כריסטופר פלאמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נדרשת הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ארתור כריסטופר אורם פלאמראנגלית: Arthur Christopher Orme Plummer ; נולד ב-13 בדצמבר 1929) הוא שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה קנדי, מהשחקנים הבולטים והמוערכים ביותר בקולנוע הקנדי. פלאמר זכה בפרס אוסקר בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2011 על תפקידו בסרט "בגינרס", והיה מועמד בעבר לפרס זה ב-2009 על תפקידו בסרט "התחנה האחרונה". פלאמר, שהיה בן 82 בעת הזכייה, הוא הזוכה המבוגר ביותר שזכה באוסקר אי פעם. בנוסף הוא זכה בשני פרסי אמי, בפרס גלובוס הזהב, בפרס גילדת שחקני המסך ובשני פרסי טוני, היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב נוספים .

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאמר נולד בטורונטו, אונטריו, קנדה, בנם של איזבלה מרי וג'ון אורם פלאמר. פלאמר הוא נינו של ראש ממשלת קנדה השלישי ג'ון אבוט. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר שנולד ופלאמר גדל כילד יחיד בכפר סנוויל שבקוויבק.

במטרה להפוך לפסנתרן מקצועי לקח פלאמר מספר שיעורים, אך בעקבות חיבה לתחום התיאטרון עזב את הקריירה המוזקלית לטובת לימודי משחק בבית ספרו. בכדי לרכוש נסיון ולפתח את יכולות המשחק שלו נסע פלאמר ללמוד במוסד תיאטרון מקומי באוטווה.

בתחום התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הצלחתו הראשונה בברודוויי נחל פלאמר ב-1973 במחזה "Cyrano" של אנתוני ברג'ס בו גילם את דמותו של הסופר סיראנו דה ברז'ראק. הופעה זו זיכתה את פלאמר בפרס הטוני וב"פרס שולחן הדרמה". את פרס הטוני השני שלו בקריירה קיבל פלאמר ב-1997 על הופעתו בהפקה הקנדית "בארימור".

מלבד שתי זכיות בפרס הטוני, פלאמר היה מועמד חמש פעמים נוספות לפרס על הופעותיו במחזות "J.B." של ארצ'יבלד מקליש, "שטח הפקר" של הרולד פינטר,"משפט הקופים" ובמחזות השייקספירים "אותלו" ו"המלך ליר" של ג'ונתן מילר.

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת המשחק העשירה של פלאמר החלה בשנת 1958 כשלוהק לתפקיד משני בסרטו של סידני לומט "משוגע לבמה". תפקידו המשמעותי הראשון היה שנה לאחר מכן בסרטו של ניקולאס ריי "רוח נושבת באברגליידס", ע"פי תסריט מאת באד שולברג. פלאמר התפרסם לראשונה בתחומי הוליווד ב-1964 בדרמה ההיסטורית "נפילתה של האימפריה הרומאית" בדמותו של קיסר רומא קומודוס.

הופעה זו הביאה לתפקיד הפריצה שלו בשנה שלאחר מכן, בדרמה המוזיקלית הקלאסית של רוברט וייז "צלילי המוזיקה" המבוססת על מחזה בעל שם דומה. בסרט בו הופיע פלאמר בתפקיד ראשי, גילם את דמותו של קפטן פון-טראפ אלמן ל 7 ילדים המתאהב בצעירה בשם מריה המיועדת להיות נזירה ולשם כך מבטל את אירוסיו לברונית שרדר כדי להינשא לה. עם עליית הנאצים לשלטון וביסוס מעמדם, מתרבים הלחצים על קפטן טראפ להצטרף לשורותיהם, משום כך הוא מחליט לברוח עם משפחתו לשווייץ.

שתי הופעות בולטות נוספות של פלאמר באותו עשור היו בדרמה "בתוככי דייזי קלובר" העוסקת בתוככי תעשיית הסרטים של הוליווד ובסרט המלחמה של גאי המילטון "הקרב על בריטניה", בו הופיע בתור טייס קרב קנדי.

בשנות ה-70 התפרסם פלאמר בזכות הופעותיו כארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון בדרמת המלחמה הסובייטית-איטלקית "ווטרלו", בסרט השלישי בסדרת סרטי "הפנתר הוורוד" של בלייק אדוארדס, "שובו של הפנתר הורוד" ובסרט ההרפתקאות של ג'ון יוסטון "האיש שרצה להיות מלך". לאלה נוספו גם הופעות בתור הנסיך היהודי הורדוס אנטיפס בסדרה "ישו מנצרת" ובתור הבלש הספרותי שרלוק הולמס בסרט "רצח לפי פקודה", הופעה אשר זיכתה את פלאמר בפרס הג'יני. את פרס אמי הראשון שלו קיבל פלאמר ב-1976 על תפקידו בהפקה "חלפני הכספים של ארתור היילי".

בשנות ה-80 בלט פלאמר בעיקר בהופעה אחת בדרמה "היכן שהוא בזמן". פלאמר היה מועמד בשנית לפרס אמי ב-1983, על משחקו בסדרה "ציפורים מתות בסתר". לאחר מכן הופיע פלאמר במותחן הבדיונישל טרי גיליאם "12 קופים" בתור ד"ר גוינס העובד בבית חולים לחולי נפש בו נכלא גיבור הסרט ג'יימס קול (ברוס ויליס) ובדרמה הביוגרפית "המקור" בה גילם את מנחה הטלוויזיה המפורסם מייק ואלס. ב-1993 זכה פלאמר בפרס אמי שני על תפקידו כמספר בסדרת האנימציה "Madeline".

בשנות ה-2000 הופיע בסרטים "טרגדיה אמריקאית" ו"נפלאות התבונה" של רון הווארד, שם הופיע בתור ד"ר רוזן, הפסיכיטאר של ג'ון פורבס נאש (ראסל קרואו). לאחר מכן הופיע בתפקידים משניים בסרטים שוברי קופות כגון, "אוצר לאומי", "אלכסנדר" של אוליבר סטון בו גילם את דמותו המיתולוגית של אריסטו ו"סוריאנה" בו הופיע כדין ווייטינג, פעיל ב"תנועה לשחרור אירן". כמו כן שיחק פלאמר בסרט הטלויזיוני "Our Fathers", סרט שזיכה אותו במועמדות שלישית לפרס אמי.

את ההכרה ההוליוודית שלו קיבל פלאמר בגיל 80 בשנת 2010, כשהיה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, לפרס גלובוס הזהב, לפרס גילדת השחקנים ולפרס אינדפנדנט ספיריט על תפקידו הראשי בדרמה הביוגרפית "התחנה האחרונה". בסרט גילם פלאמר את דמותו של הסופר הרוסי הנודע לב טולסטוי, שאחראי על כתיבת הרומן מהחשובים ביותר בספרות העולמית "מלחמה ושלום". בנוסף דיבב פלאמר את דמותו של צ'ארלס מונץ בסרט האנימציה המצליח "למעלה".

ב-2011 השתתף בסרט "ביגינרס" בתפקיד האל אביו הגוסס והגאה של אוליבר (יואן מקגרגור). על תפקידו בסרט זכה בפרס גלובוס הזהב, בפרס גילדת שחקני המסך, בפרס באפט"א בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר בסרט קולנוע, וכן בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חייו פלאמר היה נשוי שלוש פעמים. נישואיו הראשונים היו ב-1956 לשחקנית התיאטרון תמי גריימס, נישואים שנמשכו 4 שנים. לזוג נולדה בת אחת בשם אמנדה פלאמר, שגדלה להיות שחקנית מצליחה זוכת שלושה פרסי האמי ופרס הטוני, אולם כפי שכתב באוטוביוגרפיה שלו לא היה לו כל קשר עימה כאשר הייתה ילדה.

נישואיו השניים היו לעיתונאית פטרשיה לואיס בשנת 1962 ונמשכו 5 שנים. אשתו השלישית והנוכחית משנת 1970 היא הרקדנית, שחקנית הבריטית איליין רג'ינה טיילור.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר פלאמר - פרסים