לה דק טהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לה דק טהו
14 באוקטובר 1911 – 13 באוקטובר 1990 (בגיל 79)
LeDucTho1973.jpg
מקצוע מהפכן, גנרל, דיפלומט ופוליטיקאי
מפלגה פוליטית המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם

לֵה דֶק טְהוֹ (וייטנאמית: Lê Ðức Thọ;‏ 14 באוקטובר 191113 באוקטובר 1990) היה מהפכן, גנרל, דיפלומט ופוליטיקאי וייטנאמי, שסירב לקבל את פרס הנובל לשלום, שוועדת פרס נובל מצאה לנכון להעניק לו ביחד עם הנרי קיסינג'ר בשנת 1973.

ב-1930 עזר לה דק טהו לייסד את המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. בעקבות פעילותו, השלטונות המקומיים של האימפריה הקולוניאלית הצרפתית כלאו אותו למשך כמה שנים, מ-1930–1936 ושוב בין השנים 19391944. אחרי שחרורו ממאסר, ב-1945, עזר לה דק טהו להנהיג את הוייט מין, ארגון שהוקם על מנת להשיג עצמאות לוייטנאם מהשלטון הצרפתי, עד שנחתמו ההסכמים של ועידת ז'נבה ב-1954. ב-1955 הצטרף לפוליטביורו של מפלגת הפועלים של וייטנאם, שהפכה היום למפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. ב-1956 לה דק טהו ניהל את הוייטקונג, שפעל נגד הממשל בדרום וייטנאם.

הסכמי השלום של פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית הצטרפה באופן פעיל למלחמת וייטנאם במהלך שנות ה-60. בין השנים 19691973 נערכו בפריז שיחות, חלקן חשאיות וחלקן גלויות, לקידום תהליך השלום בין המדינות. המגעים שניהל טהו, שהיה נציגה של הרפובליקה הדמוקרטית הוייטנאמית בשיחות החשאיות, והיועץ לביטחון לאומי דאז, הנרי קיסינג'ר, הן שהובילו להפסקת האש בין המדינות ב-23 בינואר 1973. הבסיס של ההסכם ההיסטורי כלל: שחרור שבויים תוך 80 ימים, הפסקת אש שתפוקח על ידי ה-ICC ‏(International Commission of Control and Supervision), בחירות חופשיות ודמוקרטיות בדרום וייטנאם, תימשך פעילותה של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID) בדרום וייטנאם והכוחות של צפון וייטנאם יוכלו להישאר בדרום וייטנאם.

אף שההסכמים נחתמו ב-23 בינואר 1973, נמשכו המגעים בין המדינות גם בהמשך, גם הלחימה נמשכה באופן לא סדיר בחלק מהמקומות. כאשר נסוגו הכוחות המזוינים של ארצות הברית‎, ב-29 במרץ, ההפצצות בצפון וייטנאם נמשכו. כיוון שההסכמים הופרו על ידי כל הצדדים, שבו קיסינג'ר וטהו אל שולחן הדיונים במאי וביוני 1973 על מנת להשיב את תהליך השלום על כנו. ב-13 ביוני 1973 חתמו ארצות הברית וצפון וייטנאם על תצהיר משותף לפיו שתי המדינות יישמו את ההסכמים.

פרס הנובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת פרס הנובל מצאה לנכון להעניק ללה דק טהו ולהנרי קיסינג'ר פרס נובל משותף לשלום בשנת 1973, על מאמציהם בקידום המשא ומתן בהסכמי פריז. קיסינג'ר קיבל את הפרס באותה שנה, אולם לה דק טהו סירב לקבל את הפרס בטענה שעדיין אין שלום בארצו.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]