מיניוואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיניוואן מדגם קרייזלר טאון אנד קאנטרי משנת 2001

מיניוואןאנגלית: Minivan) הוא סוג של מכונית קומפקטית המתוכננת להסעת מספר רב של נוסעים, אך אינה מיועדת לשימוש מסחרי. המונח נכנס לשימוש כשהוצגו דגמים שפותחו במקביל על ידי רנו וקרייזלר בשנות ה-80 של המאה ה-20, ומאז הפכו לכלי רכב משפחתי פופולרי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1932 הציג ויליאם בושנל סטאוט (William Bushnell Stout) אבטיפוס של מכונית שנחשבת כמיניוואן הראשון. שמה היה "סטאוט סקאראב" והיא מעולם לא יוצרה באופן סדרתי. היא כללה חידושים רבים בשלדה ובמתלים ומאפייניה המיניוואנים כללו בין השאר שורת כיסאות שנייה שהסתובבה לאחור ושולחן. ב-1949 הציגה החברה הגרמנית DKW את הדגם שנלאסטר (Schnellaster), שרבים ממאפייניו עונים להגדרה המודרנית של מיניוואן. הוא היה בעל מרכב קומפקטי, הנעה קדמית, המושבים היו ניתנים לסידור במגוון צורות והגג היה כמעט שטוח. הוא יוצר עד 1962.

לאחר מכן, הוצג בשנת 1978 דגם קונספט למיניוואן, לנצ'ה מגא-גמא בעיצובו של ג'וג'ארו, אך לא עבר לייצור סדרתי. ב-1984 שווקו שני הדגמים הראשונים שהגדירו את המונח מיניוואן: הרנו אספאס והפלימות' וויאג'ר (שווק גם תחת מותגי קרייזלר ודודג'). הם הדגימו את המבנה החדיש לאותה עת של מרכב אחוד וגבוה ללא שלדה נפרדת כברכבים מסחריים. שוק היעד לכלי רכב אלו היו משפחות מן הפרברים שביקשו למצוא תחליף לדגמי הסטיישן הגדולים, בעלי מנועי ה-V8 הלא יעילים של שנות ה-70, אך גם לא חפצו בתדמית של כלי רכב מסחריים בגודל מלא. עם זאת, חלק מהמיניוואנים המודרניים הפכו עם השנים דומים בצורתם למכוניות סטיישן.

המיניוואנים גם הביאו חידוש בדמות ההנעה הקדמית, שאפשרה מבנה פשוט יותר של הרכב ומרחב פנימי משופר הודות להיעדר תעלת גל הינע לאורך הרכב. למינוואנים יש בדרך כלל כיסאות ניתנים להסרה ולסידור במגוון צורות, וכן הם ניחנים בנפח הטענה רב.

בכדי להתאים עצמם לתקנות זיהום האוויר של שנות ה-80, היו חייבים יצרני המיניוואנים האמריקאים לסווגם כ-"Truck" (טנדר או משאית קלה) ולכן לא ניתן היה להתקין בהם ארבע דלתות כבמכונית רגילה, דבר שהתאפשר במיניוואנים האירופאים. למיניוואנים האמריקאים הראשונים היו שתי דלתות קדמיות ודלת צד זחיחה אחת. משקלם הרב ותיבת ההילוכים האוטומטית שהותקנה בהם בדרך כלל הביאו לביצועים גרועים ויכולת תמרון קטנה.

מיניוואנים כוללים בדרך כלל בין חמישה לשמונה מקומות ישיבה. לדוגמה, סיאט אלתיאה, רנו סניק ומיקרוואנים (מיניוואנים על בסיס סופרמיני) הן בעלות חמישה מקומות ישיבה (2+3). בפיאט מולטיפלה ובהונדה FR-V יש שישה מקומות (3+3). במזדה 5 האירופאית יש שישה מקומות וחצי (2+2.5+2), לפורד גלקסי יש שבעה מקומות (2+3+2), ובטויוטה סיינה יש בין שבעה (2+2+3) לשמונה (2+3+3) מקומות. לסאניאנג רודיוס זמינות גרסאות של שבעה (2+2+3), תשעה (2+2+2+3), ואחד-עשר (2+3+3+3) מושבים. ליונדאי i800 זמינות גרסאות של שלושה (3), שישה (3+3), שמונה (2+3+3), תשעה (3+3+3) ותריסר (3+3+3+3) מושבים, אך שתי הראשונות והאחרונה עשויות להיחשב כוואן מלא.

אמצעי תחבורה