משפט הקופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוק לאיסור לימוד תאוריית האבולוציה בכל האוניברסיטאות, המכללות וכל בתי הספר הציבוריים האחרים של טנסי, הנתמכים באופן מלא או חלקי מתקציב החינוך הציבורי של המדינה, ולקביעת עונשין להפרת האיסור.

1. נקבע באספה הכללית של מדינת טנסי, שיהא זה בלתי חוקי עבור כל מורה, בכל אחת מן האוניברסיטאות, המכללות וכל בתי הספר הציבוריים האחרים של המדינה, אשר נתמכים באופן מלא או חלקי מתקציב החינוך הציבורי של המדינה, ללמד כל תאוריה השוללת את סיפור הבריאה האלוהית של האדם כנלמד בתנ"ך, וללמד תחת זאת שהאדם הנו צאצא למין ירוד יותר של בעלי חיים.
2. נקבע עוד, שכל מורה שיימצא אשם בהפרת חוק זה, יואשם בעבירה ויורשע.
3. נקבע עוד, שחוק זה יהיה בתוקף מעת קבלתו, כנדרש לתועלת הציבור.

נתקבל ב־13 במרץ 1925
לשון החוק (תרגום חופשי)

"משפט סקופס" או "משפט הקופים" הוא כינוי למשפט שנערך בקיץ 1925 במדינת טנסי שבארצות הברית, בו הועמד לדין המורה ג'ון סקופס והואשם בכך שלימד בכיתה את תורת האבולוציה של דרווין.

ארבעה חודשים קודם לכן, ב־13 במרץ 1925, נחקק בטנסי חוק שאסר על לימוד תאוריית האבולוציה ממניעים דתיים (ראו מסגרת).

ג'ון סקופס, המורה שנשפט ב"משפט הקופים"

האיגוד האמריקאי לזכויות האזרח הציע את הגנתו לכל מי שיואשם בלימוד האבולוציה בניגוד לחוק, ואף חיפש מורה שיתנדב לעשות זאת, מתוך תקווה שכאשר יובא הנושא לבית המשפט, יוכלו להוכיח את חוסר החוקתיות של החוק הנ"ל. לבסוף נמצא המתנדב, ג'ון סקופס, שהיה אז בן 24, מורה למדעים ומדריך ספורט בבית הספר המקומי בכפר קטן בשם דייטון.

משפטו של סקופס עורר סנסציה ופרסום רב. עיתונאים רבים הגיעו לדייטון כדי לסקר את מהלכו (ולימים אף נכתבו על כך ספרים שלמים). המשפט נפתח ב-10 ביולי, כאשר את התביעה ייצג טום סטיוארט (מאוחר יותר נציג טנסי בסנאט). המטיף והפוליטיקאי ויליאם ג'נינגס ברייאן, שבעברו היה מועמד לנשיאות ארצות הברית והיה הרוח החיה שמאחורי החוק, התנדב להצטרף ולסייע לצוות התביעה. את ההגנה ייצג בהתנדבות עורך הדין קלרנס דרו.

סקופס עצמו לא נחקר, שכן החלק העובדתי במשפט לא היה שנוי במחלוקת. אסטרטגיית ההגנה התבססה על נסיון להוכיח שהחוק המדובר אינו חוקתי ודינו להתבטל, ולשם כך הם הביאו מדענים שהיו אמורים להעיד על נכונותה של תורת דרווין, אך בית המשפט לא אישר להם להעיד והשופט לא הסכים להיכנס לדיון בנושא זה. התביעה, לעומתה, הציגה שני טיעונים עיקריים: א. זכותו של רוב דמוקרטי להחליט מה ילמד בבתי ספר הממומנים על ידי המדינה. ב. האיסור על לימוד תורת האבולוציה שקול לחוק קיים שאסר על לימודי התנ"ך מטעמי הפרדת דת ומדינה.

המשפט התנהל בצורה דרמטית כאשר שני הצדדים נקטו במהלכים יוצאי דופן ולאו דווקא משפטיים שנועדו להטות את דעת הקהל לצידם. שיאו של המשפט התרחש כאשר העלה דרו את ברייאן עצמו לדוכן העדים ועימת אותו עם הכתוב בתנ"ך עצמו, עימות שחשף את בורותו של ברייאן הן בתחומי המדעים והן בידיעת התנ"ך. במהלך המשפט גם הואשם קלרנס דרו הסוער בביזוי בית המשפט, והתנצל.

לאחר שמונה ימי משפט, ב-21 ביולי, הורשע סקופס בעבירה על החוק וחויב בקנס נמוך בסך 100 דולרים בלבד. בהמלצת הפרקליט דרו, הוא סירב לשלם גם את הקנס הזעום והגיש ערעור בפני ערכאה גבוהה יותר, שם זוכה סקופס בשל סיבה טכנית מהתשלום ונפטר מן הקנס.

בראיין, הדמות הבולטת בצוות התביעה, נפטר בדייטון חמישה ימים לאחר תום המשפט. העיירה הפכה למוקד משיכה במשך המשפט ולאחריו. לאחר המשפט פרש סקופס מהוראה וקלרנס דרו המשיך ושגשג עקב הפרסום שזכה לו במשפט.

רק במאי 1967 בוטל החוק האוסר את לימודי האבולוציה, לאחר שבית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שהוא מנוגד לחוקת ארצות הברית בהיותו נובע ממניעים דתיים.

משפט הקופים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה "לרשת רוח" (1955) שנכתב על ידי ג'רום לאורנס ורוברט לי, מבוסס על המשפט. במחזה הדמות של דרו נקרא הנרי דרומונד והדמות של ברייאן נקרא מתיו הריסון בריידי. המחזה עובד לקולנוע בשנת 1960 בידי הבמאי סטנלי קריימר והופץ כסרט קולנוע בשם משפט הקופים בכיכובם של ספנסר טרייסי ופרדריק מארץ'. שם המחזה באנגלית inherit the wind מקורו בפסוק  "עֹכֵר בֵּיתוֹ, יִנְחַל-רוּחַ;"[1] בתרגום לאנגלית.

כמו כן נעשו גם שלוש גרסאות לטלוויזיה: ב-1965 עם מלווין דאגלס ואד באגלי, ב-1988 עם ג'ייסון רוברדס וקירק דאגלס, וב-1999 עם ג'ק למון וג'ורג' ס. סקוט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדוארד ג'והן לרסון, קיץ לאלים, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2005
  • סטיבן ג'יי גולד, שיני תרנגולת ובהונות סוס, דביר 2002, פרק 20: ביקור בדייטון (עמ' 282-299)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משלי יא כט‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]