רכישת שפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח רכישת שפה מתאר שתי תופעות שונות זו מזו מהותית מבחינת המנגנונים הקוגניטיביים המעורבים בהן:

  1. רכישת שפת אם, המתרחשת עד גיל עשר לערך
  2. רכישת שפה זרה, שהיא לימוד שפה בשלב חיים מאוחר יותר.

ערך זה ידון ברכישת שפת אם.

התפתחות שפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שישנן כ- 10,000 שפות בעולם, אופן רכישת השפה של ילדים זהה עבור כל השפות האנושיות‏[1]. גילאי הינקות והילדות המוקדמת הם תקופה קריטית לרכישה של שפת אם באופן מלא ושוטף‏[2]. לאחר מכן תהליכי רכישת השפה הופכים להיות מאומצים ומוגבלים יותר במידת היעילות שלהם.

התפתחות שפתית מתרחשת באופן טבעי ובדרך בלתי פורמלית על ידי כל אדם החיי בסביבה אנושית. תהליך התפתחות השפה והדיבור כוללת את ההתפתחות המוטורית המשחקית, השכלית והתפתחות האכילה (היבטים מוטוריים של הדיבור המתפתחים בעקבות האכילה והבליעה והיבטים תקשורתיים המתפתחים דרך משחק ודיבור עם דמויות מחיי הילד.)

בתהליך ההתפתחות השפתית רוכש הילד כישורי תקשורת; כישורים אלה כוללים הפקת שפה דבורה, הגיית צלילים באופן מובן לסובבים אותו, שימוש תקין בקול ושטף דיבור, וכן את הבנת הדיבור של הסובבים אותו (רימל,2012). במישור יחסי האם והילד, צורת הדיבור המכונה שפת האימהות (motherese) מועילה לילד לקלוט את השפה, בהיותה מוכוונת במיוחד כלפיו, באיטיותה, בגובה הצליל, בפשטותה, ובחזרות שבה.[דרוש מקור]

שפתו של הילד מתפתחת במהלך המשחק שבמהלכו הוא לומד מילים חדשות המגדילות את אוצר מילותיו ומשפרות את כושר ביטויו‏[3].

השלבים בהתפתחות השפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישת השפה נעשית על פי סדר התפתחות נורמלי ואוניברסלי, עם שינויים בהתאם לשפה הספציפית(חצרוני,2010).

בתהליך ההתפתחות שפה נורמטיבית הופכת התנהגות התינוק כבר בחודשים הראשונים לחייו להתנהגות תקשורתית, וזו ממשיכה להתפתח לאורך כל חייו (חצרוני, 2010). התפתחות השפה הנורמטיבית מורכבת מחמישה שלבים עיקרים (צור,2003; רימל,2012):

השלב הקדם מילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הקדם מילי מתחיל בלידה וממשיך עד גיל שנה (0-12 חודשים). כבר מלידתו יודע התינוק להשתמש בבכי. רוב התינוקות יודעים כבר בגיל חודשיים להביע קולות של עונג וסיפוק ובשלבים מאוחרים יותר מתחילים למלמל. התינוק מחקה צלילים ומפיק צלילים שפתיים (ב',פ) ולשוניים(ת,ד). במהלך תקופה זו התינוק מבחין בין קולות נעימים לקולות כעס ולומד להבין מספר מילים משמעותיות. תקופה זו מסתיימת עם הופעת המילים הראשונות.

השלב החד מילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב זה מתרחש בין הגלאים 12-18 חודשים (שנה עד שנה וחצי), מרגע שהתינוק מתחיל להגות מילים בודדות. רק בגיל שנה לערך (בנות מקדימות בדרך כלל במעט ובנים מאחרים בדרך כלל במעט) מבוטאות מילים ראשונות, והן מתייחסות לקרובי משפחה ("אבא" ומאוחר יותר "אמא" ו"טטה" עבור סבתא) וגם לחפצים או תחושות ("יופי"). במהלך תקופה זו התינוק מזהה חפצים ומכנה אותם בשמם.

אוצר המילים נרכש בקצב איטי למדי עד גיל שנה וחצי לפחות. בשלב זה התינוק מבין כ-50 מילים ומפיק 3-20 מילים בודדות. המילים המופקות לא תמיד מובנות, ולעתים קיימת השמטה של צלילים בתחילת המילה.

כאשר הילד מתקרב לגיל שנתיים או מעט אחרי גיל זה, מבחינים בין שני סגנונות יסודיים של דיבור בשלב הראשון. יש ילדים המשתמשים בסגנון התייחסותי, כלומר להתייחס לעצמים ולהתרחשויות ("חתול", "כלב"), ואילו ילדים אחרים בעיקר מתייחסים לשמות גוף ("אני", "שלי"). הסגנון ההתייחסותי מקושר בדרך כלל להורים משכילים המעודדים דיבור והתייחסות לסובב[דרוש מקור].

השלב הרב מילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הרב מילי מתרחש בגיל שנתיים-שלוש. הוא מתרחש בעקבות פרץ לקסיקלי, שבו המילים הולכות ונרכשות במהירות, כשהילד בסקרנותו מנסה להמריץ את התהליך ככל האפשר. בשלב זה הפעוט מבין כ-1000 מילים, מבין מושגים בסיסים ומפשטים והוראות הבניות מ2-3 שלבים.

זהו שלב בו הילד עובר לצרף מילים, ומביע רעיון משמעותי. התינוקות לומדים להשתמש בצירוף של שתי מילים אם עד אז המילה "אבא" יכולה לומר שאבא הגיע, שאבא אהוב, או שהחפץ שייך לאבא, עתה הם כבר יודעים לצרף מילה למילה. לאחר מכן הילד מפיק מבע תלת מילי, משפטים הבנויים מ3-4 מילים מפיק כ-300 מילים. בשלב הזה הדיבור מובן ב70% לסביבה הקרובה. בתחילה רצפי המילים אינם מנסחים משפטים שלמים כיאות אלא בקיצור נמרץ, בצורה מעין טלגרפית.

השלב הדקדוקי המוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב המתרחש בין הגלאים 3-4 שנים. השלב הזה מציין תקופה פעילה מאוד ברכישת השפה, בו לומדים הילדים לעשות שימוש בצורנים דקדוקיים ולהרכיב משפטים מורכבים.

בתקופה זאת הילד מתחיל לצרף מילים למשפטים. הילד מביע כ1000-1500 מלים, ומסוגל לבנות הגדרות, ומשפטים ארוכים ומרכבים, ומדבר על רגשות וחוויות.

השלב הדקדוקי המאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב זה מתרחש בין הגילאים4-6 שנים. בשלב זה שפתו של הילד נעשית מורכבת יותר, אוצר המילים מתרחב, הילד מבין מילים נדירות יותר שמביעות רעיונות מורכבים יותר. הילד מבין דיבור מרומז ועקיף, מפתח מודעות פונולוגית. לרוב אינו טועה בשימוש צורות זכר ונקבה.

בגיל 6 אוצר המילים האקטיבי שלהם כבר מתקרב ל-2,500 מילים, אם כי ההבדלים בין שכבות סוציו-אקונומיות עשויים להיות גדולים מאד, עד פי שניים לערך[דרוש מקור].

שגיאות נפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיאות קיטוע - לא תמיד מסוגלים ילדים לשים רווח במקום הנכון בין מילה למילה. למשל, "קונגר" במקום "קום כבר".

צמצום יתר - המילה מסמלת לילד פחות ממה שהיא אמורה לסמל. דבר זה קורה, לשם דוגמה, כשהמילה "מכונית" מתייחסת בעיניו רק למכונית צעצוע.

הרחבת יתר - המילה מסמלת לילד יותר משאמורה לסמל. למשל, שימוש במילה "מכונית" כדי לתאר גם רכבת.
ישנה סברה שכאשר הילד משתמש במילה הלא נכונה, לרוב הוא עושה זאת לא משום שהוא טועה בה, אלא מפני שבהיעדר שליטה במילה המדויקת, אין לו דרך אחרת לבטא את רצונו.

הסדרת יתר - שימוש של ילדים בכללים דקדוקיים גם במקרים יוצאים מן הכלל, כמו במקרה שבו ילד יאמר "אישות" כריבוי של "אשה". הסדרת היתר היא שגיאה המראה דווקא על התפתחות בחשיבתו של הילד. הוא למד את הכללים והוא מבקש ליישמם.

כלי עזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי עזר חשובים ללימוד שפה הם מיפוי מהיר, יכולתם של ילדים לנחש מובנה של מילה לפי הקשרה, העדפת שם העצם על שם התואר, ילד שאמו מצביעה על חתול ואומרת "חתול", יבין שמילה זו אינה מסמלת את צבע החתול אלא את שמו, ניגוד לקסיקלי - ילד שכבר מכיר את המילה "חתול", ואמו מצביעה על החיה ואומרת לו "לבן", יוכל להסיק שהמילה "לבן" אין פירושה גם כן "חתול", אלא היא מסמלת דבר מה אחר.

תאוריות על רכישת שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן תאוריות שונות בנוגע לרכישת השפה, החל מהתאוריות הנייטיביסטיות המניחות כי תהליך רכישת השפה מותנה בהתפתחותם של מנגנונים ביולוגיים ועד לתאוריות הסביבתיות לפיהן התפתחות השפה מקורה בתהליכי אינטראקציה שונים בין הילד וסביבתו. מרבית התאוריות היום משלבות בין שתי הגישות הללו. החוקרים מסכימים כי לסביבה משקל רב בלמידת השפה, וכן שקיים משהו טבוע במוחו של הילד כדי שתתאפשר למידתה.

הגישה הביהביוריסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה זו טוענת כי בדומה להתנהגויות אחרות אפשר לראות גם את התפתחות השפה כתהליך של התניה, הילד נולד כלוח חלק והסביבה אחראית על התפתחות שפתו בתהליכים של התניה קלאסית ואופרנטית. לפי גישה זו אומנם קיימים מבנים מולדים כמו כלי הדיבור ומבנים נוירולוגיים שהילד מביא עימו לתהליך רכישת השפה, אך מעבר לכך רכישת השפה נלמדת בתהליכים של חיקוי הסביבה וקבלת חיזוקים. סקינר טען, כי הורים מתנים את ילדיהם התניה אופרנטית כדי שידברו. תשומת לבם מחזקת את התינוק במלמולו, התכיפות המוגדלת של המלמול מגדילה את הסיכוי שהתינוק יאמר דברים הנשמעים כמילים. הילד מגיב בחזרה על מה שנשמע להורים כמילים וכך נכנסות "מילים" למלאי ההתנהגויות המילוליות של התינוק. סקינר טוען כי הדקדוק של השפה נרכש באמצעות חיזוק דומה.

הגישה הנייטיביסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה זו מתמקדת בגורמים מולדים, בעלי בסיס ביולוגי, המאפשרים את רכישת השפה. חומסקי חולל בשנות החמישים שינוי חד בתפיסה וטען, בניגוד לגישה הביהביוריסטית, כי חלק מן המוח מותאם במיוחד ללמידת שפה. לטענתו ישנם כשרים מולדים לרכישת שפה, המאפשרים לילדים קטנים לגזור את כלליה של כל שפה מדוברת. כשרים אלה כונו "אמצעי רכישת שפה". בעזרת מנגנון זה יש לילד ידע על עקרונות השפה וכך הילד מסוגל לזהות את החוקיים הדקדוקים גם לפי מדגם מצומצם יחסית של דוגמאות. שורה של טענות מחזקת סברה זו:

  • ילדים לומדים שפה בפרק זמן קצר
  • נראה כי ילדים לומדים שפה ללא קושי
  • ילדים לומדים שפה ללא הוראה מסודרת
  • ילדים יוצרים צורות לשוניות בעלות חוקיות שלא שמעו מהמבוגרים שסביבם.
  • ילדים אומרים מספר עצום של מילים, ולא ייתכן שכל אחת נלמדה באמצעות חיזוק (כפי שטוענות התאוריות הסביבתיות). הורים אינם נותנים חיזוקים שליליים על דקדוק לא נכון, משום שהבעת המילים בידי ילדם חשובה להם הרבה יותר מאשר הדקדוק. אף על פי כן, ילדים רוכשים דקדוק.
  • כמות הכללים הנדרשים ללימוד שפה גדולה בהרבה ממה שניתן ללמד באמצעות חיזוקים בלבד. גם יכולת החיקוי אינה נותנת הסבר מספק, שכן ילדים מסוגלים לבטא משפטים שלא שמעו מעולם.
  • התפתחות השפה ושלבי הלימוד הם אוניברסליים בכל התרבויות. גם צורות תחביריות יסודיות בשפה הן אוניברסליות. לעומת זאת, חיות לא הצליחו ללמוד שפה אלא בצורה מוגבלת ביותר.
  • חיזוק לתאוריות הנייטיביסטיות היא ההתייחסות לכך שהתפתחות השפה והדיבור נעשית בשלבים, ניתן לדבר על שלבים צפויים, כאשר לעתים קיימת ביניהם חפיפה. בנוגע להופעת השלבים ישנה שונות רבה בין הילדים, יהיו כאלה שיאריכו שלב אחד או יקצרו שלב אחר. למרות זאת, התפתחות השפה והדיבור היא אוניברסלית והדבר מעיד על קיומו של מרכיב גנטי במין האנושי ועל תהליך הבשלה ביולוגי שאחראים לרכישת שפה ודיבור.
  • "ילדי יער" שעברו את התקופה המכריעה מבלי ללמוד שפה, אינם מסוגלים עוד ללמוד אותה. גם דוברי שפות מתקשים מאוד לרכוש שפה חדשה אחרי הבגרות המינית. דבר זה מעיד שיש מנגנוני מוח ללימוד לשון חדשה המותאמים במיוחד לתקופת הינקות.

ידוע על התפתחותה העצמאית של שפת סימנים בניקרגואה. בארץ זו לא הייתה שפת סימנים תקנית עבור חירשים. התוצאה הייתה גדילתם של חירשים נעדרי יכולת תחבירית-דקדוקית. ניתן היה ללמד אותם בבגרותם אוצר מילים אך לא כללי דקדוק. לעומת זאת, התברר כי חירשים ששהו זה בחברת זה במוסדות הצליחו לפתח שפה של ממש, בעלת כללים דקדוקיים הדומים לאלו של שפות טבעיות. התרחשות דומה נצפתה בקרב חרשים בדואים בנגב שגם אצלם התפתחה שפת סימנים באופן ספונטני.

גישת הרשתות העצביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם גישה זו מדברת על כך שישנם מבנים גנטיים- קוגניטיביים חיוניים לרכישת שפה, אך בניגוד למודל שהציע חומסקי גישה זו מדברת על מודל עצבי כללי ולא על מערכת קוגניטיבית מיוחדת לרכישת שפה. לפי מודל זה רשתות עצביות נוצרות בהשפעת גירויים חוזרים ונשנים, ובהקשר של שפה הגירויים הקוליים מהסביבה והניסיונות של הילד להפיק קולות יוצרים קשרים עצביים. על ידי יצירת הרשתות מתאפשרת יצירת אין סוף משפטים בהקשרים שונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  2. ^ Hensch, T. K. (2003). Controlling the critical period. Neuroscience research,47(1), 17-22.‏
  3. ^ קבלסון, א. (2005). התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך. מאתר פסיכולוגיה עברית