ויליאם הולדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם הולדן

ויליאם הולדןאנגלית: William Holden; ‏17 באפריל 1918 - 12 בנובמבר 1981) היה שחקן קולנוע אמריקני זוכה פרס האוסקר.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולדן נולד בעיירה או'פאלון באילינוי בשם "ויליאם פרנקלין בידל ג'וניור". כבן למשפחה עשירה, עבר לעיר פסדינה בקליפורניה בהיותו בן שלוש. אביו, ויליאם פרנקלין בידל, היה כימאי תעשייתי, ואמו, מארי בלאנש בל, הייתה מורה. המשפחה הייתה ממוצא אנגלי, ואבותיו הגיעו לארצות הברית עוד במאה השבע עשרה. בעודו לומד בקולג' בפסדינה, החל לשחק במסגרת סדנת שחקנים בקולג', וכך התגלה על ידי צייד כשרונות מטעם אולפני פאראמאונט, בשנת 1937. תפקידו הראשון היה בסרט "חוות הכלא" באותה השנה.

נער הזהב של הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו המשמעותי הראשון היה בסרט "נער הזהב" משנת 1939 בו שיחק דמות של נער עני הנקרע בין שני כשרונותיו - הנגינה בכינור, והאיגרוף. תפקיד זה הביא לו למוניטין והפך אותו למוכר בציבור, אך הקריירה שלו לא המריאה. אולפני קולומביה רכשו זכויות בחוזה שלו עם פאראמאונט, ואת השנים הבאות בילה במספר תפקידים שוליים עבור אולפנים אלו. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בחיל האוויר של ארצות הברית, כשחקן בסרטי אימונים.

הקריירה שלו קיבלה תנופה בשנת 1951 עת שיחק בסרטו של הבמאי בילי ויילדר - "שדרות סאנסט", בתפקיד תסריטאי כושל המסתבך עם כוכבת עבר דועכת. עבור תפקיד זה קיבל מועמדות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, וזכה להכרה באיכויותיו כשחקן.

לאחר מכן שיחק שורת תפקידים דומים, בהם שילב את מראהו הנאה, עם גישה צינית ומנוכרת, אותה אימץ לעצמו ב"שדרות סאנסט". תפקיד טיפוסי מסוג זה היה תפקידו של שבוי המלחמה הקשוח והציני הנחשד כמשתף פעולה בסרטו של ויילדר "סטאלג 17". עבור תפקיד זה זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר בשנת 1953, ונאום קבלת הפרס שלו היה הקצר ביותר הזכור בהיסטוריה וכלל שתי מילים - "תודה לכם" ("Thank You").

הוא שיחק בהפקות הוליוודיות נוצצות לצד כוכבי התקופה. בסרט "פיקניק" (1956) שיחק לצידה של קים נובאק כנווד המגיע לעיירה וגורם למהומות בקרב בנות העיירה. בסרט "הגשר על הנהר קוואי" (1957) שיחק לצד אלק גינס כשבוי מלחמה הבורח ממחנה השבויים היפני ומפקד אחר כך על הניסיון לפוצץ את הגשר.

הוא אף שיחק מספר תפקידים קלילים יותר כארכיטקט שרמנטי בסרט "הירח הוא כחול" (1953) קומדיה קלילה שנחשבה לנועזת בזמנה, בשל השימוש במילים כ"בתולה", מורה המתאהב בתלמידתו ב"אך אתמול נולדה" (1950), בסרטו של בילי ויילדר "סברינה" (1954) בו התחרה לצד המפרי בוגרט על ליבה של אודרי הפבורן. כן שיחק לצד בינג קרוסבי וגרייס קלי בסרט הריקודים "נערת הכפר" (1954).

לצד סרטים אלו שיחק הולדן בסרטים זניחים רבים, אותם הוכרח לעשות בשל שיטת האולפנים, ובשל החוזים עליהם חתם. הולדן סבל מאלכוהוליזם ומדיכאון קליני למשך שנים רבות. בתחילת שנות השישים החל לעשות סרטים קופתיים יותר, וקיבל תפקידים פחות איכותיים. בשנת 1966 היה מעורב בתאונת דרכים קשה באיטליה, בה נהרג הנהג שנהג ברכב השני. נקבע כי הולדן היה שיכור בעת שנהג, והוא נדון לשמונה חודשי מאסר על תנאי. הולדן הוכרע תחת רגשי אשמה, ושקע בשתייה כבדה אף יותר. כיום ידוע כי נשא עמו סוד חשאי אף יותר, שהכביד עליו. במשך שנים רבות היה סוכן CIA אשר נשא מסרים חשאיים בעת מסעותיו כשחקן ברחבי העולם.[דרוש מקור]

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 שיחק בסרטו האלים באופן גראפי של הבמאי סם פקינפה "חבורת הפראים". בשנת 1976 זכה לשבחים על תפקידו בסרט "רשת שידור", בו שיחק גרסה מזדקנת של סוג תפקידי האופי ששיחק בשנות החמישים. עבור תפקיד זה היה מועמד לפרס האוסקר פעם נוספת. בשנת 1981 שיחק בסרטו האחרון, הקומדיה "מהומה בהוליווד" ("S.O.B") של הבמאי בלייק אדוארדס. קומדיה וולגרית זו זכורה בעיקר בשל העובדה שבה הופיעה השחקנית ג'ולי אנדריוז שעד אז הייתה בעלת תדמית משפחתית, בעירום חלקי.

חייו הפרטיים ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולדן היה נשוי במשך שלושים שנה, משנת 1941 לשחקנית ברנדה מרשל. יחד עמה היה השושבין בחתונתו של רונלד רייגן וננסי רייגן בשנת 1952. לזוג היו שני ילדים, ובנוסף לכך אימץ הולדן את בתה של מרשל מנישואים קודמים. הולדן ניהל אורח חיים עמוס, החזיק בית בשווייץ ופעל למען שימור חיות הבר, כמנהל שותף בשמורת חיות באפריקה. בשנות השבעים, לאחר גירושיו ממרשל, החל רומן ארוך עם השחקנית סטפני פאוארס, אשר הייתה שותפה לעניינו בשימור חיות הבר. לאחר מותו הפכה לנשיאת "קרן שימור חיות הבר על שם ויליאם הולדן". כמו כן נפוצו שמועות על רומן ארוך עם אישה בשם אווה מיי הופמן.

הולדן מת לאחר שנפל בדירתו בסנטה מוניקה בקליפורניה בשנת 1981. גופתו נמצאה ב-16 בנובמבר אך נראה כי היה מת מזה ארבעה ימים. הולדן שהה לבדו, שתה לשוכרה, החליק על שטיח, נחבל בראשו ודימם למוות. ראיות רפואיות רומזות לכך שהיה בהכרה מספר דקות לאחר הנפילה, אך כנראה לא העריך נכונה את חומרת פגיעתו, ולא הצליח להזעיק עזרה. גופתו של הולדן נשרפה, ואפרו פוזר באוקיינוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם הולדן בוויקישיתוף