גלישת רוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלישת רוח
גלישת רוח בחוף הרצליה

גלישת רוח הוא ענף ספורט ימי המורכב מאלמנטים של גלישה ושיט. גלשן הרוח מורכב מלוח שאורכו בין שניים לארבעה מטרים, אליו מחובר התורן באמצעות מפרק אוניברסלי - המאפשר לו תנועה חופשית. לתורן מחובר בצורה אופקית המנור, בעזרתו מותקן המפרש על גבי התורן. שטחי המפרשים עשוי להגיע לבין פחות משלושה מ"ר עד ל-12 מ"ר - בהתאם לתנאי הרוח, למיומנות הגולש ולאופי הגלישה הרצוי.

גלשן הרוח פותח בשנת 1969 על ידי המהנדס ג'ים דרייק אשר הוסיף מפרש לגלשן הגלים ורתם את הגלשן לרוח. בסוף שנות השישים הופיע בקליפורניה הדגם המסחרי הראשון שנקרא "וינדסרפר". בתוך זמן קצר יחסית קמו ארגונים, בתי ספר, תקנות ותחרויות לספורט זה.

כיום, ישנם חופים ואתרי גלישה רבים ברחבי העולם, שהמפורסמים שבהם נמצאים בחוף המערבי של ארצות הברית, בהוואי, באוסטרליה ובאינדונזיה. באתרים שונים נערכות תחרויות בסגנונות שונים, בהם מירוצים, סלאלום וסגנון חופשי.

הראשון שהביא לארץ את גלשני הרוח היה דורון עזרא, שהיה הבעלים של החברה "ימית סחר" והחליט ליבא מאירופה את גלשני הרוח בשנת 1973.

התפתחויות במבנה גלשן הרוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פיתוח גלשני הרוח הראשונים, שונה ושופר מבנהו של בגלשן. בין השינויים הבולטים ניתן למנות את:

  • קיצור לוח הגלשן מאורך של כארבעה מטרים לשני מטרים וחצי בלבד
  • הסרת חרב הגלשן
  • הקטנת גודלו של סנפיר הגלשן
  • שינוי צורת המפרש המשולשת לצורה הדומה יותר לחרוט קטום, היעילה יותר ללכידת הרוח
  • תורן המפרש מורכב ממספר חלקים, להם היכולת להתפרק ולהתחבר מחדש
  • ללוח הגלשן נוספו רצועות המשפרות את אחיזת הרגליים בו
  • תופסני המנור השתכללו ואחיזתם בתורן השתפרה

חלקי הגלשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים של חלקי הגלשן השונים
  • לוח – הלוח הוא משטח הגלשן אשר במרכזו עומד הגולש, ואליו מחוברים התורן והמפרש. בעבר, היה הלוח עשוי מפוליאתילן או פיברגלס מוקשים בשרף. בשנים האחרונות התחלפו חומרים אלו בקצף מסגסוגת של פולימרים ומציפוי קרבון-אפוקסי. ישנן מספר חברות מודרניות המוסיפות חלקי עץ ללוח בטכנולוגיות מתקדמות. במרכז הלוח ממוקם חריצו של הקראדן, ובגלשנים ישנים ישנו חרך המאפשר את הכנסת החרב. בגלשנים המודרניים, על הלוח ממוקמים שלוש או ארבע רצועות לאחיזה לכפות הרגליים.
  • קראדן – המפרק האוניברסלי המחבר את הלוח אל התורן ומאפשר לו תנועה חופשית. המפרק עשוי גומי, אף שבעבר היו ניסיונות שכשלו לשימוש במפרקי מתכת.
  • חרב – החרב היא לוח פלסטיק שאורכו כ-20 ס"מ ומיקומו מתחת לפני המים. החרב נכנסת בחרך שבתוך הלוח, וניתן לשנות את זוויתה ביחס ללוח על מנת להקטין את השפעת זרמי המים על כיוון התנועה. כיום, עם קיצור אורך הגלשן התייתר השימוש בחרב.
  • תורן – מוט גבוה ואנכי המחובר ללוח הגלישה באמצעות מפרק אוניברסלי. בעבר, היה עשוי התורן מפיברגלאס, אך בגלשנים המודרניים הוא עשוי מקרבון. התורן לא עשוי מקשה אחת אלא מספר חלקים עם הברגה.
  • מפרש – יריעת פלסטיק המחוברת לתורן והיא המאפשרת את הנעתו באמצעות הרוח. מפרשי הגלשנים קיימים במגוון רחב של גדלים וצורות. בנוסף לגודל המפרש, גם מיקומו ביחס לתורן הוא מרכיב חשוב בגלישה. לדוגמה, מפרש באורך מסוים הממוקם בחלקו העליון של התורן קולט יותר רוח מאשר מפרש בעל שטח זהה בחלקו התחתון. נתון זה הביא לפיתוח מפרשים חדשים המנצלים את הרוח בצורה טובה יותר. גודלי המפרש נעים בין 3 מ"ר עד ל-12 מ"ר.
  • שחיפים – או לייסטים הם לוחות גמישים, צרים וארוכים, בדרך כלל עשויים פחמן. השחיפים נכנסים לתוך כיסים במפרש ומקבעים את צורתו על מנת לכלוא את הרוח בצורה אופטימלית ולמניעת ריפיון בשפת המפרש האחורית. חלק מן המפרשים המודרניים אינם מצוידים עוד בשחיפים לאור ההתקדמות בצורת המפרש.
  • מנור – מוט פחמן אליפטי (או מתכת בגלשנים ישנים/אולימפיים), המחובר בצורה אופקית לתורן ובתוכו עובר המפרש. בעזרת המנור מניע הגולש את המפרש כולו, וכך מאפשר את תזוזת הגלשן.
  • טרפזוסט המתלבש על הגולש. הטרפז הוא בעל וו מתכת המתחבר לחוט הממוקם על המנור, בעזרתו מתקבע הגולש אל המנור ובכך מקל על הגלישה. בנוסף משמש הטרפז כחגורת ציפה, אם כי היא אינה מציפה לחלוטין.
  • חליפה (לא הכרחי) – החליפה מסייעת לשמירת חום גופו של הגולש.
  • קסדה (לא הכרחי) – הקסדה מגנה על ראשו של הגולש. בעקבות התפתחותם של הגלשנים בשנים האחרונות, מגיע הגולש למהירויות גבוהות ומסוכנות, ובשל כך הקסדה היא ציוד מגן חשוב, אך מבחינה טכנית, ניתן לגלוש בלעדיה.
  • מערכות (לא הכרחי) – במפרשים תחרותיים מוסיפים "מערכות". המערכות מאפשרות מתיחה ושחרור של המפרש תוך כדי גלישה בהתאם לזווית הגלשן מול הרוח או אם עוצמת הרוח משתנה.
  • חבל הרמה (לא הכרחי) – חבל אלסטי (נמתח) שמחובר בין המנור לקראדן המאפשר הרמה קלה של המפרש.
  • סנפיר – חתיכת פלסטיק קטנה אשר עוזרת לגלשן לא להיסחף.

לעתים, מוסיפים הגולשים לגלשן שלהם תוספות מסוימות: לדוגמה, חוט קטן הנקשר לחלקו העליון של התורן, המאפשר לגלות את כיוונה של הרוח, או חבל הנקשר למנור או לתורן המשמש להרמה קלה של המפרש.

עקרונות הגלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלשני רוח על החוף

עיקרון הגלישה מבוסס על שיווי המשקל של הגולש לעומת הרוח. על מנת לנוע, על הגולש לעמוד עם גבו לכיוון הרוח כשהמפרש לפניו. כעת, עליו להפעיל כוח במשיכת המפרש כאותו כוח שמפעילה הרוח. מהלך זה יצור מצב בו המפרש לא זז ולכן ינוע הגלשן מכוחה של הרוח.

מונחים בגלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לעלות לרוח: מצב בו חרטום הגלשן מסתובב אל הכיוון ממנו מגיעה הרוח
  • לרדת מהרוח: מצב בו חרטום הגלשן מסתובב אל הכיוון אליו נושבת הרוח
  • לחדד לרוח: גלישה עד כ-30 מעלות נגד כיוון הרוח
  • פתיחת מפרש: הגדלת הזווית שבין המפרש לגוף הגלשן
  • סגירת מפרש: הקטנת הזווית שבין המפרש לגוף הגלשן
  • סיבוב: סיבוב הגלשן בעליה לרוח, גורר אחריו גם תזוזה של הגולש לצד השני של הגלשן
  • מהפך: סיבוב הגלשן בירידה מהרוח, גורר אחריו גם תזוזה של הגולש לצד השני של הגלשן

ניווט הגלשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Katinger watt zwei surfer.JPG

ניווט הגלשן אינו מסובך אך מצריך מיומנות. הדינאמיות של הכלי גורמת לכך שאין להתייחס לכיוונים כשמאל או ימין אלא על פי הגורם המשפיע ביותר - הרוח. פניות ביחס אליה נקראות לעלות לרוח או לרדת לרוח והיא מוגדרת כרוח צד או גבית. מכיוון שהגלשן מונע על ידי הרוח בלבד אין הוא יכול לנוע ישירות כנגד כיוונה, אך ניתן להתקדם עם הגלשן לכיוון אשר נמצא במעלה הרוח בעזרת גלסים.

  • פניה למעלה הרוח: כדי לעלות לרוח יש להטות את התורן מעט אל כיוון הירכתיים. מצב זה ייצור יותר כוח של הרוח על הירכתיים מאשר על החרטום, אשר יגרום לפניית החרטום אל מעלה הרוח.
  • פניה לירידה מהרוח: כדי לרדת מהרוח יש להטות את התורן מעט אל כיוון החרטום. פעולה זו תגרום למצב הפוך מאשר בפניה אל מעלה הרוח ולכן החרטום יזוז אל כיוון נשיבת הרוח.
  • חידוד לרוח: גולש מנוסה יכול לחדד עד כ-10 מעלות לכיוון רוח, אך לעולם לא יוכל לשוט באופן ישיר כנגדה. כמו כן, ככל שמחדדים לרוח מאבדים חלק גדול מהאנרגיה שלה שלא נלכדת במפרש. מצב זה גורם להאטת התנועה ולקשיים בשיווי המשקל. חידוד לרוח יתבצע לרוב כאשר הגולש ירצה להגיע למקום ממנו באה הרוח (כמו לחזור לחוף).
  • גלס: או צלע היא שיטת גלישה בה לא גולשים נגד הרוח, אלא באלכסון, כל פעם לכיוון אחר. מהלך זה אמנם אינו קל (בגלל שכל גלס גורר עימו סיבוב), אך הוא קל יותר מאשר חידוד מתמיד וקשה לרוח.

גלישה תחרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלישת רוח נחלקת למספר ענפים בהתאם לאופי הגלישה, הציוד והתחרויות הספורט המתקיימות.

גלשנים אולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלשנים אולימפיים הנם גלשנים גדולים מאד עליהם מתקיימות תחרויות במסגרת האולימפיידה ואליפויות עולם. בתחרויות אלו כל המשתתפים שטים על אותו גלשן ואותו דגם מפרש. הדגם האולימפי הנוכחי הוא RS:X של חברת Neil Pride. לאחר התלבטות אם להשאיר את גלשני הרוח אולימפיה החל מאולימפיאדת ריו 2016 ולהחליפם בגלשני קייט, הוחלט להמשיך עם גלשני הרוח.

סבבי תחרויות מקצועניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולשי רוח מקצועיים משתתפים בתחרויות המאורגנות ונתמכות על ידי ארגונים מסחריים. הסבב המקצועני הגדול והמוכר ביותר הוא ה-PWA, Profesional Windsurfing Association. בסבבים אלו קיימים מספר ענפים בהתאם לסגנון הגלישה ומטרת התחרות.

סגנונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלישת פאן מאגדת בתוכה את סגנונות הגלישה שאינם אולימפיים. תחת קטגוריה זו קיימים מספר סגנונות:

  • פרי-רייד - גלישה במים רגועים תוך מתן דגש למהירות הגלישה וההנאה ממנה. גלשני פרי-רייד הם בדרך כלל רחבים ונוחים מאד לשליטה.
  • פרי-סטייל - ביצוע תרגילי אקרובטיקה ופעלולים. גלשני פרי-סטייל הם קלים מאד ובעלי יכולת תמרון גבוהה מאד. הסנפיר של גלשני פרי-סטייל קצר מאד ומאפשר ניתוק של הגלשן מפני המים בקלות על מנת לבצע סיבובים, החלקות וקפיצות.
  • ווייב - גלישה בגלים גבוהים ושבירות חוף. גלשני הוווייב הם קטנים מאד ובעלי מספר סנפירים הנע מאחד ועד ארבעה.
  • סלאלום - גלשנים צרים וארוכים שנועדו לגלישה במהירויות גבוהות בקו ישר.
  • פורמולה - גלשנים רחבים וקצרים שנועדו לתחרויות גלישה במהירות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניקו שטיקל ומיכאל גארף, גלשנות רוח, הוצאת כנרת.
אמצעי תחבורה