הסימפוניה השנייה של מאהלר

הסימפוניה השנייה בדו מינור של גוסטב מאהלר, המכונה "התחייה", נכתבה בין 1888 ל-1894 ובוצעה לראשונה ב-1895. מלבד הסימפוניה השמינית, הייתה זו היצירה הפופולרית והמצליחה ביותר של מאהלר בתקופת חייו. אורך היצירה בין 80 ל-90 דקות.

הסימפוניה השנייה כתובה בסגנונו האופייני, הקל לזיהוי, של מאהלר, הן במבנה והן בתזמור. יש בה פאתוס והומור, לגלוג וייאוש, נעימת מחול קלילה וכמיהה לירית, השלמה ותקווה לחיי נצח. הרכב התזמורת גדול מן הרגיל וכולל כלי נשיפה וכלי הקשה מעבר למקובל, נוסף לנבלים ועוגב, ומאהלר אף מרחיב את תחום התזמורת ומשגר קבוצות נגנים אל מאחורי הקלעים. כמה גורמים מייחדים את סימפוניית התחייה מסימפוניות אחרות של התקופה הרומנטית: מספר פרקיה, חמישה, בשונה מארבעה המקובלים, הרכב התזמורת, הגדול מן הרגיל, ושילוב תפקידים ווקאליים (לקול אנושי) לאלט סולו בפרק הרביעי ולסופרן ואלט סולו עם מקהלה בפרק החמישי, על פי דוגמת הסימפוניה הכוראלית של בטהובן. זוהי הסימפוניה הראשונה של מאהלר שכוללת בתוכה גם קולות שירה, והיא פותחת סידרה של עוד שתי סימפוניות (הסימפוניה השלישית והסימפוניה הרביעית) שכתובות גם לקולות שירה בנוסף לתזמורת.

גוסטב מאהלר

מקור היצירה

הסימפוניה החלה את חייה כ-Totenfeier (טקס הלוויה), פואמה סימפונית בפרק אחד, שמאהלר סיים בשנת 1888. את השם לקח מן הפואמה האפית של הסופר הפולני אדם מיצקביץ', בתרגום לגרמנית של חבר נעורים, זיגפריד ליפינר. כאשר ניגן את הפרק היחיד בפסנתר לפני המנצח הנס פון בילוב, שנודע בתמיכתו במלחיני מוזיקה חדשנית, כמו ריכרד שטראוס, הייתה תגובתו של פון בילוב שלילית במופגן.

מאהלר לא נרתע. הוא חזר בהמשך אל הפרק האחד והוסיף לו עוד שלושה, כך שבסוף 1893 היו ארבעת פרקי הסימפוניה, כפי שהם מוכרים כיום, כתובים וגמורים. אז הניח מאהלר את הסימפוניה מידו, בהרגשה שהיא זקוקה לדבר מה נוסף להשלימה, אך ללא ההשראה שתאמר לו מהו הדבר.

במחשבה על סיום מרשים כדוגמת הפרק הכוראלי של הסימפוניה התשיעית של בטהובן, החל מאהלר לחפש טקסט מתאים בספרות העולם, מן התנ"ך ואילך. בפברואר 1894 נפטר הנס פון בילוב ומאהלר הלך להלווייתו. הוא שמע שם את Die Auferstehung (התחייה) של פרידריך גוטליב קלופשטוק (Friedrich Gottlieb Klopstock), בלוויית מוזיקה, והדבר נתן לו השראה להשלמת הסימפוניה שלו בפרק מקהלה מאסיבי, שהטקסט שלו יתבסס על הפואמה של קלופשטוק. התרשמותו הייתה מיידית ומוחלטת, כפי שהסביר שלוש שנים לאחר השלמת הסימפוניה למבקר ארתור זיידל (Arthur Seidl); את הסקיצות הראשונות רשם מיד עם שובו מן ההלוויה, ועבודת היצירה בפועל נעשתה בקיץ הבא, תוך שלושה שבועות. מאהלר העצים את רעיונותיו של קלופשטוק ואף שינה את המסר שלהם בדברים שהוסיף. פסקת המפתח היא כדלקמן:

	Mit Flügeln, die ich mir errungen, in heissem Leibesstreben werd' ich entschweben zum Licht, zu dem kein Aug' gedrungen! Sterben werd' ich, um zu leben! על כנפיים שעמלתי להשיגן אמריא אל על, חותר אל אהבה יוקדת, אל אור, שלא שזפה עוד עין! מות אמות כדי לחיות!

מאהלר הכין תוכנית לסיפור המעשה של היצירה והרצה אותה לפני כמה ידידים. בתוכנית זו, הפרק הראשון מייצג הלוויה ושואל שאלות כגון "האם יש חיים לאחר המוות?"; הפרק השני מעלה זכרונות מימים של אושר בחיי המנוח; הפרק השלישי מייצג דרך מחשבה, הרואה את החיים כפעלתנות חסרת משמעות; הפרק הרביעי הוא משאלה לשחרור מחיים נטולי משמעות; והפרק החמישי, אחרי חזרה של הספקות מן הפרק השלישי והקושיות שבראשון, מסתיים בתקווה נלהבת להתחדשות נצחית, נשגבת, נושא שיופיע לבסוף, בשינוי צורה, במוזיקה של השיר על הארץ.

הוצאה לאור

היצירה פורסמה לראשונה ב-1897 בהוצאת פרידריך הופמייסטר, לייפציג. הזכויות הועברו כעבור זמן קצר ליוזף ויינברגר וב-1898 לאברל ושות'. בשנת 1910 עברו הזכויות להוצאת יוניברסל, שהוציאה מהדורה שנייה באותה שנה. בשנת 1939 עברו הזכויות אל הוצאת בוזי והוקס וממנה, ב-1942, להוקס ובנו. מהדורה שלישית ב-1952 ומהדורה רביעית, ביקורתית, בשנת 1970 יצאו שתיהן בהוצאת יוניברסל. כחלק ממשימת ההוצאה הביקורתית החדשה של מכלול הסימפוניות של מאהלר, שלקחה על עצמה אגודת גוסטב מאהלר, מתוכננת מהדורה ביקורתית של הסימפוניה השנייה בסוף 2007 כמיזם משותף של הוצאת יוניברסל וקרן קפלן.

הוצאות חוזרות של מהדורות קודמות יצאו בדובר וב"בוזי והוקס". קרן קפלן הוציאה מהדורת פקסימיליה עם תוספות ב-1986.

אינסטרומנטאציה

הסימפוניה כתובה לתזמורת, מקהלה מעורבת, שני סולנים, עוגב והרכב מאחורי הקלעים, הכולל כלי נשיפה ממתכת וכלי הקשה.

כלי נשיפה מעץ

• 4 חלילים (כל הארבעה עוברים לפיקולו בשעת הצורך)
• 4 אבובים (אבוב 3 ו-4 עוברים לקרנות אנגליות לפי הצורך)
• 3 קלרניתות ב-סי במול (הקלרנית ה-3 עוברת לקלרנית בס)
• 2 קלרניתות ב-מי במול (קלרנית 2 ב-מי במול עוברת לקלרנית 4)
• 4 בסונים (אחד עובר לקונטרה-בסון)

כלי נשיפה ממתכת

• 10 קרנות ב-פה, ארבע (7-10) מאחורי הקלעים
• 8-10 חצוצרות ב-פה, ארבע עד שש מהן מאחורי הקלעים
• 4 טרומבונים
• טובה

כלי הקשה

(דרושים בסך הכול שבעה נגנים)

• טימפאני (2 נגנים ו-6 טימפאני, בצירוף נגן שלישי בפרק האחרון, לשניים מן התופים של הטימפאניסט השני)
• תופי צד אחדים
• תוף גדול
• מצילתיים
• משולש
• פעמונה
• שלושה מטילי פלדה או פעמונים עמוקים, בלתי מכווננים
• שוט, להצלפה על דופן התוף הגדול
• 2 גונגים (גבוה ונמוך)

כלי הקשה מאחורי הקלעים בפרק 5:

• תוף גדול שמצלתיים מחוברים אליו (לנגינה בידי אותו מתופף), משולש, טימפאני

כלי מקלדת

• עוגב (לנגינה בפרק החמישי בלבד)

קולות

• סופרן סולו (בפרק החמישי בלבד)
• אלט סולו (בפרקים הרביעי והחמישי בלבד)
• מקהלה (בפרק החמישי בלבד)

כלי מיתר

• נבלים I,II (אחדים לכל תפקיד בפרק האחרון וייתכן במקום אחד בסקרצו)
• "ההרכב הגדול ביותר האפשרי של כלי קשת"
  • כינורות ראשונים ושניים
  • ויולות
  • צ'לי
  • קונטרבסים (אחדים עם תוספת דו נמוך)

צורה

ליצירה בצורתה הסופית חמישה פרקים:

1. אלגרו מַאֶסטוזו
2. אנדנטה מודראטו
3. In ruhig fliessender Bewegung (בתנועה זורמת בשלווה)
4. Urlicht (אור קדומים)
5. In Tempo des Scherzos (בקצב הסקרצו)

פרק ראשון

הפרק הראשון, בסולם דו מינור, מזכיר במידה רבה מארש אבל, אם כי הוא עובר כמה הלכי רוח שונים. הוא נושא אופי אלים וזועם.

צורת הפרק הזה עודנה שנויה במחלוקת. אין ספק שהוא כתוב בצורת סונאטה מורחבת, וארגון החלק האחרון, המתחיל ברפריזה מיד לאחר סימן המקום 20 בפרטיטורה, נראה בבירור. קבוצת הנושא הראשון כוללת את הנושא הפותח את הפרק בקונטרבס ואת הקינה לכלי נשיפה מעץ המופיעה מיד אחריו, וקבוצת הנושא השני מוצגת בסולם מי מז'ור הרחוק בכינורות בסימן 3. מכאן ואילך קשה לקבוע, אם יש שם תצוגה שנייה, קטע פיתוח גדול (או שניים), או שילוב כלשהו שלהם. מקרא אפשרי הוא של שתי תצוגות, שהשנייה בהן מתחילה בסימן 4 וקטע פיתוח ארוך המתחיל אחרי סימן 9. הפיתוח מציג מספר רעיונות, שיופיעו בשלב מאוחר יותר בסימפוניה, ביניהם נושא המבוסס על מוטיב דיאס אירה בקנטוס פלאנוס.

מאהלר משתמש במסגרת טונאלית השונה מזו המקובלת בדרך כלל בצורת הסונאטה הקלאסית השמרנית. הנושא המשני, המוצג לראשונה במי מז'ור, פותח את הצהרתו השנייה בדו מז'ור, סולם שאיננו צפוי להופיע בו עד לרפריזה. דווקא ההצהרה ברפריזה, למרבה האירוניה, היא במי מז'ור המקורי. היעד הסופי של הסימפוניה, מי במול מז'ור, נרמז חטופות אחרי סימן 17, בנושא בחצוצרות שיחזור בפינאלה.

לאחר פרק זה, דורש מאהלר הפסקה בת חמש דקות לפני הפרק השני. כיום כמעט אין מקיימים הפסקה זו; אך במקרים רבים באים המנצחים לקראת מאהלר למשך כשתיים-שלוש דקות, בשעה שהמקהלה, האמורה להופיע בהמשך הסימפוניה, נכנסת ותופסת את מקומה על הבמה.

פרק שני

הפרק השני הוא לנדלר (מעין ואלס בסגנון אוסטרי-עממי) מעודן בלה במול מז'ור, עם שני קטעים מנוגדים של מוזיקה קודרת יותר במידת מה. הפרק האיטי הזה כשלעצמו מנוגד לשני הפרקים הסמוכים אליו. מבחינה מבנית, זהו אחד הפרקים הפשוטים ביותר של מאהלר במכלול יצירתו. מבחינה תוכניתית הוא בא לתאר זכרונות שמחים בחיי המנוח.

הפרק מתחיל בנושא מעודן וחינני בכלי הקשת במקצב 3/8. הנושא מופיע תחילה בכל כלי הקשת ואחר עובר מקבוצה לקבוצה, זו מתחילה ואחרת משלימה. מעט לפני סימן 3 מצטרף החליל הראשון לכלי הקשת ואז, בסימן 3, מופיע נושא שני בעל אופי שונה בסי מז'ור. הקרן נכנסת בנושא סטקטו על צליל אחד, חוזר ונשנה בחלקי 16. הכינורות הראשונים מצטרפים בטריולות, גם הן בסטקטו, היוצר ניגוד מה לרוך ה"עגול" של הנושא הקודם. בהדרגה מצטרפים שאר כלי הקשת, כולם בפיאניסימו. האווירה רוויה מתח ודרמה, שונה מאוד מזו של נושא הלנדלר הראשון. אל קטע זה של הכנה דרמטית נכנסים כלי הנשיפה מעץ, תחילה חליל ובעקבותיו קלרניתות, אבובים ובסונים בנושא השני, ושני נבלים מצטרפים לליווי הטריולות החרישי. הנושא בכלי הנשיפה איננו מתפתח ממש ונשאר תלוי באוויר, ללא סיום מוגדר. הליווי מתמעט, נעשה חרישי ואיטי עד שהוא מסתיים בצלילים בודדים של הכינורות לקראת סימן 5. הוויולות נכנסות שוב בלה במול מז'ור ומכינות את הופעת הנושא הראשון בכלי הקשת. גליסנדי תורמים לאופי הקליל והרגשני, נוסח אולם ריקודים, של נושא הלנדלר. לקראת סימן 6 דועך הנושא הראשון בפיאניסימו ובבת אחת מתפרץ נושא הטריולות השני, בסי מז'ור, בפורטיסימו בכלי הקשת בלוויית בסונים. בניגוד להופעתו הראשונה, החרישית, הפעם הוא רוגש, אנרגטי וכולל גם כלי נשיפה ממתכת ובהמשך גם כלי הקשה. הדינמיקה מתחלפת במהירות, מפורטה לפיאנו ומפורטיסימו לפיאניסימו סוביטו, וחוזר חלילה. פיתוח אקספרסיבי בכינורות הראשונים ובחלילים נפסק בטריולות תזזיתיות ומקוטעות, המובילות, בסימן 12, אל החזרה ללה במול מז'ור ולנושא הראשון, בפיאניסימו. כאן מופיע הנושא בוויולות והכינורות מלווים בפיציקטו. שאר כלי התזמורת מצטרפים בהדרגה ומסימן 14 הולך הקצב ומואט בהוראה מפורשת ("לא למהר, לעצור!") ובתוספת גליסנדי משתפכים עד לדעיכה הדרגתית והיעלמות עד לסיום הפרק.

פרק שלישי

הפרק השלישי הוא סקרצו בדו מינור. הוא נפתח בשתי נקישות טימפאני חזקות וקצרות. אחריהן באות שתי נקישות חלשות יותר ובהמשך נקישות חרישיות עוד יותר, המספקות את הליווי הריתמי לפרק זה, המכיל, בין היתר, אזכורים למוזיקת עם יהודית. הפרק מבוסס על המוזיקה שמאהלר כתב ל"דרשת אנטוניוס מפדואה לפני הדגים" מתוך "קרן הפלא של הנער", שאותה חיבר מאהלר כמעט במקביל לסימפוניה. הנושא מתפתח בלגאטו בחלקי שישה-עשר (Sehr Gemutlich, Nicht eilen - נינוח מאוד, ללא חיפזון) בכינורות, בליווי אקורדים שבורים בפיציקטו בוויולות, צ'לי וקונטרבסים. המלודיה עוברת אל כלי הנשיפה מעץ - תחילה קלרניתות ואחר חלילים בליווי פיציקטו בכלי הקשת עד סימן 29, שם חוזרת הנעימה, בפיאניסימו, אל הכינורות ואילו כלי הנשיפה, עכשיו גם בסונים וטרומבונים, מצטרפים אל שאר כלי הקשת בשמיניות מקוטעות בסטאקאטו. בהמשך מצטרפים לנעימה הראשית אבוב וקלרנית לסירוגין. הקלרנית במי במול נכנסת בהוראה מפורשת - "בהומור", שיותר מבדיחות דעת יש בו סרקזם מר ונשכני.

חילופי אווירה מהירים מאפיינים פרק זה לכל אורכו - מפיאניסימו חרישי אל פורטיסימו זועק, משלווה לירית אל תרועות חצוצרה וקרנות ושריקות פיקולו, מפשטות של שיר ילדים אל לגלגנות מרירה ונוקבת, תוך שימוש מיומן בכל כלי התזמורת, המשלימים ונוגדים זה את זה, לפי הצורך. התמורה הפתאומית באה לביטוי במקומות שונים, בין השאר לפני סימן 43: קטע מודולציה של האטה ופיאניסימו, הדועך אל מוטיב יורד שכלי הקשת, בקבוצות מצומצמות כדי מחצית, מנגנים בזה אחר זה, מול צלילי הנבל העולים בדימינואנדו עד לפיאניסיסימו, מסתיים בהתפרצות של הקונטרבסים והקונטרבסון בפורטיסימו אל הקטע הבא, בדו מז'ור, בחזרה לטמפו שלפני ההאטה ובאופי שונה לחלוטין - נמרץ ורוגש. הכינורות יורדים מפסגת המנעד בגליסנדו וכלי הנשיפה מעץ מובילים במעבר מזהיר של חלקי 32 גבוהים בפורטיסיסימו אל דו מינור. הפיקולו והבסון נכנסים בנושא חדש בליווי כלי הקשת. הוויולות מצטרפות לכלי הנשיפה בסימן 46. הקטע חדור אווירה היתולית, המודגשת בהוראה "בהומור" לקלרניתות.

מאהלר כינה את שיאו של הפרק, המופיע סמוך לסוף, לעתים "זעקת יאוש" ולעתים "שוועת מוות". אחריה מגיע הפרק לסיומו החרישי ומפיציקטו יחיד בקונטרבסים הוא עובר ללא הפסקה אל הפרק הרביעי, "אור קדומים".

פרק רביעי

הפרק הרביעי, "אור קדומים" (Urlicht) הוא שיר מתוך "קרן הפלא של הנער", לקול אלט, המהווה הקדמה לפינאלה בדומה לרצ'יטטיב של הבס בסימפוניה התשיעית של בטהובן. השיר, שראשיתו וסיומו בסולם שאינו שכיח, רה במול מז'ור, עם מודולציה קצרה ללה מז'ור, ממחיש את הכמיהה לשחרור ממכאובי העולם ומוביל ללא הפסקה למענה שבפינאלה.

פרק חמישי

הפינאלה הוא הפרק הארוך ביותר; בביצוע טיפוסי הוא נמשך למעלה מחצי שעה. הוא מתחלק לשני חלקים גדולים, שהשני בהם מתחיל בכניסת המקהלה וצורתו מוכתבת על ידי הטקסט של פרק זה. החלק הראשון אינסטרומנטאלי, אפיזודי מאוד, מכיל קשת רחבה של הלכי רוח, קצבים וסולמות, והרבה מן החומר שלו מבוסס על דברים שנשמעו בפרקים הקודמים, אף כי בה בעת הוא שומר ברפיפות על עקרונות צורת הסונאטה. נושאים חדשים מופיעים, חוזרים על עצמם ומשתנים.

הפרק נפתח במבוא ארוך, המתחיל ב"זעקת היאוש" שהייתה שיאו של הפרק השלישי ונמשך בתצוגה שקטה של נושא, החוזר ומופיע כמוזיקה מבנית בפרק המקהלה, ובקריאת קרנות מאחורי הקלעים. קבוצת הנושא הראשון מביאה שוב את נושא ה"דיאס אירה" מן הפרק הראשון, ממשיכה בהצגת נושא "התחייה", שבו תשיר המקהלה את המילים הראשונות שלה, ומסיימת בתרועת חצוצרות. הנושא השני הוא רצ'יטטיב תזמורתי ארוך, המספק את המוזיקה לסולו האלט בחלק המקהלה. התצוגה מסתיימת בהופעה מחודשת של קבוצת הנושא הראשון. פרק הפתיחה הממושך הזה משמש להצגת מספר נושאים, שייעשו חשובים בחלק המקהלה של הפינאלה.

סעיף הפיתוח הוא מה שמאהלר מכנה "מארש המתים". נוסף לפיתוח נושאי ה"דיאס אירה" והתחייה ומוטיבים מזעקת היאוש הפותחת, הסעיף הזה גם מביא באופן אפיזודי מספר נושאים אחרים המבוססים על חומר קודם. הרפריזה חופפת למארש, ורק קטעים קצרים של קבוצת הנושא הראשון נזכרים שוב. הרצ'יטטיב התזמורתי מופיע במלואו ברפריזה, מלווה הפעם בהתפרצויות של קבוצת כלי נשיפה ממתכת וכלי הקשה מאחורי הקלעים. המוזיקה עולה עד לשיא, המוביל לחזרה על סעיף הפתיחה של המבוא. תרועת הקרן מתרחבת ל"קריאה הגדולה" של מאהלר, מעבר אל תוך סעיף המקהלה.

טקסט

פרק רביעי

הערה: הטקסט תורגם מן הטקסט הגרמני המקורי של "קרן הפלא של הנער". התרגום לעברית שומר במידת מה על החריזה המקורית אך איננו מותאם למוזיקה.

פרק רביעי, תחילת הסולו של האלט
תרגום לעברית	המקור הגרמני
אור קדומים ורד אדמוני! עמוק, כה עמוק יגוני! עמוק, כה עמוק מכאובי, לשמיים נכסף לבבי. אל שביל רחב שם הוליכוני רגלי, ומלאך קט אז בא, "לך!" ציווה הוא עלי. אך לא, לא אפנה, לא אשוב לאחור. מן האל באתי ואליו אחזור! האל הטוב אור יתן לי, זעיר, אל חיי נצח ברוכים דרכי להאיר.	Urlicht O Röschen roth! Der Mensch liegt in größter Noth! Der Mensch liegt in größter Pein! Je lieber möcht ich im Himmel sein. Da kam ich auf einen breiten Weg: Da kam ein Engelein und wollt’ mich abweisen. Ach nein! Ich ließ mich nicht abweisen! Ich bin von Gott und will wieder zu Gott! Der liebe Gott wird mir ein Lichtchen geben, Wird leuchten mir bis in das ewig selig Leben!

פרק חמישי

הערה: שמונה השורות הראשונות לקוחות מן הפואמה Die Auferstehung מאת פרידריך גוטליב קלופשטוק. מאהלר השמיט את ארבע השורות האחרונות של פואמה זו וכתב את השאר בעצמו (החל בO glaube - )

הפרק חמישי
תווים	תרגום לעברית	המקור הגרמני
פרק חמישי, כניסת המקהלה	התרומם, שוב והתרומם אפרי, קום ועלה מרגע של מנוח! חיי עד, חיים לנצח יתן לך זה שקראך אליו. לפרוח שוב נבראת! אלוהי קציר אותנו יאלם כעומרים ויקבצנו, המתים. האמן, לבי, האמינה כי דבר לך לא אבד, כי שלך הוא כל שחפצת שלך כל שאהבת, למענו לחמת. האמינה, כי לא לשווא נוצרת, כי לא לשווא חיית וסבלת. כל שנברא חייב לגווע, כל שגווע יקום שוב ויחייה. אל נא תרעד עוד, לחיים קום ועלה! מכאוב, המכרסם בכל, ממך אני נגזל בחוזק יד! מוות, שליט אין מצרים, הנה עתה נוצחת. כנפיים לי השגתי ובהן בחתירה לאהבה יוקדת אמריא אל על, אל אור שלא שזפה עוד עין. כנפי אהבתי גדלות, נושאות אותי אל על. עת למות כדי לחיות. התרומם, שוב והתרומם לבי ובן רגע כל שלמענו סבלת לאל מרום ינהלך.	Aufersteh'n, ja aufersteh'n Wirst du, Mein Staub, Nach kurzer Ruh'! Unsterblich Leben! Unsterblich Leben wird der dich rief dir geben! Wieder aufzublüh'n wirst du gesät! Der Herr der Ernte geht und sammelt Garben uns ein, die starben! O glaube, mein Herz, o glaube: Es geht dir nichts verloren! Dein ist, ja dein, was du gesehnt! Dein, was du geliebt, Was du gestritten! O glaube Du wardst nicht umsonst geboren! Hast nicht umsonst gelebt, gelitten! Was entstanden ist Das muß vergehen! Was vergangen, auferstehen! Hör' auf zu beben! Bereite dich zu leben! O Schmerz! Du Alldurchdringer! Dir bin ich entrungen! O Tod! Du Allbezwinger! Nun bist du bezwungen! Mit Flügeln, die ich mir errungen, In heißem Liebesstreben, Werd'ich entschweben Zum Licht, zu dem kein Aug'gedrungen! Mit Flügeln,die ich mir errungen Werde ich entschweben. Sterben werd'ich, um zu leben! Aufersteh'n, ja aufersteh'n wirst du, mein Herz, in einem Nu! Was du geschlagen zu Gott wird es dich tragen!

ביצועי בכורה

• ביצוע בכורה עולמי (שלושת הפרקים הראשונים בלבד): 4 במרץ 1895, ברלין, בניצוח המלחין על הפילהרמונית של ברלין.
• ביצוע בכורה עולמי (מלא): 13 בדצמבר 1895, ברלין, בניצוח המלחין.
• ביצוע בכורה בארצות הברית: 8 בדצמבר 1908, ניו יורק, בניצוח המלחין.

ביצועים בישראל

• ביצוע בכורה בישראל בנובמבר 1949, התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח ליאונרד ברנשטיין, עם המקהלה הקאמרית תל אביב, "האורטוריה הישראלית" והסולניות יוספה שוקן, סופרן ואמה שאבר, מצו סופרן.
• התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח ליאונרד ברנשטיין, ביצוע חגיגי באמפיתיאטרון הר הצופים ב-11 ביוני 1967, מיד אחרי מלחמת ששת הימים.
• התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח גוסטבו דודאמל, 13 בדצמבר 2007, במסגרת חגיגות היובל להיכל התרבות.
• התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח הרברט בלומשטדט עם רות ציזק - סופרן,גרהילד רומברגר מצו-סופרן, המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני בשיתוף עם המקהלה הקאמרית של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ומקהלות אורחות בהדרכת רונן בורשבסקי. 3-7 במאי 2011 בהיכל התרבות ובאודיטוריום חיפה במסגרת 100 שנה למותו של מאהלר.

נוסף לביצועים אלה ניגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית את הסימפוניה עוד מספר פעמים. גם תזמורות אחרות בישראל ביצעו את הסימפוניה ה-2 של מאהלר: גארי ברתיני ניצח בשנות ה-80' על תזמורת רשות השידור/ירושלים.

מקורות

• ספריית גוסטב מאהלר וחוקר מאהלר אנרי-לואי דה לה גראנז', מתוך אתר http://www.andante.com/profiles/
• פרטיטורה של הסימפוניה השנייה של מאהלר, הוצאת בוזי והוקס.

קישורים חיצוניים

• ניתוח היצירה מאת פארקס גרנט (אנגלית)
• הערות על היצירה, classicalnotes.net
• סיום הסימפוניה בניצוחו של לאונרד ברנשטיין, youtube.com

הערות שוליים

ערך מומלץ