עוצבת המפץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוגדה 319
Logo-ugda-319.png
סמל/תג האוגדה
פרטים
כינוי עוצבת המפץ
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
יחידת אם פיקוד צפון
סוג אוגדת מילואים משוריינת
בסיס האם מחנה טירת הכרמל
תאריכים וזמנים
הקמה 1954
מקים מישאל שחם
נתוני היחידה
כוח אדם חיילי מילואים
פיקוד
מפקדים מפורט בהמשך הערך

עוצבת המפץ (319) היא אוגדת מילואים משוריינת הכפופה לפיקוד צפון.

האוגדה נודעה גם בשמות אוגדה 38, אוגדת האלוף שרון במלחמת ששת הימים[1], אוגדה 146 ואוגדת האלוף מוסה פלד[2].

תחילתה של האוגדה בשנת 1954 והיא הוגדרה כ"מפקדה משימתית על חטיבתית " בפיקוד מרכז, הצורך בהקמת מפקדות על חטיבתיות בצה"ל בין דרג החטיבה לדרג הפיקוד עלה כבר במבצעים הנרחבים בסוף מלחמת העצמאות כמבצע עובדה, מפקדה הראשון היה אל"ם מישאל שחם.

ערב מבצע קדש שונה שם העוצבה מ"מפקדה משימתית על חטיבתית " ל"אוגדה משימתית 38", מפקדה היה אל"ם יהודה ואלך. במבצע קדש הופעלה האוגדה בפיקוד דרום בפיקודו של אל"ם ואלך והוטל עליה לפרוץ בציר המרכזי ולכבוש את מתחמי אום כתף ואבו עגילה, האוגדה נכנסה לקרב בלא ידיעת המטרה האסטרטגית של המבצע (שנשמרה בסוד מהדרג הלוחם), בצורה חפוזה ובכוחות שאינם מאומנים, פיקוד האוגדה נעקף על ידי דרג הפיקוד והמטכ"ל ובקרב שהתפתח לא הצליחה האוגדה לכבוש את המערך המצרי וספגה אבדות קשות ובכללם אחד המח"טים שהסתער בראש כוחותיו (אל"ם שמואל גלינקא), רק החלטת אלוף הפקוד להטיל את חטיבה 7 הביאה לפריצת הציר‏[3]. ולעמידת האוגדה במשימתה.

במלחמת ששת הימים הופעלה שוב האוגדה כלפי מתחמי אום כתף ואבו עגילה בפקודו של האלוף אריאל שרון, בקרב שנחשב לקרב מופת אוגדתי נכבשו המתחמים והאוגדה המשיכה במרדף אחרי הצבא המצרי המתמוטט עד לתעלת סואץ. לאחר המלחמה הוטלה על האוגדה האחריות על כלל מרחב סיני וזאת עד להקמת אוגדת סיני.

בתחילת שנות ה-70 החל צה"ל בבניית דרג האוגדה כמפקדה קבועה שלה יחידות קבועות והעוצבה הפכה לאוגדה קבועה שמחנותיה באזור ירושלים, תחילה מספרה היה 146 והיא שימשה כעתודה מטכ"לית.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים עמד בראשה מוסה פלד והיא שכנה בפיקוד המרכז, האוגדה הוטלה לרמת הגולן, בצעה את התקפת הנגד בדרום הרמה אשר נחשבת לאחד המהלכים המכריעים במלחמה והמשיכה בכיבוש המובלעת הסורית.

לאחר הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים ועם סוריה הועברה לסיני ולאחר מכן הוכפפה לפיקוד הצפון ומספרה שונה ל-319‏[2].

תחת פיקוד הצפון לקחה האוגדה חלק במלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדה משימתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל"ם מישאל שחם מקים המפקדה המשימתית

כבר בסוף מלחמת העצמאות החל צה"ל לנהל קרבות שלוקחות בו חלק כמה חטיבות במקביל ועלה צורך בהקמת מפקדה מקבילה לדרג הדיוויזיה בצבאות אחרים, המפקדות הראשונות שהוקמו נקראו בתחילה "מפקדה משימתית על חטיבתית" ולאחר מכן "אוגדה משימתית", במסגרת מהלך זה הקים אל"ם מישאל שחם בשנת 1954 את המפקדה המשימתית שהפכה לאוגדה משימתית 38 בפיקוד מרכז.

מבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע קדש היה הפעם הראשונה שבה הופעלו האוגדות המשימתיות, חוסר הבנת המטרות האסטרטגיות של המבצע (שנשמרו בסוד מהדרג הלוחם), חוסר האורגניות של הכוחות (האוגדות המשימתיות היו מפקדה בלבד ללא כוחות קבועים), חוסר הניסיון בניהול עוצבות גדולות ורב חיליות בקרב משולב והרגלם של הפיקוד והמטכ"ל להפעיל ישירות כוחות קטנים תוך עקיפת רמת האוגדה הביא כמעט לכישלון האוגדה.

על אוגדה 38 בפיקודו של אל"ם יהודה ואלך בהרכב של חטיבת חי"ר 10 (חטיבת הראל), חטיבת חי"ר 4 (קרייתי), חטיבת שריון 37 (ראם), חטיבת שריון 7 ואגד 213 (התקומה) הוטל לכבוש את מתחמי אבו עגילה-אום כתף.

מטה האוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפקד - אל"ם יהודה ואלך
  • קצין אג"ם רס"ן יהושע נבו, קצין מודיעין רס"ן זרובבל ארבל, קצין הנדסה רס"ן ע' יפה, קצין קשר רס"ן דב גולן‏[4].

סד"כ האוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמה כלל 2 חטיבות חי"ר, 2 חטיבות משוריינות ואגד ארטילרי.

  • חטיבה 4 (קרייתי) - חטיבת חי"ר במילואים בפיקוד אל"ם יוסף הרפז, בהרכב 3 גדודי חי"ר, גד' מרגמות כבדות (גמ"כ), פל' סיור, גונדת נ"ט (2 סוללות תותחי נ"ט כ"א בת 4 קנים).
  • חטיבה 10 (הראל) - חטיבת חי"ר במילואים בפיקוד אל"ם שמואל גודר (גורדיצקי) ולאחר הדחתו אל"ם ישראל טל ובהרכב 3 גדודי חי"ר, גד' מרגמות כבדות, פל' סיור, גונדת נ"ט (2 סוללות תותחי נ"ט כ"א בת 4 קנים).

החטיבה הורכבה מחיילי מילואים מבוגרים יחסית ולדעת מפקדיה לא הייתה כשירה לקרב.

  • חטיבה 7 - חטיבת שריון סדירה בפיקוד אל"ם אורי בן ארי ובהרכב גד' טנקים (שרמן), גד' טנקים קלים (AMX 13) גד' חרמ"ש, גד' חי"ר ממונע (חרמ"נ) מסופח מהחטיבה הירושלמית, פלס"ר.
  • חטיבה 37 (ראם) חט' שריון במילואים 37 (ראם) - חטיבת שריון במילואים בפיקוד סא"ל שמואל גלינקא ואחר נפילתו סא"ל עמוס בנין ובהרכב גד' טנקים, גד' טנקים מופחת (בפועל סד"כ פלוגתי), גד' חרמ"ש, גד' חי"ר ממונע (חרמ"נ), פל' הנדסה. החטיבה הייתה בשלבי בנייה.
  • אגד ארטילרי 213 (התקומה) - בהרכב 4 גד' תותחים שדה-בינוני ו 2 גד' תותחי נ"ט.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוגדה בפיקודו של אריאל שרון, פעלה בחזית המצרית ולחמה בציר המרכזי בכיבוש חצי האי סיני[5] הקרב שבו הבקיעה את החזית המצרית באום כתף נחשב אחד מקרבות המופת של צה"ל.

ראה ערך מורחב קרב אום כתף

כוחות עיקריים של האוגדה במלחמה:

הקמת האוגדה הקבועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה (מוסה) פלד מפקד האוגדה הקבועה הראשון ומקימה

לאחר מלחמת ששת הימים החל צה"ל בתהליך מואץ של בניית חטיבות משוריינות ואיגודם באוגדות קבועות, חטיבת אגרוף הברזל (200) שינתה את מספרה לחט' 205 והפכה לחטיבה שכולה טנקי צנטוריון (שוט), חטיבות החי"ר במילואים 9 (חטיבת עודד) ו 4 (חטיבת קרייתי) הוסבו לחטיבות ממוכנות וחטיבה ממוכנת מרכבות הברזל 670 נבנתה על בסיס יחידות המילואים של חטיבה 14, היחידה האחרונה של האוגדה (גדוד סיור 288) הוקמה ממש ערב המלחמה בכוננות כחול לבן במאי 1973. כל הכוחות האלו אוגדו תחת מפקדת אוגדה 146 ששכנה במחנות מצפון לירושלים.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הייתה אוגדת המפץ עתודה מטכ"לית בפיקוד המרכז והורכבה מחטיבה משוריינת חט' אגרוף הברזל (205), שלוש חטיבות ממוכנות חטיבת מרכבות הברזל (670), חטיבת קרייתי (4) וחטיבת עודד (9), גד' סיור 228, אגד ארטילרי התקומה 213 וגש"ח 794, בפיקוד סא"ל יעקב אידן (בוצ'ו), במסגרת אגד התחזוקה 850.

עקב התמוטטות המערך בדרום רמת הגולן הועברה האוגדה בבוקר ה-7 באוקטובר לחזית הצפון‏[3], כוונתו המקורית של אלוף פקוד צפון הייתה לערוך אותה לאורך גשרי הירדן תוך וויתור על דרום רמת הגולן, מפקד האוגדה האלוף מוסה פלד הצליח לשכנע את אלוף הפקוד להטיל אותה לדרום רמת הגולן ולבצע על ידה את התקפת נגד.

ביום שני ה-8 באוקטובר ביצעה האוגדה את התקפת הנגד בדרום רמת הגולן שבסיומה גורשו הכוחות הסוריים מרמת הגולן.

לאחר הצלחת התקפת הנגד נוצרה בפיקוד צפון ההרגשה כי האויב מתמוטט וכי ניתן להמשיך במתקפה מזרחה לתוך השטח הסורי למרות העייפות והשחיקה הרבה בכוחותינו, על האוגדה הוטל לכבוש את מרחב תל כודנה, התקפה זו נכשלה.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן

בהמשך הלחימה הועברו כוחות מהאוגדה צפונה לשטח "המובלעת" והשתתפו בבלימת כוחות המשלוח העיראקים והירדנים‏[4].

מספר ימים לפני הפסקת האש ירד האגד הארטילרי של האוגדה לסיני ושאר האוגדה עברה לדרום ב-6 בנובמבר 1973, כשבועיים לאחר הפסקת האש.

לאחר מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת יום הכיפורים ופריסת הכוחות מחדש הוחלט שאוגדה 146 תעלה לפיקוד הצפון ותפרוס מחנות במחנה דוד, נפתלי, מנסורה וכורדאני‏[6].

חטיבות מרכבות הברזל וקרייתי שהיו ממוכנות הוסבו למשוריינות וחטיבת עודד הוסבה לחטיבת חיר"מ.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב מלחמת לבנון הראשונה הורכבה האוגדה מהחטיבות מרכבות הברזל (670), אגרוף הברזל (205) וחטיבת הראל, אגד ארטילרי התקומה, אגד תחזוקה, גדוד סיור וגדוד הנדסה. מפקדת האוגדה ישבה במחנה דוד בחיפה, ועל האוגדה פיקד תא"ל גיורא חזון (חייקה). עם פרוץ המלחמה גויסה האוגדה ולמעט חטיבת אגרוף הברזל נערכה בדרום רמת הגולן על מנת לאבטח את האגף המזרחי הפיקודי ולהרתיע את הסורים מלתקוף בחזית זו. חטיבת אגרוף הברזל, מופחתת בגדוד אחד, שימשה כעתודה גייסית ונעה ב"ציר ההר". החטיבה הוכנסה לקרב כחלק מ"כוח יוסי" מול הכוחות הסורים בבקעת הלבנון. גדוד השריון הנוסף הופעל לצד אוגדת סקל בציר ואדי שבעה.

כניסת כוחות חטיבה 226 ללבנון בזמן מלחמת לבנון השנייה

שינויי הסד"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות שינויי הסד"כ בצה"ל הוכפפה חטיבת צנחנים צפונית (עוצבת הנשר) לאוגדה בשנת 1998.

בשנת 2003 עבר שם וסמל חטיבת הראל לחטיבת שריון בעוצבת עמוד האש ואילו חטיבת קרייתי (4) עברה מעוצבת הגליל לעוצבת המפץ.

תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ביצוע תוכנית ההתנתקות תפסה האוגדה אחריות על גזרת רמת הגולן והר דב.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת לבנון השנייה גויסה חטיבת הנשר (226), הוכפפה לאוגדה 162 ופעלה בגזרת רכס רמים, לקראת סוף הלחימה הוחלט לגייס את מפקדת האוגדה וחלק מיחידותיה ולהטיל עליהם את האחריות על גזרת רמת הגולן במקומה של אוגדה 36, הלחימה הסתיימה לפני שההחלטה בוצעה.

יחידות האוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת אגרוף הברזל (חטיבה 205)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל חטיבת אגרוף הברזל (205)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבת אגרוף הברזל

החטיבה היא חטיבת שריון שהוקמה באוגוסט 1961 כחטיבה 200. מפקדה הראשון של החטיבה, תת-אלוף יששכר (ישכה) שדמי עסק בהקמתה. במלחמת ששת הימים הייתה ביחד עם חטיבה 520 חלק מאוגדת המילואים 31. במלחמת ששת הימים נלחמה בחזית המצרית ופגעה קשות בחטיבה משוריינת ובחטיבה ממוכנת מצריות ונעה לכיוון ג'בל ליבני תוך השמדת טנקים מצריים שהיו במחפורות. החטיבה סיימה את המלחמה על גדות האגם המר לאחר שפרצה את מעבר הגידי. במלחמת יום הכיפורים נלחמה בחזית הצפון, ובתוספת גדוד הסיור האוגדתי הובילה ב-8 באוקטובר 1973 את התקפת הנגד ברמת הגולן, בציר אל-על - רפיד. לאחר כיבוש תל-מסחרה, בלמה מספר התקפות נגד של כוחות שריון וחי"ר עיראקיים[7]. בזמן מלחמת לבנון שימשה כוח עתודה גייסי, התקדמה בציר המרכזי בדרכים הרריות, הצליחה לחצות את ג'בל ברוך בדרך קשה ומפותלת ועלתה על גב ההר. החטיבה הייתה במגע אש, בטווחים ארוכים, עם גדוד טנקים סורי ביום שישי ה-12 ביוני, ומייד לאחר מכן נכנסה הפסקת האש לתוקפה‏[8].

חטיבת כרמלי (חטיבה 2)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל חטיבת כרמלי (2)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבת כרמלי

חטיבה 2 (בעבר נקראה חטיבה 165) המכונה חטיבת כרמלי, הוקמה בפברואר 1948 בתור חטיבת הגנה בגליל המערבי ובחיפה. מפקדה הראשון היה משה כרמל.

חטיבת קרייתי (חטיבה 4)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל חטיבת קרייתי (4)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבת קרייתי

חטיבת קרייתי היא חטיבת שריון במילואים. החטיבה הוקמה בשנת 1948. ב-1972 עברה החטיבה הסבה לחטיבה ממוכנת. במלחמת יום הכיפורים לחמה תחת אוגדה 210 והשתתפה בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן. החל מ-2009 החטיבה מפעילה טנקי מרכבה סימן 4.

עוצבת אלון (חטיבה 228)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל עוצבת אלון (228)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבת אלון

חטיבת אלון, המכונה גם "חטיבת נח"ל צפונית", בשל היותה כפופה לפיקוד צפון, היא חטיבת חי"ר במילואים בצבא ההגנה לישראל, המורכבת מיוצאי חטיבת הנח"ל.

בעבר הייתה חטיבת אלון חטיבת המילואים של חטמ"ר צמח (228) והשתייכה לאוגדה 720 בפיקוד מרכז, לאחר פירוק האוגדה והחטמ"ר הוסבה החטיבה מחטיבת חי"ר קל לחיר"מ והוכפפה לאוגדה 319 בפיקוד הצפון

עוצבת הנשר (חטיבת צנחנים צפונית, חטיבה 226)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל עוצבת הנשר (226)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבה 226

חטיבה 226 היא חטיבת המילואים הראשונה של הצנחנים. החטיבה הוקמה בשנת 1957 כחטיבה 80. בהמשך שונה מספרה ל-317, ל-939 ולאחר מכן ל-226.

במלחמת ששת הימים השתתפה החטיבה בקרבות בכול שלושת החזיתות, בתחילת המלחמה הוטסו חילי החטיבה לצורך פעולת איגוף אנכית בקרב לכיבוש מתחמי אום כתף בחזית המצרית, בהמשך פעלה הסיירת החטיבתית בקרב לשחרור ירושלים לכיבוש ואדי ג'וז ומתחם אוגוסטה ויקטוריה ובסיום המלחמה השתתפה החטיבה בלחימה בחזית הסורית רגלית ובצורה מוסקת בכיבוש דרום רמת הגולן.

בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים השתתפה החטיבה במרדפים בבקעת הירדן (ערך מורחב ארץ המרדפים).

במלחמת יום הכיפורים פוצלה החטיבה, חלק מהחטיבה לחם בחזית הדרום בכיבוש החווה הסינית וחציית התעלה וחלק לחם בחזית הצפון וכבש את תל א-שמס, ב 21.10.1973, כחלק ממבצע קינוח, המריאו ממחניים מסוקי יסעור אשר הנחיתו 625 מלוחמי החטיבה סמוך לפסגת החרמון. הכוח כבש את מוצב החרמון הסורי.

בזמן מלחמת לבנון פעלה החטיבה בציר החוף, הקרב המרכזי שבו השתתפה החטיבה היה לכיבוש מחנה עין א חילווה וגדוד נוסף פעל בגזרה המרכזית לכיבוש עין זחלתא, מאוחר יותר כאשר התכונן צה"ל לכיבוש מערב ביירות לא גויסה החטיבה, עדיין קיים ויכוח באשר לסיבות לאי גיוס החטיבה אך לחטיבה הוצמד השם "החטיבה שלא גויסה"‏[9].

בתחילת שנות האלפיים הוחלט בצה"ל להכפיף את חטיבות החי"ר הפיקודיות לאוגדות והחטיבה הוכפפה לעוצבת המפץ.

במלחמת לבנון השנייה פעלה החטיבה בגזרת רכס רמים, מוכנות החטיבה למלחמה הייתה גבוהה מאוד בהשוואה לרמת המוכנות הירודה של יחידות רבות אחרות והחטיבה זכתה לשבחים על פעולתה.

בהפגזה על כפר גלעדי נפגעה פלוגת המפקדה של אחד הגדודים, שמדרך הטבע כללה חיילים מבוגרים ובעלי משפחות. באירוע נהרגו 12 חיילים. המקרה נודע בשם "אסון כפר גלעדי".

מאז הקמתה, נפלו כ-170 מלוחמי החטיבה.

עוצבת התקומה (אגד ארטילרי 213)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל עוצבת התקומה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עוצבת התקומה

עוצבת התקומה היא האגד הארטילרי של האוגדה.

האגד הוקם בשנת 1970 על ידי אל"מ חיים ירקוני כא.א 213 והיה לאגד החת"ם הראשון בצה"ל במתכונת האגדים העוצבתיים. עד תחילת שנות השבעים היו אגדי הארטילריה בצה"ל אגדים משימתיים (כפופים לפיקודים ולקתמ"ר ומוקצים ליחידות למשימות, אימונים ואירועים מבצעיים ספציפיים).

לאורך השנים לחם האגד במלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל והאינתיפאדה הראשונה.

מפקדי האוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
מישאל שחם 1954
יהודה ואלך 1955 - 1957
חיים בר-לב 1957 לימים ראש המטה הכללי
יוסף גבע 1957 - 1959 לימים נספח צה"ל בארצות הברית
ישעיהו גביש 1959 - 1966 לימים מפקד פיקוד דרום
אריאל שרון 1966 - 1968 לימים ראש הממשלה
יצחק חופי 1968 - 1971 לימים ראש המוסד
משה פלד 1972 - 1974 לימים מפקד גייסות השריון
מנחם מרון 1974 - 1975 לימים נספח צה"ל בארצות הברית
אברהם ברעם 1975
חיים נדל 1975 - 1979 לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
גיורא חזון 1979 - 1982
חגי כהן 1982 - 1984
מאיר דגן 1984 - 1987 לימים ראש המוסד
מאיר זמיר 1987 - 1990 לימים ראש מל"י
אמי פלנט 1990 - 1991 לימים קצין שריון ראשי
דב רוזנטל 1991 - 1994 לימים קצין שריון ראשי
צבי גנדלמן 1994 - 1997
גרשון הכהן 1997 - 2000 לימים מפקד הגיס המטכל"י
דן הראל 2000 - 2001 לימים סגן הרמטכ"ל
מתי לשם 2001 - 2003
יעקב אייש 2004 - 2005 לימים נספח צה"ל בארצות הברית
יואב הר אבן 2005 - 2008 לימים ראש אגף המבצעים
תמיר היימן 2008 - 2011
מוני כץ 2011 - 2013
יעקב בנג'ו 2013 - מפקד האוגדה הנוכחי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלוף שרון מתאר את קרב אום כתף במלחמת ששת הימים http://news.walla.co.il/?w=/550/2711809

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עוצבת המפץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אין לבלבל עם אוגדת האלוף שרון במלחמת יום כיפור
  2. ^ 2.0 2.1 סיפורה של אוגדת המפץ, תולדות האוגדה המשוריינת 319
  3. ^ 3.0 3.1 חיל החימוש כמכפיל הכוח
  4. ^ 4.0 4.1 צבא ירדן במלחמת יום הכיפורים [[1]]
  5. ^ אמיר בוחבוט, תיעוד נדיר: שרון מתדרך על הקרבות האגדיים בסיני, באתר וואלה!, 14 בינואר 2014
  6. ^ חיל החימוש כמכפיל הכוח
  7. ^ עמותת יד לשריון
  8. ^ סיפורה של אוגדת המפץ, תולדות האוגדה המשוריינת 319
  9. ^ תולדות עוצבת הנשר יגאל צחור במדבר הציוני. http://www.midbar-zioni.co.il/?p=264