כריסטוף ואלץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריסטוף ואלץ
ChristophWaltz82AAMar10.jpg
כריסטוף ואלץ בטקס האוסקר ב-2010
תאריך לידה: 4 באוקטובר 1956 (בן 57)
מקום לידה: וינה, אוסטריה
שנות הפעילות: 1977 - היום
פרסים: 2 פרסי גלובוס הזהב
פרס גילדת שחקני המסך
שני פרסי באפט"א, שני פרסי אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר
דמות ידועה: האנס לנדה (ממזרים חסרי כבוד)

ד"ר קינג שולץ (ג'אנגו ללא מעצורים)

http://www.christophwaltzfans.com
פרופיל ב-IMDb

כריסטוף ואלץגרמנית: Christoph Waltz; נולד ב-4 באוקטובר 1956) הוא שחקן קולנוע אוסטרי, זוכה שני פרסי אוסקר, שני פרסי גלובוס הזהב ופרס באפט"א בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר, ופרס השחקן הטוב ביותר של פסטיבל הקולנוע בקאן 2009.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואלץ נולד בווינה לזוג מעצבים, נצר למשפחת שחקנים אוסטרית הכוללת את סביו. הוא החל ללמוד משחק באוניברסיטה למוזיקה ואמנויות של וינה, וב"מכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע" שבניו יורק. הוא התחיל בתור שחקן במה והופיע בבימות בשווייץ וכן בבורגתיאטר שבאוסטריה.

לאחר קריירת טלוויזיה מוצלחת והשתתפות בכמה סרטים מקומיים הגיעה הפריצה המאוחרת יחסית של ואלץ כשחקן בשנת 2009, כשהתקבל לתפקיד ראשי לצדו של בראד פיט בדרמת המלחמה של קוונטין טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד". בסרט גילם ואלץ את קולונל האס אס האנס לנדה, המכונה "צייד היהודים". על תפקידו בסרט זכה ואלץ בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן ובפרסי גלובוס הזהב, גילדת שחקני המסך ובאפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר.

כמו כן, שיחק את דמותו של ד"ר קינג שולץ, צייד ראשים גרמני בארצות הברית של טרום מלחמת האזרחים, בסרטו של קוונטין טרנטינו ג'אנגו ללא מעצורים מ-2012 , עליו הוא קיבל את פרס האוסקר לשחקן משנה בפעם השנייה.

ואלץ הוא שחקן הקולנוע האוסטרי השני בהיסטוריה אשר זוכה בפרס האוסקר אחרי ג'וזף שילדקראט שזכה בפרס בשנת 1937 על משחקו בסרט "חייו של אמיל זולא".

ואלץ מתגורר בלונדון. הוא גרוש ואב לארבעה ילדים. גרושתו של ואלץ יהודיה, שניים מילדיו חזרו בתשובה וגרים בישראל, אחד מהם מכהן כרב.‏[1][2]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה
שנה שם הסרט
1982 "אש וחרב"
1986 "ווט'רפיד"
1995 "קתרין הגדולה"
2000 "פושע הגון"
2009 "ממזרים חסרי כבוד"
2011 "הצרעה הירוקה"
"מים לפילים"
"שלושת המוסקטרים"
"אלוהי הקטל"
2012 "ג'אנגו ללא מעצורים"
2013 "תיאוריית האפס"
2014 "החבובות הכי מבוקשות"

״big eyes"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דני סגל, כוכב נולאנדה, באתר נענע10, 20 בספטמבר 2009
  2. ^ מרב יודילוביץ', שואה ודעה קדומה, באתר ynet‏, 15 בספטמבר 2009