ניו זילנד במשחקים האולימפיים
 | ||||||
 | ||||||
| נבחרת החתירה של ניו זילנד באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | NZL | |||||
| שם | הוועד האולימפי של ניו זילנד | |||||
| קודי ייצוג בעבר | ANZ (1908 ו-1912) | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| מדליות חורף | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
ניו זילנד משתתפת במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת לונדון (1908). בשתי האולימפיאדות הראשונות בהן השתתפה, היה זה במסגרת משלחת משותפת עם אוסטרליה, שנקראה "אוסטרלאסיה", ומאז אולימפיאדת אנטוורפן (1920) היא שולחת ברציפות משלחת עצמאית. לאורך השנים צברו הספורטאים הניו זילנדים 137 מדליות, בהן 53 מדליות זהב. הענפים הבולטים ביותר הם חתירה (29 מדליות, בהן 14 מדליות זהב), אתלטיקה (26 מדליות, בהן 10 מדליות זהב) ושיט (23 מדליות, בהן 9 מדליות זהב, הישג המקנה לה את המקום התשיעי בטבלת המדליות של כל הזמנים בענף זה).
ניו זילנד השתתפה גם בכל אולימפיאדות החורף שנערכו מאז אולימפיאדת אוסלו (1952), למעט שתיים. באולימפיאדת אלברוויל (1992) הייתה גולשת הסקי האלפיני אנליז קוברגר לספורטאית הראשונה מחצי הכדור הדרומי שזוכה במדליה אולימפית במשחקי החורף, לאחר שזכתה במדליית הכסף בגלישת הסלאלום. באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) זכו ספורטאי ניו זילנד בשתי מדליות ארד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1908 ו-1912[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אוסטרלאסיה במשחקים האולימפיים
באולימפיאדת לונדון (1908) ובאולימפיאדת סטוקהולם (1912) התחרו הספורטאים הניו זילנדים לצד הספורטאים האוסטרלים, במשלחת מאוחדת שנקראה "אוסטרלאסיה". במסגרת זו זכה הארי קר במדליית ארד בהליכה ל-3500 מטר באולימפיאדת לונדון, ואילו באולימפיאדת סטוקהולם היה שותף השחיין מלקולם צ'מפיון לזכיית נבחרת השליחים ל-200X4 מ' חופשי במדליית הזהב (שלושת השחיינים האחרים היו אוסטרלים), וטוני ויילדינג זכה במדליית הארד בטורניר הטניס באולמות סגורים.
עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאולימפיאדת אנטוורפן (1920) שלחה ניו זילנד לראשונה משלחת נפרדת, בת ארבעה ספורטאים. החותר קלרנס הדפילד ד'ארסי זכה במדליית ארד בחתירה. יתר הספורטאים לא הצליחו לזכות במדליות, אך הגיעו להישגים גבוהים: הארי וילסון סיים במקום הרביעי בריצת 110 מטר משוכות, ג'ורג' דייווידסון סיים במקום החמישי בריצת 200 מטר וויולט וולרונד סיימה במקום החמישי במשחה ל-100 מטר חופשי ובמקום השביעי במשחה ל-300 מטר חופשי.
גם באולימפיאדת פריז (1924) השתתפו ארבעה ספורטאים ניו זילנדים. היחיד בהם שזכה לעמוד על הפודיום היה ארתור פוריט, לימים המושל הכללי של ניו זילנד, שזכה במדליית הארד בריצת 100 מטר. באולימפיאדת אמסטרדם (1928) היה המתאגרף טד מורגן לאדם הראשון שזוכה במדליה אולימפית לזכותה של ניו זילנד. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) גדלה המשלחת הניו זילנדית ל-21 ספורטאים, אך גם הפעם סיימה המשלחת את המשחקים כשבאמתחתה מדליה אחת, בה זכו החותרים סיריל סטיילס ופרד תומפסון. לאולימפיאדת ברלין (1936) שלחה ניו זילנד שבעה ספורטאים. ג'ק לאבלוק ניצח בריצת 1500 מטר, ואף קבע שיא עולם חדש (3:47.8 דקות).
1948 עד 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבעת הספורטאים הניו זילנדים שהתחרו באולימפיאדת לונדון (1948) לא הגיעו להישגים גבוהים, אך באולימפיאדת הלסינקי (1952) שלושה ספורטאים ניו זילנדים זכו במדליות. איווט ויליאמס הייתה לניו זילנדית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית, כשניצחה בקפיצה לרוחק. ג'ון הולנד זכה במדליית ארד בריצת 400 מטר משוכות, ולהישג דומה הגיעה השחיינית ג'ין סטיוארט, במשחה ל-100 מטר גב.
לאולימפיאדת מלבורן (1956) שלחה ניו זילנד את המשלחת הגדולה ביותר עד אז - 53 ספורטאים. נורמן ריד זכה במדליית הזהב בהליכה ל-50 ק"מ, ולהישג דומה הגיע צמד השייטים ג'ק קרופ ופיטר מנדר.
באולימפיאדת רומא (1960) הגיעו כמה מהאתלטים הניו זילנדים להישגים גבוהים. פיטר סנל זכה במדליית זהב בריצת 800 מטר, מארי האלברג ניצח בריצת 5000 מטר ובארי מאגי זכה במדליית הארד בריצת המרתון.
באולימפיאדת טוקיו (1964) הגיעה המשלחת הניו זילנדית להישגה הטוב ביותר עד אז - חמש מדליות, בהן שלוש מדליות זהב. ארבע מהמדליות הושגו באתלטיקה. פיטר סנל זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 800 מטר שמר על תוארו, בשיא אולימפי חדש (1:45.1 דקות), ובריצת 1500 מטר. ג'ון דייוויס זכה במדליית הארד בריצה זו, ולהישג דומה הגיעה מאריס צ'מברלין בריצת 800 מטר. פרט לאתלטים, זכו גם השייטים הלמר פדרסן וארל ולס במדליית זהב בדגם הולנדי מעופף.
באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) זכו הספורטאים הניו זילנדים בשלוש מדליות. החותרים זכו במדליית זהב במקצה לרביעיות עם הגאי, רץ המרתון מייק ריאן זכה במדליית ארד, וכמוהו גם הקלע איאן בולינג'ר. גם באולימפיאדת מינכן (1972) בלטו החותרים - במקצה השמיניות זכו הניו זילנדים במדליית הזהב, ובמקצה הרביעיות ללא הגאי זכו במדליית כסף. האתלט רוד דיקסון זכה במדליית ארד בריצת 1500 מטר.
זמן קצר לפני אולימפיאדת מונטריאול (1976) ערכה נבחרת הרוגבי של ניו זילנד משחק עם נבחרת דרום אפריקה, חרף החרם שהוטל עליה בשל משטר האפרטהייד. הרפובליקה של קונגו דרשה מהוועד האולימפי הבינלאומי להשעות בשל כך את ניו זילנד מהמשחקים, ומשזה סירב, החליטו 26 מדינות אפריקאיות, וכן עיראק וגיאנה, להחרים את המשחקים. במשחקים עצמם זכו הניו זילנדים בארבע מדליות. ג'ון ווקר ניצח בריצת 1500 מטר, ודיק קוואקס זכה במדליית הכסף בריצת 800 מטר. נבחרת ההוקי זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה על נבחרת אוסטרליה, ובמדליה הרביעית, מדליית ארד, זכתה שמיניית החותרים.
ניו זילנד לא הצטרפה באופן רשמי לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980) בשל הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, אך בדומה למדינות מערביות אחרות, הותירה את ההשתתפות לשיקול דעתם של הספורטאים. רק ארבעה ספורטאים ניו זילנדים נטלו חלק במשחקים (בענפי הקיאק וקרב חמש מודרני). הם לא התחרו תחת דגל ניו זילנד, כי אם תחת דגל הוועד האולימפי של המדינה. חותר הקיאק איאן פרגוסון סיים במקום השביעי במקצה ל-500 מטר ובמקום השמיני במקצה ל-1000 מטר, ואילו אלן תומפסון וג'פרי ווקר סיימו במקום השמיני במקצה הזוגות ל-1000 מטר.
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) הייתה האולימפיאדה המוצלחת בתולדות ניו זילנד. הספורטאים הניו זילנדים זכו ב-11 מדליות, בהן 8 מדליות זהב, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות. הענף הבולט ביותר היה הקיאקים, עם ארבע מדליות זהב: איאן פרגוסון ניצח במקצה ל-500 מטר, ויחד עם בן זוגו פול מקדונלד ניצח במקצה הזוגות לאותו המרחק. אלן תומפסון ניצח במקצה ל-1000 מטר. שלושתם, יחד עם גרנט בראמוול, זכו במדליית הזהב במקצה הרביעיות ל-1000 מטר.
ענף נוסף בו בלטו הניו זילנדים הוא השיט. רקס סלרס וכריס טימס זכו במדליית הזהב בדגם טורנדו, ראסל קוטס זכה במדליית הזהב בדגם פין וברוס קנדול זכה במדליית הארד בגלישת רוח. רביעיית החותרים ללא הגאי זכו אף הם במדליית זהב, ואילו רביעיית החותרים עם הגאי זכתה במדליית ארד. הרוכב מארק טוד זכה במדליית הזהב השמינית, ובמדליה האחרונה, מדליית כסף, זכה המתאגרף קווין בארי.
ספורטאים ניו זילנדים נוספים שבלטו בלוס אנג'לס כוללים את לוריין מולר (מקום חמישי במרתון), אנתוני מוס (מקום חמישי במשחה ל-200 מטר פרפר ומקום שישי במשחה ל-100 מטר פרפר), גארי הארינג (מקום חמישי במשחה ל-200 מטר גב), ג'ון ווקר האלוף האולימפי ממונטריאול בריצת 1500 מטר הסתפק במקום שמיני בריצת 5000 מטר, כרמל קלארק (מקום שמיני במשחים ל-100 ול-200 מטר גב), דיאן רוג'ר (מקום תשיעי בריצת 3000 מטר) ורוד דיקסון (מקום עשירי במרתון). נבחרת ההוקי איבדה את תוארה וסיימה במקום השביעי.
אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת סיאול (1988) המשיכו הניו זילנדים להגיע להישגים גבוהים. הם זכו ב-13 מדליות, אך רק שלוש מהן היו מדליות זהב. חותרי הקיאק איאן פרגוסון ופול מקדונלד שמרו על תוארם במקצה ל-500 מטרים, וזכו גם במדליית כסף במקצה ל-1000 מטר. מקדונלד זכה גם במדליית ארד במקצה היחידים ל-500 מטר. הרוכב מארק טוד שמר על תוארו, והיה שותף גם לזכייה הקבוצתית במדליית הארד. במדליית הזהב השלישית זכה השייט ברוס קנדול שניצח בדגם לכנר. סלרס וטימס איבדו את תוארם בדגם טורנדו, וזכו במדליית הכסף. ג'ון קאטלר זכה במדליית ארד בדגם פין. החותרים זכו בשלוש מדליות ארד: רביעיית החותרים עם הגאי, לינלי האנן וניקולה פיין במקצה הנשים לזוגות ואריק ורדונק במקצה היחידים. אנתוני מוס זכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר פרפר, ופול קינגסמן הגיע להישג דומה במשחה ל-200 מטר גב.
אולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכו הניו זילנדים בעשר מדליות, אך רק ספורטאית אחת, גולשת הרוח ברברה קנדול (אחותו הצעירה של ברוס קנדול) זכתה במדליית זהב. הישגים נוספים בענף השיט כללו את לזלי אגנוט וג'אן שירר (מדליית כסף בדגם 470), דון קאווי ורון דייוויס (מדליית כסף בדגם סטאר וקרייג מונק (מדליית ארד בדגם פין). ברוס קנדול איבד את תוארו וסיים במקום הרביעי בדגם לכנר. הרוכבת בליית' טייט זכתה במדליית ארד, והייתה שותפה לזכיית הנבחרת במדליית הכסף בתחרות הקבוצתית. דניון לואדר בן ה-17 זכה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר פרפר (וכן סיים במקום השמיני במשחה ל-400 מטר חופשי), לוריין מולר זכתה במדליית ארד בריצת המרתון, רוכב האופניים גארי אנדרסון זכה במדליית ארד במרוץ המרדף ל-4000 מטר, וגם המתאגרף דייוויד טואה זכה במדליית ארד.
ספורטאים ניו זילנדים נוספים שבלטו בברצלונה כוללים את פיליפה לנגרל (מקום רביעי במשחה ל-800 מטר חופשי), אנה סימצ'יץ' (מקום חמישי במשחה ל-200 מטר גב), גאווין לאבגרוב (מקום תשיעי בהטלת כידון) ואן ג'אדקינס (מקום תשיעי בהליכה ל-10 ק"מ).
אולימפיאדת אטלנטה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת אטלנטה (1996) ירד מספר המדליות בהן זכו הניו זילנדים לשש, אך שלוש מהן היו מדליות זהב. הספורטאי הבולט במשלחת הניו זילנדית היה השחיין דניון לואדר, שזכה בשתי מדליות זהב, במשחים ל-200 ול-400 מטר חופשי. במדליית הזהב השלישית זכתה הרוכבת בליית' טייט, שהייתה גם שותפה לזכייה הקבוצתית במדליית הארד. רוכבת נוספת, סאלי קלארק, הייתה סגניתה של טייט בתחרות היחידים. במדליה השישית זכתה השייטת ברברה קנדול, בדגם מיסטרל.
ספורטאים בולטים נוספים כללו את אנה סימצ'יץ' (מקום שישי במשחה ל-200 מטר גב) רוכבי האופניים קאת'י לינץ' (במקום שמיני במרוץ אופני הרים) וגלן מקליי (מקום שמיני במרוץ הנקודות) ושנטל ברונר (מקום עשירי בקפיצה לרוחק).
אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאולימפיאדת סידני (2000) שלחה ניו זילנד את המשלחת הגדולה בתולדותיה, בת 151 ספורטאים. עם זאת, הישגיה ירדו ל-4 מדליות בלבד. החותר רוב ואדל זכה במדליית זהב, הרוכב מארק טוד זכה במדליית ארד (16 שנים לאחר שזכה במדליית הזהב הראשונה שלו), ושני גולשי המיסטרל ברבקה קנדול וארון מקינטוש זכו אף הם במדליות ארד.
רוכבת האופניים שרה אולמר סיימה במקום הרביעי במרוץ המרדף ובמקום השמיני במרוץ הנקודות, ואילו גלן תומסון סיים במקום השביעי במרוץ הנקודות. השייטים כריס דיקסון וגלן סורי סיימו במקום החמישי בדגם טורנדו, סיימון קוק ופיטר ניקולאס סיימו במקום השביעי בדגם 470, ודניאל סלייטר וניית'ן הנדלי במקום השמיני בדגם 49er. מרימת המשקולות אוליביה בייקר סיימה במקום השמיני.
בענפי הכדור, בלטו נבחרות הנשים בהוקי ובסופטבול, שסיימו במקום השישי. נבחרת הכדורסל הפסידה בכל משחקיה בשלב הבתים, וסיימה במקום ה-11 לאחר שגברה על נבחרת אנגולה. נבחרת הנשים רשמה מאזן דומה, ואף היא סיימה במקום ה-11, לאחר ניצחון על סנגאל.
אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת אתונה (2004) זכו הניו זילנדים בחמש מדליות, בהן שלוש מדליות זהב. היימיש קארטר ניצח בטריאתלון וביוואן דוכרטי היה סגנו. התאומות ג'ורג'ינה וקרוליין אוורס-סווינדל זכו במדליית הזהב בתחרות החתירה לזוגות, ובמדליית הזהב השלישית זכתה רוכבת האופניים שרה אולמר, במרוץ המרדף ל-3000 מטר, שגם סיימה במקום החמישי במרוץ הנקודות. חותר הקיאק בן פוהי זכה במדליית הכסף במקצה ל-1000 מטרים, וגם סיים במקום השמיני במקצה הזוגות לאותו המרחק, עם בן זוגו סטיבן פרגוסון.
ספורטאים בולטים נוספים במשלחת הניו זילנדית לאתונה כללו את רוכב האופניים גרג הנדרסון (מקום רביעי במרוץ הנקודות ומקום שביעי במרוץ מדיסון, יחד עם היידן רולסטון), החותרים ניית'ן טוואדל וג'ורג' ברידג'ווטר (מקום רביעי), רביעיית החותרים ללא הגאי (מקום רביעי), נבחרת הרכיבה (מקום החמישי בתחרות הקבוצתית), ברברה קנדול (מקום חמישי בדגם מיסטרל), החותרות ג'ולייט היי וניקי קולס (מקום שישי), החותרת סוניה ואטל (מקום שישי), הקלעית נאדין סטנטון (מקום שישי), ביאטריס פאומואינה (מקום שביעי בזריקת דיסקוס), השייט היימיש פפר (מקום שביעי בדגם לייזר, השייטות שרון פריס, ג'ואנה וייט וקיילי ג'יימסון (מקום שביעי בדגם יינגלינג), ואלרי אדמס (מקום שמיני ביידוי פטיש), אנאבל קרי (מקום שמיני במשחה ל-100 מטר חזה), השייטת שרה מאקי (מקום שמיני בדגם יורופ, השייט דין בארקר (מקום תשיעי בדגם פין) וטום אשלי (מקום עשירי בדגם מיסטרל).
נבחרת הנשים בהוקי סיימה במקום השישי, ונבחרת הנשים בכדורסל סיימה במקום השמיני. נבחרת הגברים הפתיעה כשגברה על נבחרת סרביה ומונטנגרו, אך היה זה ניצחונה היחיד בשלב הבתים, והיא סיימה במקום העשירי.
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאולימפיאדת בייג'ינג (2008) שלחה ניו זילנד את המשלחת הגדולה בתולדותיה - 182 ספורטאים. הישגיה השתפרו לכדי תשע מדליות, בהן שלוש מדליות זהב. חמש מהמדליות הושגו ביום אחד.
החותרים זכו בשלוש מהמדליות. ג'ורג'ינה וקרוליין אוורס-סווינדל זכו במדליית זהב, מאהה דריסדייל זכה במדליית ארד, וכך גם ניית'ן טוואדל וג'ורג' ברידג'ווטר במקצה הזוגות. שני אתלטים זכו במדליות: ואלרי אדמס, שזכתה במדליית הזהב בהדיפת כדור ברזל, וניק ויליס, שזכה במדליית הכסף בריצת 1500 מטר. ויליס סיים את המרוץ במקום השלישי, אך לאחר שהזוכה במדליית הזהב, ראשיד רמזי, נכשל בבדיקת סמים, החליט בשנת 2009 הוועד האולימפי הבינלאומי לשלול ממנו את המדליה, ולקדם בדירוג את האתלטים שסיימו אחריו. הגולש טום אשלי זכה במדליית הזהב בדגם ניל פרייד. היידן רולסטון זכה במדליית כסף ומרוץ המרדף האישי, והיה שותף לזכייה במדליית הארד במרוץ המרדף הקבוצתי. במדליה התשיעית, מדליית ארד, זכה הטריאתלט ביוואן דוקהרטי.
ספורטאים ניו זילנדים נוספים שהגיעו להישגים גבוהים בבייג'ינג כוללים את השחיין מוס בורמסטר (מקום רביעי במשחה ל-200 מטר פרפר) רוכבות האופניים שרה ווקר (מקום רביעי באופני BMX) ואליסון שנקס (מקום רביעי במרוץ מרדף), חותר הקיאק בן פוהי (מקום רביעי במקצה ל-1000 מטר), החותרים רוב ואדל וניית'ן כהן (מקום רביעי), נבחרת השליחים במשחה ל-100X4 מטר מעורב (מקום חמישי), נבחרת הרכיבה (מקום חמישי בתחרות הקבוצתית), חותר הקיאק סטיבן פרגוסון (מקום שמיני במקצה ל-500 מטר, ומקום חמישי במקצה הזוגות ל-1000 מטר, עם מייק ווקר), החותרות ג'ולייט היי וניקי קולס (מקום חמישי), השייט אנדרו מרדוק (מקום חמישי בדגם לייזר), ברברה קנדול (מקום שישי בגלישת רוח), הגולשת ג'ו אלה (מקום שביעי בדגם לייזר רדיאל), החותרים פיטר טיילור וסטורם אורו (מקום שביעי), רביעיית החותרים ללא הגאי (מקום שביעי), הטריאתלטית אנדריאה יואיט (מקום שמיני) קימברלי סמית' (מקום תשיעי בריצת 10000 מטר), רוסארה ג'וזף (מקום תשיעי באופני הרים), השייטים היימיש פפר וקארל ויליאמס (מקום תשיעי בדגם סטאר) והטריאתלטית דבי טנר (מקום עשירי).
נבחרת הגברים בהוקי שדה סיימה במקום השביעי. יתר הנבחרות בענפי הכדור הגיעו להישגים נמוכים.
אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]
184 ספורטאים ניו זילנדים השתתפו באולימפיאדת לונדון (2012), ורשמו את אחת ההופעות המוצלחות ביותר של המשלחת הניו זילנדית, לאחר שזכו ב-13 מדליות, מהן 6 מדליות זהב.
חמש מהמדליות הושגו בחתירה. מאהה דריסדייל שיפר את הישגו מבייג'ינג וזכה במדליית הזהב. שני זוגות ניו זילנדים זכו אף הם במדליות זהב, האמיש בונד ואריק מארי, ונתן כהן וג'וזף סאליבן. כהן וסאליבן אף קבעו שיא אולימפי בשלב המוקדמות - 6:11.30 דקות. צמד חותרים נוסף, פיטר טיילור וסטורם אורו זכו במדליית ארד, וכך גם צמד החותרות ג'ולייט היי ורבקה סקוון. לואיז איילינג וג'וליה אדוורד סיימו במקום הרביעי, כמו גם אמה טוויג, ופי פטרסון ואנה ריימר סיימו במקום החמישי.
השייטות ג'ו אלאה ופולי פאורי זכו במדליית זהב בדגם 470 ופיטר ברלינג ובלייר טיוק זכו במדליית כסף בדגם 49er. גולש הלייזר אנדרו מרדוק וצוותי הסטאר וה-470 סיימו במקום החמישי, ושייט הפין והניל פרייד, דן סלייטר וג'יי פי טובין, סיימו במקום השביעי. חותרת הקיאק ליסה קרינגטון זכתה במדליית זהב במקצה ל-200 מטרים, ובחצי הגמר אף קבעה שיא אולימפי (40.528 שניות). בנוסף, סיימה במקום השביעי במקצה הזוגות ל-500 מטר, יחד עם ארין טיילור. במקצה הגברים ל-1000 מטר סיימו סטיבן פרגוסון ודאריל פיצג'ראלד במקום השביעי.
ואלרי אדמס שמרה על תוארה בהדיפת כדור ברזל. בתחילה הוענקה לאדאמס מדליית הכסף, אך לאחר שהתברר כי זוכת מדליית הזהב, הבלארוסית נדזיה אסטפצ'וק השתמשה בסטרואידים אנאבוליים, נשללה ממנה המדליה והועברה לאדאמס. שני אתלטים נוספים העפילו למקצי הגמר בלונדון. ניק ויליס סיים במקום התשיעי בריצת 1500 מטר וסטוארט פארקוהאר סיים במקום התשיעי בהטלת כידון. מספר רוכבי אופניים ניו זילנדים זכו במדליות: שרה ווקר זכתה במדליית כסף באופני BMX, סיימון ואן ולטהובן זכה במדליית ארד בקיירין ונבחרת הרוכבים במירוץ מרדף זכתה אף היא במדליית ארד. בנוסף, לינדה וילומסן סיימה במקום הרביעי במירוץ אופני כביש, נבחרת הנשים במירוץ מרדף סיימה במקום החמישי ושיין ארצ'בולד וג'ו קיסנובסקי סיימו כל אחד במקום השביעי באומניום. נבחרת הרכיבה הניו זילנדית זכתה במדליית ארד, ואחד מחבריה, אנדרו ניקולסון, סיים במקום הרביעי. השחיינית לורן בויל סיימה במקום הרביעי במשחה ל-800 מטר חופשי ובמקום השמיני במשחה ל-400 מטר חופשי. הטריאתלטית אנדריאה יואיט סיימה במקום השישי.
נבחרת הנשים בהוקי שדה סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת הולנד בחבטות עונשין ולנבחרת בריטניה במשחק על מדליית הארד. נבחרת הגברים סיימה במקום התשיעי. נבחרת הנשים בכדורגל העפילה לשלב רבע הגמר, אך הודחה בידי ארצות הברית. נבחרת הגברים השתתפה אף היא במשחקים, אך לא עברה את שלב הבתים.
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]
h.JPG)
.jpg)
באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) השתתפו 199 ספורטאים ניו זילנדים. הם זכו במספר שיא של 18 מדליות, מהן 4 מדליות זהב.
החותר מאהה דרייסדייל שמר על תוארו, וניצח במקצה היחידים. גם האמיש בונד ואריק מארי שמרו על תוארם מלונדון. במקצה הזוגות לנשים זכו ג'נבייב בהרנט ורבקה סקוון זכו במדליית כסף. השתיים סיימו גם במקום הרביעי עם שמיניית החותרות הניו זילנדית, ובמקום הרביעי סיימו גם אמה טוויג במקצה היחידות ואיב מקפרליין וזואי סטיבנסון במקצה הזוגות בסירה קלה. רביעיית החותרים בסירה קלה סיימה במקום החמישי ושמיניית החותרים במקום השישי. שייטי ה-49er פיטר ברלינג ובלייק טיוק שיפרו את הישגם מלונדון וזכו במדליית זהב. לעומתם, איבדו שייטות ה-470 ג'ו אלאה ופולי פאורי את תוארן, וזכו במדליית כסף. שייטות ה-49er אלכס מלוני ומולי מיץ' זכו אף הן במדליית כסף. ג'ייסון סונדרס וג'מה ג'ונס סיימו במקום הרביעי בנאקרה 17 וג'וש ג'וניור סיים במקום השביעי בדגם פין. ספורטאית ניו זילנדית נוספת ששמרה על תוארה הייתה הקיאקיסטית ליסה קרינגטון, שניצחה במקצה ל-200 מטר. קרינגטון זכתה גם במדליית ארד במקצה ל-500 מטר, ובסלאלום זכתה לוקה ג'ונס במדליית כסף. רביעיית הקיאקיסטיות סיימה במקום החמישי במקצה ל-500 מטר.
באתלטיקה איבדה ואלרי אדמס את תוארה בהדיפת כדור ברזל, לאחר שתי זכיות רצופות, והסתפקה במדליית הכסף. תומאס וולש זכה במדליית ארד בתחרות המקבילה לגברים, אלייזה מקרטני זכתה במדליית ארד בקפיצה במוט, וניק ויליס זכה במדליית ארד בריצת 1500 מטר. נבחרת רוכבי האופניים הניו זילנדית זכתה במדליית כסף במרוץ הספרינט הקבוצתי. חבר הנבחרת סם ובסטר סיים שביעי בקיירין. במרוץ המרדף סיימו שתי הנבחרות במקום הרביעי. חברת הנבחרת לורן אליס סיימה במקום הרביעי גם באומניום, ודילן קנט סיים במקום השמיני בתחרות המקבילה לגברים. רוכבת נוספת, לינדה וילמוסן, סיימה במקום השישי במרוץ נגד השעון. הקלעית נטלי רוני זכתה במדליית כסף בטראפ, ולידיה קו זכתה אף היא זכתה במדליית כסף, בטורניר הגולף האולימפי הראשון מזה 112 שנה.
ענף נוסף שחזר למשחקים לאחר היעדרות ממושכת, בת 92 שנה, הוא הרוגבי, ענף הספורט הפופולרי בניו זילנד, במתכונת של רוגבי שביעיות. נבחרת הנשים זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר 7–25 על בריטניה, והפסידה במשחק הגמר 17–24 לאוסטרליה. נבחרת הגברים הפסידה ברבע הגמר לפיג'י, וסיימה במקום החמישי. נבחרת הנשים בהוקי שדה סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 0–3 לבריטניה, ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 1–2 לגרמניה. נבחרת הגברים הודחה ברבע הגמר בידי גרמניה וסיימה במקום השביעי.
ברכיבה סיימה נבחרת האיוונטינג במקום הרביעי, ואחד מחבריה, קלארק ג'ונסטון סיים במקום השישי בתחרות היחידים. קופץ הטרמפולינה דילן שמידט סיים במקום השביעי, וכך גם הטריאתלטית אנדריאה יואיט.
מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
בענפי הקיץ:[2]
|
בענפי החורף:[2]
|
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 1 2 "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
| מדינות אוקיאניה במשחקים האולימפיים | ||
|---|---|---|
|
.svg)