לודוויג קווידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הסבר בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לודוויג קווידה
23 במרץ 1858 – 4 במרץ 1941
DBP - Nobelpreisträger, Ludwig Quidde - 50 Pfennig - 1975 fixed.jpg
דיוקנו של קווידה על גבי בול גרמני
מקום קבורה ז'נבה
מקום מגורים Flag of Germany.svg  גרמניה
ידוע בשל חתן פרס נובל לשלום

לודוויג קְוִוידֵהגרמנית: Ludwig Quidde; ‏23 במרץ 18584 במרץ 1941) היה פציפיסט גרמני, שזכור בעיקר עקב ביקורתו החריפה כלפי וילהלם השני, קיסר גרמניה. הקריירה של קווידה מתחלקת על פני 4 תקופות בהיסטוריה הגרמנית: זו של ביסמרק בקיסרות הגרמנית (עד 1890); בית הוהנצולרן בשלטונו של וילהלם השני (18881918); רפובליקת ויימאר (1918 – 1933); ולבסוף בגרמניה הנאצית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווידה נולד למשפחת סוחרים בורגנית בברמן. הוא התעניין בהיסטוריה ונטל חלק בפעילויות האגודה הגרמנית לשלום. כבר כשהיה צעיר התנגד למדיניותו של אוטו פון ביסמרק, קנצלר ממלכת פרוסיה והקיסרות הגרמנית. ב-1881 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת גטינגן. ב-1894 פרסם עלון בן 17 עמודים בשם "קליגולה: מחקר על אי שפיות קיסרית" (Caligula. Eine Studie über römischen Caesarenwahnsinn) המכיל 79 הערות שוליים על אודות הקיסרות הרומית של המאה ה-1 לספירה; עם זאת, קווידה משך הקבלה משתמעת בין הקיסר הרומי המושחת קליגולה לווילהלם השני, המאשימה, דה פקטו, את השליטים בשיגעון גדלות. המחבר התעקש על פרסום החוברת תחת שמו האמיתי, התעקשות ששמה קץ לקריירה האקדמית שלו כהיסטוריון, כאשר בכמה תקופות ביקורות קצרות הסבירו את ההקבלות בהן עשה שימוש. לאחר שהשמיע הערה נבזית כנגד הקיסר וילהלם הראשון, הורשע פלילית ב"העלבת הוד מלכותו" ונידון לשלושה חודשי מאסר, אותם ריצה בכלא שטאדלהיים (Stadelheim) במינכן.

בתום מלחמת העולם הראשונה, קווידה, בדומה לגרמנים רבים אחרים, התנגד נחרצות לחוזה ורסאי מסיבות מיליטריסטיות גרמניות; קווידה בעיקר גינה את ההגבלות על הצבא הגרמני ואת האסון הכלכלי הממשמש ובא שייגרם באמצעות תשלום פיצויים גבוהים שנגזרו על האומה הגרמנית. הוא, ופציפיסטים קיוו כי נשיא ארצות הברית וודרו וילסון ינצח וכי בתנאים חמורים אלה יזרע גרגרי מלחמה חדשה:

Ein gedemütigtes, zerrissenes und zu kümmerlichem wirtschaftlichen Dasein verdammtes deutsches Volk wäre ebenso eine stete Gefahr für den Weltfrieden, wie ein in seinen unveräußerlichen Rechten und Daseinsbedingungen geschütztes eine starke Stütze desselben sein würde. Mögen jene, die heute die Macht haben, über den nächsten Tag hinaus an die Zukunft der Menschheit denken. Eine ungeheure Verantwortungliegt auf ihnen. Etwas ganz Neues kann heute zum Segen aller Völker geschaffen werden. Kurzsichtiger Missbrauch der heutigen Macht kann alles verderben.


אומה גרמנית מושפלת וקרועה שנידונה לסבל כלכלי תהיה סכנה מתמדת לשלום העולם, רק עם גרמני כנכס צאן ברזל שהתקיימותו מובטחת יהיה אחד מעמודי התווך החזקים של שלום עולמי כזה. כדאי לשליטי היום לחשוב מעבר ליום זה ולשקול את עתיד האנושות. אחריות עצומה מוטלת עליהם. היום, ניתן ליצור משהו חדש לגמרי לתועלת העמים. התעללות של הכוח של היום יכולה להרוס הכל.

לודוויג קווידה, הודעה מטעם האגודה הגרמנית לשלום, 15 בנובמבר 1918

כאשר היטלר עלה לשלטון ב-1933, קווידה ברח לשווייץ והתיישב בז'נבה עד ערוב ימיו. הוא היה אופטימי לאורך חייו. בגיל 76 פרסם את המאמר "שלום הציבור ושלום העולם" (1934) בשעה שבה המיליטריזם היה במגמת עלייה בתקופה הנאצית; קווידה האמין כי טכנולוגיה מודרנית עשויה לשמש גורם מרתיע מפני מלחמה:

[…] die Entwicklung der Technik, die den modernen Krieg immer mehr zu einem selbstmörderischen Wahnsinn gemacht hat, dem Kriege ein Ende setzen wird. Das hat im Grunde genommen schon Kant vorausgesehen, der die Schaffung eines "ewigen Friedens" nicht etwa von einer Hebung der Moral erwartete, sondern vom Kriege, der so unerträglich werden würde, dass die Menschheit sich genötigt sehen würde, den Frieden zu sichern.


ההתפתחות הטכנולוגית של היום שהפכה מלחמה מודרנית לסיוט אובדני תשים קץ למלחמה. זה כבר נצפה על ידי קאנט שצפה "שלום נצחי" שיתרחש לא בשל השלמות המוסרית של האדם, אלא עקב הלוחמה המודרנית, שתהיה כה בלתי נסבלת, עד שהמין האנושי יראה עצמו מחויב להבטיח שלום נצחי.

לודוויג קווידה נפטר בגלות השווייצרית מדלקת ריאות ב-1941, והוא בן 82.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Quidde, Ludwig, Caligula: Eine Studie über römischen Cäsarenwahnsinn. Leipzig, Wilhelm Friedrich, 1894.
  • Quidde, Ludwig, Der erste Schritt zur Weltabrüstung. Berlin, Hensel, 1927.
  • Quidde, Ludwig, «European Militarism before the War», in World Tomorrow, 9 (October, 1926) 161-162.
  • Quidde, Ludwig, «The Future of Germany», in Living Age, 321 (April 5, 1924) 635-638.
  • Quidde, Ludwig, «Recollections of a Stutterer», in Living Age, 328 (February 13, 1926) 360-363.
  • Quidde, Ludwig, Die Schuldfrage. Berlin, Schwetschke, 1922.
  • Quidde, Ludwig, «Shall There Be a Germany Irredenta?», in Living Age, 302 (September 6, 1919) 583-585.
  • Quidde, Ludwig, «Sollen wir annektieren?» Denkschrift des Bundes Neues Vaterland. (Anonym) Berlin, 1915.
  • Taube, Utz-Friedebert, Ludwig Quidde: Ein Beitrag zur Geschichte des demokratischen Gedankens in Deutschland. Kallmünz über Regensburg, Lassleben, 1963. Contains complete bibliographies: of Quidde's articles and pamphlets, pp. 188-201; of all articles for and against Quidde's Caligula, pp. 201-203; of secondary materials, pp. 203-216.
  • Wehberg, Hans, ed., Ludwig Quidde: Ein deutscher Demokrat und Vorkämpfer der Völkersverständigung. Offenbach am Main, Bollwerk, 1948.