יהדות קסטוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קסטוריה היא עיר בצפון יוון, בחבל מערב מקדוניה וסמוכה לגבולות מקדוניה ואלבניה. הקהילה היהודית בעיר התקיימה מן המאה ה-6 ועד לחורבנה במלחמת העולם השנייה, עת נרצחו מרבית בניה במחנה ההשמדה אושוויץ (בירקנאו).

החכם ר' יצחק מנחם זכריה רב קהילת קסטוריה בצילום משנת 1904
זוג מבני הקהילה היהודית בקסטוריה בצילום משנת 1904
אנדרטה לזכר יהודי קסטוריה, בבית הקברות בקריית שאול

יסוד הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות לקהילה יהודית מאורגנת, שהתגוררה בתוך מצודת העיר מתוארכות למאה ה-6, תקופתו של יוסטיניאנוס הראשון קיסר האימפריה הביזאנטית. הקהילה הייתה רומניוטית בעיקרה ובניה דיברו יווניטיקה. בין המאה ה-9 לראשית המאה ה-11 נשלטה העיר על ידי האימפריה הבולגרית הראשונה. השלטון הבולגרי עודד הגירת יהודים לשטחי הממלכה ויהודים רבים שנמלטו מחמת רדיפות הביזאנטים הגיעו לתחומה. במהלך המאה ה-11 מנהיג הקהילה היה הרב טוביה בר אליעזר מחבר הלקח טוב שכונה "היווני"‏[1].

מראשית המאה ה-12 ועד למחצית המאה ה-14 הייתה העיר זירת לחימה בין האימפריה הביזאנטית ובהמשך האימפריה הלטינית לבין האימפריה הבולגרית השנייה, נסיכות אפירוס, דספוטט סרביה ולבסוף האימפריה העות'מאנית. לעיר הגיעו פליטים רבים שנמלטו מרדיפות הצלבנים וכן חלק ממגורשי הונגריה ובוואריה. בשנת 1385 נכבשה העיר על ידי הסולטאן מוראט הראשון. לאחר כיבוש קונסטנטינופול בידי מהמט השני, בוצע טרנספר של אוכלוסיות לצורך איסלום מואץ של האימפריה החדשה וכך, הוגלו תושבי העיר ובהם כמחצית מבני הקהילה היהודית, שחלקם הפכו לעובדי כפיה (בטורקית עות'מאנית:סוּרְג'וּן) ועסקו בשיקומה של קונסטנטינופול לאחר כיבושה‏[1],‏[2].

מגירוש ספרד ועד העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-16 הגיעו לעיר מגורשי ספרד בהזמנת הסולטאן העות'מאני באיזיט השני. היהודים שהיו בעלי מקצוע, אוריינים ושלטו במספר שפות נקלטו היטב במסגרותיה של האימפריה החדשה ושגשגו. בחלק מקהילות יוון התמזגה הקהילה הספרדית עם הרומניוטית ובקהילות אחרות כגון קסטוריה שינו היהודים הספרדים בכמותם הרבה את צביון הקהילה אשר הפכה בהדרגה מרומניוטית לספרדית‏[3]. בהמשך, הגיעו לעיר מגורשים מפוליה וסיציליה אשר נטמעו בתוך הקהילה הספרדית שהתהוותה.

בני הקהילה נודעו בכל אירופה כסוחרי פרוות וכן היו מביניהם אומנים, גובי מיסים ורוכלים. במהלך המאה ה-17 רבים מבני הקהילה הצטרפו לתנועה השבתאית, במיוחד לאחר שב-1669 התיישב בעיר נתן העזתי[1].

ב-1873 נפתח בעיר תלמוד תורה. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית לווה במשבר כלכלי חריף ברחבי האימפריה ואזור קסטוריה איבד מחשיבותו הכלכלית האזורית. בנוסף, ההתעוררות הלאומית היוונית לא פסחה על העיר קסטוריה ויהודיה הואשמו לא אחת בשיתוף פעולה עם הכובש העות'מאני. בשנים 1879 ו-1908 אירעו בעיר עלילות דם ובראשית המאה ה-20 החלה הגירת יהודים לעיר ניו יורק. לאחר מלחמת הבלקן הראשונה עברה העיר לחזקת ממלכת יוון ולאחר מלחמת העולם הראשונה, הגיעו אליה מהגרים מקהילת ביטולה. ב-1928 מנתה הקהילה 900 נפשות‏[1] וב-1929 היו בעיר שני בתי כנסת, בית ספר יסודי יהודי ותיאטרון. באמצע שנות ה-30 הוקמה אגודת ספורט מקומית שנקראה "החשמונאים"‏[2]. ב-1937 עלו מקצת מבני הקהילה לישראל והיו שותפים להקמת מושב צור משה, אחד מיישובי חומה ומגדל[1].

מלחמת העולם השנייה וחורבן הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש יוון בידי כוחות גרמניה הנאצית, חולקה הממלכה ל-3 אזורי כיבוש:גרמני, איטלקי ובולגרי. העיר קסטוריה נכללה בשטח השליטה האיטלקי. באביב וקיץ 1941 הועברה כל התנובה החקלאית היוונית הטריה והמאוחסנת למחסני הצבא הגרמני ובשל כך, במהלך 1942 שרר רעב ביוון ממנו נפגעו בעיקר בני הקהילה היהודית. בספטמבר 1943 נכנעה איטליה לבעלות הברית והגרמנים השתלטו על השטח‏[4].

כשהחלו רדיפות היהודים סייע ראש הכנסייה בקסטוריה המטרופוליט ניקופורוס לבני הקהילה. ניקופורוס הסתיר 40 מבני הקהילה בתוך הקתדרלה בעיר ושכנע משפחות נוספות לפעול כמותו. מקצת מיהודי הקהילה הצליחו להמלט ליישובים הרריים מבודדים בסיוע תושבים מקומיים וחברי המחתרת היוונית ומקצתם הצטרפו למחתרות השונות‏[2]. ב-24 במרץ 1944 נערכה אקציה בעיר ובמהלכה נעצרו 763 מתוך 900 בני הקהילה היהודית. היהודים רוכזו בבניין קיאזים ביי ששימש כבית ספר לבנות וממוקם בסמוך למסגד. במהלך הימים הספורים בהם שהו יהודי הקהילה במעצר, סייעו התושבים המקומיים במזון ואמצעי חימום. החיילים הגרמנים היכו את העצורים, שדדו את רכושם ותועדו מעשי אונס רבים‏[5]. יהודי קסטוריה הועלו על משאיות והועברו לעיר סלוניקי משם שולחו ברכבות למחנה ההשמדה אושוויץ (בירקנאו) ובו נרצחו מרביתם ימים ספורים לאחר הגעתם. מעריכים שכ-30 מקרב המגורשים ניצלו בתום המלחמה‏[4],‏[5]. לאחר תום הכיבוש הנאצי חזר קומץ יהודים לעיר, בשנת 1948 נמנו בעיר 35 יהודים וב-1965 עמד מספרם על 22 נפשות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-21 הוקמה בקסטוריה אנדרטה לזכר קורבנות השואה. בעיר מתגוררת משפחה יהודית אחת‏[6]. ניצולי הקהילה ובני משפחותיהם החיים בישראל מתכנסים אחת לשנה במושב צור משה, בבית הספר על שם הנדבן היהודי בכר רוסו בן קהילת קסטוריה ומנציחים את זכרה של הקהילה‏[2].

גנאלוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת המאגר הגנאלוגי של שמות המשפחה בקרב בני הקהילה עולה כי רובם הם מגולת ספרד ומקצתם איטליה. למשל שמות המשפחה: פיצירליו, רוסו, דה מאיו, אליהו, זכריה, אנג'ל, קמחי, חזן, קונפינו, אלבעלה, עשהאל, קופיו, בנבנישתי ומבורך מקורם מקטלוניה, קסטיליה וערים נוספות בצפון ספרד. משפחת ביבאס ממוצא איראני או מפורטוגל. אחד הענפים של משפחת קמחי מוצאו מאיטליה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bowman, Steven, The Agony of Greek Jews 1940-1945, Stanford University Press, California, U.S.A, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות קסטוריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 הקהילה היהודית בקסטוריה, "סקירה היסטורית", באתר "הספרייה היהודית המקוונת" (באנגלית).
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 עולמות שחרבו-קהילות בשואה, "קהילת יהודי קסטוריה", באתר החברה קדישא.
  3. ^ ‏רוזן, מינה, עורכת, ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית , המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996, עמודים 45-55.
  4. ^ 4.0 4.1 אודות השואה, "שואת יהודי יוון", באתר יד ושם.
  5. ^ 5.0 5.1 הקהילה היהודית ביוון, "שואת יהודי יוון", באתר www.kis.gr (באנגלית) .
  6. ^ הקהילות היהודיות ביוון, "קהילת יהודי קסטוריה", באתר המוזיאון האמריקני להנצחת השואה (באנגלית).