בריאת אדם וחוה

בריאת האדם, נזר הבריאה, היא שיאו וסיומו של סיפור בריאת העולם המקראי.

סיפור הבריאה

סיפור בריאתם של אדם וחוה מופיע בספר בראשית פעמיים, פעם בפרק א' ופעם נוספת בפרק ב', בשני תיאורים שונים. על פי המקרא, מקור שמו של אדם הוא האדמה, ממנה נברא, ומקור שמה של חוה הוא מלשון "חי", כיוון שהייתה "אם כל חי".

על פי הכתוב בפרק א', אדם וחוה נבראו יחדיו ביום השישי, לאחר שברא אלוהים את כל שאר העולם, הטבע ובעלי החיים:

	וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם
– בראשית א, כו-כז

על פי המסופר בפרק ב', אלוהים ברא את האדם "עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", ולאחר ששם אותו בגן עדן אמר אלוהים:

"לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" ( בראשית ב, יח)

לאחר אמירה זו, יצר אלוהים "מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ", ואז מסופר:

	וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.
– בראשית, ב, פסוקים כ-כד

השם "חוה" מופיע לראשונה בפרק ג', פסוק כא.

פרשנויות

על פי המסופר בפרק א' נברא האדם זכר ונקבה, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א כז) אולם לא מצוין באיזו צורה, ואם בגוף אחד או בשני גופים. בפרק ב' שבו מופיע תיאור מרכזי ומפורט יותר של בריאת האדם, מתוארת בפרוטרוט בריאת אדם כזכר, "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (בראשית ב ז) ולאחר מכן נבראת הנקבה מצלעו, "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב כא-כב).

חכמי התלמוד אף הם נחלקים כיצד נבראו אדם וחוה על פי המקרא, וניסו ליישב את הגרסאות השונות במקרא. דעה אחת נוקטת שאדם וחוה נבראו שני פרצופין בגוף אחד, כלומר גוף אחד שמצדו האחד זכר ומצדו השני נקבה, ולאחר מכן הפרידם אלוהים לשני גופים, (צלע מתפרש לפיהם כפרצוף, בשר תחתנה משמעו כיסוי הבשר שנחשף בהפרדתם לשני גופים). דעה אחרת נוקטת שמלכתחילה תיכנן אלוהים לברוא גם את הזכר וגם את הנקבה (ומכאן התיאור בפרק א') אולם לאחר מכן נמלך אלוהים וברא בפועל רק את הזכר, ומזנבו ייצר אלוהים את הנקבה. אגב, רעיון זה של דו-פרצופין הינו קדום ומופיע גם במשנתו של הפילוסוף היווני אפלטון.

על פי המדרש פרקי דרבי אליעזר‏, הסבור כדיעה שהיא נבראה מזנבו של אדם הראשון, הפעם הראשונה בה בוצעה הרדמה לצורך חסיכת ומניעת כאב, הייתה בעת היווצרה של חווה מגופו של אדם הראשון.

	חס הקדוש ברוך הוא על האדם שלא להכאיבו, והפיל עליו שנת תרדימה, וישן לו, ולקח עצם מצלעותיו ובשר מלבו ועשאה עזר והעמידו כנגדו, והקיצו, וראה אותה שהיא עומדת כנגדיו, ואמר: זהו האשה, עצם מעצמי ובשר מבשרי שנאמר ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וכו'

הדעות השונות בעניין זה מסמלות בעיני אישים שונים את היחס בין הגבר לאישה ואת ההתייחסות למעמד האישה. האם הגבר הוא העיקר והאישה היא תוספת ועזר לו, או שמא שניהם חלקים שווים ואוטונומיים של ישות אחת, המשלימים האחד את השני.

שני הסיפורים המקבילים של בריאת האדם מהווים בסיס למסה של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, "איש האמונה הבודד", שהפכה לחיבור מרכזי בהגות היהודית האקזיסטנציאלית.

בריאת אדם וחוה באמנות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סיפור בריאת העולם, ובכלל זה סיפור בריאת אדם וחוה, הוא סיפור ויזואלי, המופיע פעמים רבות בציורי התנ"ך. בדומה ליתר ציורי התנ"ך, במשך מאות שנים עסקו בנושא זה ציירים נוצרים, ויהודים נמנעו מלצייר את התנ"ך. ציור בריאת האדם מעמיד בפני הצייר היהודי אתגר מיוחד, בהתאם לתפיסת היהדות השוללת את הדמיית האל לבעל גוף או צורת גוף. בציורים הנוצריים, לעומת זאת, מופיע בורא עולם בדמות אדם זקן. כך, למשל, בציורו הנודע של מיכלאנג'לו "בריאת האדם" בתקרת הקפלה הסיסטינית. קדם לציור זה תבליט נחושת של אנדריאה פיזאנו בדלתות הדרומיות של הבפטיסטריום של פירנצה, משנת 1336, שגם בו מופיע האל בדמות אדם.

• 

  תבליט נחושת מאת אנדריאה פיזאנו בדלתות הדרומיות של הבפטיסטריום של פירנצה, 1336

• 

  הכרוניקה של נירנברג, 1493

• 

  ציורו של מיכלאנג'לו "בריאת האדם" בתקרת הקפלה הסיסטינית, המחצית הראשונה של המאה ה-16