הסימפוניה הרביעית של מאהלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גוסטב מאהלר

הסימפוניה הרביעית בסול מז'ור של גוסטב מאהלר, נכתבה בין 1899 ל-1900. ביצוע הבכורה היה ב-25 בנובמבר 1901, במינכן שבגרמניה, בביצוע התזמורת הפילהרמונית של מינכן ובניצוחו של מאהלר עצמו. היא הקצרה ביותר בתשע הסימפוניות שכתב מאהלר, למעט אולי הסימפוניה הראשונה, והיא באה לאחר הסימפוניה הארוכה ביותר של מאהלר, הסימפוניה השלישית, שהזמן הדרוש לביצועה קרוב לשעתיים. משך נגינתה של הסימפוניה הרביעית נע בין 50 ל-60 דקות. לסימפוניה ארבעה פרקים, המבנה המקובל עוד מהתקופה הקלאסית, אך לנגינתה נדרשת תזמורת גדולה יחסית, אף כי חסרים בה כמה מכלי הנשיפה שמאהלר הרבה להשתמש בהם בסימפוניות שלו, כמו טובּות וטרומבונים. לעומת זאת, פרטיטורת הסימפוניה מכילה כלים יוצאי דופן, שאינם מופיעים בסימפוניות אחרות של מאהלר, כמו פעמוני מזחלת בפרק האחרון, וכינור "צוענים" המכוון לטון אחד מעל שאר התזמורת, מה שמקנה לצלילו גוון זיופי ונבוב, אפל משהו.

כמו בסימפוניה השנייה של מאהלר וכן בשלישית ובשמינית, גם בסימפוניה זו נעשה שימוש בקולות שירה: סולו סופרן בפרק האחרון. פרק זה, שהסימפוניה נוצרה בהשראתו וסובבת עליו, נכתב עוד בשנת 1892. הסימפוניה הרביעית ידועה באופיה הקלאסי והעדין‏[1], בניגוד לרוב יצירותיו של מאהלר (ובכלל זה שאר הסימפוניות שלו), הנוטות לפסימיות ואף לאלימות מסוימת בתזמורן, ומרבות לעסוק במוות. גם בסימפוניה זו מוקדש פרק שלם לנושא המוות, אך כמו בסימפוניה השנייה, שם מוצג המוות כמילוט מייסורים וכשלב מעבר אל התחייה, גם כאן מוצג המוות לא כדבר אפל ומרושע אלא כדבר חיובי, שחייבים להשלים עמו ולקבל אותו, וכמורה דרך אל העולם הבא[2].

הסימפוניה הרביעית היא האחרונה מבין ארבע סימפוניות קרן הפלא של הנער. בשלוש הסימפוניות הבאות לא השתמש מאהלר בקול שירה, עד הסימפוניה השמינית, שחיבר כחמש שנים מאוחר יותר. זו הסימפוניה הראשונה של מאהלר שלא קיבלה כינוי כולל (כמו בסימפוניה הראשונה "טיטאן" והשנייה "התחייה"), או כינויים לפרקים נפרדים (כמו בסימפוניה השלישית).

הלחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע הסימפוניות הראשונות של מאהלר, המכונות סימפוניות קרן הפלא של הנער, כוללות ברובן, בנוסף לתזמורת, גם קולות שירה לשירים מתוך קובץ שירי העם הגרמניים "קרן הפלא של הנער" ("Des Knaben Wunderhorn"), שמאהלר הלחין קודם לכן ושילב שירים רבים מתוכו בסימפוניות הראשונות שלו, באופן מושר וגלוי (כמו בסימפוניות השנייה, השלישית והרביעית) או באופן מוסתר ומתוזמר (כמו בסימפוניה הראשונה).

ניצניה הראשונים של הסימפוניה נוצרו זמן רב לפני שמאהלר החל לכתוב את פרקיה הראשונים. הפרק הרביעי בה הוא שיר לסולו סופרן בשם "החיים בשמיים" ("Das himmlische Leben"). אחרי שמאהלר הלחין את השיר הוא חשב לכלול אותו בסימפוניה השלישית שלו כפרק שביעי, תחת הכותרת: "מה סח לי הילד", אך בסופו של דבר חזר בו מכוונתו זו‏[3]. ייתכן שהפרק האחרון של הסימפוניה השלישית הושמט, משום שאלמלא כן הייתה נגינת הסימפוניה נמשכת קרוב לשעתיים, (כ-110 דקות), משך נגינה בקונצרט שהיה מכביד הן על המבצעים והן על המאזינים. לאחר שמאהלר הוציא את הפרק מתוך הסימפוניה השלישית, בשנת 1899, הוא החל להלחין סביב הפרק הבודד הזה (הכולל בין השאר סולו סופרן ופעמוני מזחלת) את שאר שלושת פרקי הסימפוניה. הסימפוניה הרביעית היא הקלאסית ביותר של מאהלר מבחינת אופייה, והעדינה ביותר.‏[4]

בדומה ליצירות אחרות של מאהלר, היצירה עוסקת בנושא המוות. בסימפוניה מוקדש פרק שלם לנושא, אך כמו בסימפוניה השנייה, שם מוצג המוות כמילוט מייסורים וכשלב מעבר אל התחייה, גם כאן הוא מוצג לא כדבר אפל ומרושע אלא כדבר חיובי, שחייבים להשלים עמו ולקבל אותו, וכמורה דרך אל העולם הבא[5].

התזמורת הדרושה לנגינת הסימפוניה קטנה מזו של הסימפוניות האחרות אך עדיין גדולה יחסית. היא חסרה כמה מכלי הנשיפה שמאהלר הרבה להשתמש בהם בסימפוניות שלו, כמו טובּות וטרומבונים. לעומת זאת, נכללים בה כלים יוצאי דופן, שאינם מופיעים בסימפוניות אחרות, כמו פעמוני מזחלת בפרק האחרון, וכינור "צוענים" המכוון לטון אחד מעל שאר התזמורת, מה שמקנה לצלילו גוון זיופי, נבוב ואפל. תפקידי הכלים פשוטים יותר ותובעניים פחות מבשאר הסימפוניות של מאהלר וגם זמן נגינתה (50-60 דקות) הוא הקצר ביותר. כל אלה תרמו לכך, שהסימפוניה זכתה לביצוע תדיר יותר מכל סימפוניה אחרת של מאהלר.

הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפוניה יצאה לאור לראשונה בשנת 1905, בחברת ההוצאה לאור האוסטרית יוניברסל. בשנת 1943, יצאה מהדורה נוספת של הסימפוניה, הפעם בחברת ההוצאה לאור אוילנבורג הגרמנית. בשנת 1963 הוציאה חברת יוניברסל מהדורה נוספת של הסימפוניה. הייתה זו מהדורה רחבה וביקורתית, שהייתה חלק מהוצאות ביקורתיות נוספות של הסימפוניות של מאהלר שיצאו לאור במהדורות מחודשות באותה תקופה, כמו למשל המהדורה הרביעית של הסימפוניה השנייה שיצאה בשנת 1970.

אינסטרומנטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת ההוצאה לאור הראשונה של הסימפוניה, משנת 1905

כמו בסימפוניות הקודמות של מאהלר, וגם באלו שיבואו אחריהן, לביצוע הסימפוניה הרביעית נדרשת תזמורת גדולה הרבה מעבר למקובל, אף כי בסימפוניה הרביעית התזמורת יחסית קטנה יותר: ישנם פחות אבובים, קלרניתות, בסונים, קרנות יער, חצוצרות ונבלים, אך בעיקר בולט חסרונם של הטובה והטרומבונים. למעשה, זוהי הסימפוניה היחידה של מאהלר שאין בה טובה ו-3 טרומבונים לפחות. בנוסף, כמו בסימפונית התחייה ובסימפוניה השלישית, גם בסימפוניה זו נעשה שימוש בקול האדם: (סולו הסופרן בפרק הרביעי והאחרון של הסימפוניה).

הרכב התזמורת הדרוש לביצוע הסימפוניה כולל:

כלי נשיפה מעץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי נשיפה ממתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי הקשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סופרן סולו (בפרק הרביעי בלבד)

כלי מיתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדף הפותח של הפרק הראשון של הסימפוניה

לסימפוניה הרביעית יש כמקובל ארבעה פרקים (כמו בסימפוניות הראשונה והשישית, ה"טראגית"), אך בשונה מרוב הסימפוניות של מאהלר, שלהן מספר פרקים שונה מהמקובל, אם חמישה (כמו בסימפוניה השנייה, החמישית והשביעית), ואם שישה (כמו בסימפוניה השלישית והשיר על הארץ). ארבעת פרקי הסימפוניה הם:

  1. .Bedächtig, nicht eilen (במתינות, לא למהר) כתוב בסולם סול מז'ור.
  2. .In gemächlicher Bewegung, ohne Hast (בתנועה רגועה, ללא חיפזון) כתוב בסולם דו מינור.
  3. .Ruhevoll, poco adagio (רגוע, איטי במקצת) כתוב בסולם סול מז'ור.
  4. .Sehr behaglich (נינוח מאוד) כתוב בסולם סול מז'ור.

כל ארבעת הפרקים כתובים בטמפו מתון יחסית, והם בעלי אופי שליו, נינוח ורגוע, לא מהירים או פרועים מדי.

הפרק הראשון של הסימפוניה כתוב בסולם מז'ור, ונאמן פחות או יותר לכללי צורת הסונאטה, שהיו הבסיס לכל הסימפוניות מהתקופה הקלאסית ועד תחילת התקופה המודרנית. התזמור ברוב הפרק עדין מאוד, ורק חלק מהתזמורת מנגן ביחד, למעט הפיתוח שהוא החלק הסוער ביותר בפרק, ואולי אף בסימפוניה כולה, שבו גם מנגנת כל התזמורת יחד. הפרק השני הוא מעין סקרצו מתון, באופי קונטרפונקטי מאוד. כאמור, כינור הסולו המנגן טון אחד מעל לתזמורת מקנה לפרק זה אופי אפל מעט, אך הפרק נשאר זוהר וחינני. הפרק השלישי הוא מעין הקדמה, ארוכה אומנם, לפרק האחרון של הסימפוניה, בבחינת חיץ בין שלושת הפרקים האינסטרומנטלים של הסימפוניה, לבין הפרק האחרון, שבו מצטרפת אל התזמורת זמרת הסופרן. פרק זה, שעל בסיסו נכתבה הסימפוניה כולה, מולחן על פי שיר מתוך קרן הפלא של הנער, שעוסק בחיים הנפלאים בגן העדן.

את מילות השיר של הפרק הרביעי ניתן לפרש בשני אופנים שונים. כאשר מתוארת בשיר סעודה שמימית שלשמה נהרגים בעלי חיים רבים, מה שמשווה לשיר המלאכי כביכול, העוסק גם הוא במוות - כפי שמאהלר עצמו נהג לעשות באובססיביות - אופי זדוני ואפוף מסתורין. לכן, מאהלר כותב במפורש בפרטיטורה של הסימפוניה בפרק הרביעי, שעל הזמרת לשיר את מילות השיר ב: " אופי ילדותי, ובשום פנים ואופן ללא פרודיה". הפרק האחרון כולל מלודיות רבות אשר הופיעו בסימפוניה השלישית, בפרקים השני והחמישי (שגם בו יש שימוש בקול האדם לצד התזמורת, במקרה הזה בסולו אלט ומקהלת נשים וילדים. בנוסף, גם הפרק החמישי של הסימפוניה השלישית עוסק בטקסט "מלאכי" מגן העדן), קשר המוסבר בכך, שבתחילה הפרק האחרון של הסימפוניה הרביעית היה אמור לשמש כפרקה השביעי של הסימפוניה השלישית.

מאהלר עצמו ציין את הסימפוניה הרביעית כסימפוניה העדינה והרגועה ביותר שכתב אי פעם, והוא מכנה אותה "הומוריסטיקה". לפרק הראשון של הסימפוניה נתן מאהלר את השם: "העולם כהווה נצחי"‏[6]. המוטיבים הרבים שמופיעים בשלושת הפרקים הראשונים של הסימפוניה שבים ומופיעים (בצורות שונות ומפותחות יותר) בשיר המסכם שבפרק האחרון של הסימפוניה.

הפרק הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמוני מזחלת ככלי בתזמורת

הפרק נפתח במוטיב פשוט בסולם סי מינור שמנוגן בחלילים, בקלרניתות ובפעמוני מזחלת. מוטיב זה שב ומופיע פעמים רבות בפרק הראשון, ואף בפרק האחרון. לאחריו מופיע הנושא הראשון של הפרק, שהוא בעל אופי "מוצרטי" בילדותיות ובחן שלו. הנושא מורכב ממספר רב של מוטיבים שמופיעים בכינורות, בקונטרבסים, בצ'לי ובקרנות היער. כל המוטיבים הרגועים והעדינים הללו מרכיבים יחד את הנושא הראשון. לאחר שהנושא מופיע מספר פעמים על שלל המוטיבים שלו, מתחיל הגשר הסוער (בסימון המקום 2‏[7]), המתחיל בקלרניתות וממשיך בכלי הקשת. לאחר הגשר הקצר והסוער מופיע בסימון המקום 3 הנושא השני של הפרק, שהוא כתוב, כמקובל בתקופה הקלאסית, בסולם הבנוי על הקווינטה של סולם סול מז'ור - סולם רה מז'ור. הנושא השליו והרגוע מופיע תחילה בכלי הקשת הנמוכים, ולאחר מכן באבובים. הנושא שופע רוגע ונינוחות, והוא מורכב משני משפטים שונים, כאשר המשפט הראשון מופיע שלוש פעמים, והשני (הכולל מעברים מינוריים) פעם אחת. לאחריו (בסימון המקום 4) מופיע נושא שמשמש כנושא קבוצות הסיום של הפרק. הנושא כתוב למספר כלים מצומצם מאוד, וגם הוא, כמו כל הנושאים בפרק הראשון, בעל אופי רגוע ונינוח. לאחר הזכרה של המוטיב הפותח עם פעמוני המזחלת והחלילים והמוטיבים של הפרק הראשון ומעין קודטה קצרה, מתחיל הפיתוח של הפרק, שהוא, ככל הנראה, החלק הסוער והעוצמתי ביותר בפרק הראשון, ואולי אף בסימפוניה כולה.

הפיתוח נפתח גם הוא עם מוטיב החלילים ופעמוני המזחלת, ולאחר מכן הוא מתחיל לפתח את כל שלל המוטיבים שמרכיבים את הפרק הראשון. התזמור נעשה יותר ויותר רחב עד למעין נקודת שיא קטנה, שלאחריה המוזיקה נרגעת. אז, בסימון המקום 10, מופיע נושא חדש בחליל בליווי כלי הקשת הנמוכים, שהוא בעל אופי "אינדיאני", ושופע תחושת טבע חזקה. לאחר מכן, המוזיקה מתקדרת שוב והמוטיבים של הנושא הראשון שבים ומתפתחים בכלים השונים. לאחר מכן, בסימון המקום 3, מופיע נושא המבוסס פחות או יותר על המוטיב הפותח של פעמוני המזחלת, והמוטיב הזה משתלט על הפיתוח, עד להופעתו של הנושא הראשון בכינורות שמתפתח בקטע ארוך וסוער שבו משולבים כמעט כל מה שנשמע עד כה בפרק, למעט הנושא השני. בסימון המקום 16 מנגנת כל התזמורת יחדיו ובעוצמה ווריאציה על נושא הגשר מהאקספוזיציה, ובסימון המקום 17 ניתן לשמוע בחצוצרות את המוטיב של הנושא הראשון מהפרק הראשון של הסימפוניה החמישית של מאהלר.

הרפריזה מתחילה כמעט וללא כל הכנה בסימון המקום 18, כאשר הנושא הראשון השליו שב להופיע. הנושא הראשון מועשר בתזמור שלו, וכלים רבים מצטרפים לנגן אותו. לאחר מכן מופיע הנושא הגשר הסוער שנית, כפי שהופיע בצורתו הגראנדיוזית לקראת סוף הפיתוח. לאחר מכן, בסימון המקום 20, מופיע שוב הנושא השני, אך הפעם, בניגוד לפעם הראשונה שבה הוצג באקספוזיציה בתזמורת מצומצמת ובפיאנו חרישי, כעת הוא מופיע בכל התזמורת בפורטיסימו רועם. לאחר שכל המוטיבים השונים של הנושא השני שבים ומופיעים (הפעם בסולם ה"נכון"- סול מז'ור), שב להופיע מוטיב קבוצות הסיום. לאחר מכן, כמו באקספוזיציה, שבים להופיע המוטיב הפותח של פעמוני המזחלת והנושא הראשון, שעובר מעין פיתוח קטן לקראת סופו של הפרק. לאט לאט המוזיקה נרגעת ונחלשת, עד שבסימון המקום 24 הכינורות מנגנים במנעד הכי גבוה שלהם קודטה חרישית. לאחר מכן, סולו הקרן יער מחזיר את הנושא הראשון, שמתפתח במהירות לקודה סוערת, קצרה ופתאומית שחותמת את הפרק הראשון של הסימפוניה.

ביצוע הפרק נמשך בדרך כלל בין 15 ל- 18 דקות.

הפרק השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקוד המוות

פרק זה הוא מעין סקרצו מתון יחסית, בסולם דו מינור. המאפיין העיקרי של הפרק הוא הכינור המזייף: סולו הכינור המכוון טון אחד מעל לשאר התזמורת, מה שמקנה לסקרצו אופי של מחול מוות. מאהלר כינה את הפרק בשם: "הידיד מוות מנגן"‏[8]. מאהלר כתב את תווי הכינור שבראשו אגדת פולקלור גרמנית על Freund Hein, "פראונד היין" הוא שלד המנגן על כינור את ה-Totentanz - "ריקוד המוות". כאמור, הפרק הזה מציג את המוות באור שונה מבשאר יצירותיו של מאהלר, והוא מוצג באור ידידותי וחיובי. במהלך הפרק ישנם מספר מקומות בהם נגני הויולה והכינור נדרשים לנגן בטכניקה ייחודית: "קון לניו" ("col lengo"), כלומר, עליהם לנגן לא בצד השערות של הקשת, אלא בצד העץ, מה שמעניק לכינור גוון מיוחד.

הפרק נפתח בסולו קרן יער, וכבר לאחריו נכנס סולו הכינור המזייף. אף כי הכינור מכוון באופן שונה משאר התזמורת, מאהלר הצליח להטמיע אותו באופן כזה שישמע כחלק מהותי מהמלודיה ולא יהיה דיס-הרמוני. אופיו של הנושא הראשי של הסקרצו הוא מאוד לחוץ ומעט מאיים, בעיקר בשל סולו הכינור והסולמות הכרומטיים הרבים שבנושא. למרות שהסקרצו הוא הפרק הקודר ביותר בסימפוניה, הוא עדין ולא מאיים או מלחיץ יתר על המידה. במהלך כל הפרק מנגנים רק כלים מועטים בו זמנית, ומאהלר מפגין את יכולות התזמור העשירות והמיוחדות שלו לאורך כל הפרק הרב גוני הזה.

הסקרצו מאופיין בתזוזה בלתי פוסקת של חלקי שש עשרה מתונים, מה שמקנה לסקרצו תחושת פעלתנות ומרץ תמידית. לאחר הופעתו הראשונה של נושאו הראשי של הסקרצו, מופיע הטריו- שמשמש כמעין אתנחתה רגועה בין חלקי הסקרצו הנמרצים. הטריו הרבה יותר רגוע, ומשרה אווירת נינוחות לאחר הסקרצו הפעלתני והתזזיתי. נושא הטריו מאוד שירתי ומלודי, ובולט בו השימוש בנבל, המוסיף לאווירה ה"שמימית" של הטריו. לאחר ההפוגה עם הטריו השליו והרגוע חוזר נושא הסקרצו. הפעם הנושאים בסקרצו מורחבים ומועשרים בתזמור חדש ועשיר יותר. לאחר חזרתו של נושא הסקרצו והרחבתו, חוזר גם נושא הטריו שנית, אשר גם הוא מורחב ומועשר בהופעתו השנייה.

לאחר חזרתו של הטריו הכפול מופיע בפעם השלישית נושא הסקרצו, ולאחר שלל פיתוחים וווריאציות שהוא עובר בכל כלי התזמורת, מגיע הפרק לסיומו הזוהר והאופטימי עם כלי הנשיפה מעץ.

נגינת הפרק אורכת בין 9 ל-11 דקות.

הפרק השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה כתוב גם הוא בסולם סול מז'ור. זהו הפרק האיטי ביותר בסימפוניה (poco adagio), והוא משמש כמעין הקדמה לפרק האחרון והווקאלי של הסימפוניה. הפרק מנוגן בתחילה רק בתזמורת מיתרים חרישית וקטנה, בעלת אופי של יצירה קאמרית, אך הפרק ממשיך להתפתח. בפרק שולט מוטיב אחד ראשי: מוטיב הרבעים אשר מנוגן בידי הקונטראבסים כבר בשניות הראשונות של הפרק. הנושא מאוד רך ומלודי, ולאט לאט כלי הנשיפה מצטרפים אל כלי הקשת בנגינתו. בסימון המקום 2 מופיע מוטיב חדש באבוב. המוזיקה הולכת ונעשית דרמתית יותר ויותר, עד להתפרצות של כל התזמורת. לאחר מכן מופיע שוב המוטיב הראשי בקונטרבסים, שלאחריו המוזיקה נעשית חרישית ורגועה שוב. לאחר סולו כינור רגוע ושליו, מופיע בסימון המקום 4 נושא חדש ומלודי מאוד, שבנוי על סולו הכינור שנשמע לפני הנושא. הטמפו נעשה מהיר יותר, מה שמקנה לנושא חיות וקלילות. גם נושא זה מאוד לירי והוא זורם בכל כלי התזמורת. לאחר מכן המוזיקה הולכת ומתקדרת והתזמור נעשה קאמרי יותר ויותר, עד שבסימון המקום 7 המוזיקה נעשית קודרת וסוערת, וכל התזמורת מנגנת את הנושא הדרמטי ומלא הייאוש, והמוזיקה מתעצמת עד לנקודת השיא בסימון המקום 8, שלאחריו המוזיקה נרגעת, אך נשארת קודרת ומלאת ייסורים.

לאחר מכן חוזר המוטיב הראשי של הפרק, שוב בתזמורת המיתרים המצומצמת בתחילה, אך גם הפעם הוא מתפתח בידי כל כלי התזמורת, והמלודיה השירתית שלו עוברת ווריאציות רבות, כמו למשל שינוי המשקל לשלוש שמיניות בסימן המקום 9, שלאחריו המוזיקה נושאת אופי של מחול ריקודי ולירי מאוד, שקצת מזכיר את הסקרצו מהפרק השני של הסימפוניה. המוזיקה הולכת ונעשית מהירה יותר ויותר, עד לרגיעתה הפיתאומית 11, כאשר הוילות מנגנות את המוטיב הראשי בליוי שאר התזמורת. לאחר קטע לירי ארוך וחרישי שאת כל נפחו ממלא המוטיב הראשי, מתפרצת לפתע כל התזמורת בעוצמה החזקה ביותר עד כה, בסימון המקום 12, באקורד מי מז'ור זוהר, והמוטיב הראשי מנוגן בעוצמה על ידי הטימפאני, על רקע התזמורת שמנגנת מוטיבים מהפרק הראשון. לאחר מכן המוזיקה נרגעת שוב, והפרק נגמר בקודה חרישית ומלאת רגש המלאה בתפקיד נרחב לנבל.

נגינת הפרק השלישי אורכת בין 18 ל- 22 דקות, מה שהופך אותו לפרק הארוך ביותר בסימפוניה.

הפרק הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד השער של קרן הפלא של הנער, מהדורת 1874

מפרק זה החלה למעשה כתיבתה של הסימפוניה. הפרק כתוב בסולם סול מז'ור, סולמה הראשי של הסימפוניה. הפרק כתוב לסולו הסופרן, משום שהטקסט מתאר את גן העדן השמימי מנקודת מבטו של ילד קטן, וסולו הסופרן במנעדו הגבוה בא להעצים את מילות השיר: קול הסופרן הזך והגבוה בא לדמות את קול הילד הקטן, שהפואמה כתובה לכאורה מנקודת מבטו התמימה. מאהלר מציין במפורש בתווים שעל הזמרת לשיר את הטקסט כפשוטו וללא כל משמעות נסתרת. התפתחות הפרק כולו נעשית על ידי הטקסט הארוך. מאהלר כתב את המוזיקה לפרק כך שתתאים למילים, ותעצים את הרגשות והחוויות שהן מתארות. למשל: בסימון המקום 5 שרה הזמרת על שה קטן שמובל אל מותו ומיועד לארוחה השמימית. בקטע זה ניתן לשמוע מוטיב קצר שמנוגן בידי האבובים שבא לייצג את השה הקטן והתמים, ומורכב מסקונדות החוזרות על עצמן כל פעם בתווים אחרים. זהו מוטיב שמאפיין "אנחות" ועצב עוד מימי תקופת הבארוק (דוגמה נוספת בשימוש באפקט ה"סקונדות הנאנחות" ניתן למצוא בסימפוניה מס' 40 של מוצרט). לאחר מכן, כשהזמרת שרה על שחיטתו של שור בשביל הסעודה, חוזר המוטיב המתחנן של האבובים, אך כעת הוא מנוגן בידי קרנות יער וקונטרבסים בעלי הצליל העמוק, המייצגים את השור שמובל לשחיטה.

נושאו הראשי של הפרק מלאכי ונוגה, והוא מנוגן בתחילה על ידי הקלרניתות, בליווי הנבל וכלי הקשת הנמוכים. לאחר מכן הזמרת מצטרפת לנגינתו של המוטיב הראשי. בהמשך, המוזיקה מתפתחת ומשתנה, והיא רוויית מוטיבים שונים מהסימפוניה השלישית של מאהלר, שבמקור היה הפרק הזה חלק ממנה. אחר כך, בסימון המקום 3, חוזר המוטיב של פעמוני המזחלת מהפרק הראשון, אך הפעם הוא מנוגן בידי התזמורת כולה. לאחר מכן מתחיל קטע פראי יותר שמלווה על ידי הזמרת ששרה פסאג'ים וירטואוזיים ומהירים, כשברקע נשמעים מוטיבים רבים מהסימפוניה השלישית (הן מהפרק השני והן מהפרק החמישי) בחלילים ובפיקולו. המוזיקה נעשית קודרת ועצובה. לאחר אזכור קצר של מוטיב פעמוני המזחלת, חוזר הנושא הראשי והמלודי, והפעם הוא מפותח בידי הזמרת והתזמורת. לאחר מכן המוזיקה נעשית דומה לקטע הסוער יותר שקדם לו.

אחר כך חוזר מוטיב פעמוני המזחלת שוב, אך הוא גווע במהירות, והנושא הראשי של הפרק חוזר, הפעם בסולם מי מז'ור, כאשר הכינורות והחליל מנגנים נושאים חדשים על רקע הנושא הראשי. לאחר ההקדמה התזמורתית הקצרה, שרה הזמרת את הנושא הראשי בפיאניסיסימו. המוזיקה מקבלת אופי שמיימי, רך ונוגה. לאחר מעבר מינורי קודר במקצת, חוזרת המוזיקה לאופייה האופטימי והצח, ולאחר מכן היא הולכת וגוועת על רקע צלילי הנושא הראשי בקרן האנגלית, וצלילים ארוכים ושקטים בנבל ובקונטרבסים. הפרק נגמר בסולם מי מז'ור, ולא סול מז'ור כפי שהתחיל.

נגינת הפרק אורכת בין 8 ל-9 דקות, והוא הפרק הקצר ביותר בסימפוניה.

טקסט הפרק הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט שאותו שרה זמרת הסופרן בפרק הרביעי לקוח מתוך קובץ שירי העם הגרמניים קרן הפלא של הנער, שאותו הלחין מאהלר כמה שנים לפני כן; הוא שילב מספר שירים שהלחין בארבע הסימפוניות הראשונות שכתב. שמו של השיר בפרק הרביעי של הסימפוניה הוא: "החיים בשמיים" ("Das himmlische Leben").

בטקסט של השיר מופיעים רמזים ואזכורים רבים של דמויות ואמונות מן הנצרות: השה התמים שיוחנן המטביל משלח לחופשי הוא ישו, שמשפחתו נסה בטרם לידתו מפני הורדוס, שציווה להמית את כל הילדים מתחת לגיל שנתיים בבית לחם וסביבתה, לאחר שנודע לו מפי החכמים כי מלך היהודים עתיד להיוולד שם‏[9]. יוחנן הוא שהודיע לעם את גדולת ישו, שבו ראה מושיע ובן האלוהים‏[10]. השור המכונף הוא סמלו של לוקאס, אחד מארבעת השליחים, תלמידיו של ישו. פטרוס, הידוע גם בשם שמעון כיפא, מראשוני תלמידיו של ישו, היה דייג בכנרת, וישו קרא לו לבוא עמו לדוג בני אדם‏[11]. בנצרות הקתולית נאסר על אכילת בשר ביום שישי שבו נצלב ישו ועל כן מקובלת אכילת דגים ביום זה‏[12]. מרתה, הטבחית המבשלת את הדגים שפטרוס דג, אירחה את ישו בביתה ודאגה לכל מחסורו בשעה שאחותה מרים ישבה לרגליו ושמעה את תורתו. מרתה ביקשה מישו שיאמר לאחותה לעזור לה בעבודתה, אך הוא שיבח את מרים, ש"בחרה בחלק הטוב אשר לא יילקח ממנה"‏[13].

כאמור, למרות שהזמרת מצוּוָה לשיר את השיר בצורה טהורה וילדותית "ללא כל פרודיה", לבקיאים באמונות ובמסורת הנוצרית השיר הוא בפירוש פרודיה לגלגנית, המבקרת בגלוי את חיי האושר בשמים. האירוניה הנוקבת שבשיר מופיעה פעמים רבות, כמו למשל בחפזונם של ארנבות וצבאים להישחט ולעלות על שולחן הסעודה, או בשמחת הדגים השוחים בחדווה אל מותם בידי פטרוס הדייג, בלוקאס המוביל את השור, שהוא סמלו, אל המשחטה "ללא דאגה, כבקי ורגיל", ביהירותם של המתגאים בחלק שנפל להם בנעימים, ארוחות פאר ללא טרחה, מוזיקה שאין דומה לה, שירה וצחוק ומחולות אין קץ - כל גמולם של אותם אנשים, שמלאכים וקדושים עומדים עליהם לשרתם לאחר מותם. אכן, מה טוב ומה נעים למות, אם היית צדיק כל ימיך עלי אדמות! זו למעשה מסקנת השיר, שמעניין להשוותו לטקסט, בחלקו של פרידריך גוטליב קלופשטוק (Friedrich Gottlieb Klopstock) ובחלקו של מאהלר עצמו, בפרקים הרביעי והחמישי של הסימפוניה השנייה. גם טקסט זה מדבר על האמונה בחיים שלאחר המוות, שהדובר חתר ועמל לזכות בהם, אך אור הנצח שהוא מדבר עליו נוגע לנפש ולרוח, ואין בו אותה נימה זחוחת דעת ויהירה שבטקסט של הסימפוניה הרביעית, על התיאור המפורט של חיי התענוגות החומרניים והשטחיים בגן העדן שהוא כולל.

הפרק חמישי
תווים תרגום לעברית המקור הגרמני
פרק רביעי

הדף הראשון בפרק הרביעי


תענוגות שמיימיים מנת חלקנו,
מהנאות ארציות התנערנו.
שאון ורעש ומהומה
בגן העדן לא נשמע!
שלווה ורוגע נחלתנו.
חיינו עתה כחיי מלאך,
אך ברצותנו נעלוז ונשמח,
נפזז ונרקוד, רגלינו נרים
פינו יפיק אך צחוק ושירים
ופטרוס הקדוש מעל עין יפקח.

יוחנן את השה לחופש שילח
והורדוס אורב לו, ממתין הטבח.
שה רך ותמים,
טלה קט ותמים,
אל מותו בידינו שילחנו.
לוקאס את השור לטבח הוביל,
ללא דאגה, כבקי ורגיל.
נמזג היין, שופע כמים,
חינם יינתן במרתפי השמיים
והלחם מאפה מלאכים.

ירקות אין מספר, מכל סוג ומין,
צומחים בגן הירק השמיימי,
חרשף משובח, קישואים וכרוב
כל שנחפוץ בו, הכל מכל טוב.
מנות גדושות מלוא הצלחת!
עורכים לפנינו להרבות נחת,
אגס ותפוח, אשכולות ענבים,
חיש קל נישאים בידי גננים.
או שמא נחפוץ ארנבות או צבאים
הנה ברחוב הם רצים ובאים!

ואם צום הוא לנו הנה שלל דגים
בדיצה וחדווה לקראתנו שוחים!
פטרוס נחפז אל ברכת השמיים
מטיל חכתו אל המים
ועת עם שללו יבוא בתוך פח,
הטבחית, הן היא מרתה, תמתין במטבח.

ואיזו מוזיקה עלי אדמות
תשווה לאילו המנגינות?
ריבוא בתולות במחול יוצאות
ואפילו אורסולה אינה מתאפקת
בכל קדושתה בחדווה צוחקת.
כי אין מוזיקה עלי אדמות
שתשווה לאלה המנגינות.
ססיליה הקדושה וכל משפחתה
נגני החצר הם לעילא ועילא!
ועת נאזין לזמרת מלאכים
כל חושינו יעורו ואנו שמחים,
נרון עמם ונגילה.


Wir genießen die himmlischen Freuden,
D'rum tun wir das Irdische meiden.
Kein weltlich' Getümmel
Hört man nicht im Himmel!
Lebt alles in sanftester Ruh'.
Wir führen ein englisches Leben,
Sind dennoch ganz lustig daneben,
Wir tanzen und springen,
Wir hüpfen und singen,
Sanct Peter im Himmel sieht zu.

Johannes das Lämmlein auslasset
Der Metzger Herodes d'rauf passet.
Wir führen ein geduldig's,
Unschuldig's, geduldig's,
Ein liebliches Lämmlein zu Tod.
Sanct Lucas den Ochsen tät schlachten,
Ohn' einig's Bedenken und Achten.
Der Wein kost' kein Heller
Im himmlischen Keller
Die Englein, die backen das Brot.

Gut' Kräuter von allerhand Arten,
Die wachsen im himmlischen Garten,
Gut' Spargel, Fisolen
Und was wir nur wollen.
Ganze Schüsseln voll sind uns bereit!
Gut' Äpfel, gut' Birn' und gut' Trauben,
Die Gärtner, die alles erlauben.
Willst Rehbock, willst Hasen,
Auf offener Straßen
Sie laufen herbei!

Sollt' ein Fasttag etwa kommen,
Alle Fische gleich mit Freuden angeschwommen!
Dort läuft schon Sanct Peter
Mit Netz und mit Köder
Zum himmlischen Weiher hinein.
Sanct Martha die Köchin muß sein.

Kein' Musik ist ja nicht auf Erden
Die unsrer verglichen kann werden?
Elftausend Jungfrauen
Zu tanzen sich trauen
Sanct Ursula selbst dazu lacht.
Kein' Musik ist ja nicht auf Erden
Die unsrer verglichen kann werden.
Cäcilia mit ihren Verwandten
Sind treffliche Hofmusikanten!
Die englischen Stimmen
Ermuntern die Sinnen
Daß alles für Freuden erwacht.

ביצועי בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ביצוע בכורה עולמי: 25 בנובמבר 1901, בעיר מינכן, בניצוחו של מאהלר, יחד עם התזמורת הפילהרמונית של מינכן.
  2. ביצוע בכורה באמריקה: 6 בנובמבר 1904, בעיר ניו יורק, בניצוחו של וולטר דאמרוש, יחד עם התזמורת הסימפונית של ניו יורק.
  3. ביצוע בכורה בבריטניה: 25 באוקטובר 1905, בעיר לונדון, בניצוחו של הנרי ווד, במסגרת הפרומס.
  4. הקלטה ראשונה: מאי 1930, בעיר טוקיו, בניצוחו של הידמרו קונויה, יחד עם התזמורת הסימפונית החדשה של טוקיו (זו הייתה ההקלטה הראשונה אי פעם של אחת מהסימפוניות של מאהלר).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פטר עמנואל גרדנויץ, "עולם הסימפוניה", הוצאת מסדה, 1974.
  • ג'ון סטנלי, "מוסיקה קלאסית- גדולי המלחינים ויצירות המופת שלהם", הוצאת "שבא", 1995.
  • פרטיטורה של הסימפוניה, בהוצאת "יוניברסל", 1905.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פטר גרנדוויץ, "עולם הסימפוניה" עמוד 217.
  2. ^ פטר גרנדוויץ, "עולם הסימפוניה" עמוד 219.
  3. ^ פטר גרנדוויץ, "עולם הסימפוניה" עמוד 217.
  4. ^ פטר גרנדוויץ, "עולם הסימפוניה" עמוד 217.
  5. ^ פטר גרנדוויץ, "עולם הסימפוניה" עמוד 219.
  6. ^ פטר גרנדוויץ, "עולם הסימפוניה" עמוד 217.
  7. ^ "סימני מקום" הם מספרים המופיעים בפרטיטורה בתחילת קטעים חדשים, ומשמשים בעיקר כדי להקל על מציאת המקום בעת חזרות התזמורת. בערך הזה סימני המקום הם לפי ההוצאה לאור משנת 1905.
  8. ^ פטר גרנדוויץ, "עולם הסימפוניה עמוד 219.
  9. ^ הבשורה על פי מתי ב:1-18
  10. ^ הבשורה על פי יוחנן, א:6-18
  11. ^ הבשורה על פי לוקאס ה:1-11
  12. ^ [1] מט"ח
  13. ^ לוקאס י:38-42
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg