יהושע חנקין

בול המנציח את יהושע חנקין

יהושע חנקין נוטע עץ בעמק יזרעאל

יהושע חנְקין (1864 - 11 בנובמבר 1945), מאנשי הציונות המעשית, כונה גואל אדמות העמק, משום שעסק ברכישה של קרקעות בארץ ישראל ובמיוחד בעמק יזרעאל, עבור ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

שנות ילדותו עד לעלייתו ארצה

יהושע חנקין נולד בכפר קטן בסמוך לקרמנצ'וג, בפלך פולטבה שבדרום האימפריה הרוסית (ב"תחום המושב" היהודי; כיום אוקראינה). אביו יהודה לייב עסק בחקלאות, בניגוד לרוב היהודים בסביבתו, שהיו סוחרים ובעלי מלאכה. בנוסף לכך, היה אביו מעורה בחוגי ההשכלה, מה שמסביר את ההחלטה הלא שגרתית לשלוח את יהושע - בן הכפר - לגימנסיה בעיר הסמוכה. בגימנסיה התוודע יהושע לתרבות הרוסית ולספרותה. כמו רבים מחבריו בגימנסיה, חלם יהושע על שחרור העם הרוסי משלטונו העריץ של הצאר והטבת מצבם של האיכרים הרוסים. יהושע התכונן יחד עם חבריו למרד בשלטון הצאר, ובמקביל עזר לאביו בעבודת האדמה, שם התחשל והתחנך להגנה עצמית.

כשהיה חנקין בן שש-עשרה פרצו פרעות "הסופות בנגב". עקב כך, הצטרפה משפחתו ל"חובבי ציון", ובחורף 1882 עלתה לארץ ישראל והתיישבה ביפו.

לאחר העלייה לארץ

ביפו החל אביו של חנקין לתכנן עלייה להתיישבות חקלאית הקים שם את "וועד חלוצי יסוד המעלה" והיה מעורב ברכישת קרקעות בעין קרא (דרומית ליפו) שלא יצא לפועל. מיפו עברה משפחת חנקין לראשון לציון, שם הייתה באפשרותה היכולת להגשים את חלומה לעבד את אדמת הארץ. ביתו היה הבית הראשון שהוקם במושבה. ידיעותיו בחקלאות איפשרו לאביו להשאר עצמאי בנחלתו ולא לשקוע בחובות, כמו יתר האיכרים, שנכנעו לתכתיבים של פקידי הברון רוטשילד. בראשון לציון התעמתה משפחת חנקין עם פקידי הברון, כשסירבה לחתום איתם על הסכם ולהיות כפופה למרותם. מאוחר יותר הסתכסכו איכרי ראשון לציון עם פקידי הברון, והמשפחה הצטרפה לאיכרים המורדים. המרד הסתיים בפיטוריו של אחד מהפקידים, לאחר שהאיכרים שטחו בפני אשתו של הברון (שבאה לפשר בין הצדדים) את הקשיים שמערים עליהם הפקיד. הפקידים האחרים, שזעמו על פיטוריו של הפקיד, דרשו מכל האיכרים במושבה לחתום על ההסכם כתנאי להישארותם במקום. משפחת חנקין, שעמדה בסירובה לחתום על ההסכם, לא הייתה מוכנה לעזוב את המושבה. אך בעקבות פנייה של נציג "חיבת ציון" לאולגה בלקינד, ארוסתו של יהושע חנקין, בבקשה לשכנע את המשפחה לעזוב, עברה המשפחה למושבה גדרה, שלא פעלה בחסות הברון ופקידיו, שם נישאו בני הזוג. בגדרה יצרה המשפחה קשרים טובים עם הערבים בסביבה. יהושוע למד ערבית והיה אורח קבוע אצל הפלאחים ובעלי הקרקעות הערבים, למד את מנהגיהם והכיר אותם מקרוב. יחד עם משפחת חנקין באו לגדרה משפחות פיינברג ובלקינד שייצרו מחנה לעומת יתר אנשי גדרה. החלו ויכוחים סוערים ומריבות בין שני המחנות.עלייה גדולה מרוסיה הביאה באותו זמן להאמרת מחירי הנחלאות ביפו וביתר המושבות הקיימות. לכן הם החליט מחנהו של חנקין לנצל את המחירים הגבוהים, למכור את נחלותיהם בגדרה ולעבור ליפו.

חנקין החליט לחזור ליפו ולפעול משם למען גאולת האדמות – כלומר קניית אדמות מערבים ומכירתן לצורך התיישבות יהודית. הקרקע הראשונה שרכש חנקין הייתה אדמת דוראן. הוא קנה את הקרקע בכסף רב, שאותו התחייב להחזיר בזמן קצר. אהרון אייזנברג, חברו של חנקין, התגייס לעזרתו ופנה אל נכבדי היישוב החדש בבקשה להיות מעורבים במכירת הקרקעות; אך אלו גילו התנגדות לרעיון "גאולת האדמות", והציבו תנאים שונים להצטרפות ליוזמת מכירת הקרקעות. חנקין ואייזנברג לא הסכימו לתנאים, ובתגובה הם פרסמו את כוונתם לעלות על הקרקע בפורים. בפורים התקיים טקס העלייה לקרקע, שבו נאמו מספר נכבדים, ואנשים מכל הסביבה באו וטיילו על הגבעות. בתום הטקס קנו מספר אנשים חלקות אדמה מחנקין. למזלו של חנקין, באותה תקופה הגיע לארץ אליהו זאב לוין אפשטיין, שליח החברה "מנוחה ונחלה", שחיפש קרקע כדי להקים מושבה. על אף קשיים מסוימים במשא ומתן עם החברה, הצליח חנקין בסופו של דבר למכור את האדמות ל"מנוחה ונחלה", וזו הקימה עליה את המושבה רחובות בשנת תר"ן-1890.

פתח מערת הקבורה של יהושע ואולגה חנקין בשוליו של עמק יזרעאל

פועלו של חנקין במסגרת "גאולת האדמות"

ב-1890 קנה 10,000 דונם, שעליהם הוקמה רחובות.
ב-1891 רכש ממשפחת ח'ורי 30,000 דונם של ביצות, שעליהן הוקמה חדרה ושם קבע את ביתו.
ב-1909 רכש 10,000 דונם שעליהם הוקם מושב מרחביה.
ב-1915 הוגלה על ידי שליטי האימפריה העות'מאנית לטורקיה. בתום מלחמת העולם הראשונה שב לארץ ישראל.
ב-1920 רכש, בתמיכת קק"ל, 51,000 דונם בעמק יזרעאל. על אדמות אלו הוקמו היישובים נהלל, כפר יחזקאל, תל יוסף ועין חרוד.

בשנות ה-20 אף רכש, בסיועו של ארגון ציוני קנדה, את אדמות עמק חפר.

ב-1932 התמנה למנהל חברת הכשרת היישוב.

באמצע שנות ה-30 נקנו על ידי יהושע חנקין ומשה סמילנסקי כשלושים אלף דונם באזור עסלוג' שבנגב עבור החברה להכשרת היישוב. על אדמה זו הוקם בהמשך (1943) קיבוץ רביבים.

ב-20 שנות חייו האחרונות היה מעורב ברכישתן של קרקעות בהיקף של כ-600,000 דונם.

חנקין נפטר בתל אביב, ונקבר ליד רעייתו אולגה, על הר הגלבוע. אתר הקבורה שלו כלול היום בתוך גן לאומי מעיין חרוד.

על שמו כפר יהושע בעמק יזרעאל ורחובות ברעננה, בתל אביב, בהרצליה, בעפולה, בראשון לציון, בחולון וחיפה. גבעת אולגה, שהיא שכונה בחדרה, נקראת על-שם אשתו.

לקריאה נוספת

• אות מאבשלום, נאוה מקמל-עתיר. מספר את סיפורו של אבשלום פיינברג שהיה אחיינה של אישתו אולגה והיא גם יילדה אותו בהיותה מיילדת). אבשלום גר עם יהושע חנקין בחדרה אותה הקים. הספר מספר גם על הקשיים שהיו לחנקין עם תושבי חדרה שהאשימו אותו בכל סבליהם ובמיוחד המלריה אותה התחייב למגר בעזרת ייבוש הביצות.

קישורים חיצוניים

• ט.גרקן - ראשיתו של עמק, רשימה היסטורית על המסע שנערך מאחורי הקלעים עד יום ההתיישבות הראשון בעין חרוד.
• ביוגרפיה של יהושע חנקין באתר "לחיות את ההיסטוריה"
• זאב גלילי, גאולת קרקע בארץ ישראל, באתר "היגיון בשיגעון"
• יהושע חנקין, באנציקלופדיה ynet