הרולד ראסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Harold Russell still.jpg

הרולד ראסלאנגלית: Harold Russell;‏ 14 בינואר 1914 - 29 בינואר 2002), היה חייל משוחרר, נכה ממלחמת העולם השנייה, שזכה בשני פרסי אוסקר על משחקו בסרט שנות חיינו היפות ביותר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל נולד בנובה סקוטיה בקנדה. ב-1933 עבר עם משפחתו למסצ'וסטס. יום לאחר המתקפה על פרל הארבור התגייס לצבא ארצות הברית ושימש כמדריך לחומרי נפץ.

ראסל נפצע קשה ב-6 ביוני 1944 כאשר מטען חומר נפץ התפוצץ בידיו. שתי ידיו נקטעו והוא נאלץ להשתמש בתותבים.

לאחר החלמה החל ללמוד באוניברסיטת בוסטון. ב-1945 הופיע בסרטון בשם "יומנו של סמל", המתאר את שיקומו. כאשר ראה הבמאי ויליאם ויילר את הסרטון הזה, הוא שיבץ את הרולד לסרט "שנות חיינו היפות ביותר" בתור הומר פריש, חייל בחיל הים האמריקאי שאיבד את שתי ידיו.

על משחקו בסרט זה זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 1946. בנוסף לכך זכה בפרס אוסקר מיוחד "על הביאו לתקווה ולאומץ אצל עמיתיו החיילים הנכים דרך המדיום של הקולנוע. ראסל הוא היחיד שזכה בשני פרסי אוסקר על אותו התפקיד.

ראסל הוא גם אחד משני השחקנים הבלתי מקצוענים שזכו בפרס אוסקר. השני שזכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר היה היינג נגור בסרט דמעות של שתיקה ב-1985.

לאחר שויליאם ויילר אמר לו שאין לו תפקידים נוספים לשחקנים גדמים הוא חזר ללימודי עסקים באוניברסיטת בוסטון אותם סיים ב-1949.

ראסל כתב שתי אוטוביוגרפיות (ב-1949 ו-1981). הוא שימש כראש ארגון החיילים המשוחררים וכן עמד שנים רבות בתור ראש הוועדה הנשיאותית לתעסוקת נכים.

לאחר שאשתו חלתה בסרטן והוא נקלע לקשיים כלכליים, מכר ראסל ב-1992 את פסל האוסקר שלו ב-60.500 דולר. בהגינו על מעשה זה אמר הרולד שבריאות אשתו חשובה לו יותר מפסל האוסקר. רק משנת 1950 החלה האקדמיה האמריקאית לקולנוע להחתים את הזוכים כי אסור להם למכור את הפסל ולכן היה ראסל משוחרר מהסכם כזה. הוא נפטר מהתקף לב בגיל 88.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]