הקפות
ערך זה עוסק בטקס דתי. אם התכוונתם למשחק ילדים דמוי כדור בסיס, ראו דודס.
הקפות הוא מנהג בו קבוצת אנשים מקיפה והולכת סביב דבר מסוים, בדרך כלל דבר קדוש.
באיסלאם מקיפים את הכעבה וקברי קדושים, ביהדות נהוג בחג הסוכות להקיף את הבימה עם ארבעת המינים, ובשמחת תורה מוציאים את ספרי התורה מן הארון הקודש ומקיפים בהם את הבימה בבית הכנסת תוך שמחה גדולה, ריקודים ושירה.
הקפות מעגליות כסמל לשלימות ואחדות או שיתוף פעולה לתכלית משותפת, הן נוהג תרבותי שקיים בעמים ותרבויות שונות. באמריקה, היו האינדיאנים מתפללים לירידת גשם או להבסת האויב בזמן שהקיפו את האליל שלהם בריקודים.
על פי המסופר בספר יהושע, בני ישראל סבבו את חומת העיר יריחו הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז נפלה החומה והם פרצו לתוך העיר. גם בזמן בית המקדש, כשרצו להרחיב את שטח המקדש, היו מקיפים קודם את המתחם הרצוי, ואז מספחים אותו לבית המקדש.
תוכן עניינים |
[עריכה] בחג הסוכות
ביום טוב הראשון של סוכות ובכל יום מחמישה ימי חול המועד, מוציאים ספר תורה מארון הקודש במהלך תפילת שחרית ואחד המתפללים נעמד עמו על הבימה. יתר המתפללים מקיפים את הבימה הקפה אחת, כאשר הם נושאים בידיהם את ארבעת המינים, ושרים את פיוטי ההושענות של אותו יום. לפי מנהג אשכנז הקפות אלו נערכות בסוף תפילת מוסף של שחרית, ואצל חלק מקהילות ספרד - לפני קריאת התורה. למעט בשבת - שאז אין מתבצעות הקפות.
בהושענא רבא, היום השישי והאחרון של חול המועד, מוציאים את ספר התורה ומקיפים אותו כמו בימים הקודמים, אך במקום הקפה אחת מבצעים שבע הקפות, זכר לבני ישראל שסבבו שבע פעמים את חומת יריחו. כמו כן, בנוסף לפיוטי ההושענא המיוחדים להושענא רבא, שרים את פיוטי ההושענות של רוב הימים הקודמים.
[עריכה] בשמחת תורה
[עריכה] המנהג
מנהג ההקפות בשמחת תורה הוא ככל הנראה מנהג מאוחר שהחל בהמאה ה-16. כבר בזמן הראשונים מוזכר מנהג של הוצאת ספרי התורה מההיכל בשמחת תורה והושענה רבה. המהרי"ל, "אבי מנהגי אשכנז" כותב: ״קודם הוצאת ספר תורה אומר השליח ציבור אתה הראית, והציבור עונים אחריו כל פסוק. וכשמגיע ל'כי מציון תצא תורה' מוציאין כל הספרי תורה״. הרמ"א במאה ה-16 כבר מזכיר גם את הנוהג של הקפות ושל שמחה המלוות את הוצאת הספרים.
על אף שכיום נהוג לערוך ההקפות ברוב קהילות ישראל, בעבר לא התקבל המנהג בחלק מקהילות מערב אירופה ואף נתקל בהתנגדות נחרצת. ר' שלמה זלמן גייגר מציין בספרו דברי קהלות (המהווה מקור חשוב למנהגי יהדות פרנקפורט), כי המנהג הקדום בארצות אשכנז היה שלא להקיף, והוא מבקר בלשון חריפה את מי שניסו להנהיג הקפות כמנהג פולין. כמו כן, בארבע הקהילות בהן היה נהוג נוסח פרובנס לא קיבלו את המנהג [1].
[עריכה] סדר ההקפות
ההקפות נערכות (ברוב הקהילות)[3] בליל החג לקראת סוף תפילת ערבית, וביום שמחת תורה עצמו בתפילת שחרית, לפני או אחרי קריאת התורה.[5] כיום נהוג להאריך בהקפות של שמחת תורה ולשלב בהם שירה וריקודים ארוכים בבית הכנסת עם ספרי התורה. מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש, והמתפללים מקיפים את הבימה שבע פעמים או יותר בעודם נושאים את הספרים עימם, ואומרים את הפיוט "אלוהי הרוחות הושיעה נא".
בכל הקפה צועד שליח הציבור או מתפלל אחר בראש תהלוכת נושאי התורה וקורא יחד עם הציבור פסוקי תפילה, הבנויים על פי סדר הא"ב. בתום פסוקים אלה יוצא הקהל בשירה ובריקודים עם ספרי-התורה. גם הילדים הבנים מצטרפים להקפות כשהם אוחזים בידיהם ספרי תורה זעירים או דגלונים מיוחדים המעוטרים בסמלי החג, והמבוגרים משמחים אותם ומרקידים אותם על הכתפיים. בגולה נהגו לשים על מוט הדגל תפוח שעליו נר דולק.
בארץ ישראל נערכות ההקפות ביום כ"ב בתשרי (שמיני עצרת) ובחוץ לארץ בכ"ג בתשרי (שמחת תורה). עם זאת, במספר קהילות בחוץ לארץ נהגו להקיף גם בשמיני עצרת וגם בשמחת תורה[6], מנהג שהתקבל גם בחלק מקהילות החסידים (למשל חסידות חב"ד) וכן בחלק מקהילות הספרדים.[7] אך היו שהתנגדו למנהג זה, מחשש שיבואו לזלזל ביום טוב שני של גלויות (הרב חיד"א) [8].
[עריכה] הקפות שניות
במוצאי החג, עת מתחיל יום טוב שני של גלויות שהוא גם שמחת תורה בחו"ל, נהגו בארץ ישראל לערוך הקפות שניות, שבהן יוצאים עם ספרי התורה לרחובות העיר ורוקדים פעם נוספת עם ספרי התורה.
מקור המנהג הוא ר' חיים ויטאל המתאר בספרו שער הכוונות את מנהגי רבו האר"י בצפת, שהיה נוהג לבקר במוצאי יום שמחת תורה בכמה בתי כנסיות שהתעכבו לסיים את התפילה, ולערוך שבע הקפות בכל אחד מהם. משם הגיע המנהג לחברון ולישיבת המקובלים בית אל בירושלים[9], ואחר כך התפשט גם לשאר בתי הכנסת בירושלים[10] ומאוחר יותר לשאר קהילות ארץ ישראל. מארץ ישראל עבר המנהג גם לכמה מקהילות איטליה, והמזרח - טורקיה, בגדאד, פרס, כורדיסטן, הודו.[11]
מלבד המקור ביחס לאר"י, הוזכרו שתי סיבות נוספות להקפות השניות:
- השתתפות עם בני הגולה בחגיגותיהם אשר מתחילות בזמן זה.[12]
- לאחר צאת החג מותר לנגן בכלי נגינה וכן יכולים להיקבץ רבים יותר לשמחת התורה ולקיים "ברוב עם הדרת מלך".
[עריכה] הקפת חתן
בקהילות אשכנז בלבד נהוג שכשהכלה מגיעה לחופה בלוויית שושביניה, היא מקיפה את החתן שבע פעמים, ולבסוף מתייצבת לצידו. המקור הקדום ביותר למנהג מטעים זאת בפסוק בירמיהו לא, כא: "כי ברא ה' חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר", כלומר שהאשה מסוככת ומגינה עליו כחומה.[13][14]
[עריכה] הקפת הנפטר
בקהילות יהודיות בארצות המזרח נהגו בעבר המטפלים במת והמלווים אותו, להקיף את המיטה שבע פעמים לפני קבורתו, ולאמר פסוקי תהילים כ"יושב בסתר עליון" ו"אנא בכח", כסגולה להינצלות ממזיקים.[15] היום כמעט ולא נוהגים מנהג זה כי אם לעתים רחוקות ורק כשהנפטר הוא איש חשוב ביותר.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- צבי אלימלך שפירא, סדר ההקפות המפורש, הוצאת "אמת", ברוקלין ניו-יורק תשמ"ט
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תולדות חג שמחת תורה, עמוד 276
- ^ תולדות חג שמחת תורה עמודים 266-280
- ^ בספר שער הכוונות מציין ר' חיים ויטאל כי נוהגים לערוך הקפות בתפילת שחרית, תפילת מנחה ותפילת ערבית של מוצאי שמחת תורה וכן שרבו האר"י היה מקיף אחר תפילת ערבית של מוצאי שמחת תורה וכיוון שלא היה עמו ביום שמחת תורה אינו יודע מה היה מנהגו אז. לעומת זאת בספר נגיד ומצווה לר' יעקב צמח מובא שהאר"י היה מקיף בלילה, ובספר חמדת ימים (שרבים ממנהגי האר"י התפשטו בקהילות ישראל בהשפעתו) כתוב שהאר"י היה מקיף בליל שמחת תורה ואינו מזכיר כלל את מוצאי שמחת תורה. הוא גם מוסיף לבקר את מה שנהגו בקהילות מסוימות בזמנו להקיף רק ביום וכותב שההקפות בלילה הן העיקר. בהשפעת שני ספרים אלו וכן בהשפעת שד"רים מארץ ישראל התפשט המנהג להקיף גם בלילה וגם ביום. המנהג בכמה קהילות (בעיקר בעדות המזרח) להקיף גם אחר תפילת מנחה מקורו גם בדברי ר' חיים ויטאל שהובאו לעיל [2].
- ^ הרב חיד"א בספרו לדוד אמת, סימן כ"ו
- ^ ביחס לזמן ההקפות בשחרית קיימים שלושה מנהגים: יש המקיפים לפני קריאת התורה, יש המקיפים אחרי קריאת התורה ולפני תפילת מוסף, ויש המקיפים לאחר תפילת מוסף. המקיפים לפני או אחרי קריאת התורה סוברים שעדיף לעשות כך על מנת לא להוציא ספר תורה שלא לצורך. המקיפים לאחר תפילת מוסף עושים כן על מנת למנוע טורח ציבור ולאפשר למי שאינו יכול להשתתף בהקפות להתפלל תפילת מוסף בציבור[4].
- ^ מנהג המוזכר בספר חמדת ימים
- ^ למשל בבגדאד לפי דעת הבן איש חי ובאיזמיר לפי ר' חיים פלאג'י
- ^ תולדות חג שמחת תורה, עמוד 278
- ^ כפי עדות הרב חיד"א בספרו לדוד אמת
- ^ מעיד על כך ר' יהוסף שווארץ באגרת לאחיו בגרמניה
- ^ תולדות חג שמחת תורה, עמוד 284
- ^ בתיה קם, חג שמחת תורה, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא תורה, בלא חומה. "בלא חומה" דכתיב: נקבה תסובב גבר" (יבמות סב, ב)
- ^ הרב ישראל סאמט משמעותם של מנהגי חופה, בצהר גיליון ט'
- ^ שיורי כנה"ג לטור יו"ד סי' שנ"ז ג
