מאורעות תרפ"ט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הר-טוב עולה באש במאורעות תרפ"ט
הלוויות ההרוגים שנפלו בהגנת תל אביב (כ' באב תרפ"ט)
קברו של אחד הנרצחים ברמלה
מודעת אבל בעיתון דבר, כ"ז באב, 2 בספטמבר

מאורעות תרפ"ט (1929) היו סדרה של פרעות אלימות ומעשי טרור מצד הערבים תושבי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל, שהחלו ב-23 באוגוסט 1929. במהלך המאורעות נרצחו 133 יהודים ו־339 נפצעו, ננטשו ונחרבו יישובים וקהילות ברחבי ארץ ישראל.

מבין הערבים נהרגו 110 ונפצעו 232, מרביתם בידי שוטרים בריטים כחלק מדיכוי המהומות, ומקצתם בפעולות נקם על ידי יהודים.

בעקבות המאורעות מונתה ועדת שו לחקירת האירועים. הוועדה הגישה ב־1930 את דו"ח הופ-סימפסון, ובעקבותיו הוצא לאחר מכן הספר הלבן של פאספילד.

הסיבות לפרוץ מאורעות תרפ"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירידת המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, מהשלטון על חלק גדול מהערים הערביות בארץ - באותה תקופה התקיימה יריבות עזה על ההנהגה בקרב הערבים. עניין זה בא לידי ביטוי בניצחון החמולה הנשאשיבית בבחירות לעיריית ירושלים. חוסייני איבד מיוקרתו וכדי לזכות בה מחדש הקצין את דעותיו, ופנה להסתה אנטי-ציונית. הוא גייס את תשומת לבם של אלפי מוסלמים למקומות הקדושים ובדרך זו ייצר מחויבות של המדינות המוסלמיות למאבקם של ערביי פלשתינה.
  • התאוששות מהמשבר הכלכלי - בשנים 1926 - 1927 פגע בארץ משבר כלכלי חריף. המשק המקומי קרס, ערך המטבע ירד, ובשנת 1927 ירדו מהארץ כ-5,000 איש. אולם, עם תום המשבר, באותה השנה, הודות לעבודות ציבוריות שאורגנו בידי המנדט הבריטי וקליטת עובדים במפעלים ציבוריים למיניהם, חזר היישוב היהודי לשגשג. ברחוב הערבי גברו תחושות הכישלון לנוכח קניין האדמות והעלייה היהודית.
  • חוסר הנהגה - באותה תקופה הנציב העליון הבריטי, ג'ון צ'נסלור, היה בלונדון ובהיעדרו מונה הארי לוק, הפרו-ערבי. הכוחות שעמדו לרשותו של לוק היו מועטים: כ-300 שוטרים, כ-100 חיילים, שש שריוניות ומספר דומה של מטוסים. תגבורות, שהכפילו את הכוח פי כמה וכמה, הגיעו רק לאחר פרוץ המאורעות, משעותיו המאוחרות של 24 באוגוסט.
    בנוסף לכך, ראשי היישוב היו בקונגרס הציוני בציריך, שחל באותו זמן. ארגון ההגנה היה עדיין חלש יחסית, תקציביו היו פעוטים, כלי נשקו ישנים וניסיונו מועט. מקור החולשות הללו היה בשקט ששרר בארץ לאורך שנות קיומו של הארגון, ובמשבר הכלכלי.
  • פרשת הכותל - בליל יום כיפור (23 בספטמבר 1928) התכנסו מאות יהודים להתפלל ברחבת הכותל וקבעו מחיצה בין נשים וגברים, בניגוד לסטטוס-קוו העותמאני. סגן מושל ירושלים התנגד למחיצה, ובכך גרם להתמרמרות בקרב היהודים. נציגיהם פנו לממשלה הבריטית לביטול איסור המחיצה. נגד היהודים יצא המופתי, חאג' אמין אל חוסייני. הערבים ראו במעשה היהודים ניסיון השתלטות על הר הבית. הם טענו כי הכותל הוא חלק מחומת החרם א-שריף, אחד המקומות הקדושים לאסלאם, והחלו בהתגרויות ביהודים. בתגובה, בתשעה באב הגיעו מספר חברי בית"ר לכותל המערבי עם דגל ישראל וקראו "הכותל - כותלנו, ובוז לממשלה". כתוצאה מכך ערכו הערבים הפגנה, בה התלהטו הרוחות והפכו למאורעות. בסופו של דבר השלטונות הבריטים אישרו את הבעלות הערבית על סמטת הכותל מחד אך גם את זכותם של היהודים להתפלל בה מאידך.

השתלשלות האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1929, הכריז המופתי חאג' אמין אל-חוסייני בדרשתו "כל ההורג את היהודי - מובטח לו מקום בעולם הבא"‏[1]. ב-ט' באב ה'תרפ"ט - 15 באוגוסט 1929 נערכה בכותל הפגנה של יהודים (כמה מהם חברי ארגון תנועת בית"ר) בעד זכותם לחופש הפולחן בכותל. למחרת (יום שישי, 16 באוגוסט 1929), צעדו מפגינים מוסלמים מהר הבית אל רחבת הכותל ושרפו בה ספרי תפילה. הארי לוק, ממלא מקום הנציב העליון, הכריז כי לא נשרפו ספרי תפילה אלא רק דפים של ספרי תפילה. למחרת נהרג יהודי על ידי ערבי בתגרה בשכונת הבוכרים, ולוייתו ב-20 באוגוסט הפכה להפגנה שכללה קריאות נקם של היהודים כלפי הערבים. ב-22 באוגוסט החלו להגיע כפריים ערבים רבים, חלקם חמושים, למתחם הר הבית, לקראת תפילות יום שישי.

ביום שישי 23 באוגוסט 1929, עם סיום דרשתו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני בהר הבית, המון רב של מוסלמים חמושים בסכינים יצא משער שכם והסתער על השכונות היהודיות הנמצאות מחוץ לשער, משני צידי רחוב הנביאים - שכונת הגורג'ים ("אשל אברהם") וקריה נאמנה ("בתי ניסן ב"ק"). 19 יהודים נרצחו בשכונות אלה, בית כנסת ובתים נוספים נהרסו ונשרפו.

המוסלמים ניסו לתקוף שכונות יהודיות נוספות בירושלים, אך אהרון פישר (אביו של הרב ישראל יעקב פישר - לימים ראב"ד העדה החרדית) עמד בפתחה של שכונת מאה שערים וירה באקדח במנהיג התהלוכה שפסע בראשה, פעולה זו גרמה למנוסת ההמון הערבי והצילה את היישוב היהודי.‏[2]

ביריות על בית החולים משגב לדך נפצע קשה הרופא ד"ר נחום קורקידי.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)

הפרעות התפשטו למחרת (שבת, 24 באוגוסט) לחברון, שם נערך טבח שבמהלכו נרצחו באכזריות איומה (ילדים נשחטים לעיני הוריהם, הורים לעיני ילדיהם, כריתת איברים, שריפה בחיים ואונס) 67 יהודים ובתיהם נבזזו. הטבח האכזרי התרחש לנגד עיניהם של שני פרשי משטרה בריטים שלא עשו דבר עד שהרוצחים החלו להתקרב אליהם והם הרגישו מאויימים, רק אז אחד מהם ירה לאוויר וכל הרוצחים ברחו וכך הטבח הסתיים.‏[3] התוצאה הייתה מחיקת הקהילה היהודית העתיקה שישבה בחברון מאות שנים. ראוי לציין כי מספר משפחות ערביות הגנו על היהודים, ועזרו להם לברוח מחברון. גם היישוב מגדל עדר הסמוך לחברון נעזב וננטש לאחר שתושביו הוזהרו על ידי ערבים ידידים. משפחת עזרא אשר התגוררה בחברון, ולה היו המון חברים ערבים ביישוב, ניצלה מהטבח בזכות כך שערבים ידידים הסתירו אותם.

יהדות עזה, אשר הייתה קהילה קטנה בעלת עבר היסטורי ארוך בעיר, התכנסה כולה בבית מלון שם התגוננה נגד ההמון הערבי, לבסוף חולצו היהודים על ידי הבריטים, אולם לא הורשו לחזור לעיר אלא כדי לקחת את רכושם. לעומת זאת, יהודי תל אביב-יפו וחיפה הצליחו להדוף את מתקפות הערבים בעזרת פעילי ההגנה וצעירי בית"ר אך גם בהם נמנו הרוגים ופצועים‏[4], 6 הרוגים ו-33 פצועים בתל אביב-יפו,‏[5] 7 הרוגים ו-61 פצועים בחיפה.‏[6] גם הקהילה היהודית בבית שאן הותקפה אבל המשטרה הבריטית הצליחה להגן עליה. הקהילה המשיכה להתקיים עד מאורעות 1936.

קהילות יהודים קטנות בשכם, רמלה, ג'נין ועכו פונו על ידי הבריטים.

המושבה באר טוביה הותקפה. התושבים הסתגרו באורווה והתגוננו עד שחולצו על ידי הבריטים. המושבה נהרסה עד היסוד. בהתקפה נהרג רופא המושבה ד"ר חיים יזרעאלי ותושב נוסף.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיים יזרעאלי

חוות חולדה הותקפה. בהתקפה נהרג מפקד המקום אפרים צ'יזיק. הבריטים חילצו את התושבים והמקום נעזב ונהרס.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפרים צ'יזיק

המושבה מוצא הותקפה על ידי אנשי הכפר הערבי קאלוניה הסמוך, הם פרצו לבית משפחת מקלף ורצחו את רוב המשפחה ואורחיה. הילד מרדכי מקלף שהיה לעתיד הרמטכ"ל השלישי של צה"ל הצליח לברוח עם אחיו ואחותו.‏[7]

המושבה הר-טוב הותקפה ותושביה נמלטו ממנה. הערבים שרפו אותה עד היסוד. גם המושבה הקטנה כפר אוריה נעזבה, נבזזה והועלתה באש.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח צפת (מאורעות תרפ"ט)

ב-29 באוגוסט 1929 בשעה 17:30 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי בצפת שלא היה מוגן. מזוינים במקלות ובסכינים הם פרצו לבתים דקרו והרגו את תושבי הרובע והעלו את בתיהם באש. ההשתוללות נמשכה 20 דקות והופסקה על ידי המשטרה הבריטית שחשה למקום והרגה שניים מהפורעים. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים. בין הניצולים היה ישראל טל לימים סגן הרמטכ"ל.

תוצאות המאורעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במהלך שבוע המאורעות נרצחו 133 יהודים ונפצעו 339. מקרב הערבים נהרגו 116 ונפצעו 232, מרביתם על ידי כוחות הביטחון הבריטיים.‏[8]
  • הנציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור פרסם הודעה חריפה לאחר המאורעות וכינה את מבצעיהם "ברברים, אכזרים ורוצחים". שלטונות המנדט הכריזו על השבתה זמנית של כל העיתונים הערבים משום שראו בהם אחראים להסתה לאלימות ולהפרת הסדר הצבורי.
  • הצלחת ה"הגנה" בפעולות ההגנה, במקומות בהם פעלה, העלתה את כוחה.
  • עם זאת, בשל מעשי הרצח והפגיעות המזעזעות, קמו קולות מתוך ההגנה שטענו כי אין לשבת תמידית ב"חיבוק ידיים" וכי יש לנקוט קו תקיף יותר כלפי הצד הערבי. הדבר הביא לפילוג שיצר את "ארגון ההגנה ב'", או כפי שנקרא לימים, ה"אצ"ל".
  • בעקבות המאורעות זימנה הממשלה הבריטית את ועדת שו, הוגש בשנת 1930 הדו"ח הופ-סימפסון, והוצא לאחר מכן הספר הלבן של פאספילד.

הודעת הנציב העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המאורעות, פרסם הנציב העליון את ההודעה הבאה:

שבתי מאנגליה, ולחרדתי מצאתי את הארץ במצב של אי סדר והיא שלל למעשי אלמות בלתי חוקיים.
מתוך אימה למדתי לדעת את מעשי הזועה אשר עשו חבורות אנשי בליעל צמאי דם ורוצחים פראים לבני היישוב העברי מחוסרי מגן מבלי הבדל מין או גיל ואשר נלוו, כמו בחברון, במעשי פראות בל יתוארו, בשרפת בתים וחוות בעיר ובכפר ובמעשי שוד והרס.
הפשעים האלה הביאו על ראש עושיהם את קללת כל עמי התרבות בכל קצוי תבל.
חובתי הראשונה היא להשליט סדר בארץ, ולהעניש באופן חמור את אלה אשר ימצאו אשמים במעשי אלמות.
יאחזו בכל האמצעים הדרושים להשגת המטרה הזו, ואני מטיל על כל תושבי ארץ ישראל לעזור לי במלוי חובותי אלו.
בהתאם למה שהטלתי על עצמי בפני הוועד הפועל הערבי לפני צאתי את הארץ בחדש יוני, התחלתי בהיותי באנגליה במשא ומתן עם מזכיר הממלכה בדבר שנויים קונסטיטוציונים בארץ ישראל.
בהתחשב עם המאורעות האחרונים אני מפסיק את המשא ומתן הזה עם ממשלת הוד מלכותו.
כדי לשים קץ לידיעות כוזבות אשר נפוצו בזמן האחרון בעניין הכתל המערבי, הריני מודיע בזה, בהסכמת ממשלת הוד מלכותו, שברצוני לתת תוקף לעקרים המפורטים בספר הלבן מיום ה-19 בנובמבר 1928, לאחר אשר יקבעו את אופני הוצאתם לפועל.
(חתום) ג.ר. צנסלור, נציב העליון ומפקד ראשי

הופץ על ידי אוירונים מעל ירושלים 01-09-1929.
פורסם בדבר 02-09-1929.
המלל והכתיב נאמנים למקור.

ענישה ופיצויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת המנדט הודיעה ב-25 במרץ 1930 על הקצבת 100,000 לא"י לפיצוי הנפגעים, תוך הדגשה שמדובר בתשלום בתורת חסד. מכיוון שהתקציב אינו מכסה את הנזקים נקבע שישולם רק פיצוי חלקי‏[9] שיגיע לבין 25-35% מהרכוש שנהרס על פי הערכת שמאי ממשלתי‏[10]. בפועל הפיצויים כיסו רק אחוז קטן מהנזקים וזכו לתרעומת בקרב היישוב‏[11][12][13].

עד אפריל 1930 נדונו למות 24 בני אדם על השתתפות במאורעות‏[14]. כן הושתו על מספר כפרים קנסות קיבוציים בסך 17,840 לא"י‏[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של עם ישראל אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורת ספירת הנוצרים מדינת ישראל תחילת הציונות והעליות לפני קום המדינה בית המקדש הראשון בית המקדש השני גלות אשור (עשרת השבטים) גירוש ספרד ופורטוגל תקופת השופטים תקופת המלכים תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרונים תקופת בית ראשון גלות בבל תקופת בית שני סוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135) השואה גלות רומי תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלות תקופות של עליה לארץ ישראל תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקית תקופות בהן היה קיים בית המקדש


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חאג' אמין וברלין, ג'ני לבל, הו"ל טכנוסדר בע"מ, ת"א 1996, עמוד 21
  2. ^ ראו גם: ישראל עמיקם, המתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט, חיפה: אלול תרפ"ט, ההתקפה על ירושלים
  3. ^ תיאור הטבח
  4. ^ "לנג, יוסף (1985) מאורעות תרפ"ט: השלכותיהם המדיניות והשפעתם על היישוב היהודי ועל התנועה הציונית". עמ' 210
  5. ^ ראו גם: ישראל עמיקם, המתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט, חיפה: אלול תרפ"ט, ההתנפלות על תל אביב
  6. ^ ראו גם: ישראל עמיקם, המתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט, חיפה: אלול תרפ"ט, המאורעות בחיפה
  7. ^ ראו גם: ישראל עמיקם, המתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט, חיפה: אלול תרפ"ט, שחיטת מוצא
  8. ^ אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך - כרך ב, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 96; חללי מאורעות תרפ"ט, דבר, 2 בספטמבר 1929
  9. ^ על הפיצויים לניזוקי אב, דבר, 28 במרץ 1930
  10. ^ החל תשלום הפצויים, דבר, 20 באפריל 1930
  11. ^ הפיצויים שערורייה חדשה, דבר, 21 באפריל 1930
  12. ^ שערוריית הפיצויים, דבר, 22 באפריל 1930
  13. ^ 13.0 13.1 מתוך הדו"ח הממשלתי על ארץ ישראל לשנת 1929, דבר, 11 ביולי 1930
  14. ^ רויטר על משפטי המאורעות, דבר, 28 באפריל 1930


המאורעות

מאורעות תל חי | מאורעות תר"פ | מאורעות תרפ"א | מאורעות תרפ"ט | המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט)