משפחת סורסוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוזיאון ניקולאס סורסוק - ביירות, לבנון
מוזיאון ניקולאס סורסוק - ביירות, לבנון

משפחת סוּרסוֹק (Sursuqאו Sursock) היא משפחת יוונית אורתודוקסית עשירה מביירות, לבנון. בשליש האחרון של המאה ה-19 (תקופת השלטון העות'מאני), רכשה המשפחה שטחי אדמה נרחבים בארץ ישראל (בעיקר בצפון הארץ). שטחים אלו נמכרו בתחילת המאה ה-20, ברווח נאה, לארגונים ציוניים ושימשו להקמת יישובים יהודיים.

על המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת סורסוק נמנית עם המשפחות המכובדות של ביירות. את הונה עשתה בתחום התעשייה‏[1], המסחר, קרקעות, חקלאות ופיננסים (בנקאות). בני המשפחה היו מעורבים בעסקים שונים בכל רחבי המזרח התיכון ואגן הים התיכון המזרחי (טורקיה, לבנון, סוריה, ארץ ישראל, מצרים וקפריסין).

המשפחה הגיעה במאה ה-15 מקונסטנטינופול, התיישבה בעיירה ג'ובייל (ביבלוס) כ-40 ק"מ מצפון לביירות, וב-1714 עברה לביירות.

מקור השם סורסוק הוא ככל הנראה שיבוש של השם היווני "קירי איסאק" (Κυριε Ισαακ) שפירושו "האדון יצחק" (סֵר אייזיק).

ביירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביירות היוותה את מרכז חייה של המשפחה. בתי המשפחה המפוארים הוקמו, באמצע המאה ה-19, ברחוב סורסוק (Rue Sursock). רחוב מפואר ומרכזי זה משך אליו את אצולת ביירות שגם הם בנו בו את בתיה (עד אמצע המאה ה-20 עדיין היה נהוג לסגור את הרחוב בערב לתנועת מכוניות).

רכוש המשפחה ברחוב כלל מספר בתים מפוארים וביניהם:

  • ארמון הבישוף (Greek Orthodox Bishop's Palace)
  • בית ניקולאס סורסוק שהוריש אותו לעיריית ביירות שהפכה אותו למוזיאון (the Nicolas Sursock Museum)
  • ביתם של לינזה וברהים סורסוק (Residence of Linda & Brahim Sursock)
  • ארמון סורסוק שנבנה על ידי מואיז-מוסה סורסוק. משמש היום כביתה של נכדתו (Lady Yvonne Cochrane Sursock) ומושכר לאירועים.

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

1930 - רשימת הקרקעות שמכרה משפחת סורסוק לרשויות הציוניות

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השבעים של המאה ה-19, מכרה ממשלת טורקיה אדמות בארץ ישראל אך הגבילה את הקניה לבעלי נתינות עות'מאנית. מגבלה זו הקשתה על קניית אדמות על ידי יהודים אך הייטיבה עם משפחת סורסוק שרכשה כ-800,000 דונמים ברחבי הארץ.

עמק יזרעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1870 רכשה משפחת סורסוק כ-200,000 דונם בעמק יזרעאל כשעל השטח ישבו כ-500 אריסים ערבים. במהלך המאה ה-20 מכרה המשפחה את רוב הקרקעות האלו לפעילים וחברות ציוניות (אוליפנט, חנקין, רופין, יק"א, קק"ל, ההסתדרות הציונית ועוד):

  • ב-1891 ניהל חנקין משא ומתן עם המשפחה על מנת לרכוש כ-100,000 דונם אבל התהליך נכשל בגלל חוקי המקרקעין העות'מאנים, ולאחר שמתווכי קרקעות נוספים התערבו בתהליך.
  • ב-1903 שלח הרצל את נציגו ד"ר אדולף פרידמן לשאת ולתת עם המשפחה על רכישת קרקעות בהיקף של כ-250,000 דונם אך גם ניסיון זה כשל עקב תחרות בין ההסתדרות הציונית ובין יק"א.
  • ב-1910 הצליח חנקין לרכוש כ-10,000 דונם מאדמות המשפחה בכפר פולה, לאחר פטירת בעל האדמות. על שטח זה הוקם בשנת 1924 המושב מרחביה וב-1925, העיר עפולה.
  • ב-1912 רכש ארתור רופין ממשפחת סורסוק כ-24,000 דונם בגוש מזרע-תל עדס. על שטח זה הוקמו בין השאר היישובים מזרע ותל עדשים.
  • רכישת שאר הקרקעות המשיכה רק לאחר כניסת הבריטים לארץ ב-1918 וביטול המגבלות על רכישת קרקעות על ידי יהודים.
  • ב-1921 רכש חנקין כ-51,000 דונם ועליהם הוקמו היישובים נהלל, כפר יחזקאל, תל יוסף ועין חרוד.
  • ב-1922 רכש חנקין כ-16,000 דונם נוספים.
  • ב-1933 רכש חנקין עוד 10,000 דונם במערב עמק יזרעאל ועליהם הוקמה המושבה יקנעם.

בנוסף מכרה המשפחה אדמות גם באזורים הבאים:

  • במגידו רכש אוליפנט שטחים מהמשפחה לאיכלוס יהודים ולשירותים הקשורים לרכבת העמק.
  • ברמת ישי הקימה המשפחה בשנים 1896-1902 את חאן רמת ישי (קיים עד היום על הדרך הראשית). המקום נרכש כחלק מרכישת אדמות עמק יזרעאל.

הגליל וחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורבת געתון (חאן סורסוק) - המבנה המערבי והחצר
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חורבת געתון

משפחת סורסוק רכשה קרקעות באזור זה בהיקף של כ-60,000 דונם‏[2]:

  • גליל עליון: המשפחה הקימה אחוזה בערוץ נחל געתון (על מבנים מהתקופה הצלבנית) וסביבה חווה חקלאית. המקום ננטש ב-1948.
  • עמק זבולון: באזור זה החזיקה המשפחה שטחי אדמה נרחבים. ב-1925 נרכשו ממנה כ-10,000 דונם שעליהם נבנו היישובים קריית אתא (אז כפר אתא), אושה, רמת יוחנן, כפר המכבי ועוד.
  • חיפה: המשפחה החזיקה שטחי אדמה בעיר התחתית בכניסה לחיפה. השטח נרכש בסביבות 1884 על ידי אוליפנט כדי להקים את תחנת הרכבת הראשונה עבור רכבת העמק.
  • נהריה: בנהריה החזיק אחד מבני המשפחה בית קיץ ומתקן ייצור מלח‏[3]. ב-1934 מכרה המשפחה קרקע של 375 דונם שכללה את בית הקיץ למספר תושבי נהריה. במקום בית הקיץ הוקם בית ליברמן.

עמק בית שאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאן מכרה המשפחה ליק"א, בתחילת המאה ה-20, כ-10,000 דונם קרקעות באל-ג'סר (גשר) ומלחמיה (מנחמיה).

מישור החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמק חפר: אדמות המשפחה בהיקף של כ-30,000 דונם באזור זה נקנו על ידי קק"ל.
  • כפר סבא: יזמים פרטיים בסיוע חברת הכשרת היישוב רכשו את קרקעות המשפחה באזור זה.

תל אביב-יפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית סורסוק ביפו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית סורסוק

משפחת סורסוק רכשו ב-1921 שורת בתים ברחוב רזיאל (אז עוד נקרא רחוב בוסטרוס, על-שם אחת ממהמשפחות המכובדות של ביירות), שיפצה אותם מן היסוד כך שיידמו לבית המשפחה המפואר בג'וניה שבלבנון.

הבית שימש כבית משרדים יוקרתי ולאחר כיבוש יפו ב-1948 הועבר לידי צה"ל.

רכבת העמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רכבת העמק

רכבת העמק היוותה שלוחה של הרכבת החיג'אזית. מסלול הרכבת, בין חיפה לעמק הירדן עבר לאורך עמק יזרעאל ובחלקו על אדמות משפחת סורסוק. ע"מ להעלות את ערך הקרקע, שאפה המשפחה לקבל את הזיכיון (פירמאן) להקמת המסילה ואכן ב-1882 העניק המשטר העות'מאני למשפחה את הזיכיון המיוחל (תמורת פקדון של 50,000 פרנק).

מאחר שלמשפחת סורסוק חסרה יכולת לממן את הפרויקט הקימה המשפחה חברת השקעות (HMR - החברה החמידית) ודרכה ניסו להכניס משקיעים ולמכור זכיונות לאורך המסילה אבל ניסיונותיהם נכשלו וב-1884 הם איבדו את הזיכיון (ואת הפקדון).

רכוש המשפחה לאחר 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הגישה המשפחה תביעה לבית המשפט העליון לפיצוי על החרמת אדמות המשפחה במרכז יפו ובאזור הגנים הבהאים בחיפה. לאחר התדיינות ארוכה קיבלה המשפחה פיצוי חלקי‏[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התייחסות למעורבות משפחת סורסוק בעסקי המעליות - פורסם באתר Saudi Aramco Worlds
  2. ^ שיתוף הפעולה בין ההון הפרטי להון הלאומי בפיתוח עמק זבולון, מחקר של איריס גרייצר, המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים
  3. ^ בירכת סורסוק, באתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
  4. ^ עמוד 183 באוטוביוגרפיה של חיים הרצוג "דרך חיים", 1997