עמק זבולון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמק זבולון, מבט מהכרמל

עמק זבולון שומם בשנות העשרים, מבט מהכרמל

עמק זבולון, הינו עמק בצפון ארץ ישראל, הנמצא לאורך מפרץ חיפה ומהווה למעשה המשך השבר של עמק יזרעאל. שמו הנוסף הוא עמק עכו.

תוכן עניינים

1 גאוגרפיה
2 שם העמק
3 היסטוריה
4 גלריה
5 ראו גם
6 הערות שוליים

[עריכה] גאוגרפיה

אורכו של העמק מגיע עד לכדי 14 קילומטרים, ורוחבו המקסימלי מגיע עד לכדי 9 קילומטרים. גבולותיו הם נחל נעמן מצפון, רכס הכרמל מדרום, הים התיכון ממערב והרי הגליל התחתון ממזרח. נחל הקישון חוצה את העמק בחלקו הדרומי.

[עריכה] שם העמק

למעשה, שמו של העמק יסודו בטעות, שכן עמק זבולון של ימינו היה שייך לנחלת שבט אשר, לפי תיאורי גבולות הנחלות שבספר יהושע, בעוד שבט זבולון שכן באזור עמק יזרעאל. מקור הטעות הוא בפרשנות מוטעית לפסוק בברכת יעקב לזבולון: "זבולון לחוף ימים ישכון", שממנו נשמע כאילו נחלת שבט זבולון היא בחוף הים. לפי פרשנויות שונות, הערות לסתירה בין ברכת יעקב לנחלות השבטים בפועל בספר יהושע, כוונת הפסוק היא שלשבט זבולון היה מסדרון צר מנחלתו אל חוף הים, אך לא ששכן באמת על חוף הים.

[עריכה] היסטוריה

עמק זבולון שימש לזירת קרבות בעת הכיבוש הערבי (במאה ה-7), ובעת הכיבוש הצלבני (במאות ה12 - 13).

חלק מאדמות העמק ניקנו על ידי הקק"ל ב1925, לאחר שהקונגרס הציוני הטיל על הקק"ל לקנות אדמות לא רק לטובת התיישבות חקלאית, אלא גם לטובת התיישבות עירונית. עד חלק מאדמות אלו הוקמו הקריות.^[1] הקק"ל היא זאת שנתנה לעמק את שמו - 'עמק זבולון'.

בשנת 1924, התיישבו אפרים וסבינה כץ בעמק, והקימו חווה בה נטעו מטעים שונים. אפרים כץ עסק גם בקניית אדמות העמק מידי הערבים. במאורעות תרפ"ט, שדדו ערבים מכפרים בסביבה את החווה והעלו באש את צריף המגורים. אפרים כץ לא התייאש והחליט להקים מחדש את החווה. הפעם, בנה בית אבן על חורבות הצריף השרוף, הקיים עד היום בקריית ביאליק, ברחוב קרן היסוד.

כיום, שוכנות בעמק זבולון הקריות, וכן יש בו ריכוז גדול של מפעלי תעשייה שונים.