חיים בר-לב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים בר-לב
Zvi Zur - Haim Bar-Lev1961.jpg
צבי צור וחיים בר-לב (משמאל) בטקס סיום קורס קצינים
נולד Flag of Austria.svg 16 בנובמבר 1924, וינה
עלה לישראל 1939
נפטר 7 במאי 1994, תל אביב
השתייכות Palmach.jpg פלמ"ח
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1942 - 1972, 1973
דרגה רב אלוף  רב אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

ליל הגשרים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

תפקידים אזרחיים

חבר כנסת, שר, שגריר ישראל ברוסיה

הנצחה

מחנה בר-לב

חיים בר-לב
ממשלות 15, 16, 17, 21, 22, 23
כנסות 9, 10, 11, 12
סיעה המערך
תפקידים בולטים
חיים בר-לב (משמאל), במסדר גדודי לפני יציאה למבצע חורב
רא"ל חיים בר-לב (משמאל) נפגש עם גנרל מצרי לאחר מלחמת יום הכיפורים

חיים בר-לב (ברוצלבסקי), (16 בנובמבר 1924 - 7 במאי 1994) היה הרמטכ"ל השמיני של צבא הגנה לישראל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים ברוצלבסקי נולד ב-1924 בווינה, אוסטריה, וגדל בזאגרב, יוגוסלביה (כיום בקרואטיה). היה חבר השומר הצעיר, עלה ארצה בשנת 1939. למד במקווה ישראל, בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח וזכה לכינוי "כידוני" או "הכידון". שימש מפקד כיתה בנען ומפקד מחלקה ברמת הכובש ובבית הערבה. בשנת 1946 התמנה למפקד פלוגה ד' בפלמ"ח[1], ופיקד על הפעולה לפיצוץ גשר אלנבי במסגרת ליל הגשרים[2]. ב-1947 התמנה למפקד הגדוד השמיני של הפלמ"ח שהשתייך לחטיבת הנגב ומפקדתו הייתה בצאלים. שנה אחר כך התמנה לקצין המבצעים של החטיבה. באותה שנה פיקד על גדוד במבצע חורב במלחמת העצמאות.

ב-1952 מונה בר-לב לראש מטה פיקוד הצפון וב-1954 פיקד על חטיבת גבעתי הראשונה, ב-1955 הוטל עליו תכנון מבצע להסרת הסגר שהטילו המצרים על ים סוף ובר-לב נתן לו את שם הקוד "עומר" על שם בנו. בהכנות למבצע התגלה שחסר מידע על עבירות הצירים ולשם כך יצא לפועל בפיקודו של בר-לב מבצע ירקון, סיור מקדים שנועד לבחון את צירי הגישה בסיני, הסיור עלה בהצלחה אך מבצע עומר נדחה. בר-לב נשלח לקורס מפקדי גדודים באנגליה יחד עם אברהם יפה ובשובו ב-1956 מונה לראש מחלקת ההדרכה. במבצע סיני קבל מינוי חירום של מפקד חטיבה 27, חטיבת מילואים באוגדה 77, אחת משתי האוגדות הראשונות של צה"ל שהוקמה זמן קצר קודם למערכה. ביולי 1957 מונה למפקד גייסות השריון ובאוקטובר 1958 קודם לדרגת אלוף. ב-1961 יצא בר-לב ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ב-1964 חזר לתפקיד ראש אג"ם במטה הכללי וב-1967 מונה לסגן הרמטכ"ל. בשנות ה-60 עבר בר-לב קורס טיס מקוצר למטוס קל, בדומה לקציני צה"ל בכירים אחרים באותה תקופה.

בשנת 1968 התמנה לרמטכ"ל. בעקבות פעילות מלחמתית לאורך תעלת סואץ בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1968, בנתה ישראל לאורך התעלה קו המעוזים שבו כשלושים מוצבים מבוצרים, עמידים בפני התקפות ארטילריה. מערך הגנה זה תוכנן בידי אלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש, ומפקד הכוחות המשוריינים בסיני (עוצבת סיני), אלוף אברהם אדן, ונקרא בשם "קו בר-לב", על-שם הרמטכ"ל, שתמך בהקמתו. בהמשך כהונתו כרמטכ"ל התקיימה מלחמת ההתשה, שהסתיימה בהפסקת אש ב-7 באוגוסט 1970. בתחילת 1972 סיים את שירותו בצה"ל, וב-5 במרץ 1972 התמנה לשר המסחר והתעשייה.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973 חזר לשירות מילואים פעיל בדרגת רב אלוף[3]. בימיה הראשונים של המלחמה היה יועץ לאלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, וב-10 באוקטובר מונה למפקד חזית הדרום, בעקבות תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש), בימי הלחימה הראשונים. הצליח לייצב את החזית, והרים תרומה חשובה לבלימת המתקפה המצרית ולמעבר למתקפה. לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה בר-לב לשר הפיתוח ולשר המסחר והתעשייה בממשלות גולדה מאיר ויצחק רבין. בשנת 1977 נבחר לכנסת התשיעית מטעם המערך, וכיהן בכנסת עד 1992. בר-לב כיהן כשר המשטרה בין השנים 1984-1990 בממשלותיהם של שמעון פרס ויצחק שמיר, ופרש יחד עם שרי מפלגת העבודה מן הממשלה ב-15 במרץ 1990. בשנת 1992 מונה לשגריר ישראל הראשון למעשה בחבר המדינות, וכיהן בתפקיד עד לפטירתו ב-7 במאי 1994.

בר-לב היה ידוע בדיבורו האיטי והשקול ובקור רוחו. בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים, כשרבים בצמרת הצבאית והמדינית חששו מפני תוצאות המלחמה הצפויה, הוא אמר על תוצאותיה, הצפויות לדעתו, את האימרה המפורסמת "נכה אותם חזק, מהר ובאופן אלגנטי".‏[4]

היה נשוי לתמר מבית מהרשק, חברת הפלמ"ח, ואב לבת ובן, בנו הוא אל"מ (מיל.) עומר בר-לב, שבשנות השמונים היה מפקד סיירת מטכ"ל והיום חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה..

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של בר-לב נקראו פארק תעשיות בר לב ליד מושב אחיהוד, רחובות רבים בערי ישראל (כגון דרך בר-לב בירושלים), בית ספר מקיף ח' ע"ש חיים בר לב בראשון לציון, בית חינוך (יסודי) ע"ש חיים בר לב בפתח תקווה וחטיבת הביניים ע"ש חיים בר-לב בכפר סבא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים ברלב- תבניות ניווט
שרי הפיתוח בממשלות ישראל

דב יוסף | מרדכי בנטוב | גיורא יוספטל | יוסף אלמוגי | חיים יוסף צדוק | משה קול | חיים לנדאו | חיים גבתי | חיים בר-לב

יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמן

ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ דגל הרמטכ"ל
סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל

צבי איילון · מרדכי מקלף · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · ישראל טל · יקותיאל אדם · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין · משה יעלון · גבי אשכנזי · דני חלוץ · משה קפלינסקי · דן הראל · בני גנץ · יאיר נוה · גדי איזנקוט

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתן שחם, "שלום חברים", הוצאת דביר, 2004, עמודים 150-157.
  2. ^ מאיר פעיל, אברהם זהר ועזריאל רונן, פלמ"ח: פלוגות המחץ של ה"הגנה", 1949-1941, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון ועמותת גלילי, 2008, עמודים 155-162.
  3. ^ עמוס רגב, הצדעה מאוחרת, ישראל היום, 17 בספטמבר 2010.
  4. ^ חד, חלק, אלגנטי, אתר יד שריון