מיקי רורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקי רורק
Mickey Rourke at the 2009 Tribeca Film Festival 4.jpg

מיקי רורק, 2009
תאריך לידה: 16 בספטמבר 1952 (בן 61)
מקום לידה: סקנקטדי, ניו יורק
פרופיל ב-IMDb

פיליפ אנדריי רורק הבן, הידוע בשם מיקי רורק, (באנגלית: Mickey Rourke; נולד ב-16 בספטמבר 1952 בסקנקטדי שבמדינת ניו יורק) הוא שחקן קולנוע אמריקאי שבתחילת דרכו השתתף בעיקר בסרטי דרמה, פעולה ומתח.

ילדותו ותחילת דרכו בתחום המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רורק נולד למשפחה אירית קתולית וגדל בשכונה שרוב תושביה היו אפרו-אמריקאים במיאמי. עקב גירושיהם של הוריו ונישואיה השניים של אמו, לרורק 6 אחים למחצה ושניים, אח ואחות צעירים, משני הוריו הביולוגיים.

רורק למד בתיכון מיאמי ביץ'. על תקופה זו בחייו נפוצו מספר גרסאות. על פי אחת הטענות, למד רורק משחק בבית ספרו; לפי טענה אחרת, למד והצטיין באיגרוף וכשמאס בספורט פיתח את כישורי המשחק במכון "לי שטרסברג". ידוע כי רורק אכן היה מתאגרף מקצועי למשך זמן קצר, בשנת 1990. הקשר שלו למשחק החל עוד בסוף שנות ה-70, במספר הופעות בתפקידים קטנים, בהם בלטה הופעתו הקצרה בסרט "חום הגוף", ובמהרה זכה רורק לתפקידים משמעותים יותר. במהלך שנות ה-80 השתתף בסרטים נוספים, כמו "דיינר" ו"דג הקרב". הופעתו בסרטים אלו הזניקה את מעמדו ופתחה בפניו דלתות נוספות.

עלייתו כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתו של רורק בסרט "מלך השכונה" ("The Pope of Greenwich Village") לצדם של דריל האנה ואריק רוברטס לכדה את תשומת לבם של מבקרי הקולנוע. למרות כישלונו של הסרט בקופות, סרט זה נודע כסרט קאלט. השחקן ג'וני דפ אמר על הסרט "קולנוע מושלם" וערוץ הטלוויזיה HBO תמך באמירה זו. רורק עצמו אומר שזה הסרט האהוב עליו ביותר מכל הסרטים בהם השתתף.

באמצע שנות ה-80 רורק המשיך להתפתח מבחינה מקצועית. תפקידו לצד השחקנית קים בסינג'ר בסרט "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים" העניק לו את התואר "סמל מין". מבקרי הסרטים שיבחו אותו על תפקידו בסרט זה. הוא שיחק לצד רוברט דה-נירו בסרט "לבו של אנג'ל", שזכה להצלחה למרות סצנת הסקס הנועזת בינו לבין השחקנית ליסה בונט. על אף שחלק מעבודותיו של רורק ידועות כשנויות במחלוקת בארצות הברית, הוא התקבל בחום בצרפת שתיארו אותו כ"מקומט, מלוכלך במקצת, עלוב... אישיות מורדת" שהוא החצין בסרטיו "שנת הדרקון", "כאב מלאכי" ו"שעות נואשות" ו-"Barflry".

בשנות ה-80 המאוחרות הופיע רורק עם הזמר דייוויד בואי באלבום "לעולם לא אכזב אותי", ובאותה תקופה גם כתב את סרטו הראשון "הום-בוי" המספר על מתאגרף. בשנת 1991 שיחק בסרט "הארלי דוידסון ואיש המרלבורו" המספר על אופנוען בשם 'הארלי דוידסון' שנמצא בעתיד, וחברו הטוב, הוא בחור בשם 'מרלבורו' (דון ג'ונסון). סרט זה נכשל בקופות, אבל במשך השנים גדלה הפופולריות שלו בעיקר בין אספני הסרטים מ'סוג ב.

תפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת המשחק של רורק החלה להתפוגג בגלל בעיות בחייו האישיים והמקצועיים. במאים אחדים כגון אלן פרקר מצאו שקשה להם לעבוד עם רורק. "לעבוד עם רורק זה סיוט. מאוד מסוכן לעבוד איתו באולפן כי אתה לא יודע מה הוא הולך לעשות בכל רגע".

דווח שרורק פסח על מספר לא קטן של תפקידים בעלי פרופיל גבוה וסיכויי הצלחה גדולים, כגון דמותו של אקסל פולי בסרט "השוטר מבוורלי הילס", דמותו של ג'ק קרופורד בסרט "שתיקת הכבשים" ותפקידו של טום קרוז בסרט "איש הגשם".

בתקופה זו בילה חלק ניכר מזמנו עם כנופיות אופנועים, וכוכבי היפ-הופ, בעיקר טופאק שאקור. דווח שיש לרורק קשרים לארגון הפשע של ג'ון גוטי. למרות שרורק סירב להמון תפקידי-פאר בקולנוע באותה התקופה, הוא שיחק בסרט "קליפה רכה", ובסרטים חצי-מבוגרים כמו "סחלב פראי". הסרט "סחלב פראי" היה מכת מחץ למוניטין שלו כשחקן באותה התקופה. בזמן הפקת "סחלב פראי" החל רורק מערכת יחסים עם שותפתו לסרט קרי אוטיס, שהובילה לנישואיהם. יש הטוענים שסצנת הסקס שצולמה לסרט היא אקט מיני מלא. השניים מכחישים זאת עד היום.

טענות שנויות במחלוקת בנוגע לעמדותיו הפוליטיות של רורק צצו כאשר הודה בתקשורת שתרם חצי מהשכר שהרוויח בסרטו משנת 1989 "פרנסיסקו" לארגון "PIRA - Provisional Irish Republican Army" ("צבא האספקה האירי-רפובליקני") (לאחר זמן מה התכחש להצהרה זאת, למרות שמעולם לא נאסר עליו להיכנס לבריטניה). בשנת 2006 תמך רורק במפלגה הרפובליקנית של ארצות הברית שבראשה עומד ג'ורג' ווקר בוש.

בשנת 1991 רורק החליט שהוא "...חייב לחזור להתאגרף" מפני שהרגיש שהוא "בעל נטייה להרס-עצמי, חסר כבוד לעצמי ולעצם היותי שחקן". כשרורק חזר להיות מתאגרף מקצועי, הוא ניצח בכל הקרבות שלו שהתנהלו נגד יריבים קטנים ממנו (חוץ מאשר קרב אחד שתוצאתו נקבעה כתיקו). עם זאת, רורק אף פעם לא התפרסם כמתאגרף ברמה בינלאומית, וספג מספר פציעות שכללו אף שבור, בוהן שבורה, צלעות שבורות, חתך-מפוצל בלשון ועצם-לחי מרוסקת.

בתחרות איגרוף אשר התקיימה ביפן, יחצנ"י איגרוף מסוימים טענו שרורק זקן מדי כדי להתמודד עם מתאגרף ראוי; רורק עצמו הודה שעצם כניסתו לזירה היא מעין בחינה-עצמית: "...רק רציתי לתת לזה צ'אנס, לבחון את עצמי פיזית בסיטואציה כזאת, כל עוד יש לי זמן". בשנת 1995, פרש מהאגרוף, וחזר להתמקד במשחק.

חזרה למסך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 המוקדמות, קוונטין טרנטינו הציע לרורק את התפקיד של בוטש קוליג', המתאגרף ב"ספרות זולה". רורק סרב, והתפקיד עבר בסופו של דבר לברוס ויליס, לאחר דחיות נוספות מצד מאט דילון וסילבסטר סטאלון.

לאחר פרישתו מעולם האיגרוף, רורק קיבל תפקידים קטנים בכמה סרטים משנות ה-90 כמו תפקיד סרט "מביא הגשם" של ג'ון גרישם, תפקיד ב"באפלו 66" של וינסנט גאלו ובסרטו של סטיב בושמי ב"מפעל החיות". רורק קיבל תפקדי משמעותי בסרטו של טרנס מאליק בשם "הקו האדום הדק", אבל תפקידו הושמט בחדר העריכה.

בתחילת שנת 2000 קיבל רורק את אחד מתפקידיו המוכרים כה"טבח" ("Cook") בסרטו של ג'ון אקרלונד "ימים מכורים" ("Spun"), שהפך לסרט קאלט לקהל דור ה-X. בסרט זה רורק שיתף פעולה פעם נוספת עם אריק רוברטס. הופעה זו נחשבת בעיני מבקרים רבים כאחת נקודות האור של סרט זה מבחינות רבות. שיתוף הפעולה הראשון עם הבמאי רוברט רודריגז וטוני סקוט בסרט "היו זמנים במקסיקו" ו"איש בוער" היו תפקידים קטנים ביחס לסרטו הבא עם במאים אלה.

בשנת 2005 עשה קאמבק לקולנוע ההוליוודי ולתודעת האנשים עם דמותו של פסיכופט בעל פנים מרוטשות בשם 'מארב', בסרט "עיר החטאים". סרט זה, בבימויו של רוברט רודריגז, הוא חידוש לספר הקומיקס הקלאסי של פרנק מילר. רורק קיבל שבחים רבים ופרסים מארגון מבקרי הסרטים של שיקגו, מארגון IFTI, ומארגון מבקרי קולנוע און-ליין. באותה השנה קיבל את פרס "איש השנה" ממגזין "טוטאל פילם". לאחר יציאת הסרט "עיר החטאים" קיבל רורק תפקיד משנה בסרט "דומינו" של הבמאי טוני סקוט, לצידה של השחקנית קירה נייטלי. עיסוקו של רורק בשנות ה-90 עם "מלאכי הגיהנום" (כנופיית אופנוענים), טופאק שאקור ועיסוקו כמתאגרף לשעבר חישלו אותו בעמידות, וחוכמת רחוב שהתאימה לתפקידו כ'צייד ראשים'.

ב-2008 כיכב בתפקיד הראשי בסרט "המתאבק", בגינו זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט דרמה וכן בפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר ואף היה מועמד לפרס האוסקר אותו הפסיד לשון פן על תפקידו בסרט "מילק". בשנת 2010 הופיע בשובר הקופות "איירון מן 2" בדמותו של הנבל הראשי בסרט, איבן ואנקו, פיזיקאי רוסי שנשבע לנקום בטוני סטארק. בשנת 2010 הופיע בסרט "בלתי נשכחים" של סילבסטר סטאלון.ובשנת 2011 הופיע בסרט בני אלמוות בתפקיד המלך היפריון.ב-2014 חזר לגלם את דמותו של מארב בסרט ההמשך עיר החטאים: עלמה להרוג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]