המשרד הארצישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המשרד הארצישראלי ביפו, 1908: ד"ר ארתור רופין (בשמאל התמונה) וד"ר יעקב טהון
פקידי המשרד הארצישראלי, 1919
המשרד הארצישראלי שכן ברחוב רזיאל 17 ביפו ונהרס ברובו, במבנה לידו בבית מספר 15 שכנו משרדים נוספים

המשרד הארצישראלי היה הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל שתפקידו העיקרי היה קידום, מימון וניהול פעילות ההתיישבות בארץ. פעילותיו כללו תכנון ההתיישבות, קניית אדמות, הקצאת כספים, רכישת קרקעות, הקמת יישובים חקלאיים ועירוניים חדשים, ניהול חוות חקלאיות, הקצאת מתיישבים ליישובים השונים, עזרה ליישובים קיימים בהדרכה ועזרה לפועלים.

הבניין ההיסטורי של המשרד הארצישראלי שכן ביפו, ברחוב רזיאל מספר 17, ונהרס בשנת 2001 על ידי בעליו, הכנסייה המארונית, על אף שהיה מבנה לשימור.

הקמת המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד הקמתו של המשרד הארצישראלי, לא פעלה ההסתדרות הציונית באופן נמרץ לעידוד ההתיישבות היהודית בארץ. רק לאחר הקונגרס הציוני השביעי בשנת 1905 גברה הפעולה הציונית בארץ. קודם לכן הסתפקה ההסתדרות הציונית במתן רשות לקק"ל לרכוש קרקעות והוקמו סניפים של בנק אנגלו פלשתינה (חברת בת של אוצר התיישבות היהודים). לאחר הקונגרס השמיני נתבקש ארתור רופין לצאת לארץ ולבדוק דרכי פעולה אפשריים של התנועה הציונית.

המשרד הוקם ב-1 באפריל 1908 ביפו כביטוי לרעיונות של הציונות הסינתטית ובהתאם להחלטת הקונגרס הציוני השמיני באוגוסט 1907. בראשו עמד ארתור רופין שהביא לשגשוג המשרד בעקבות גמישותו וגישתו. הוא למד באופן יסודי את בעיית ההתיישבות והכלכלה בארץ ישראל וניסה לפלס דרכים חדשות גם אם לא היו מקובלות על רבים. כמזכיר המשרד מונה יעקב טהון, שעבד לפני כן עם רופין במשרד לסטטיסטיקה יהודית בברלין.

בנוסף למשרד הארצישראלי, הוקמה גם חברת "הכשרת היישוב" שעסקה ברכישת אדמות בארץ ישראל. המשרד הארצישראלי הסתייע בידי שלושה מוסדות: קק"ל, חברת הכשרת היישוב וקרן תרומות עצי זית.

פעולות המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולות המשרד הארצישראלי החלו בתחילת 1908, שעה שעמדו לפניו כמה בעיות דחופות שהיה צריך לגשת לפתרונם המיידי. מאמצים רבים הקדיש המשרד לקניית אדמות בכל רחבי הארץ. רופין סייר בדרום הארץ ובעבר הירדן וניהל משא ומתן להרחבת ההתיישבות היהודית. הוא עודד גם התיישבות עירונית וכל תוכנית שיכלה לסייע לפיתוח התעשייה, כמו אספקת המים, דרכים, תחנות חשמל, נמלים, אוצרות טבע ועוד. במשך השנים הפך המשרד למרכז שייצג את היישוב החדש והיה כתובת ליהודים מהעולם.

המשרד הארצישראלי תמך בחלוצי העלייה השנייה והגיש להם סיוע רב בכיבוש העבודה ובמרוצת הזמן גם לשם התיישבות קבע. נוצר שיתוף פעולה בין המשרד לבין המתיישבים, שהיווה שינוי ליחס האפוטרופסי כפי שהיה בימי חסותו של הברון רוטשילד.

המשרד התמקד בפעילויות הבאות:

  • חיזוק המושבות שסבלו מעזיבה מתמדת ומשחיקה.
  • מציאת פתרון חלופי לקרקעות שהיו בסכנת מעבר לשלטון הטורקי.
  • פיתוח שיטות התיישבות חדשות ומתאימות לעולים על האדמות שנרכשו בארץ ישראל.
  • הקמת "חוות לאומיות" (התיישבות חקלאית שיתופית) ששימשו להכשרת הפועלים לעבודה חקלאית.

חוות הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרד הארצישראלי חיפש פתרון למצב הקשה של הפועלים היהודים שהתרכזו במושבות. הם סבלו מחוסר עבודה בגלל התנכרות של האיכרים לעבודה עברית. רופין הציע להקים חוות הכשרה לשם הכנת המתיישבים על אדמת הקרן הקיימת והכשרת היישוב, וכך נתפנה המשרד להכנת התוכניות להקמת חוות הכשרה בחיטין, דלייקה, אום ג'וני, בית עריף (בן שמן) וחולדה.

אחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הפעולות של המשרד הייתה נסיון נוסף שהגה רופין, לקשור יהודים בעלי-הון לתקוע יתד בארץ ולהקים כאן נחלה באמצעות רעיון האחוזות.

ביסוד הרעיון היה הרצון לתת שהות של מספר שנים לאנשים היושבים בחו"ל כדי שיבואו ארצה רק כאשר הכנסתם תהייה מובטחת, כשבינתיים מתיישבים זמניים יעבדו את נחלתם. כך עסק המשרד הארצישראלי בייעוץ לאגודות אלו ובארגון אנשים לעלייה. בדרך זו הוקמו חוות פוריה ב-1912 ושרונה ב-1913 על ידי יהודים מארצות הברית. כמו כן הוקם כפר אוריה על ידי אחוזת לונדון. המושבות רחובות וחדרה ראשיתן בהתארגנות של משקיעים ברוסיה. דוגמה לעיר שצמחה מאחוזה של אגודה ציונית היא עפולה בעמק יזרעאל, שנוסדה ב-1915.

חצר כנרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1908 החלה העבודה הראשונה של ההתיישבות חקלאית מטעם המשרד הארצישראלי ובמימון חברת הכשרת היישוב. על אדמת דלייקה קמה חוות כנרת.

האגרונום ברמן התמנה למנהל החווה, וקבוצת פועלים עבריים שקודם לכן עבדה איתו בבן שמן נבחרה לעבוד על אדמת הקרן הקיימת. תחילה חשבו כי כבר בשנה הראשונה יהיו רווחים, אך בתום כשנה החלה מתיחות בין ברמן לפועלים ושנת המשק הראשונה הסתיימה בהפסדים. ד"ר רופין הגיע למקום והחליט לפטר את ברמן וכמו כן להחליף את כל צוות הפועלים. קבוצת הפועלים שהקימה בעצמה את המקום עזבה, אולם הבעיה לא נפתרה, ואיגוד פועלי הגליל דרש מרופין למסור את החווה לניהול לידי הפועלים עצמם. רופין לא יכול היה להיענות לדרישה אך הציע לעשות ניסוי על אדמת אום ג'וני, בהקמת חווה שתימסר לניסיון לשנה לקבוצת פועלים אשר תנהל את המשק ותעבד את האדמה על אחריותה. ועד החורש קיבל את ההצעה וכך הונח היסוד לקבוצה הראשונה – דגניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]