צדוקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הַצְּדוֹקִים היו אחד הזרמים היהודיים המרכזיים בתקופת בית שני. סמוך לתקופת בית חשמונאי התפצלה היהדות לכיתות שונות - המשתייכים למוכרות שבהן כונו פרושים, איסיים צדוקים ונוצרים (שהתחילו ככת יהודית, אבל בשלב מוקדם התפשטו בקרב עמים נוספים ונפרדו מן היהדות).

היווצרות הזרמים הכיתתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערך בשנת 150 לפנה"ס, בזמן כלשהו הקרוב למרד החשמונאים, החלו לצוץ בקרב יהודי ארץ ישראל מחלוקות דתיות, אשר פיצלו את העם לזרמים דתיים שונים.

ישנם חוקרים המשערים שמחלוקות דתיות אלו החלו לצוץ בעקבות הצלחת המרד וההתעוררות הדתית שהוא הביא, או מפני שבתקופת גזרות השמד וההתיוונות חלו שינויים בהשקפות הדתיות של העם. חוקרים אחרים קושרים את הרעיונות של הצדוקים שהיו בני המעמד העליון וסחרו עם נוכרים.

ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו ("יוספוס פלביוס") מספר על שלוש או ארבע כתות עיקריות במאה הראשונה לספירה: צדוקים (שככל הנראה מנו כמה מאות בודדות של אנשים, שהתבלטו בשל מעמדם הכלכלי הגבוה), איסיים (שמנו לדבריו כ-4000 חברים) ופרושים (שמנו לדבריו כ-6000 חברים‏[1]) ולעתים גם הקנאים (המכנה אותה בשם "הפילוסופיה הרביעית"‏[2]), אך נראה שהיו עוד זרמים יהודיים מלבד כתות אלו.

הידיעות אודות הצדוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהותם האמיתית של הצדוקים נותרת לא ברורה. לא נמצאו כתבים משלהם, לפיכך הידיעות עליהם שאובות בעיקר מכתבים של יריביהם‏[3].

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו ("יוספוס פלביוס") הזכיר אותם בספריו, אך מהותם וזהותם אינה מתוארת בהרחבה : "ויש עוד כת שנייה לאיסיים, ואנשיה אינם שונים במנהגיהם ובחוקותיהם מיתר אחיהם, ורק במשפט על הנשואים נבדלו מהם...רק למען החיות זרע על פני האדמה...והצדוקים קשים גם לאחיהם ומקבלים את פני חבריהם בכעס, כאילו היו נוכרים להם" (תולדות מלחמת היהודים, ספר ב' פרק ח' י"ג)

אצל חז"ל ישנה התייחסות למקור השם צדוקים. מוזכר אדם בשם צדוק ועמיתו לדרך ביתוס - שהיו תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו, מנהיג הדת בתקופת הזוגות בשנות ה-3 לפנה"ס. תלמידיהם וממשיכי דרכם הקימו שתי כיתות רעיוניות על שמם: ה"צדוקים" וה"בייתוסים"‏[4].

"אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים וביתוסין. צדוקים על שום צדוק ביתוסי על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא הייתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום" (אבות דרבי נתן, פרק ה).

ואולם, פרופ' רחל אליאור מן האוניברסיטה העברית משערת, שכתבי הצדוקים הם מגילות קומראן, מגילות כוהניות המיוחסות בידי כותביהן ל"כוהנים בני צדוק ואנשי בריתם", ככתוב פעמים רבות במגילות, ומתארות לוח שנה שמשי קבוע ומקודש מראש, המתחיל בחודש האביב (שמות יב, ב), ומונה 364 ימים בתריסר חודשים בני 30/31 ימים כל אחד, בלא תלות בירח, וכן מתארות סדרת מקומות קדושים (גן עדן, הר סיני והר ציון) ואבות קדושים (חנוך, מלכיצדק, משה ואהרן, אברהם יצחק ודוד) הקשורים במקדש בירושלים. לדעתה על פי כתבים אלו הצדוקים שואבים את שמם מצדוק - אחד הכהנים הגדולים מתקופת דוד המלך. שכיהן במשכן בגבעון ומאוחר יותר גם בבית המקדש בירושלים, ובניו היו ממונים על עבודות הקורבנות במשך רוב ימי הבית הראשון והשני - עד שהודחו על ידי משפחת כהני בית חשמונאי, במאה ה-2 לפני הספירה‏[5]. המפתח לזיהוי כתבי הצדוקים עם מגילות קומראן, לדעתה של אליאור, הוא זיהוי "כוהני הצדק" שהחזיקו בלוח השמש בן 364 הימים ו52 השבתות המתחיל באביב (שמות יב, ב) עם "בני אור", וזיהוי "כהני הרשע" שהחזיקו בלוח ירחי משתנה המתחיל בסתיו, במצוות בית סלאוקוס, עם הכהנים לבית חשמונאי, "בני חושך" המחללים לדעתם את קדושת המקדש.

תפיסתם של הצדוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו היו בתוך ישראל מחלוקות הלכתיות ורעיוניות רבות ובמיוחד בין הצדוקים לפרושים. מעדויות במקורות נראה שהצדוקים היו עשירים וקרובים לשליטיהם ההלניסטים ולתרבותם. הורגש ריחוק בינם לבין המוני העם - שהביעו מורת רוח מהשלטון היווני ותמכו בפרושים בשל צניעותם ברוח ובממון.

במקורות חז"ל מפורש כי הצדוקים כפרו בהישארות הנפש לאחר המוות. בברית החדשה מוזכר דיון ברוח זו בינם לבין ישו, בו הם גם שוללים קיומם של מלאכים. נכתב כי הצדוקים דבקו בתנ"ך, אך הצדוקים דחו חלקים מהתורה שבעל פה והתבססו בעיקר על זו שבכתב. בשל כפירה בעולם הבא דגלו רבים מהם בבחירה חופשית ובנהנתנות. הם כפרו באמונה במלאכים ובנבואה וצמצמו את האמונה בהשגחה. לכן נכתב שהם דגלו בהבנת הפסוק "עין תחת עין" כפשוטו.

ברוח פירושם את התנ"ך טענו הצדוקים שיש להחל בספירת העומר מ"היום שלאחר השבת" על מנת שחג השבועות יחול תמיד בימי ראשון. בכך הם ציינו כי אין קשר בין פסח לשבועות - בניגוד למנהג הפרושי של ימינו, ולפי השערותיה של פרופ' רחל אליאור, הם האמינו ביום הינף העומר קבוע ב-26 לחודש הראשון (כ"ו ניסן), אשר תמיד לשיטתם יצא ביום ראשון בשבוע (למחרת השבת) ולכן חג השבועות יצא תמיד ב-15 לחודש השלישי (כלומר ט"ו סיון) ביום רביעי בשבוע.

ישנו דמיון מסוים, המתבטא במספר הלכות משותפות, בין הצדוקים לאיסיים (המכונים גם "כת מדבר יהודה")‏[6].

בשלב מסוים חלה התקרבות בין המנהיגים של העם ובין הצדוקים. נראה שהדבר החל בתקופת יוחנן הורקנוס הראשון, התחזק בימי יהודה אריסטובולוס הראשון והגיע לשיאו בימי אלכסנדר ינאי, שפעל להפיכת הסנהדרין עצמה גם היא לצדוקית. בין הגורמים שהביאו להתקרבות היו התנגדות הפרושים לצבא השכירים הנוכרים שהחזיקו השליטים ורצונם להגביל את סמכות המלך והעדפת התואר "נשיא". כמו כן הם התנגדו לחיבור בין הכהונה לבין המלכות. בשל כך העדיפו השליטים את קרבתם של הצדוקים בעלי הממון והקשרים עם נוכריי הסביבה.

לאחר חורבן בית שני נעלמו הצדוקים - ככל הנראה מכיוון שלא יכלו לקיים את הלכותיהם ללא בית המקדש. מאז נותר רוב העם היהודי בהשפעת היהדות הרבנית של הפרושים - ובמרכזה ההלכה כפי שהיא משתקפת בחתימת המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא (כ-130 שנים מאוחר יותר).

סוגיות שבהן חלקו הצדוקים על הפרושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצדוקים והפרושים (או כפי שקראו לעצמם החכמים) נחלקו רבות בדעתם - בסוגיות שונות, בהן:

  • בעניין ספירת העומר, יש לספור את העומר מיום ראשון בשבוע כמאמר הכתוב 'ממחרת השבת'‏[7], ולא לאחר יום טוב ראשון של פסח - כפי הפרשנות של חז"ל (הפרושים). זוהי המחלוקת המפורסמת ביותר בין הצדוקים לפרושים.
  • קרבן הכהן הגדול היומי ייעשה מכספו הוא, ולא מקרבנות העם.
  • הכהן הגדול יעלה את הקטורת ביום הכיפורים מחוץ לקודש הקודשים, ולא בתוכו.
  • הם הקפידו על טוהרה מיוחדת ומחמירה של אפר הפרה האדומה.
  • הם התנגדו לניסוך המים.
  • הם התנגדו לרעיון עירוב החצרות, המאפשר לשאת מזון וכלים מבית לבית בשבת.
  • הם התנגדו לביטוי "כדת משה וישראל" במסמכי גירושין.

הצדוקים בברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצדוקים מוזכרים גם בכתבי הברית החדשה, שעל-פיה לא האמינו הצדוקים בתחית המתים. מסופר כי באו לישו צדוקים ושאלוהו לגבי דיני ייבום וחליצה[8]. כמו כן נזכרים הצדוקים יחד עם הפרושים כמעמד בעם היהודי, ואף מוזכר ויכוח בין הצדוקים לפרושים בעניין תחית המתים[9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אייל רגב, הצדוקים והלכתם, על דת וחברה בימי בית שני, הוצאת יד בן צבי
  • רחל אליאור, ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה - תורת הסוד הקדומה ומקורותיה, תל אביב, משכל, 2004.
  • רחל אליאור, מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, ירושלים: הוצאת מאגנס תשס"ג
  • רחל אליאור, זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, ירושלים: מכון ון ליר תשס"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אך לטענתו רוב העם - ההמון, הלך אחריהם ונשמע להם (קדמוניות היהודים, ספר 18 פרק 1 פסקה 4 - תרגום מיוונית של אברהם שליט, בהוצאת מוסד ביאליק, חלק ג' עמוד 282: "ואילו לפי תורת הצדוקים נעלמת הנשמה יחד עם הגוף, וכל עיקר שאיפתם לעולם אינו אלא שמירת החוקים; שכן לחלוק על מורי החכמה שהם כרוכים אחריה נחשב בעיניהם למידה טובה. תורה זו הגיעה (רק) אל אנשים מועטים, אם כי לראשונים במעלה, אולם אין הם עושים דבר (לפיה), אם ייתכן לומר (כך). שכן בשעה שהם מגיעים לשלטון הם נוהגים שלא מדעת וגם מאונס לפי מה שיאמר הפרושי, שאם לא כן לא היו ההמונים סובלים אותם").
  2. ^ אולי הסיבה שיוספוס לא מזכיר אותם בתור כת באופן קבוע כשאר הכתות, זה מפני שכת זו, על פי יוספוס, קשורה לכת הפרושים, וככל הנראה ההבדל בינה לבין הפרושים הוא הבדל פוליטי בלבד (כלומר, איך להתייחס לשליטת ממלכה זרה על עם ישראל).
  3. ^ אמנם פרופסור רחל אליאור טוענת שמגילות קומראן מתייחסות לכהנים בני צדוק במפורש
  4. ^ זאת על פי סדרת מאמרים בעיתון מקור ראשון בהן כתב הרב יעקב מדן (ראש ישיבת הר עציון בגוש עציון) השערה לפיה היו קשרים ענפים בין הצדוקים והבייתוסים ובין בית שמאי. באופן זה מוסבר נידויו של רבי אליעזר ש"מעולם לא אמר דבר שלא שמע מרבו" כלומר לא עסק בחדשנות דרשנית, והיה "שמותי", וכן מוסברת מלחמתו של רבי יהושע ברבן גמליאל סביב התאריך של יום כיפור. לדעת הרב מדן, דברי הכהנים הצדוקים הוצאו מהמשנה, ובפרט מפרק "השתלשלות התורה" בפרקי אבות. יתרה מזו, לפי הרב מדן, ייתכן שהמחלוקת במסורות קשורה גם מחלוקת קדומה יותר הקשורה למשה מול אהרן ויהושע מול הכהנים של ימיו. לדעתו אלישע בן אבויה ותלמידו רבי מאיר שהיה נשוי לברוריה קשורים לקבוצה זו, וכן מרתה בת בייתוס - אשה מיוחסת ועשירה בירושלים בעת חורבן העיר
  5. ^ על מחקרה ראו: עפרי אילני, חוקרת: "כת האיסיים היא המצאה דמיונית; זה כמו להגיד שהמדינה הוקמה על ידי 'הירוקים'", באתר הארץ, 13/03/09 וראו גם בקישורים חיצוניים את הרצאתה בעניין
  6. ^ לטענת פרופ' רחל אליאור, אין מקור נוסף לעניין האיסיים מחוץ ליוספוס פלביוס. לדעתה פרופ' סוקניק טעה בראותו פיסה ממגילות קומראן תחת איום הקרבות של שנת ה'תש"ז (1947) ולאחר מכן בנו יגאל ידין לא רצה להודות בטעות זו. מכאן השתלשלה הדעה בנוגע לאיסיים, אשר לדעתה אין לו כל פיסת אחיזה בממצאים.
  7. ^ לפי פרופ' אליאן, לאור מגילות מדבר יהודה, המדובר ביום הינף העומר, ה-26 לחודש הראשון (כלומר כ"ו ניסן), אשר יוצא באופן קבוע ביום א' בשבוע, ולפי זה חג השבועות יוצא תמיד ביום ד' ה-15 לחודש השלישי (כלומר ט"ו סיון)
  8. ^ ראה: הבשורה על-פי מתי כב 23-33; הבשורה על-פי מרקוס יב 18-27; הבשורה על-פי לוקס כ 27-38.
  9. ^ ראה: מעשי השליחים כג 7-8.