מכונית מיקרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסרשמיט, מכונית מיקרו משנות ה-50 של המאה ה-20
סמארט, מכונית מיקרו מהעשור הראשון של המאה ה-21

מכונית מיקרואנגלית: microcar) היא סוג של כלי רכב מנועי בעל ממדים קטנים במיוחד, המיוצר בייצור סדרתי.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת רכב כמכונית מיקרו משתנה בין המדינות השונות, בעיקר כתלות בשיקולי מיסוי הכרוכים בסיווג כלי הרכב לקטגוריות השונות. ברוב המדינות, הגורם המרכזי בסיווג הוא נפח המנוע של כלי הרכב.

מכונית מיקרו מוגדרת בדרך כלל על פי המאפיינים הבאים:

  • אורך כולל של פחות משלושה מטרים
  • בעלת שני מקומות בלבד (נהג ונוסע)
  • בעלת שלושה או ארבעה גלגלים
  • מנוע בן צילינדר אחד או שניים ובנפח 50 סמ"ק עד 500 סמ"ק
  • בלמים מכניים מופעלי כבל ומחוברים לשני הגלגלים או לארבעתם
  • בולמי זעזועים בסיסיים
  • צמיגים בקוטר 6-8 אינץ'
  • נפח פנימי של פחות מ-2,400 ליטר

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב ויצור מכוניות מיקרו החל באירופה מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך קיבלה את תנופה משמעותית לאחר מלחמת העולם השנייה, כפועל יוצא מתהליך היציאה מהשפל הכלכלי והדרישה לספק אמצעי תחבורה עממי וזול. בגרמניה היו אלה יצרני מטוסים לשעבר כמו מסרשמיט והינקל אשר העניקו לה עיצוב דמוי בועה בהשראת החופות של תאי הטייס. יצרני המכוניות היפנים העדיפו לעצב גרסאות מוקטנות של דגמים קיימים אשר זכו להטבות במס ובעלויות הביטוח הנילוות.

גם בתקופה המודרנית ממשיכים חלק מהיצרנים להציע מכוניות מיקרו כאשר המפורסמות ביותר הן הסמארט מתוצרת מרצדס וטאטא נאנו ההודית. רוב היצרנים הגדולים של כלי רכב עוסקים בפיתוח דגמים עתידיים של מכוניות מיקרו ורובם משקיעים מאמץ בפיתוח הדגמים המונעים בחשמל או באנרגיה חליפית אחרת.

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היתרון המשמעותי ביותר של מכונית המיקרו הוא בעלות הפעלה נמוכה, בעיקר כפועל יוצא של צריכת דלק נמוכה, ומחירי חלפים וביטוח נמוכים.

במדינות מסוימות לא נדרש רישיון נהיגה ברכב מסוג זה או שמספיק להחזיק ברישיון נהיגה לאופנוע. יתרונותיה המובהקים של מכונית המיקרו בולטים בעיקר בהקשר של שמירה על איכות הסביבה. המכונית מייצרת רמה נמוכה של זיהום אויר, וזיהומי רעש, תופסת מקום חנייה מצומצם, ומקטינה את סיכון הפגיעה בתאונות דרכים עקב מהירות נסיעה נמוכה.

הממדים הקטנים של המכונית מקנים לנהג רמת שליטה טובה יותר בכלי הרכב בעת הנהיגה, כתוצאה מהפחתת התנע הזוויתי בעת החלקה ולכן יציבות רבה במיוחד בעת נהיגה על שלג וקרח.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענה העיקרית של מתנגדי מכונית המיקרו נוגעת לרמה הנמוכה של הבטיחות הפאסיבית שלהן. מצד אחד מכונית מיקרו לא מקנה הגנה פיזית משמעותית על הנוסעים היושבים בתוכה כמו מכוניות רגילות, ומצד שני היא חסרה את כושר התמרון ויכולת ההתחמקות מפגיעה של אופנוע. קיים חשש כי נהגים צעירים וחסרי נסיון יקלעו למצבים בכבישים מרובי נתיבים ותנועה אשר עקב קוטנה של המכונית יתקשו להתמודד איתם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמצעי תחבורה