הבה נגילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הבה נגילה הוא אחד הפזמונים הפופולריים מראשית הציונות, אשר בוצע לראשונה בשנת 1918. בהמשך בוצע על ידי מבצעים רבים, יהודים ושאינם יהודים. הפזמון מיוחס למלחין אברהם צבי אידלסון, הנחשב לאבי המוזיקולוגיה העברית, ששאב את מנגינת הפזמון מניגון שחובר בחצר חסידות סדיגורא.

על פי המסופר מקור הפזמון הוא כדלקמן: כאשר נכנסו צבאות הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי לירושלים ביום ראשון של חנוכה בשנת תרע"ח (1917), התעוררה שמחה רבה ביישוב היהודי, ורבים אף ראו במאורע סימן לביאת המשיח. אידלסון החליט לחבר פזמון לציון המאורע הגדול. הוא בחר מנגינה של ניגון חסידי ששמע בירושלים ונרשמה על ידו עוד בשנת 1915, שינה אותה במקצת, כתב מילים למנגינה וכך נוצר הפזמון. הפזמון הושמע לראשונה בנשף שהתקיים בירושלים באותה שנה וזכה להצלחה רבה.

השיר כתוב בסולם פריגיש הנחשב לחריג במוזיקה המערבית.

מילות הפזמון הן: "הבה נגילה ונשמחה, הבה נרננה ונשמחה, עורו אחים בלב שמח". עם זאת בנוסח המקורי של אידלסון נכתב "עורו נא אחים בלב שמח".

שלא כפי שנטען בעטיפת אחד התקליטים בו מופיע השיר, מקור המילים אינו מתהלים, אם כי הצירוף "נגילה ונשמחה" מופיע בתהלים קי"ח, כ"ד.

היו ששיבשו את מילות הפזמון והבינו אותן כ"מוכרחים להיות שמח" (ומכאן הביטוי). ניתן להניח כי השיבוש נבע בעיקר מהשמעת הפזמון לעולים ולתושבים יהודים בחו"ל, שלא הכירו את המילים הספרותיות "עורו אחים בלב שמח".

עם מבצעי הפזמון נמנים:

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא