משפט הקופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

מקצרמר למובחר.PNG

"משפט סקופס" או "משפט הקופים" (באנגלית: Scopes Trial) הוא כינוי למשפט שנערך בקיץ 1925 בעיירה הקטנה דייטון, שבמדינת טנסי בארצות הברית, בו הועמד לדין המורה ג'ון סקופס והואשם בכך שלימד בכיתה את תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין בניגוד לחוק שנחקק באותה שנה.

המשפט הפגיש בין שתיים מהדמויות הידועות באותה תקופה, ויליאם ג'נינגס ברייאן, פוליטיקאי ומטיף דתי נודע נבחר לייצג את התביעה, וקלרנס דרו, אגנוסטיקן ואחד מעורכי הדין המפורסמים בהיסטוריה המשפטית של ארצות הברית, יצג את ההגנה. יש הרואים באירוע זה את שיאו של פולמוס שהתנהל במשך עשרות שנים בין תומכיי תיאורית הבריאתנות לתומכי תורת האבולוציה. משפטו של סקופס עורר סנסציה ופרסום רב, והוא היה נושאם של מספר ספרים וסרטים ידועים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום הספר "מוצא המינים" בשנת 1859 על ידי צ'ארלס דרווין עורר סערה בינלאומית שחצתה את גבולות הקהילה המדעית. הספר הציג את תאוריית האבולוציה דרך ברירה טבעית, מנגנון שבו תכונות תורשתיות של אורגניזמים נעשות לנפוצות יותר באוכלוסייה מדור לדור ככל שהן תורמות לרביית הפרט ולשרידתו בסביבתו. עיקר ההתנגדות לתאוריה לאורך השנים הגיעה מצד הקהילה הדתית שכן תורת האבולוציה סיפקה הסבר מדעי להתפתחות החיים על כדור הארץ ללא התערבות של יישות עליונה ולא ייחסה לאדם כל ייחודיות על פני בעלי החיים.

ההתנגדות הדתית לתורת האבולוציה לא הייתה נחלתה של התקופה הוויקטוריאנית בלבד. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, נכנס לשימוש המונח "בריאתנות" (Creationism) לתיאור האמונה לפיה היקום, כדור הארץ, החיים והאדם נבראו על ידי אלוהים. לפי עמדה זו, נברא כל היקום על ידי אלוהים בשישה ימים, לפני כ-6,000 שנה, וכל מיני החי והצומח, וכן האדם, נבראו בצורתם הנוכחית ללא התפתחות אבולוציונית. העמדה הבריאתנית-דתית השמרנית תמכה גם בקיום מבול שכיסה במים את פני כל כדור הארץ לפני 4,000 שנים, במוצא כל בעלי החיים ובני האדם בני-ימינו מאלו שכונסו בתיבת נח, ובנסים נוספים המתוארים בספר בראשית. על אף שספרו של דרווין עורר התנגדויות דתיות מצד אנשי התאולוגיה הטבעית, הרי שפונדמנטליזם נוצרי המקדש את כתבי הקודש כפשוטם הינו תופעה שצצה מחדש רק בתחילת המאה ה-20, לאחר שדעכה בעידן הנאורות.

חוק לאיסור הוראת תאוריית האבולוציה בכל האוניברסיטאות, המכללות וכל בתי הספר הציבוריים האחרים של טנסי, הנתמכים באופן מלא או חלקי מתקציב החינוך הציבורי של המדינה, ולקביעת עונשין להפרת האיסור.

1. נקבע באספה הכללית של מדינת טנסי, שיהא זה בלתי חוקי עבור כל מורה, בכל אחת מן האוניברסיטאות, המכללות וכל בתי הספר הציבוריים האחרים של המדינה, אשר נתמכים באופן מלא או חלקי מתקציב החינוך הציבורי של המדינה, ללמד כל תאוריה השוללת את סיפור הבריאה האלוהית של האדם כנלמד בתנ"ך, וללמד תחת זאת שהאדם הנו צאצא למין ירוד יותר של בעלי חיים.
2. נקבע עוד, שכל מורה שיימצא אשם בהפרת חוק זה, יואשם בעבירה ויורשע. .
3. נקבע עוד, שחוק זה יהיה בתוקף מעת קבלתו, כנדרש לתועלת הציבור.

נתקבל ב־13 במרץ 1925
לשון החוק (תרגום חופשי)

בארצות הברית היה הפולמוס בין תומכי האבולוציה לתומכי הבריאתנות עז במיוחד. הוויכוח העז ביותר התנהל בנושא של אבולוציית האדם. אנשיי דת רבים במדינה חששו כי תפוצתה בקרב רבים של תאוריה הגורסת שהאדם התפתח מקופים קדומים, תביא לעירעור היסודות הדתיים של אזרחי המדינה ותוביל לשחיתות מוסרית. אי לכך, אחד המוקדים העיקריים של ויכוח זה נסוב סביב שאלת הוראת האבולוציה בבתי הספר הציבוריים במדינה. עד סוף המאה ה-19, סיפור בריאת העולם כפי שהוא מוצג בספר בראשית נלמד בכל בתי הספר. אולם פרסומו של הספר "מוצא המינים" וקבלתה של תורת האבולוציה בקרב חלקים הולכים וגדלים של הקהילה המדעית, במקביל להתפתחויות שחלו בתחומים נוספים של מדעי הטבע, הביאו לשינוי תוכנית הלימודים. בתי ספר רבים, ובכללם גם בתי ספר ציבוריים, החלו ללמד אבולוציה תאיסטית, תאוריה שגרסה כי האבולוציה הביולוגית הינה תהליך אשר נובע ישירות מהתכנון הראשוני של היקום על ידי ישות עליונה, ומטרתו הסופית הייתה ליצור את האדם. אולם למרות ניסיונה של התאוריה לפשר בין האמונה הקלאסית באלוהים להבנה המדעית של אבולוציה, הוראתה בבתי הספר הציבוריים זכתה להתנגדות עזה מצד הפונדמנטליסטים שהחלו במאמצים לאסור כליל את הוראתה של תורת האבולוציה.

מאמצי הפונדמנטליסטים נחלו פרי כאשר ב-13 במרץ 1925, נחקק בטנסי חוק שאסר על הוראת תאוריית האבולוציה של האדם בכל מוסדות הלימוד הציבוריים במדינה, כאשר העובר על החוק היה צפוי לקנס כספי בסכום של בין 100 ל-500 דולר (ראה מסגרת). כאשר נשאל יוזם החוק, חבר בית הנבחרים של טנסי ג'ון ו. באטלר, באשר לנסיבות שהביאו אותו לקדם חוק זה הוא ענה: "קראתי בעיתונים שבנים ובנות חוזרים הבייתה מבית הספר ואומרים להוריהם שהביבליה הינה כולה שטויות. לא חשבתי שזה בסדר...".‏[1] הטיעון העיקרי של מחוקקי החוק נשען על העובדה כי הבריאתנות נחשבת לתורה דתית ואי לכך אסורה להוראה במוסדות לימוד ציבוריים. עקב כך הם גרסו כי יש לאסור גם הוראה של תורת האבולוציה על מנת שלא לתת יתרון לא הוגן לאחד הצדדים בסכסוך. יחד עם זאת, האיסור בחוק התמקד בהוראת האבולוציה של האדם בלבד ולא באבולוציית עולם החי והצומח. אוסטין פיי, מושל טנסי, חתם על החוק בעיקר ממניעים פוליטיים ולא האמין שהוא יאכף בפועל או ישפיע באופן מהותי על מערכת החינוך הציבורית במדינה.‏[2]

ג'ון ט. סקופס, המורה שהואשם בהוראת אבולוציית האדם בניגוד לחוק

האישום נגד ג'ון סקופס[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות החליט לצאת למאבק והציע את הגנתו לכל אדם שיואשם בהוראת אבולציית האדם בניגוד לחוק. ג'ורג' רפלייה, איש עסקים מקומי מהעיירה דייטון שבטנסי ששמע על הצעת האיגוד, החליט לארגן פגישה בינו לבין מספר אנשי עיירה מוכרים. בין האנשים שהשתתפו בפגישה נמנו סו היקס ווולס האגרד, שני עורכי דין מהפרקליטות המחוזית, ושני נציגים ממערכת החינוך של המחוז. רפלייה שיכנע אותם להעמיד את החוק למבחן בבית משפט בעיירה בטענה שהסיקור התקשורתי הנרחב שיביא המשפט יעזור להחזיר את דייטון בעלת האוכלוסייה המדלדלת אל מפת המדינה.‏[3]

בחיפושם אחר מורה שיסכים להודות בעבירה על החוק ולעמוד לדין, פנתה החבורה למורה לביולוגיה בבית הספר התיכון של העיירה. לאחר שזה סירב לבקשתם פנתה החבורה לג'ון ט. סקופס.‏[4] סוקפס בן ה-24, סיים באותה עת את שנתו הראשונה כמורה למתמטיקה, פיזיקה וכימיה בבית הספר. בנוסף, שימש מעת לעת כמורה מחליף. הוא טען כי באחת הפעמים בהם נאלץ להחליף את המורה לביולוגיה, הציג לתלמידיו בשיעור תרשים של עץ אבולוציוני שנכלל בספר לימוד מוכר. בעץ זה אמר, הוצגו מחלקות שונות של בעלי חיים כאשר מין האדם סווג בהמשך תחת מחלקת היונקים. ריפלייה טען כי המעשה היווה הפרה של החוק ושאל את סקופס אם הוא יהיה מוכן להתנדב לעמוד למשפט על כך. סקופס הסכים. שנים מאוחר יותר הסביר סקופס את החלטתו בכך שהתנגד לחוק וראה לנכון לסייע להביא לביטולו במהירות האפשרית.‏[3] בסיום הפגישה חזר סקופס לעסוק בענייניו בעוד החבורה מיהרה להעביר הודעה לעיתונות המוקמית על כך שהם ביצעו מעצר אזרחי של מורה מהעיירה שהודה בהוראת אבולוציית האדם.

לצורך הגשת כתב האישום, עודד סקופס את תלמידיו להעיד נגדו בפני חבר המושבעים הגדול ואף הנחה אותם מה להגיד. אנשי תקשורת שהגיעו למקום הדיון של חבר המושבים הגדול הפנו לתלמידים שאלות בנוגע לאבולציית האדם מהם התברר כי הם לא היו בקיאים כלל בתאוריה ואף לא הכירו את מושגיה הבסיסיים ביותר. עובדה זו הביאה כתבים רבים לתהות האם סקופס אכן לימד את אבולוציית האדם בכיתתו. אף על פי כן, השופט ג'ון ט. רלסטון, שהיה ידוע כבעל דעות שמרניות, פעל לזרז את ההליכים ואף הפעיל לחץ על חבר המושבעים הגדול להגיש כתב אישום נגד סקופס.‏[5] כתב האישום הוגש לבסוף ב-25 במאי 1925 וייחס לסקופס הוראת פרק של אבולוציית האדם בכיתתו ביום ה-24 באפריל 1925 בניגוד לחוק. סקופס נעצר באופן רשמי אך שוחרר בו במקום לאחר שבעל עיתון מוקמי שילם את הערבות שנדרשה לשם כך.‏[6]

התביעה וההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות התביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש צוות התביעה עמד טום סטיוארט מהפרקליטות המחוזית. מלבדו, כלל צוות התביעה את וולס האגרד ואת סו היקס ואחיו, הרברט היקס.‏[7] וגורדון מקאנזי, עורך דין מקומי שצוטט אומר שאין לאפשר ללמד את האבולוציה בבתי הספר הציבוריים שכן היא "מזיקה למוסר שלנו, מהווה מתקפה על אמונותו הנוצרית ומתנכרת לאלוהים".‏[8] בנוסף, הצטרף לצוות גם ויליאם ג'נינגס ברייאן בתפקיד יועץ מיוחד.

הצטרפותו של ברייאן לצוות התביעה השפיעה רבות על המשפט.

צוות ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנסיון למשוך פרסום נוסף, רפלייה ניסה לפתות את הסופר הנודע הרברט ג'ורג' ולס להצטרף למשפט, אך ולס סירב להצעה בנימוס באומרו כי אין לו את ההכשרה המשפטית המתאימה. בסופו של דבר ההגנה הורכבה מג'ון ניל, ארתור הייס, דדלי מלון וקלרנס דרו.

מהלכיי המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפי עיתונאים, יזמים עסקיים וסקרנים הגיעו לדייטון בעקבות המשפט. האווירה הכללית בעיירה הייתה זו של קרנבל. דוכניי לימונדה מאולתרים הוקמו על מנת להקל על העוברים ושבים מהחום הכבד של הקיץ, שימפנזות מקרקס הובאו לעיירה הקטנה והופיעו ברחובות העיר לבידורם של ההמונים וספרים המגנים את תורות האבולוציה הוצאו למכירה לכל הדורש. המשפט עצמו התנהל בבית המשפט המקומי תחת ניהולו של השופט רלסטון.

כמקובל במערכת המשפט האמריקאית, צוות של 12 מושבעים נבחרו להכריע את תוצאות המשפט. המושבעים היו מורכבים ברובם הגדול מאיכרים שמרנים וחסרי השכלה מדעית. כבר בימיי המשפט הראשונים הועלו ניצניי המחלוקת הראשונים כאשר דרו התנגד לפתיחת הדיונים בתפילה בטענה כי הדת מהווה את אחת הצדדים במחלוקת. רלסטון דחה את בקשתו של דרו בציינו כי זהו מנהגו במשך שנים ארוכות ואין הוא מאמין שתהיה לכך השפעה כלשהי על תוצאות המשפט. ידוע כי רלסטון נהג לפקוד את הכנסייה המקומית באופן קבוע ובאחת הפעמים אף נמצא יושב באחת השורות הראשונות, ביחד עם משפחתו, כאשר בראיין נשא דרשה שבה תקף את אסטרטגיית ההגנה. עובדות אלה האלו תהיות לגבי מידת האובייקטיביות שהייתה לרולסטון כשופט במשפט זה.

טיעוניי התביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיעוניי ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקופס עצמו לא נחקר ולא העיד להגנתו שכן החלק העובדתי במשפטו לא היה שנוי במחלוקת. באיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות תיכננו תחילה לבסס את אסטרטגיית ההגנה על ניסיון להוכיח שהחוק המדובר אינו חוקתי, מכיוון שהוא מפר את חירויות הפרט של המורים, ולכן דינו להתבטל. באחד מנאומיו הזכורים, תקף דרו את החוק ישירות ואמר כי הוא עלול להביא למדרון חלקלק, ולנסיגת החברה מאות שנים אחורנית לתקופה שבה הרדיפה הדתית הביא למאסרם ושירפתם על המוקד של מדענים ואינטלקטואלים רבים. מסיבה זו ההגנה ביקשה כבר בתחילת המשפט לבטל את כל האישומים נגד סקופס על בסיס הפרת החוקה. השופט רלסטון דחה את הבקשה.

עם התקדמות המשפט שונתה אסטרטגיה זו, בעיקר עקב השפעתו של דרו, עד שלבסוף החלה ההגנה לבסס את טיעוניה על הטענה כי אין סתירה בין תורת האבולוציה לכתוב בתנ"ך. על מנת לבסס טענה זו ההגנה זימנה לעדות את מיינרד מטקאלף, דוקטור לזאולוגיה מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. התביעה התנגדה לעדותו של מטקאלף בטענה כי לעדותו אין קשר לשאלה העומדת בבסיס המשפט, והיא האם סקופס לימד את תורת אבולוציית האדם או לא. רלסטון, לאחר מספר דקות של הירהורים, דחה את התנגדותה של התביעה והחליט לשמוע את דבריו של מטקאלף.

פסילת עדות המומחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לבסס טענות אלה, התביעה ביקשה להזמין להעיד שמונה מומחים של תורת האבולוציה אולם השופט הרשה רק למומחה אחד לזאולוגיה להעיד ופסל את כל שאר המומחים אך אישר להם להעביר תצהירים כתובים לפרוטוקול. בתגובה להחלטה זו דרו העיר הערה לגלגנית לשופט שעליה הוא נאלץ להתנצל מאוחר יותר לאחר שהשופט איים להאשים אותו בביזיון בית המשפט.

אסטרטגיית ההגנה התבססה על ניסיון להוכיח שהחוק המדובר אינו חוקתי ודינו להתבטל, ולשם כך הם הביאו מדענים שהיו אמורים להעיד על נכונותה של תורת דרווין, אך בית המשפט לא אישר להם להעיד והשופט לא הסכים להיכנס לדיון בנושא זה. במהלך מבריק העלה דרו את התובע עצמו, ויליאם ג'נינגס ברייאן, לדוכן העדים ועימת אותו עם הכתוב בתנ"ך עצמו. במהלך המשפט גם הואשם קלרנס דרו הסוער בביזוי בית המשפט, והתנצל.

חקירת דרו את בריאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף המשפט ננטשה גם אסטרטגיה זו, ובמקומה החלו פרקליטיי ההגנה לתקוף את הפירוש המילולי שניתן לתנ"ך כמו גם את הידע הדל של בראיין במדע. בדרך זו הצליחו תומכי האבולוציה בתוכניתם המקורית להפוך את דיוניי המשפט לאחת מזירות ההתגוששות של הפולמוס הדתי-מדעי.

בליעת יונה על ידי דג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור מאת גוסטב דורה המתאר את פליטת יונה על ידי הדג
Cquote2.svg

וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.

Cquote3.svg
ספר יונה פרק ב' פסוק א'

הדיון החל כאשר דרו שאל את בראיין על הפסוק המתאר את בליעת יונה על ידי דג גדול, ופליטתו בחיים לאחר שלושה ימים. דרו רצה לדעת אם גם פסוק זה צריך להיות מפורש פשוטו כמשמעו כפי שטען בראיין למרות שהוא מנוגד לחוקי הטבע ולהגיון האנושי. בראיין השיב בחיוב, והסביר כי הוא מאמין שאלוהים יכול לגרום לאדם ולדג לעשות כרצונו. דרו שאל אם לדעת בראיין אלוהים יצר דג מספיק גדול כדי לבלוע את יונה. בראיין ענה ואמר כי מכיוון שהדבר לא רשום בתנ"ך הוא אינו מוסמך לענות על השאלה. דיון התפתח והחל לסוב סביב נושא הנסים. בראיין טען כי לאיש דת כמוהו קל להאמין לנס הזה כמו לכל הנסים הכתובים בתנ"ך. דרו שאל בתגובה אם בראיין היה מאמין בכך גם אם בתנ"ך היה רשום כי יונה בלע לוויתן. בראיין אמר כי הוא היה מאמין בכך אם כך היה רשום בתנ"ך, אך הוסיף לאחר מכן ואמר בתקיפות כי התנ"ך לא יוצא בהצהרות קיצוניות כאלה, וזאת בניגוד לתומכי האבולוציה לפי טענתו.

ציור מאת גוסטב דורה המתאר את עצירת השמש על ידי יהושע

עצירת השמש על ידי יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ, לַיהוָה, בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת-הָאֱמֹרִי, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.

Cquote3.svg
ספר יהושע פרק י' פסוק יב'

דרו שאל את בראיין אם הוא מאמין כי השמש נעצרה בפקודת יהושע על מנת להאריך את היום כפי שנכתב בתנ"ך. בראיין ענה בחיוב. דרו ניסה לחדד ושאל האם בראיין מאמין כי השמש סובבת סביב הארץ בניגוד לעמדה המדעית הקובעת את ההיפך. בראיין השיב כי אין לו מחלוקת עם המדע בעניין זה והוא מאמין כי כדור הארץ סובב סביב השמש. עובדה זו גרמה לכך שבראיין נאלץ להסכים כי היה צורך לעצור את כדור הארץ מלכת ולא את השמש על מנת להאריך את היום. לאחר מכן דרו המשיך ועימת את בראיין עם מה שהיה מתרחש אילולא כדור הארץ היה נעצר מלכת כפי שהוא מאמין שהתרחש. כדור הארץ, על פי חוקי הפיזיקה הקיימים, היה הופך למסת חומר רותחת. בראיין הודה כי הוא אף פעם לא חשב על הנושא לעומק, אך טען כי בכוחו של אלוהים לטפל בכל בעיה הנוצרת עקב הנסים שהוא עושה.

סיום המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמונה ימי משפט, ב-21 ביולי, הורשע סקופס בעבירה על החוק וחויב בקנס נמוך בסך 100 דולרים בלבד. בהמלצת הפרקליט דרו, הוא סירב לשלם גם את הקנס הזעום והגיש ערעור בפני ערכאה גבוהה יותר, שם זוכה סקופס בשל סיבה טכנית מהתשלום ונפטר מן הקנס. אמנם סקופס הורשע בדין, אולם המטרה העיקרית של ההגנה - הצגת תאוריית האבולוציה וביזוי החוק נגד הוראת האבולוציה - הושגה.

התובע הדתי ג'נינגס בראיין נפטר בדייטון חמישה ימים לאחר תום המשפט. העיירה הפכה למוקד משיכה במשך המשפט ולאחריו. לאחר המשפט פרש סקופס מהוראה וקלרנס דרו המשיך ושגשג עקב הפרסום שזכה לו עקב המשפט.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט סוקר בהרחבה על ידי עיתונאים יודעים מארצות הברית ומרחבי העולם. בין עיתונאים אלה נמנה גם הנרי לואיס מנקן שטבע את הכינוי "משפט הקופים". המשפט היווה ציון דרך בארצות הברית שכן היה הראשון שהועבר בשידור חי ברדיו לכל רחבי המדינה.‏[9]

ערעור לבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק במאי 1967 בוטל החוק האוסר את הוראת האבולוציה, לאחר שבית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שהוא מנוגד לחוקת ארצות הברית בהיותו נובע ממניעים דתיים.

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה לרשת את הרוח (1955) שנכתב על ידי ג'רום לאורנס ורוברט לי, מבוסס על המשפט. במחזה הדמות של דרו נקרא הנרי דרומונד והדמות של ברייאן נקרא מתיו הריסון בריידי. המחזה הוסרט בשנת 1960 בידי הבמאי סטנלי קריימר, בכיכובם של ספנסר טרייסי ופרדריק מארץ'.

כמו כן נעשו גם שלוש גרסאות לטלוויזיה: ב-1965 עם מלווין דוגלס ואד באגלי, ב-1988 עם ג'ייסון רוברדס וקירק דאגלס, וב-1999 עם ג'ק למון וג'ורג' ס. סקוט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדוארד ג'והן לרסון, קיץ לאלים, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2005
  • סטיבן ג'יי גולד, שיני תרנגולת ובהונות סוס, דביר 2002, פרק 20: ביקור בדייטון (עמ' 282-299)
  • de Camp, L. Sprague (1968), The Great Monkey Trial, Doubleday
  • Clark, Constance Areson (2000), "Evolution for John Doe: Pictures, The Public, and the Scopes Trial Debate", Journal of American History 87 (4): 1275–1303
  • Conkin, Paul K. (1998), When All the Gods Trembled: Darwinism, Scopes, and American Intellectuals
  • Edwards, Mark (2000), "Rethinking the Failure of Fundamentalist Political Antievolutionism after 1925", Fides et Historia 32 (2): 89–106
  • Folsom, Burton W., Jr. (1988), "The Scopes Trial Reconsidered", Continuity (12): 103–127
  • Gatewood, Willard B., Jr., ed., ed. (1969), Controversy in the Twenties: Fundamentalism, Modernism, & Evolution
  • Harding, Susan (1991), "Representing Fundamentalism: The Problem of the Repugnant Cultural Other", Social Research 58 (2): 373–393
  • Larson, Edward J. (1997), Summer for the Gods, BasicBooks
  • Larson, Edward J. (2004), Evolution, Modern Library
  • Lienesch, Michael (2007), In the Beginning: Fundamentalism, the Scopes Trial, and the Making of the Antievolution Movement, University of North Carolina Press
  • Menefee, Samuel Pyeatt (2001), "Reaping the Whirlwind: A Scopes Trial Bibliography", Regent University Law Review 13 (2): 571–595
  • Moran, Jeffrey P. (2002), The Scopes Trial: A Brief History with Documents, Bedford/St. Martin's
  • Moran, Jeffrey P. (2004), "The Scopes Trial and Southern Fundamentalism in Black and White: Race, Region, and Religion", Journal of Southern History 70 (1): 95–120
  • Smout, Kary Doyle (1998), The Creation/Evolution Controversy: A Battle for Cultural Power
  • Scopes, John T. (June 1967), Center of the Storm: Memoirs of John T. Scopes, Henry Holt & Company
  • Tompkins, Jerry R. (1968), D-Days at Dayton: Reflections on the Scopes Trial, Louisiana State University Press

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ L. Sprague de Camp, The Great Monkey Trial, Doubleday (1968), 58.
  2. ^ Balmer, Randall, Thy Kingdom Come, Basic Books (2007), 111.
  3. ^ 3.0 3.1 Samuel Willard Crompton, The Scopes Monkey Trial, Infobase Publishing (2010), 17-20.
  4. ^ "A Monkey on Tennessee’s Back: The Scopes Trial in Dayton", Tennessee State Library and Archives.
  5. ^ Larson, Edward J., Summer for the Gods: The Scopes Trial and America's Continuing Debate Over Science and Religion, BasicBooks (1997), 108.
  6. ^ de Camp, The Great Monkey Trial, 86.
  7. ^ על אף חלקם בתביעה נגדו, היו האחים היקס ביחסי ידידות קרובים עם סקופס.
  8. ^ Larson, Summer for the Gods..., 108.
  9. ^ Michael Palmer, Atheism for Beginners: A Coursebook for Schools and Colleges, Cambridge: The Lutterworth Press (2013), 36.