף ועמי סדן - את הסוללה ביעף נמוך בעזרת תותח המטוס. על כך הם זכו בצל"ש מפקד חיל האוויר.‏‏‏[12]

מבצע ערצב 19 העניק לישראל עליונות אווירית מוחלטת בשמי לבנון ולחיל האוויר הישראלי נפתח פתח לסייע באופן חופשי לכוחות הקרקע. יחד עם זאת, בשבועות שאחרי כן הסתפק חיל האוויר במשימות של סיוע קרוב ולא יזם מבצעים גדולים נגד כוחות אויב. כך, לא הושמדו כוחות קרקעיים גדולים של הסורים במהלך נסיגתם מלבנון לסוריה. ההחלטה על כך התקבלה בדרג הממשלתי שחשש מגלישת הלחימה מעימות מוגבל עם צבא סוריה למלחמה כוללת. ואכן, ב-11 ביוני נכנסה לתוקפה הפסקת אש בין ישראל לסוריה שהושגה בתיווך אמריקאי.

חרף הפסקת האש, עד סוף ספטמבר הושמדו 14 סוללות SA-6 נוספות, ומספר המיגים שהופלו הגיע לכ-85. במהלך המלחמה כולה איבד חיל האוויר שני מטוסים ישראלים באש מן הקרקע אך לא איבד אף מטוס בקרבות אוויר-אוויר. מטוסי הקורנס (F-4 פנטום) שהוכחה הצלחתם בהשמדת סוללה זכו באות תקיפה ייחודי.

השלכות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע ערצב 19 נחשב בעיני בכירי חיל האוויר הישראלי, לצד מבצע מוקד, מבצע אופרה ומבצע יונתן, לאחד מארבעת המבצעים החשובים ביותר שעצבו את דמותו של חיל האוויר.‏[17] יחד עם זאת, בחוגים ביטחוניים הועלתה בדיעבד השאלה האם נכון היה לחשוף בתקיפה את היכולות המיוחדות שפיתח חיל-האוויר למטרות השמדת הטילים, מבלי לנצל את העליונות האווירית שנקנתה להשמדת היחידות הקרקעיות של הצבא הסורי בלבנון.

המבצע עורר עניין רב בחילות אוויר מערביים שראו בו דוגמה לשימוש מוצלח ביכולות הטכנולוגיות המערביות להבסת דוקטרינת ההגנה האווירית הסובייטית. משלחת אמריקאית בראשות הגנרל ג'ון צ'יין הגיעה כשנה לאחר המבצע ללמוד את לקחי התקיפה. עם זאת, בתקיפה שערכו האמריקאים בלבנון ב-1983 נגד סוללות נ"מ סוריות, בעקבות הפיגוע בבסיס הנחתים האמריקנים בביירות, לא הושגו תוצאות טובות.

על פי האלוף דוד עברי מפקד חיל האוויר הישראלי לשעבר, תוצאות התקיפה התקבלו בתדהמה בצבאות ברית ורשה וערערו את ביטחונם בטכנולוגיה הסובייטית ובערכו של מערך הטק"א שברשותם. הישגי מבצע ערצב 19 נלמדים עד היום בחילות אוויר בכל העולם‏[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 The BEKAA Valley Air Battle, June 1982: Lessons Mislearned? C1C Matthew M. Hurley, USAFA, Airpower Journal - Winter 1989 (באנגלית)
  2. ^ מחצית מהם בארבעת הימים הראשונים של הלחימה
  3. ^ ‏זאב בונן, רפא"ל ממעבדה למערכה, הוצאת רפאל‏
  4. ^ 4.0 4.1 ‏יוסי עבודי, "מה בין "תגר" ל"דוגמן", עמ' 7‏, מפרסומי מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל
  5. ^ בעיקר מתותחי ה-ZSU-23-4
  6. ^ שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, ספרית מעריב, 2008.‏
  7. ^ דוגמה לנשק כזה היה הטיל אגרוף סגול
  8. ^ סימה קדמון, סלע הגנתנו - הנשק הסודי מאחורי ההצלחה המסחררת של חיל האוויר במלחמת לבנון היה "פריסקופ" - מערכת בקרה ושליטה מתוחכמת שפותחה בחשאי במכון ויצמן - מתוך "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 1 ביוני 2012
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 ליאור שליין ונועם אופיר, ליאור שליין ונועם אופיר, ‏שישה ימים ביוני, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 145‏
  10. ^ ‏Lambeth, עמ' 93‏
  11. ^ יובל שוהם, ‏נצנוץ של כחלילית, באתר חיל האוויר הישראלי, 21.6.2009‏
  12. ^ 12.0 12.1 ‏טל זגרבה, הפצצות לא השתחררו. החלטנו לעשות את האמא של העבירות, במחנה, 25 ביולי 2008 ‏
  13. ^ מוסטפא טלאס הפלישה הישראלית ללבנון
  14. ^ ‏שי טל, ‏לא סתם "אחת", באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 181‏, 26.6.2008
  15. ^ ‏Lambeth‏ עמ' 94
  16. ^ ‏שלמה אלוני, Israeli F-15 Eagle Units in Combat, עמוד 47‏
  17. ^ במוקד האירועים, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 121
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg