שמחת בית השואבה
שמחת בית השוֹאֵבָה היא מנהג יהודי עתיק, הקשור למצוות "ניסוך המים" שהונהגה בבית המקדש בחג הסוכות לאחר הבאת מי מעיין הגיחון לבית המקדש.
במשך כל השנה, יחד עם הקרבת קורבנות שונים על המזבח, היו מנסכים יין על המזבח במקום מיוחד לכך. בשבעת ימי חג הסוכות היו מנסכים בנוסף ליין גם מים. מקורו של מנהג זה הוא בהלכה למשה מסיני, אם כי יש רמז במקרא. טעם המנהג נתפרש על ידי חז"ל, מכיוון שחג הסוכות, החל בתחילת עונת הגשמים, הוא החג בו נידונים על המים (גשם) של כל השנה החדשה.
בימי חול המועד היו נלווים למנהג הניסוך שורה של טקסים, שהיו שמחים במיוחד. הם נמשכו כל הלילה, והסתיימו בניסוך המים בבית המקדש.
תוכן עניינים |
[עריכה] תאור השמחה
במשנה מסכת סוכה מתוארת השמחה לכל שלביה כך:
 |
מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה [1] חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן. |
 |
| – משנה,מסכת סוכה, משניות א' - ד' | ||
[עריכה] מרכיבי השמחה
בלילות, הייתה נחגגת "שמחת בית השואבה" ברוב עם. בחגיגה באו לידי ביטוי המרכיבים הבאים:
- תאורה גדולה – לפידים מקובעים על עמודים גבוהים שאורם האיר כל חצר בירושלים הודלקו על ידי פרחי כהונה.
- ווקליים – "ולויים בכינורות ובנבלים ובמצלתיים ובכל כלי שיר בלא מספר" .
- פעלולים ומיצגים אנושיים - זקני העם היו מרקדים ואבוקות של אש בידם, אולי אפילו הציגו תרגילי אקרובטיקה לעיני הציבור.
כך חכמי ישראל הציגו תרגילים וירטואוזיים באבוקות אש, כשהם מזמרים דברי שירות ותשבחות . במעשי הפעלולים והאקרובטיקה התפרסם במיוחד רבן שמעון בן גמליאל הזקן.
[עריכה] מיקום החגיגות
לפי המשנה המיקום המרכזי של חגיגות שמחת בית השואבה נקבע בעזרת הנשים. האזור קרוי בשם זה שכן בו הייתה מותרת כניסה ושהייה של נשים, לעומת עזרת ישראל הפנימית, שבעיקרה מיועדת רק לגברים ה"טהורים" (להבדיל מגבר טמא שהכניסה לעזרה אסורה עליו). בשמחת בית השואבה נהגו להפריד בין הגברים לבין הנשים ב"עזרת הנשים".
בתוספתא מסופר כי ההפרדה בוצעה בשני שלבים :
- "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים מבחוץ." דבר שגם לעירוב כלשהו בין הנשים והגברים, בזמן הכניסה והיציאה.
- "כיוון שראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלוש גזוזטראות בעזרה כנגד שלוש רוחות, שמשם נשים רואות בשמחת בית השואבה, וכשהיו רואין שמחת בית השואבה לא היו מעורבין". הנשים היו עומדות על מרפסות מיוחדות שנבנו עבורן, כדי שלא יתערבו עם הגברים וצופות בשמחה.
[עריכה] בימינו
כיום, נהוג לציין את זכר "שמחת בית השואבה" בלילות חול המועד סוכות, בריקודים המלווים בכלי זמר ונגינה. כן יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילות חול המועד ולומר את חמשה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים קכ - קלד).
בקהילות וישיבות חרדיות רבות נערכים במשך ימי חול המועד סוכות אירועי "שמחת בית השואבה", בליווי תזמורות וריקודים.[2] ידועים במיוחד הם אירועי שמחת בית השואבה במשך לילי הסוכות, הנערכים כבר עשרות שנים בשכונת מאה שערים.
בחסידות חב"ד נהוג לקיים מדי ערב אירועי "שמחת בית השואבה", מתוך הדגשה לקיים אותם מחוץ לבית הכנסת, אלא ברחובה של עיר. זאת בעקבות קריאת הרבי מלובביץ להוציא את השמחה מתוך בית הכנסת כדי שתפרוץ גם אל הרחוב.
[עריכה] לקריאה נוספת
- תבורי, יוסף, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים: מאגנס, תשנ"ה, עמ' 194 ואילך –סיכום מקיף.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מנחם בן ישר, על שמחת בית השואבה, אוניברסיטת בר-אילן, דף שבועי 723, סוכות ושמחת תורה, תשס"ח
- כפי שהיה נהוג בבית-המקדש, כשאבוקות בידיו: האדמו"ר מלעלוב מלהיב את חסידיו באתר youtube
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ההדגשה לא במקור
- ^ שלמה קוק, שמייח בסוכות, באתר nrg מעריב
| סוכות | ||
|---|---|---|
| מהלך החג |
יום טוב ראשון • חול המועד • הושענא רבה • שמיני עצרת/שמחת תורה |
 |
| מצוות החג | ||
| מנהגים |
פיוטי הושענות • הקפות • חיבוט ערבה • סהרנה • קוישיקלך • שמחת בית השואבה |
|
| מצוות הנוהגות בזמן בית המקדש |
מצוות ערבה במקדש • הושענות • ניסוך המים • שמחת בית השואבה • הקהל |
|
| שמחת תורה |
קריאת פרשת וזאת הברכה • דגל שמחת תורה• הקפות בשמחת תורה • הקפות שניות |
|
| שונות | ||
|
|
||
