יהודה ואלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה ואלך
אין תמונה חופשית
נולד 12 במרץ 1921
גרמניה
עלה לישראל 1936
נפטר 1 באוגוסט 2008 (בגיל 87)
השתייכות IDF new.png  צה"ל
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש

תפקידים אזרחיים

פרופסור והיסטוריון צבאי

יהודה ואלך (12 במרץ 19211 באוגוסט 2008), מפקד בצה"ל והיסטוריון צבאי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואלך נולד בגרמניה ב-1921 למשפחה ציונית, ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1936.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים עלה להכשרה להתיישבות בקיבוץ בית זרע, שם פגש את חוה טורצקי, שעמה התחתן. יחד היו חברים בגרעין המייסד של קיבוץ עין דור. לזוג נולדו שלושה ילדים, רוני, אליעזר ואורי.

במלחמת העצמאות היה מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי, ולחם בנגב הצפוני. במבצע יואב, בין ה-16 באוקטובר ל-17 באוקטובר 1948, פיקד ואלך על גדודו בקרב לכיבוש מתחם מבוצר[1] שכלל ארבעה מוצבים: גבעה 113, גבעה 100‏[2], משלט הצומת הצפוני‏[3] ומשלט הצומת הדרומי‏[4]. הקרב הקשה סימל את הבקעת הדרך לנגב הנצור ונהרגו בו 30 מחיילי גבעתי. בזכות כיבוש הצומת הוא זכה לשם החטיבה שהצליחה לכבוש אותו וגדוד 51 זכה לשם "גדוד הבוקעים הראשון"‏[5]. לאחר המלחמה שימש כמפקד חטיבת גבעתי‏[6]. בשנת 1949 מונה לפקד על חטיבה 10. ב-1956 (לפני מבצע קדש) היה אחד משני מפקדי האוגדות הראשונים בצה"ל (יחד עם חיים לסקוב), כאשר הקים ופיקד על אוגדה 38 שנעה בציר המרכזי בסיני. קרבות האוגדה שבפיקודו סביב אבו עגילה ואום כתף נחשבים לקרבות כושלים של צה"ל, ייתכן שבשל סכסוך בינו לבין משה דיין, שהיה רמטכ"ל, על צורת ההפעלה של השריון בעקבותיו פקד דיין ישירות על האוגדה, תוך שהוא עוקף את סמכותו של ואלך‏‏‏[7]. בקרבות אלו לא הצליחו ארבע חטיבות צה"ליות להתגבר על שתי חטיבות מצריות שהיו ערוכות במתחמים מאורגנים. אבידות צה"ל בקרבות אלו היו גבוהות והכוח המצרי נסוג מהמתחמים רק לאחר שלושה ימי קרב, בעקבות הפעולה האנגלו-צרפתית במצרים ‏‏‏[8]. לאחר המלחמה חזר לפקד על חטיבה 10, והפך אותה לחטיבה ממוכנת, וכן שימש כראש ענף חי"ר במחלקת ההדרכה (מה"ד).

למד לתואר מוסמך בהיסטוריה כללית ובסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך לדוקטורט בהיסטוריה צבאית באוניברסיטת אוקספורד. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "הדוגמה של קרב ההשמדה".

מאז שנת 1970 היה חבר סגל ופרופסור באוניברסיטת תל אביב. כיהן כראש המגמה להיסטוריה צבאית באוניברסיטה, היה חבר בצוות החוקרים של "המכון להיסטוריה גרמנית" של האוניברסיטה וראש בית הספר להיסטוריה שלה. מאז שנת 1978 היה יו"ר החברה הישראלית להיסטוריה צבאית שליד אוניברסיטת תל אביב.

ואלך ייסד את המסלול האקדמי בפו"ם (המכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה), בית הספר להכשרת הקצינים הבכירים בצה"ל, שבו משולב תואר אקדמאי, וספרו "תורות צבאיות" (מ-1977) היה במשך שנים ספר היסוד לחניכי פו"ם.

נוסף על כך, היה ואלך בעל מעמד בחו"ל, וכיהן כפרופסור אורח במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארצות הברית. בשנת 1978 היה חבר בוועדת חקירה בינלאומית בווינה, שחקרה את עברו של הדיפלומט האוסטרי קורט ולדהיים.

בשנת 2001 נבחר על ידי המרכז לביבליוגרפיה בינלאומית בקיימברידג', כאחד מ-2000 אנשי המדע הבולטים של המאה ה-20.

בשנת 2003 זכה ואלך בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, על מפעל חיים בתחום המחשבה והספרות הצבאית.

אל"ם פרופסור יהודה ואלך הלך לעולמו באוגוסט 2008 ונקבר בבית הקברות בקיבוץ נירים.

הערכה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספריו, המיועדים בעיקרם לקהל הרחב, מייצג ואלך את הקו המרכזי של הנרטיב הציוני של מלחמות ישראל. ההיסטוריון תום שגב האשים את ואלך בשמרנות ובטשטוש פשעי מלחמה שנעשו כביכול על ידי לוחמי פלמ"ח וצה"ל בעת ה"נכבה" — גירוש הפליטים הפלסטיניים מכפריהם. לטענתו, ואלך התעלם ממחקרים שנערכו בשנות התשעים על ידי "ההיסטוריונים החדשים" בהם בני מוריס ושגב עצמו. עמיתו של ואלך באוניברסיטת תל אביב, הפרופ' מרדכי גיחון, אמר כי ואלך לא טייח אירועים שליליים בתש"ח, אך הקפיד לשמור על התמונה הכוללת של "הוד גבורת הלוחמים והישגים"‏‏‏[9].

ספרים ומחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולאך כתב וערך 20 ספרים, ופרסם 116 מאמרים בעברית ובגרמנית. בנוסף, פרסם ספרים ואטלסים המיועדים לציבור הרחב, במטרה לקרב ציבורים גדולים לנושאי ההיסטוריה הצבאית בעיקר של ארץ ישראל ומלחמת העצמאות.

אטלסים - עורך ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, כרטא, 1972.
  • אטלסי כרטא לתולדות מדינת ישראל (עשור ראשון, עשור שני, עשור שלישי).
  • ...לא על מגש של כסף, תולדות מערכות ישראל, כרטא, 2000.
  • מדריך כרטא למלחמת העצמאות, 2005.
  • אתרי קרבות בארץ ישראל, כרטא, 2003.

כתיבה ועריכה, מבחר ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנטומיה של סיוע צבאי, ספריית מעריב, 1981.
  • אל הדגל: הקמת צבא עממי תוך כדי לחימה. הצבא הפדרלי בארצות-הברית במלחמת האזרחים וצה"ל במלחמת העצמאות - מחקר משווה, מערכות, 1997‏[10]
  • היינו כחולמים: קובץ מחקרים על מלחמת הקוממיות, מסדה, 1985.
  • תורות צבאיות, התפתחותן במאות ה-19 וה-20 (תרגם מגרמנית: אליקים ואלך), 1977.
  • תרומת העלייה במלחמת העצמאות, יד טבנקין 1992.

עריכה מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו בגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדוגמה של קרב ההשמדה, פרנקפורט, 1967.
  • תורתו הצבאית של פרידריך אנגלס, פרנקפורט, 1968.
  • התפתחות המחשבה הצבאית במאות ה-19 וה-20, פרנקפורט, 1972.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרבות משלטי הצומת, מאתר חטיבת גבעתי.
  2. ^ כיבוש גבעה 113 וגבעה 100, מאתר חטיבת גבעתי.
  3. ^ כיבוש משלט הצומת הצפוני, מאתר חטיבת גבעתי.
  4. ^ כיבוש משלט הצומת הדרומי, מאתר חטיבת גבעתי.
  5. ^ אורי דרומיאוגדונר ראשון של צה"ל, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2008.
  6. ^ אורי דרומיאיש במדים שוחר שלום, באתר הארץ, 17 באפריל 2009.
  7. ^ ‏ר' כתבתו של אורי דרומי‏
  8. ^ ‏אתר "יד לשריון", מלחמת סיני, מערכת אבו עגיילה 30 באוקטובר – 2 בנובמבר [1]
  9. ^ ‏ר' כתבתו של אורי דרומי, לעיל.‏
  10. ^ ביקורת: סטיוארט כהן, ‏פתרונים זהים לבעיות דומות?, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 176-175
מפקדי עוצבת המפץ Logo-ugda-319.png

מישאל שחם · יהודה ואלך · חיים בר-לב · יוסף גבע · ישעיהו גביש · אריאל שרון · יצחק חופי · משה פלד · מנחם מרון · אברהם ברעם · חיים נדל · גיורא חייקה · חגי כהן · מאיר דגן · מאיר זמיר · אמי פלנט · דב רוזנטל · צבי גנדלמן · גרשון הכהן · דן הראל · מתי לשם · יעקב אייש · יואב הר אבן · תמיר היימן · מוני כץ · יעקב בנג'ו